סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות כ'
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות כ'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
אליס כהן
אליס כהן נולדה בגרמניה בשנת 1914. כשעלו הנאצים לשלטון בשנת 1933 עברה אליס לברלין ללימודי גרפיקה. מצב יהודי גרמניה המשיך להידרדר, והיא ברחה להולנד בחיפוש אחר עתיד בטוח. היא התיישבה באמסטרדם עם ויזת סטודנט, למדה הולנדית וקיבלה עבודות עיצוב של שלטי חוצות. ערב פרוץ המלחמה היא ייצרה צעצועים ולא ידעה שהגרמנים עומדים להשיג אותה. בתחילת 1941 צוו כל הגברים והנשים ההולנדים להסתובב עם תעודות זהות. ליהודים סימנו J גדולה בשחור בשני צידי התעודה. עד קיץ 1942 השתמשו הרשויות במשרד הרישום כדי לאסור ולגרש יהודים מהולנד. כך גבר הצורך בתעודות מזויפות. לפני שהסתתרה מצאה אליס תפקיד ב״ועדה היהודית של אמסטרדם״ בתור סייעת לרופא. כיוון שהתפקיד אפשר לה מידה מסוימת של חופש, היא הצליחה להבריח ילד יהודי אל מחוץ לבניין שבו ריכזו יהודים לקראת גירוש. לאחר שלקחה את הילד למקום מסתור, מצאה את דרכה לכתובת בטוחה באוטרכט, מדרום לאמסטרדם. במשך שנתיים של מסתור בעליית גג ליד פארק וילהלמינה שליד אוטרכט הצליחה במשימה שהוגדרה כבלתי אפשרית. היא זייפה תעודות זהות, והכלים שהשתמשה בהם היו תעודות מבחן, סכינים ומחברת כדי להתאמן בחתימות. אליס וקבוצת המחתרת שלה, "ועדת הילדים של אוטרכט", הצליחו להציל 350 ילדים מגירוש ורצח. הקבוצה עסקה גם בזיוף קופוני מזון עבור אנשי מחתרת שחיו במסתור. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אליעזר כהן
אליעזר 'אלי' כהן נולד באוסטריה בשנת 1918. חבר תנועת מכבי הצעיר. משפחתו עברה לסלובקיה. עם החמרת המצב והתגברות הסכנה מצד הגרמנים, הקים הכשרה חקלאית עבור חברי תנועתו סמוך לגבול ההונגרי. עם תחילת גירוש היהודים מסלובקיה, הבריח 28 מחברי ההכשרה, מסלובקיה להונגריה, בחצותם את הנהר ואג בעזרת מבריח במשך 3 לילות. בהמשך, באותה דרך עברו בעזרתו את הגבול 20 יהודים נוספים. שימש כחבר הנהלת תנועתו והיה אחראי לפליטים חברי גורדוניה, שהגיעו מפולין לסלובקיה. ברח להונגריה ולאחר הכיבוש הגרמני במרץ 1944 ארגן בחשאיות את הרשת המחתרתית הציונית. אילוצי, אשתו ליוותה אותו ופעלה אתו במשותף בכל הפעילויות המחתרתיות. יצא מהונגריה עם הרכבת של הוועדה לעזרה והצלה. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
ליאו כהן
ליאו כהן נולד בגרמניה בשנת 1913. לאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933 היגרה המשפחה לפריז. שם הצטרף ליאו לתנועת הצופים היהודים. בשנת 1935 עלו הוריו ואחיו הצעיר מצרפת לארץ ישראל, אך ליאו בחר להישאר בצרפת, כדי להמשיך בהנהגה בתנועת הצופים היהודיים. בשנים 1944-1941 פעל במסגרות של הצופים העבריים, הרבנים של המחנות והצבא היהודי. באוגוסט 1942 החלה הקמת זרוע מחתרתית של תנועת הצופים, זרוע שנקראה "השישית״. אנשיה עסקו בהברחת יהודים אל מחוץ לצרפת, בהכנת תעודות מזויפות ובהסתרת בני נוער יהודים. באפריל 1944 החליטה ההנהגה הארצית של תנועת הצופים להעביר את הנשים והילדים לשווייץ. ליאו שלח את אשתו רחל ושלושת ילדיו הקטנים לשווייץ כדי להבטיח את שלומם. החל לפעול במסגרת ה״צבא היהודי״ בהעברת שיירות לספרד. במאי 1944 נעצר בידי הגסטפו עם ג'ק רויטמן בתחנת הרכבת סנט סיפריין בטולוז, בעת שהיו במשימה של העברת יהודים לספרד. ליאו בלע את רשימת האנשים שבשיירה במטרה למנוע את תפיסתם של היהודים שברשימה. הוא הושם במעצר בטולוז ומשם הועבר למחנה דראנסי. חברת “הצופים היהודיים״, אלזה בארון, הציעה לו להבריחו מהמחנה, אך הוא סירב. הוא נימק את סירובו בכך שיש במחנה כ-100 ילדים בלי הורים והוא רוצה להמשיך ולטפל בהם. ביולי 1944 נתפס ונשלח לאושוויץ יחד עם 300 ילדים. חבר המחתרת דיווח להוריו של ליאו שראה אותו במצעד המוות בשנת 1945 וכי נראה חלש מאוד. חיים כהן, שופט בית המשפט העליון, כתב עליו בספרה של יהודית בר-חן "ליאו: סיפור חייו הוא פרק מאלף במסכת גבורתה של הרוח היהודית... ויש בו מסר של גבורה ואמונה לדורות הבאים״. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מרגוט וג'ק כהן
