
סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ש'
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ש'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
אלי שאיו
אלי שאיו נולד בהונגריה בשנת 1920. היה מהדמויות הבולטות של התנועות הציוניות בהונגריה. הגיע לבודפשט בשנת 1943, הצטרף לפעילות המחתרתית, היה נציג תנועתו במוסדות ציוניים. ריכז את פעילות תנועתו בהתארגנות למחתרת אחרי כניסת הגרמנים להונגריה וקיים קשרים עם הנציגים היהודיים בשווייץ ובטורקיה. בחודשים שקדמו לכניסת הגרמנים גברה תחושת הסכנה, אך גם הייתה תקווה שאולי בכל זאת תינצל יהדות הונגריה. התקרבות הצבא האדום לגבול המזרחי ומדיניות הממשלה ההונגרית הצדיקו את התגובות האופטימיות, והן זכו לעידוד מאיסטנבול. גם שם התרשמו מתחושה זו אך עלתה האפשרות שהמצב בהונגריה ישתנה לרעה. בין הראשונים שגיבשו רעיונות מעשיים לדרכי פעולה והעלו אותם על הכתב למקרה שהמצב יחמיר היה אלי שאיו. בספטמבר 1943 הוא כתב בעברית לאיסטנבול: "בהכנה הזאת לעתות מסוכנות אנו חושבים על אפשרויות אלה: טיול (הברחת גבולות) לרומניה, חיבור ללוחמי החופש בדרום, ולכל הפחות הגנה על עצמנו – וגם בסכנת נפש, כי אם כבר צריך למות, אז למות בכבוד." למקרה של כיבוש גרמני היו תוכניות מפורטות: הסוואה כנוצרים, טיול אל הפרטיזנים ביוגוסלביה, טיול לרומניה (הברחת גבולות) ובריחה להרי הקרפטים. אלי נתפס בגבול הרומני וגורש לאושוויץ, שם נרצח. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אליהו שגיא
אליהו אלי שגיא נולד בהונגריה בשנת 1924. בשנת 1939 הצטרף לתנועת השומר הצעיר. במסגרת תנועתו סייע לפליטים מסלובקיה למצוא מקלט בבודפשט. אחרי כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, גויס לפלוגה לעבודת כפייה. אחרי שמפלגת צלב החץ הפשיסטית תפסה את השלטון באוקטובר 1944, ברח מן השירות יחד עם קבוצת חברים והצטרף לפעילות המחתרתית של תנועתו. פעל בעיקר בהפצת תעודות חסות שווייצריות. התגייס יחד עם 8 מחבריו ליחידה צבאית הונגרית משוריינת "הונ'אדי לסלו," ששירתה במסגרת האס-אס כדי שבשעת הצורך יוכל לעזור ליהודים. בשעת הקבלה ליחידה הצליח להתחמק מבדיקה גופנית. לא כן שמונה חבריו. הם התגלו כיהודים ונרצחו במקום. שרד ועלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ געתון. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
נתן שוואלב
נתן שוואלב נולד בשוויץ בשנת 1908. הצטרף לתנועת הנוער הציוני החלוץ. עלה לארץ ישראל בשנת 1929 והיה חבר קיבוץ חולדה ואחד ממנהיגיו. היה פעיל בהסתדרות העובדים. בשנים 1939-1938 היה שליח החלוץ בפראג ובווינה ופעל להשגת סרטיפיקטים לארץ ישראל עבור יהודי אירופה. עקב פרוץ המלחמה הקים שוואלב בז'נבה מרכז עולמי חדש של החלוץ. הוא ישב בז'נבה בתור נציג תנועת החלוץ העולמי והיה איש קשר ומקור סיוע כספי ליהודים. התכתב עם מאות אנשים בארצות הכיבוש ופעל בתחומים רבים, בכללם משלוח חבילות דרך הצלב האדום בעיקר לפולין והעברת כספים בידי שליחים שגייס לשם כך. שוואלב שמר על קשר עם פעילי תנועת החלוץ בשטחים שכבשו הנאצים, להושיט להם עזרה ולאסוף ולהפיץ מידע על המתרחש בשטחים אלה בנוגע ליהודים. התכתב עם אישים רבים ועם מוסדות כגון הצלב האדום הבין-לאומי. הוא התעניין גם בנושא הפליטים היהודים בשווייץ. הוא קשר קשרים עם שווייצרים בעלי השפעה – פוליטיקאים, אנשי משטרה ואנשי כנסייה. בעזרתם הצליח למנוע החזרת ילדים יהודים לגרמניה, ילדים שקודם לכן ברחו לשווייץ. פעמיים נעצר בשל פעילות בלתי חוקית. בשנת 1945 חזר לארץ, לקיבוץ חולדה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
עדינה שווייגר
עדינה שווייגר נולדה בפולין בשנת 1917. כאשר פרצה המלחמה הייתה בשנת לימודיה האחרונה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ורשה, ובסיומם עבדה כמתמחה באחד מבתי החולים בעיר. לאחר שהגרמנים סגרו את בית החולים, החלה לעבוד בבתי החולים שהוקמו בגטו, בעיקר בטיפול בילדים. הצטרפה למחתרת הארגון היהודי הלוחם (האי"ל), פעלה כקשרית בצד הארי ועזרה ליהודים שברחו מהגטו והסתתרו בצד הארי. במסגרת תפקידה איתרה דירות שישמשו מקומות מסתור ופעלה להשגת תעודות. עם ההכנות לקראת המרד השתתפה בהעברת נשק ותחמושת. עסקה גם בחלוקת כספים לחבילות שנמסרו לקשרים לצורך תפקידם ובהפצה של עיתונות המחתרת. לאחר דיכוי המרד וחיסול הגטו שימש מקום מגוריה ברחוב מיודובה מקום מפלט לחברים ונקודת מפגש לפעילות אי"ל. בתקופה זו הגישה סיוע רפואי באמצעות העברת ציוד רפואי, טיפול בכוויות והפסקות היריון. לימים כתבה ספר זיכרונות על בית החולים לילדים בגטו ורשה, סיפור על רפואה בתנאים של רעב, מגפות, בלי תרופות ובלי תנאים, ובכל זאת תוך מאבק על ניהול מסודר של בית חולים, רישום גיליונות מחלה, עזרה לסובלים. בית החולים היה ליד האומשלאגפלאץ, הרחבה שבה ריכזו הנאצים את היהודים המיועדים לגירוש אל מחנות ההשמדה. חלק נורא בסיפורה של עדינה שווייגר הוא החיים עם הזיכרון של מעשיה: כשהגרמנים החלו לחסל את בית החולים, ירו בחולים וזרקו אותם מן החלונות, היא ואחת האחיות השקו במורפיום את הילדים המעטים שעוד נותרו בחיים כדי לחסוך מהם את הסבל שבמוות. "בתוך תוכי קיננה הרגשה שאיני זכאית לכך, שאין לי זכות לעבוד במקצועי, כי הרי לא מתחילים במקצוע זה בהובלת אנשים למוות במקום לחיים. עם תחושה זו נותרתי עד היום, ואין בכך הקלה. אני יודעת שעשיתי מה שעשיתי למען הצלת חיים, וזה היה כורח המציאות ההיא שנקלענו אליה."
