מצילים יהודים ששילמו בחייהם - פרופ' גדעון גרייף

מעודכן, 13 באוקטובר 2020.

בתקופת השואה עסקו אלפי יהודים בהצלת אחיהם ממוות בטוח. הם פעלו  בארצות רבות ובנסיבות מגוונות. למיבצעי ההצלה הרבים מספור לא היה דפוס קבוע ולא היה בהם תכנון מראש. לרוב הם הו ספונטניים ולא הביאו בחשבון מלכתחילה את התוצאות הקטלניות הצפויות. יש מצילים שהשלימו את פעולת ההצלה בלא פגע, יש שנפגעו בגופם או בנפשם ויש ששילמו בחייהם. ברוב המקרים הצילו יהודים שאפילו לא הכירו.

העובדה שחלק מהיהודים מצילי היהודים שילמו בחייהם מעידה, שמדובר בפעילות הרת גורל, שיכלה להסתיים באסון למציל, לניצול ולשניהם יחד. הסוף הטראגי המצפה למצילים היהודים לא הרתיע ולא הבהיל אותם ולא ריפה את ידים בשום מקרה. גם אם לא תיכננו מראש את פעולת ההצלה אלא פעלו באופן ספונטני על פי צו מצפונם, יכלו היהודים המצילים לחזות מראש את התוצאות הקשות הצפויות להם אם ייכשלו או ייתפסו.

הגרמנים גמרו אומר להכרית מעל פני האדמה את כל היהודים באשר הם, ובמניעת מותו הצפוי של יהודי ראו מצילים יהודים רבים פעילות שמטרתה חבלה במימוש מזימת הרצח של הגרמנים, גם אם לא היו מודעים לה או שידעו על כך רק בעמימות.

ספר זה מעלה סיפורי הצלה מרגשים ומרטיטים שהסתיימו במות המצילים, ובאמצעותם אפשר לגלות קווי פעולה אציליים ואלטרואיסטיים של אותם יהודים, שהיו מוכנים לסכן את נפשם ובלבד שלא להפקיר את אחיהם.

בחינת המקרים לעומקם חושפת פרופיל של מוסריות עילאית של יהודים, שבתקופה האפלה ביותר בהיסטוריה היהודית הצליחו להתעלות מעל לגבולות עצמם ולהתבונן באחיהם הסובלים, המעונים והמושפלים הזקוקים למזור ולסיוע.

מתוך המבחר המרהיב של מצילים ששמו נפשם בכפם ושילמו בחייהם, כדאי להציב זרקור אל ארבעה מקרים בולטים:

אהרון מנצ'ר, המחנך ומדריך הנוער המסור, ליווה בפברואר 1939 קבוצת עולים לארץ ישראל. מצויד בסרטיפיקט רשמי מטעם ממשלת המנדט היה יכול  להישאר בארץ ישראל ולבנות שם את עתידו. הוא היה אז בן 22 בלבד, צעיר מבריק ומוכשר שכל עתידו לפניו. אבל הוא סירב להפצרות מקורביו ובני משפחתו להישאר בארץ ישראל באומרו: "כל עוד יש ילדים יהודים בווינה, מקומי איתם." כעבור כחודש שב לווינה ונותר בה.

ב-24 בספטמבר 1942 גורשו אהרון מנצ'ר וחניכיו לגטו טרייזינשטט. הוא המשיך בפעילותו החינוכית גם בגטו. בקיץ 1943 התנדב לטפל בקבוצה של 1260 יתומים יהודים מגטו ביאליסטוק, שהגיעו לטרייזינשטט והיו זקוקים לעזרה בגלל מצבם הקשה. כאשר נגזר עליהם להישלח לאוושוויץ בספטמבר 1943, התנדב אהרון מנצ'ר להצטרף אליהם, וכולם יחד נרצחו בתאי הגזים של אושוויץ -בירקנאו.  

זהו סיפור מופלא על אדם יוצא דופן, שיכול להיות מודל לחיקוי לנוער בכל מקום בעולם: אדם אנושי בעל ערכים ותכונות תרומיות נדירות. דמותו של מנצ'ר אינה מוכרת דייה, ומן הראוי שבעזרת ספר זה יזכו רבים לקרוא על איש יקר זה, שסיים את חייו הצעירים בצורה כה אכזרית באושוויץ. 

בבודפשט בירת הונגריה  פעל אוטו קומוי נמרצות להצלת ילדים ומבוגרים יהודים. הוא הקים 52 בתי ילדים עבור אלפי ילדים יהודים, ורובם ניצלו הודות למאמציו הכבירים. נוסף לכך היה קומוי המנהיג הציוני וראש "ועדת העזרה וההצלה", מעורב במיזמי הצלה רבים אחרים בבודפשט, כמו חלוקת תעודות חסות ספרדיות ליהודים. הוא סייע לישראל קסטנר בארגון רכבת הניצולים, שנכנסה להיסטוריה של השואה כ"רכבת קסטנר".

קומוי היה יכול להצטרף לנוסעי רכבת קסטנר, שניצלו ושרדו את השואה. מקומו ברכבת היה מובטח, אבל הוא היה מנהיג בעל ערכים וסירב לנטוש את ספינתו. הוא בחר להישאר בבודפשט, עד שהיה מאוחר מדי עבורו. ב-1 בינואר 1945, זמן קצר לפני שחרור בודפשט, נחטף אוטו קומוי בידי אנשי "צלב החץ'", והם רצחו אותו באכזריות בשל פעילויות ההצלה שלו.

ולטר זיסקינד היה מנהל התאטרון היהודי באמסטרדם. במבצע מורכב ובסכנה מתמדת הבריח זיסקינד מאות תינוקות וילדים יהודים וגם מבוגרים יהודים מתחת לאפם של השומרים הגרמנים למקום מבטחים. התינוקות והילדים הללו ניצלו. ולטר זיסקינד לא זכה לחיות לאחר השואה. הוא העניק חיים, אך חייו שלו נגדעו. כשאר היהודים מצילי היהודים הוא חשב על זולתו ולא על הצלת עצמו.

שלושת המצילים האלה הם דוגמאות לעוז רוחם, מסירותם ואצילות נפשם של יהודים מצילי יהודים בשואה,שמסרו את נפשם למען בני עמם בלי לנסות לחשוב על הצלתם העצמית. כל עם יכול להתברך באישים כאלה. הם צריכים להיות רשומים בכותל המזרח של ההיסטוריה המפוארת של עם ישראל. ספר זה הוא עדות רבת עוצמה למעשיהם הנאצלים. חובה עלינו לדבר עליהם, להזכירם ולהיזכר בהם. מי ייתן ויהיו מעשיהם חרותים על לוח ליבו של העם היהודי לעדי עד.

מצילים ששילמו בחייהם.pdf

הורידו את PDF • 1.81MB