שמואל שוורץ
שמואל אריה שוורץ נולד בהונגריה בשנת 1894. חבר בתנועת המזרחי. גויס לצבא ההונגרי ולחם כקצין במלחמת העולם הראשונה. ישב במחנה שבויים באיטליה כשנה וחצי. בשובו מן המלחמה הפך לציוני מסור. בשנת 1944 סייע לפליטים יהודים שהגיעו מסלובקיה לבודפשט. בחודשים מאי-יוני 1944 סייע בארגון ה"טיול" לרומניה של תנועת בני עקיבא שפעל מביתו. השתמש בתעודות אריות מזויפות. היה אחד מ-24 הפקידים הרשמיים של בית הזכוכית. ברחוב ואדאס 29 בבוד פשט ולקח חלק בפעילות המחתרתית. אחרי השחרור היה פעיל ב"בריחה", בעלייה הבלתי לגלית לארץ. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
גצל שוורצמן
גצל שוורצמן נולד בפולין. היה ראש היודנראט בגטו טוצ'ין. בעיירה היו 2,622 יהודים. ביולי 1941 הגסטפו פרסם כרוזים שאין לסחור עם היהודים, מה שהביא רבים מהם לפת לחם ולרעב. גם הביזות של הגרמנים ושל האוקראינים התרבו. בסוף הקיץ הורו הגרמנים לכלוא את כל היהודים בעיירה בגטו בשטח קטן, השמועות על הכחדת כל הקהילות היהודיות הסמוכות הגיעו אליהם. ביוזמתו של גצל, התארגנה מחתרת, בהנהגת בנו דוד, שאספה נשק והמתינה ליום פקודה. בספטמבר 1942 ניתנה הפקודה. הגרמנים והאוקרינים אשר קראו ליהודים לצאת נענו במטר של יריות, רימונים ולבנים. הצעירים, הנשים ואפילו הילדים גלגלו חביות נפט והציתו אותן. הגטו כולו בער באותו היום. הלחימה נמשכה שלושה ימים, הלוחמים היו מעטים ונלחמו בגרזנים מול מכונות יריה. הם הצליחו לפרוץ את שערי הגטו, כ-1200 איש פרצו החוצה אל היערות. גצל קרא ליהודים לברוח אך הוא עצמו חש אחראי לגורל יהודי עיירתו ונשאר במקום. הוא נקרא לחקירה אצל הגרמנים ומשנשאל על ידי הקצין מי אירגן ופיקד על ההצתה והמרי ביום חיסול הגטו השיב שהוא האחראי, והוסיף: "הגרמנים ינחלו תבוסה... את נקמת דמנו ינקמו אחרים... את כל העם היהודי לא תשמידו... לעולם לא ימחלו לכם על הדם השפוך". בטרם הוצא להורג, ביקש למות בבית הקברות ולהיקבר בין קברי אבותיו ויהודי עיירתו. משאלתו זו מולאה. הצעירים נותרו ונלחמו עד שהאחרון בהם נפל. היער היה רחוק, ורבים נהרגו בדרך לשם גם אלו שהגיעו ליער סבלו חרפת רעב, בעיקר הזקנים, הנשים והטף, הכפריים האוקראינים הסגירו רבים מהם או ירו בהם בעצמם כ-300 נשים וילדים נאלצו לשוב לטוצ'ין, והם נורו במקום. בינואר 1944 נכנסו חיילים סובייטים לטוצ'ין ושחררו אותה. בין המשוחררים נותרו רק 20 יהודים קשישים.
שנדור שומלו
שנדור שומלו נולד בהונגריה בשנת 1880. הפך לידיד השומר הצעיר מראשית קיומה, סייע לפלוגות ההכשרה ולכל פעולות התנועה. מסוף שנות ה-30 עד ראשית שנות ה-40 סייע לפליטים יהודים שהגיעו מסלובקיה לעבור את הגבול ליוגוסלביה ורומניה. הוא נתפס ונכלא במחנה מעצר ורכש את אהדת כל האסירים הגויים בכלא בעממיותו. ארגן אספקת מזון עבורם. השוק השחור פרח בבודפשט, ואנשי המחתרת החלו לקיים עסקאות בלתי חוקיות להשגת מזון. לצורך זה גויסו מקרב יהודי בודפשט אנשי מקצוע – סיטונאי מזון מן הגדולים במדינה, אשר ידעו כיצד להשיג כמעט כל דבר, והכול בחסות "הצלב האדום". בראשם עמד שומלו. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 מונה שומלו לאחראי על האספקה, תפקיד שמילא בכישרון ובהצלחה. הוא השיג מצרכי מזון עבור יהודים במחנות לעבודות כפייה ובהמשך גם ליהודים בגטו. במקרים אחדים הצליח להגיע לקרונות בדרכם לאושוויץ כדי למסור להם מצרכי מזון. תשומת לב מיוחדת הקדיש להשגת מזון, מצרכים, בגדים ואמצעי חימום לילדים יהודים שרוכזו בעשרות בתי ילדים של "הצלב האדום" בניהול תנועות הנוער הציוניות. הקשר שלו בקניית מצרכי המזון וריכוזם במחסני "הצלב האדום הבין-לאומי" היה עם זולטן ויינר ועם אפרה אגמון מהמחלקה הכלכלית. "הדוד שומלו" – כך כינו אותו, הצטיין בתעוזה רבה וכוח שכנוע. הוא סיכן את עצמו פעמים רבות. ניהל משא ומתן להשגת מזון עם אנשי השלטון הגרמני וההונגרי. סימן היכר שלו היה צעיף ירוק שעטף כל העת את צווארו. ניהל רישום מדויק של כל העסקאות שביצע. פעל עם כל תנועות הנוער. גם לאחר השחרור המשיך בפעילותו ועזר בהשגת מזון ומצרכים נחוצים לילדים יהודים יתומים שרוכזו במעונות ובבתי הילדים.
שלמה שונפלד
שלמה שונפלד נולד בליטא בשנת 1912. למד בישיבת סלובודקה שבליטא ובישיבת ניטרה שבצ'כוסלובקיה. בניטרה התיידד עם הרב מיכאל דב ויסמנדל, "מקבוצת העבודה", שלימים דחף אותו לעבודת ההצלה. בן 22 נבחר במקום אביו לרב קהילת ועדת ישראל האורתודוקסית הקטנה בשכונת סטמפורד היל שבלונדון. היה גם מנהל בית הספר התיכון היהודי הראשון בלונדון וראש הרבנים של איחוד הקהילות האורתודוקסיות. בראשית 1938 ייסד את מועצת החירום הדתית של הרב הראשי. ב-10 שנות קיומה של המועצה היה הכוח המניע בכל מאמצי ההצלה שלה ובכל פעולותיה, אף שלהלכה הייתה המועצה בחסותו של הרב הראשי ד"ר יוסף הרץ, לימים חותנו של שלמה. מטרתה של המועצה הייתה להביא לבריטניה רבנים, מורים וכלי קודש אורתודוקסיים שארגונים אחרים בבריטניה לסיוע לפליטים, לא רצו לטפל בהם. בסוף 1938 ארגן שלמה את בואן של שתי קבוצות ובהן יותר מ-250 ילדים אורתודוקסים מווינה. עד למציאת מקומות קבע שיכן אותם באורח זמני בבית הספר התיכון שפונה ובדירתו הפרטית. ייסד את ישיבת "אור תורה" והביא אליה משלטון הנאצים יותר מ-120 תלמידים בני 16 ומעלה. מטבעו היה שלמה איש הפועל לבדו, אך רכש את תמיכתם של אישי ציבור ופקידי ממשלה ביוזמות ההצלה שלו. הוא השיג רישיונות כניסה לבריטניה שאפשרו לו להביא לפני המלחמה ומייד אחריה יותר מ-3,000 יהודים. אחרי המלחמה סייע בשיקום עקורים יהודים באזור הכיבוש הבריטי בגרמניה. הוא ביקר כמה פעמים בפולין ובצ'כוסלובקיה כדי להביא משם ילדים לבריטניה, בייחוד יתומים.
נתן אנדרה שוראקי
נתן אנדרה שוראקי נולד באלג'יריה בשנת 1917. אביו היה מראשי הקהילה היהודית, בעל עיטור לגיון הכבוד הצרפתי. בשנים 1934-1939 למד משפטים בסורבון בפריז. בשנת 1939 התקבל ללשכת עורכי הדין של צרפת, אך סולק ממנה שנה לאחר מכן בעקבות חוקי הגזע האנטישמיים של משטר וישי. בתקופת הכיבוש הנאצי 1942-1945 היה פעיל במחתרת הצרפתית. היה חבר ברשת המחתרתית היהודית "גארל אוז"ה", שפעלה בצרפת מפברואר 1943. עמד בראש הסניף באוט לואר וסיכן את חייו בהנפקת תעודות מזויפות, בהעברת תעודות וכספים, בארגון שיירות של ילדים למקומות מחבוא ועוד פעולות במאמץ להציל יהודים. היה גם היה חבר ברזיסטנס הכללי באזור. נתן התחתן בשנית. את אשתו אנט הכיר בבית הכנסת הרפורמי של פריז בשנות ה-50. הם עלו לארץ ב-1958 והתיישבו בירושלים. ראש הממשלה דוד בן-גוריון מינה אותו ליועץ בנושא מיזוג גלויות, והוא מילא תפקיד זה בשנים 1959–1963. בשנת 1987 פרסם את תרגומו לברית הישנה והחדשה בצרפתית, לעבודתו זו התייחס האפיפיור פאולוס השישי באחד מנאומיו: "היה צורך בהרבה מאוד אהבה בכדי לכתוב יצירה כזאת". היה סופר, משורר, מתרגם, משפטן והיסטוריון. ספריו הרבים תורגמו ל-21 שפות וזיכו אותו בפרסום ועיטורים רבים. שוראקי זכה באות ליגיון הכבוד הצרפתי. בשנת 1964 עוטר בדרגת אביר על ידי נשיא צרפת שארל דה גול ושר התרבות הצרפתי אנדרה מלרו. בשנת 1984 עוטר בדרגת קצין בידי נשיא הסנט הצרפתי אלן פוהר. בשנת 1994 עיטר אותו בדרגת מפקד נשיא צרפת פרנסואה מיטראן. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יצחק שחם
יצחק שחם מקרסקו נולד ברומניה בשנת 1912. כונה ע"י חבריו בשם טוצי. יצחק עלה לארץ ישראל בשנת 1937 והצטרף לגרעין אבוקה שהוקם על ידי בוגרי תנועת גורדוניה מרומניה. חברי הקבוצה קיבלו הכשרה בפרדס חנה ובחודש יולי 1941 עלו על הקרקע בעמק בית שאן והקימו קיבוץ בשם קיבוץ אבוקה. בשנת 1943 התגייס לצבא הבריטי והתנדב לשרת ביחידת הצנחנים של היישוב היהודי. יחידה זו הוכשרה ע"י האנגלים לצנוח באירופה מעבר לקווי האויב הנאצי כדי להציל שבויים וטייסים בריטים שנטשו את מטוסם במלחמה. אך, כמו יתר צנחני הישוב היהודי החליט יצחק לנצל את פעילותו גם להצלת יהודים. עבר קורס צניחה במחנה של הצבא הבריטי ברמת דוד, וקורס אלחוט וקשר בקיבוץ רמת הכובש. לצורך השלמת הכשרתו יצחק נשלח לקהיר. באפריל 1944 יצא יחד עם אריה לופסקו במטוס מבארי לרומניה. השניים צנחו צניחה עיוורת בסביבת קאריובו וכעבור מספר ימים נתפסו על ידי המשמר הרומני. במשך שלושה חודשים הוחזקו בבתי סוהר ונחקרו בקשר לפעילותם ותפקידיהם. השניים עמדו בחקירה ובסיומה הועברו למחנה שבויים רגיל, עד ששוחררו עם כניעת רומניה לצבאות בעלות הברית וחזרו ארצה. בשנת 1960 יצחק הצטרף לצוות ההקמה של וועדה בין משרדית לתכנון, הקמה ויישוב חבל ערד שבמרכזו העיר ערד.
צבי שחר
צבי שחר נולד בשנת 1926. חבר בתנועת "השומר הצעיר". בן למשפחה חרדית. אחד מבין שבעה אחים ואחיות. למד בישיבות שונות. בסוף שנות השלושים התרחק מן הדת והצטרף לתנועתו. בקיץ 1943 הגיע לבודפשט למעון השוליות זילדמאלי. למד חרטות מתכת. עסק בשליחויות שונות של המחתרת. בסוף אפריל 1944 קיבל צו גיוס לפלוגת עבודה. היה מצויד בתעודות מזויפות שקיבל מתנועתו והסתיר אותן לעת הצורך בכיכר לחם. בחודש יולי, בעת חופשה, ברח, חי בזהות בדויה ופעל במס גרת המחתרת. ב-1945 עלה לארץ. היה ממייסדי קיבוץ גבולות. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ולריה שטארק
ד"ר ולריה שטארק, ילידת צ'כוסלובקיה, למדה רפואה באוניברסיטת פראג ובמקביל באקדמיה למוסיקה. הייתה פעילה בתנועה הציונית בארצה. עם חיסול יהדות סלובקיה במלחמת העולם השנייה, מצאה עם בעלה מקלט זמני בבודפסט, שם עבדה כרופאה. היא גורשה לברגן-בלזן ועבדה כרופאה במחנה. תוך סיכון עצמי רב, גנבה תרופות ומספר מכשירים ממחסן הסמוך למחנה לטובת חולים יהודים אסירים, העבירה בהסתר מכתבים בין אסירים באגפים שונים של המחנה, טיפלה במסירות בחולים וכן יילדה מספר תינוקות. לאחר שחרור ברגן בלזן עלתה לארץ ישראל, עבדה כרופאה וכתבה ספר על קורותיה בשואה.
אגנש שטוייר
אגנש שטוייר נולד בהונגריה בשנת 1922. חברה בתנועת דרור הבונים. פעלה בהשגת מגורים עבור הפליטים שהגיעו מפולין ומסלובקיה. פעלה בשם אווה הורבט, והשיגה ממרשם התושבים תעודות לידה מקוריות שהותאמו לנתוני הנזקקים. נחשדה על ידי בלש מקומי כיהודייה, נעצרה, אולם הצליחה להימלט. חזרה לפעילות מחתרתית ברחוב בארוש 52 במשרדי הצלב האדום הבינלאומי. אגנש נסעה לגבול סלובקיה ובתיקה 36 תעודות חסות אותן מסרה לבחורים ששירתו במחנה לעבודת כפייה, ביניהם, בעלה לעתיד, מיקי. אגנש נתפסה בשנית על ידי אנשי צלב החץ, הובאה לחקירה ושוב הצליחה להימלט. אחרי השחרור עסקה באיתור ילדים ובני נוער יהודים והעלאתם לארץ. היא עצמה ניסתה לעלות לארץ בעלייה בלתי לגלית בשנת 1949, אולם נתפסה. הייתה עצורה שישה חודשים עד ששוחררה. ניסתה שוב לעבור את הגבול, יחד עם בעלה מיקי, והפעם בהצלחה. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1952.
דוד שטרן
דוד שטרן נולד בשנת 1915. חבר תנועת השומר הצעיר. למד בבית ספר חקלאי כהכנה לחיים בקיבוץ בארץ ישראל. ניהל את מרכז החלוץ בברטיסלבה. בשנת 1942 עבר לבודפשט ושהה בה עד אפריל 1944 וסייע בקליטת פליטים שהגיעו מסלובקיה. חזר לסלובקיה ועבד במפעל נשק כגרמני בעל ניירות אריים. היה אחראי על חלוקת כספי הג'וינט. נתפס וגורש למחנות ההשמדה בפולין. נורה בצעדת הפינוי של המחנה, יום לפני השחרור. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יצחק שטרן
יצחק שטרן נולד בשנת 1924. חבר בתנועת השומר הצעיר. באפריל 1944 גויס לפלוגה של עבודת כפייה. בספטמבר 1944 ברח' מן השירות והגיע לבודפשט ל'בית הזכוכית' ברחוב ואדאס. הצטייד בתעודות מזויפות. עסק מטעם תנועתו בשליחויות שונות, העברת תעודות, חלוקת מזון והובלות. אחרי שחר ור העיר נתפס על ידי חיילים רוסים ולמרות שטען שהוא יהודי, נכלא במחנה שבויים של חיילים הונגרים וגרמנים. בשנת 1946 הצליח לברוח והגיע להכשרה כהכנה לעלייה לארץ. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1946 והצטרף לקיבוץ יסעור. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
רחה ויצחק שטרנבוך
רחה רוטנברג נולדה בפולין בשנת 1905. בצעירותה עברה משפחתה לאנטוורפן, שם היה אביה הרב הראשי של הקהילה היהודית. יצחק שטרנבוך נולד ברומניה, ובצעירותו עברה משפחתו לשווייץ. לאחר נישואיהם התגוררו רחה ויצחק בסנט גאלן שבשווייץ. ביתם היה פתוח לכולם. בשנים 1942-1938 סייעו רחה ויצחק לאלפי פליטים יהודים מאוסטריה ומגרמניה להיכנס לשווייץ. רחה שהתה במעברי הגבולות עם אוסטריה, צרפת ושווייץ תוך סיכון חייה. היה עליה להילחם לא רק בדעות שרווחו בקרב הציבור השווייצרי והדרג הרשמי, אלא גם בדעת המנהיגים היהודיים בשווייץ, שחששו מהנטל הכלכלי שיכבד עם בואם של הפליטים ומהתגברות האנטישמיות בארצם. רחה שלחה מזון לארצות הכיבוש הנאצי והנפיקה אשרות כניסה לארצות אמריקה הלטינית. פעילויות ההצלה שלה החלו עם הגעת זרם הפליטים מאוסטריה ומגרמניה בשנת 1938. יצרה קשרים עם אנשים בווינה שהדריכו את הפליטים בבחירת הדרכים המתאימות להימלטות. כמו כן הפעילה אזרחים, איכרים, נהגי מוניות ושוטרים, והם הובילו את הפליטים בדרכים בטוחות עד הגיעם ממעברי הגבולות לסן גאלן. ראש המשטרה המקומית סייע בהנפקת אישורי שהייה חוקיים. רחה הבריחה ויזות מזויפות לאוסטריה ולגרמניה, וכך אפשרה את כניסתם של עוד יהודים לשווייץ. היא אף הצליחה לשחרר יהודים מדכאו בעזרת ויזות אלו, בנצלה את תשוקתם העזה של הגרמנים לנקות את ארצם מהיהודים. מסיבה זו זכו יהודים אלו לוויזות, שציינו את יעדם הסופי. בשנת 1942 הרחיבה את מעשי ההצלה אל מעבר לים והקימה את ועד ההצלה למען בחורי הישיבה בשנחאי. בהמשך ניסו רחה ויצחק לסייע לרבנים ולתלמידי ישיבות שנתקעו בשנחאי. הם פנו במודעה למתפללי בית הכנסת שיתרמו כספים להצלת 400 בחורי הישיבה משנחאי ומשפחותיהם, יותר מ-1,000 איש. היהודים שעלו לתורה בשבת התבקשו לתרום בעין יפה. על החתום היה "הוועד להצלת הפליטים היהודיים בשנחאי", והמזכירה הייתה רחה שטרנבוך. בשנות המלחמה הרחיבו בני הזוג את פעולות ההצלה שלהם ויזמו מפעלים רבים, ובכללם הצלת יהודים בעלי דרכונים דרום-אמריקניים, קיום קשרים עם מנהיגים יהודים בצ'כוסלובקיה ובהונגריה ומעקב אחר ידיעות על התפתחויות הנוגעות ליהודים בשטחי אירופה הכבושים בידי הגרמנים. בספטמבר 1942 הודיעו רחה ויצחק למנהיגים יהודים בארצות הברית על גירושים רבי היקף מגטו ורשה וקראו להם להזעיק את עזרת מנהיגי ארצות הברית. רחה ויצחק נטלו חלק במשא ומתן, שבסופו ניצלו 1,002 יהודים מטרזינשטט והגיעו לשווייץ בפברואר 1945. אחרי המלחמה הייתה רחה פעילה מאוד בהצלת ילדים יהודים ממשפחות ומבתי חולים לא יהודיים וכן ממנזרים בפולין. יחד עם רחה ויצחק שטרנבוך פעלו מצילים נוספים להצלת יהודים ואלה הם: ברונר זלמן ואשתו, גריפל, גרנדשטיין יחיאל, הכט ראובן, וולגלרנטר רבי, וסרמן שמחה, חצקל רנד, טרייסר הרמן, טרס אלימלך, יעקובסון יעקב, לבל משה, לוין יצחק, סוורדלוף משה, סייל, קוהל, קליין סטפן, קלמנוביץ שמואל, רוטנברג יוסף, שטרנבוך אלי, אשתו של משה שטרנבוך ושמידט שמואל. נגד רחה נפתח משפט בשווייץ. היא הואשמה במתן שוחד ובשותפות לדבר עבירה. העבירות הופרכו אחת לאחת באמצעות עורך דינה. בסופה של תקופה קשה זו זוכתה מחוסר הוכחות, ואת הוצאות המשפט שילם בית המשפט. למרבה האירוניה, התובע עצמו, שבמשך שלוש שנים ייצג את שווייץ נגד רחה, תרם מאה פראנקים שוויצריים תרומה אישית למאמצי מפעל ההצלה שלה. כשלוש שנים נמשכו משפטה ומאסרה של רחה, ובמהלכן לא פחדה לספר על מעשיה, אולם לא ניאותה בשום אופן להלשין על ולהסגיר את חבריה לפעילות. רחה זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יוסף שטרנגולד
יוסף שטרנגולד נולד בפולין בשנת 1912. בשנת 1942 גורש מאנטוורפן שבבלגיה לעבודות כפייה בבניית החומה האטלנטית בצרפת. לאחר חודש ברח וחזר לאנטוורפן. למרות הסכנה הכרוכה בכך, הוא נהג לאסוף תלושי מזון ממקומות ציבוריים. הקים רשת מחתרתית של יהודים ושאינם יהודים שסיפקה מחבוא, מזון, תעודות מזויפות ועזרה רפואית ליהודים נמלטים. יוסף אף פנה לראש משרדי ההפצה של התלושים וזכה באמונו. שרד את המלחמה וחזר לפעילות ציבורית בקהילה היהודית באנטוורפן. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יחיאל שיינבוים
יחיאל שיינבוים נולד בליטא בשנת 1914. בגיל שלוש עבר לעיר קובל שבווהלין. למד בגימנסיה תרבות, היה חבר בתנועת דרור ובהכשרת קלוסובה. למד הנדסת חשמל ושירת כקצין בצבא הפולני. הוא ארגן את סניפי תנועת דרור בפולין. עבר הכשרה בקיבוץ בורוכוב והתכונן לעלייה לארץ ישראל. לאחר שנישא, דחה את עלייתו ונשאר בווילנה בשליחות התנועה. בשלהי 1939 עסק בהעברת חברים מפולין, מהחלק שהיה תחת הכיבוש הנאצי, דרך ווהלין אל וילנה. עם הכיבוש הנאצי היה אחד ממפקדי הלוחמים בגטו וילנה. יחידתו כונתה "יחידת הלוחמים של יחיאל". חברי היחידה נטלו חלק בולט בעיצוב תנועת ההתנגדות. ארגון זה הציב לעצמו מטרה להקים קבוצות גדולות ככל האפשר של יהודים ולהוציאן למלחמת פרטיזנים ביער, וכך גם להציל את חייהם לפני הגירוש למחנות. הארגון הצליח להעביר ליערות כמה מאות פרטיזנים שהיו הגרעין לקבוצות הפרטיזנים היהודיות. יחיאל נהרג בקרב נגד הנאצים בגטו וילנה. הוא נקבר בבית העלמין הישן בעיר. אשתו פסיה, שלחמה לידו, ניצלה וברחה ליערות, עלתה לישראל והקימה משפחה.
אלי שליו
אלי שלומוביץ שליו נולד בהונגריה בשנת 1922. חבר בתנועת דרור הבונים. היה פעיל במחתרת הציונית בבודפשט ובין יוזמי הקמת הבונקרים להסתרת יהודים. היה מפקד הבונקר בשדרות הונגריה שנתפס בקרב בידי אנשי "צלב החץ". נאסר בידי אנשי "צלב החץ" ונכלא. שוחרר בעזרת חברי המחתרת הציונית. אחרי השחרור המשיך בפעילותו, בעיקר באיתור ילדים יהודים בהונגריה ובגרמניה והעלאתם לארץ. שרד ועלה לישראל בשנת 1947. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יצחק שלמון
שלמון יצחק (סלמון איגנאי) נולד בשנת 1924. היה חבר תנועת בני עקיבא. בשנת 1944 יצחק גויס לפלוגות לעבודות כפייה. במהלך שירותו הוא שמר על קשר עם חברי תנועתו, השיג לעצמו תעודות מזויפות ואף השיג תעודות אריות עבור חבריו. מפקד הפלוגה, פרקס, הציע שגברים המשרתים בפלוגה יתנצרו כדי להשיג תעודות הגנה מהוותיקן. 70% מהחיילים עשו זאת. לאחר שמפלגת צלב החץ יצרה ממשלה, הפלוגה הועברה לאזור סופרון והחיילים התבקשו לחפור תעלות נגד טנקים. יצחק ברח וחזר לבודפשט. בדצמבר 1944הוא נתפס על ידי אנשי צלב החץ, עונה והועבר למפקדת הגסטפו בגבעת שוואבס. גם מכלא זה, יצחק הצליח לברוח. לאחר השחרור הוא עבד כמתרגם ברוסית בצבא האדום. יצחק שב לפעילות בתנועתו, השיג מזון עבור בתי הילדים וסייע להבריח אנשים מעבר לגבול. בשנת 1947 הוא עלה לישראל. בשנת 1948 התגייס לצבא והשתתף בכיבוש של בית שאן. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
דב שמעוני
דב שמעוני נולד בהונגריה בשנת 1919. בשנת 1940 גויס דב לצבא הסדיר ההונגרי ואחר כך הועבר לשירות עבודת כפייה. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה בשנת 1944 שהה בחופשת מחלה מיחידתו. בית החולים היהודי המרכזי בהונגריה הוחרם בידי האס-אס. שמעוני, דובר גרמנית, שימש עוזר מנהל בית החולים, הד"ר לאיוש לוי, וקיים מגעים יום-יומיים עם קציני האס-אס. בעת פינוי בית החולים ארגן את הברחת מכשירי חדר הניתוח לבית החולים היהודי החדש ברחוב ושלני 44. הוא נאלץ לחזור אל יחידתו, אולם ערק, חזר לבודפשט והמשיך לפעול בבית החולים ובבית חולים אחר שהקים ברחוב ראקוצי 14, מחוץ לגטו. הצוות הרפואי בבית חולים זה בא מרחוב ושלני, וצוות העזר גויס בידי שמעוני מקרב חברי יחידתו בפלוגת העבודה ומפלוגת עבודה אחרת שבה שירתו בעלי אזרחות זרה. בבית החולים ברחוב ראקוצי ניצלו יהודים רבים, הן חולים והן אנשי צוות. אחרי שחרור הונגריה היה שמעוני בין מקימי תנועת עובד, מזכיר ארצי של האיחוד וממנהלי הג'וינט. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1949. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
שניאור זלמן שניאורסון
שניאור זלמן שניאורסון נולד בצרפת בשנת 1898. בשנת 1935 עבר לארץ ישראל, וכעבור כמה חודשים עזב לפריז והתמנה לרב. בשנת 1936 הקים את "אגודת היהודים שומרי המצוות" אשר סיפקה תמיכה חומרית לפליטים יהודים, הקימה מטבחים כשרים ובתי ספר עבריים. לאחר פרוץ המלחמה דאג להצלת ילדים באמצעות הסתרתם במנזרים ובבתי יתומים. הוא דגל בשמירה קנאית על מצוות הדת וסירב לרדת למחתרת. לאחר שניצל את כל אפשרויות ההסתרה במקומות מסתור, החליט לפתוח מחנה חשאי בפרוור הסמוך לפריז, ושם התנהלה קבוצה של נערים שהייתה צריכה להתחבא לעיתים קרובות ביערות הסמוכים. בקיץ 1940 עבר לכפר ברוט ורנט במחוז אלייה בדרום צרפת והקים שם בית מחסה לילדים. בשנת 1941 נאלץ לעבור למרסיי, ושם הקים סניף חדש של "שומרי המצוות". הוא הקים קהילה של 60 איש ונתן לה בית כנסת, לשכת סעד, ישיבה, בית ילדים וסדנה להסבה מקצועית. בעזרת משאבים שגייס מאנשים פרטיים ומהג'וינט, ארגן חבילות סיוע לחדרי אוכל כשרים שסיפקו מצרכים לכלואים במחנות. כל חבילה הכילה מכתב אישי ממנו. בשנת 1942 שכר הרב שניאורסון וילה בפרוורי מרסיי באזור מיוער לשמש בית ילדים, אולם לאחר מאסרם של שישה נערים העביר את בית הילדים לדמו שבמחוז ז'ר בדרום מערב צרפת ובקרבת הפירנאים. ששת הנערים שנעצרו שוחררו בהתערבותו של לאון פוליאקוב, עוזרו של הרב שניאורסון. מבית הילדים בדמו הצליחה המחתרת להבריח קבוצה של ילדים לשווייץ. במרץ 1943 הועבר בית הילדים מדמו לטירה סמוך לגרנובל. גם מפה הוברחו ילדים לשווייץ בידי חברי הצופים היהודים וחברי תנועות הנוער הציוניות. לאחר שאיטליה הצטרפה לבעלות הברית, נמלטו החניכים והצוות לניס. במהלך פינוי בית הילדים בניס נעצרו ולא שבו אחד הילדים ומנהל הפנימיה פיליפ פייסט. פיליפ פייסט זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. הרב ובני משפחתו ירדו למסתור, והילדים שנשארו הסתתרו בחמישה מקומות. במרץ 1944 נעצרו 16 בני נוער ואם של שני אחים מתוך הקבוצה. גם אשת הרב נעצרה. אף שעברה עינויים קשים, לא הסגירה את מקום מחבואם של הרב ובני הנוער. מאותו יום ועד שחרור גרנובל באוגוסט 1944 הסתתרו כולם בכמה מקומות בסביבת ווארון. ההערכה היא כי יותר מ-100 בני נוער ניצלו בבתי הילדים של הרב שניאורסון. עם סיום המלחמה דאג הרב שניאורסון להוצאת הילדים מבתי המחסה והמנזרים ונלחם להשבתם לחיק העם היהודי. שרה וזלמן זכו באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
טמה שניידרמן
טמה שניידרמן נולדה בפולין בשנת 1917. למדה בגימנסיה פולנית. בראשית המלחמה עזבה את ורשה ונסעה מזרחה. עם סגירת גטו וילנה נשארה מחוץ לגטו ושימשה קשרית תנועת דרור והארגון היהודי הלוחם בין השטחים שסופחו לרייך השלישי ואוקראינה. את הקשר התנועתי קיימה בשם המחתרת ונדה מאיבסקה. בדצמבר 1941 חזרה לווילנה עם לונקה קוז'יברודסקה, קשרית דרור. הן ביצעו משימות חשאיות רבות עבור התנועה בווילנה, בביאליסטוק ובוורשה. תפקידן היה להעביר תחמושת ועיתונים של התנועה, ללוות חברים שעברו מעיר לעיר ולהפיץ מידע על הרצח ההמוני. בינואר 1942 עלתה חשיבותה של ביאליסטוק כמרכז פעילות, ושניידרמן החלה לפעול לחידוש הקשרים בין החברים ששרדו מן האקציות ועוררה אותם לפעולה. לאחר מאסרה של לונקה הייתה טמה לקשרית היחידה של תנועת דרור בין ורשה למחוזות המזרח. היא שבה לביאליסטוק ובפיה תיאור האקציה בוורשה וקריאה לחבור לפרטיזנים ביערות. מביאליסטוק נסעה גם לגרודנה כדי להעביר גם לשם את הידיעות. חברי דרור בגרודנה התייעצו איתה והחליטו לבוא במגע עם אנשי מחתרת ביער ולרכוש נשק. טמה קיימה קשר קבוע בין ביאליסטוק לוורשה והעבירה לאנשי המחתרת בוורשה מידע, כסף ונשק. בינואר 1943 קראה לה הנהגת הארגון היהודי הלוחם להגיע מביאליסטוק לוורשה כדי להעביר לממשלת פולין הגולה בלונדון מידע ומסמכים חשאיים על החלטת היינריך הימלר להגביר את קצב ההשמדה של היהודים. היא הביאה איתה סכום כסף גדול וידיעות על התקדמות פעולות ההגנה של היהודים שם. למוחרת הגיעה לוורשה נתפסה עם שתי חברותיה הקרובות ונשלחה לטרבלינקה. פרטי מותה אינם ידועים. הייתה בת 25 במותה.
יוסף שפר
יוסף שפר נולד בהונגריה בשנת 1922. חבר תנועת מכבי הצעיר. חבר הנהגת תנועתו. בשנת 1942 עסק בקליטת פליטים חברי התנועה מסלובקיה וציודם בתעודות ובכסף. בעקבות פעילותו נעצר ונשלח למחנה עונשין בגאראן'. כעבור אחד עשר חודשים הועבר למחנה עבודה. בקיץ 1944 ברח, הגיע לבודפשט והצטרף לפעילות המחתרתית. לאחר עליית מפלגת צלב החץ הפשיסטית לשלטון באוקטובר 1944, עבד יחד עם אוטו קומוי במחלקה A במסגרת הצלב האדום הבינלא ומי ועסק בעיקר בארגון בתי הילדים. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אלכסנדר שפרן
אלכסנדר שפרן נולד ברומניה בשנת 1910. בשנת 1934 קיבל הסמכה כרב ראשי. הוא ירש את אביו בתפקיד הרב של בקאו. בשנת 1936 נשא לאישה את שרה ריינהארץ. בבקאו השקיע מאמצים פוריים בחינוך הנוער. בשנת 1940, לאחר פטירתו של הרב יעקב יצחק נימירובר, היה אלכסנדר שפרן לרב הראשי הצעיר ביותר בעולם. באותו זמן הייתה קהילת יהודי רומניה הרביעית בגודלה בעולם. במלחמת העולם השנייה הנהיג את יהדות רומניה לצידו של עורך הדין ד"ר וילהלם פילדרמן, יושב ראש "איחוד היהודים הרומנים". נוכח הצעדים הראשונים של המשטר החדש לקראת רדיפת האוכלוסייה היהודית, גירושה וחיסולה האפשרי, גייס הרב שפרן את כל כוחותיו כדי להתערב לטובת עמו. בשנת 1941 תרמה התערבותו אצל ניקודים מונטיאנו, הפטריארך של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, להחלטת המרשל אנטונסקו, הרודן של רומניה, לבטל את החלטתו לכפות את ענידת הטלאי הצהוב על יהודי רומניה. זמן קצר לאחר מכן, כשכל הארגונים היהודים הוצאו מחוץ לחוק, הקימו הרב שפרן ומנהיגים יהודים אחרים מועצה מחתרתית שהצליחה לפעול במשך הזמן גם בתוך מסגרות "המרכז היהודי", הבובה שהקימו השלטונות. אחרי שנכח חסר אונים בטבח ביהודי יאשי ובגירושים וברציחות ההמוניות בקרב יהודי צפון בוקובינה ובסרביה, השתמש הרב שפרן במגעיו עם כמה דיפלומטים מערביים, עם אלנה מלכת האם של רומניה, ועם כמה מראשי הכנסייה המקומית כדי לשכנע את המרשל יון אנטונסקו לא להיכנע ללחצים הגרמניים לגירוש כל יהודי מדינתו. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה ארגנה המועצה היהודית מאמצי סיוע ליהודים המגורשים ועזרה לניצולים מטרנסניסטריה בהחזרתם לשטח רומניה. 57% מהאוכלוסייה היהודית בת 800,000 נפש של רומניה רבתי נשארה בחיים בתום המלחמה.
אפרים שרגא
אפרים פרד שרגא נולד ברומניה בשנת 1891. זכה לכינוי "אבי יתומי טרנסניסטריה" הודות לפעילותו האמיצה אשר במסגרתה הציל אלפי יהודים, ביניהם ילדים רבים, בתקופת מלחמת העולם השנייה. אפרים היה מנהיג הג'וינט והמזכיר הכללי של הקרן הקיימת לישראל בבוקרשט. כפעיל ציוני ייסד גם את העיתון "ידיעות מהעולם הציוני". את חייו הקדיש עבור מתן עזרה סוציאלית לנפגעי השלטון הגרמני הנאצי. בשנת 1941, במסגרת היותו חבר ב"וועד האוטונומי לעזרה" בבוקרשט ולאחר שקיבל את אישורה של הממשלה הרומנית, עמד מאחורי משלוח גדול של תרופות, מזון, בגדים וכסף לאלפי היהודים שגורשו מחמישים עיירות במולדובה למחנה ריכוז. היה זה המשלוח הראשון בין משלוחי עזרה נוספים, שסייעו רבות להצלת יהודים. אחרי הפוגרום הגדול שאירע ביאסי בסוף יוני 1941, קיבל אפרים אישור נוסף מהשלטונות להגיש סיוע לאלף שרידי "רכבות המוות", שיצאו מיאסי ונכלאו במחנה הריכוז קאלאראשי. בסוף דצמבר 1942 אישרו שלטונות רומניה לוועד לשלוח משלחת לגטאות כדי לבדוק את צורכיהם של תושבי הגטו ולהגיש להם עזרה. אפרים עמד בראש המשלחת הראשונה שיצאה ב-31 בדצמבר 1942. חברי הוועד, ואפרים בראשם, סיירו בין הגטאות השונים במזרח אירופה ובמפגשם עם ראשי הגטו קיבלו מהם תמונת מצב עדכנית ועגומה למדי על אודות תנאי המחייה בגטו. בנוסף, ביקרו חברי המשלחת בבית יתומים ובבית חולים שברחבי אחד הגטאות ונתנו להם סיוע כספי. עם חזרתם המשלחת לבוקרשט ארגן אפרים כינוס בבית הכנסת הגדול בו נכחו אלפים מתושבי העיר. אפרים סיפר למשתתפים על התנאים הקשים בגטאות ועודדם לתרום נעליים, בגדים וכסף לתושבי הגטאות. בדצמבר 1943 עמד אפרים בראש משלחת נוספת לגטאות טרנסניסטריה שבמטרתה הייתה להחזיר לרומניה כ-6,000 יהודים. יהודים אלה צוידו בלבוש ובמזון, ובסוף דצמבר 1943 הוחזרו לרומניה. עם חזרתם לביתם, "הוועד האוטונומי לעזרה" סיפק להם מזון וציוד בעלות כוללת של כ-15 מיליון ליי רומני. לאחר כחודשיים יצאה שליחות נוספת לגטאות טרנסניסטריה, ובראשה אפרים וארבעה חברי ועד נוספים. חברי המשלחת, שביקרו בבית היתומים של הגטו, מצאו בו ילדים רעבים וחולים הזקוקים לסיוע רפואי וסייעו להם עם מזון ובגדים. במרץ 1944 נשלח אפרים שוב לטרנסניסטריה, כדי להשיב לרומניה את אלה ששרדו את המלחמה. במהלך מבצע זה עמד אפרים בראש משלחת ששמה לה למטרה להביא להחזרתם של 60 אלף איש לביתם. פעילות זאת נחשבת למקרה היחיד בתולדות השואה במזרח אירופה. חברי המשלחת צוידו במזון ובתרופות וכעבור שלוש שנים, קיבלו השורדים היתר לעלות לארץ-ישראל. שרד ולאחר המלחמה המשיך בפעילותו למען יהודי רומניה.
יהודית שרודי
יהודית שרודי נולדה בהונגריה בשנת 1927. חברת הנוער הציוני. בזמן הכיבוש הגרמני גרה עם משפחתה בבודפשט. למדה בבית ספר למסחר והשתלמה בכתיבה במכונת כתיבה ובסטנוגרפיה. הדפיסה תעודות ומסמכים ולעתים עבדה יום ולילה כדי לספק את הצרכים. ביוני 1944 נתפסה, יחד עם אחותה, והובלה למפקדה הראשית של הגסטפו בהר השוואבים. נחקרה במשך כשבועיים. ימים אחדים הייתה כלואה יחד עם חנה סנש. הועברה לקישטרצ'ה ולבסוף שוחררו היא ואחותה בסיוע הצלב האדום השווייצרי, בהיותן קטינות. עבדה באחד מבתי הילדים שתנועתה הקימה. שהתה זמן מה בבונקר והעבירה נשק בסל. התייצבה יחד עם אחותה במשרד הדואר בבירה והתקבלה לעבודה. המדים שלבשה והתעודות האותנטיות שבידיה אפשרו לה תנועה חופשית ופעילות בבתים המוגנים, בבתי הילדים, בגטו ובבונקרים. אספה ילדים יהודים משוטטים, חסרי בית והביאה אותם לבתי הילדים. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.