מרגוט קהן נולדה בצרפת בשנת 1922. חייה השתנו בקיץ 1940, כשגרמניה כבשה את צרפת. באמצע ארוחת יום ההולדת ה-18 שלה נשמעה דפיקה בדלת. "באו לאסוף אותנו, ריכזו את כל היהודים בכיכר המרכזית, וברקע ניגנה תזמורת שחגגה את גירוש היהודים". העלו אותנו על משאיות..." סיפרה מרגוט. את השנים הבאות העבירה בפעילות מחתרתית שהצילה את חייהם של מאות ילדים יהודים. תפקידה העיקרי היה להעביר ילדים יהודים למקומות מסתור אצל משפחות צרפתיות באזור ליון תמורת כסף. היא עשתה זאת במסגרת הארגון ההומניטרי היהודי אוז"ה ורשת ההצלה שהנהיג ז'ורז' גראל. בשנת 1942 שלחה אותה התנועה לשמש מדריכה בבית הילדים שהקים בעלה לעתיד ג'ק כהן באוסק במחוז קוריז לילדי פליטים יהודים. כשהורי הילדים נעצרו באוגוסט 1942 והילדים לא יכלו לחזור לבתיהם, הקימו ג'ק, מרגוט והצוות הצעיר את המחנה כבית קבע ל-30 ילדים בחסות אוז"ה – החברה לסיוע לילדים יהודים. אף שהבית היה קטן, ישן, בלי מים זורמים, בלי חימום ובלי אספקה של מזון, המשיכו מרגוט וכמה מדריכים צעירים לטפל בילדים גם לאחר מעצרו של ג'ק, ולמרות קשיי החורף הקשה, עד שהבית נסגר והילדים הועברו לבתים פרטים בגלל סכנת מעצר. על מרגוט הוטלה המשימה למצוא בתי מסתור בקרב האוכלוסייה המקומית והמוסדות הנוצריים עבור הילדים ולבקר את הילדים שהתגוררו בבית הילדים ושהו במסתור. היא עודדה את הילדים וסיפקה להם מידע על הוריהם – בדרך כלל באמצעות מכתב שכתבו ההורים לפני גירושם. מרגוט גם מסרה את התשלום החודשי מאוז"ה למשפחות המאמצות. היא עשתה את סבב הביקורים שלה ברכיבה על אופניים, כיוון שנסיעה בתחבורה ציבורית הייתה מסוכנת. היא גם עזרה בזיוף ובמחזור מסמכים ותלושי מזון. כל זאת תוך סיכון מתמיד של חייה. היא המשיכה במשימתה ללא לאות והפגינה יכולות רוחניות וחינוכיות מעולות בטיפול בילדים. באביב 1944 נשלחה מרגוט ללוות קבוצות של ילדים ברכבת לילה מליון לטולוז. משימתה הייתה לקחת את הילדים ממקומות המסתור ולהביאם לחבר במחתרת שיוכל להבריחם לשווייץ. לפני ראש השנה של שנת 1944, כמה ימים אחרי שחרור ליון, הצליחה מרגוט למצוא משפחה יהודית שאירחה את כל 30 הילדים. יום לאחר החג שכרו מרגוט וחברתה גרי וולף דירה ביוזמתן ובה טיפלו בכל הילדים כדי שלא ייאלצו לחזור למשפחות האומנות מתקופת המלחמה. מרגוט נישאה בשנת 1945 לג'ק כהן. מרגוט וג'ק שרדו ועלו לארץ ישראל בשנת 1952. מרגוט וג'ק זכו באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מריאן כהן
מריאן כהן נולדה בגרמניה בשנת 1922. עברה לצרפת והייתה חברה בתנועת הצופים היהודים בצרפת. בשנת 1942 הצטרפה גם לתנועת הנוער הציוני המאוחדת. בשנה זו התגייסה לארגון מחתרתי שפעל בחסות שתי התנועות. לאחר שנעצרו חבריה מנהיגי הארגון – עמנואל רסין, מילה רסין ורולאנד אפשטיין – תפסו את מקומם מריאן כהן וחסידת אומות העולם רולאנד הבירז'י הנוצרייה. במסגרת פעולתה במחתרת הצליחה מריאן להבריח ולהציל מצרפת כ-200 ילדים. במאי 1944 היא הובילה קבוצה של 28 ילדים יהודים בני 16-4 בניסיון לעבור את הגבול לשווייץ ליד העיר אנמאס בצרפת. הקבוצה נלכדה בידי הגרמנים והובלה לכלא פאקס באנמאס. ראש העיר של אנמאס, חסיד אומות העולם ז'אן דפו, הצליח לשכנע את מפקד הגסטפו בעיר להעביר לידיו 17 ילדים מהקבוצה, ואותם הוא העביר למקום מבטחים. לאחר מכן יצרו חברי המחתרת קשר עם ז'אן דפו, והוא העביר לכהן את תוכניתם להציל את חייה. על פי התוכנית היה עליה להיכנס לתוך מכונית שתחכה בפינת אחד הרחובות שבהם צעדה מדי יום עם 11 הילדים הנותרים שהובלו כל בוקר לעבודות כפייה. היא סירבה ולא הסכימה להציל את חייה פן יפגעו בילדים אחרי לכתה. בתוך כך היא הובלה כל יום לחקירה, עונתה בידי הגסטפו, אך סירבה בעקשנות למסור להם מידע. אנשי מיליציה שפעלה בחסות הנאצים חטפו אותה ורצחו אותה בבעיטות ובמהלומות גרזן. רק לאחר שחרור אנמאס נתגלתה גופתה והובאה לקבורה. מילה רסין זיהתה אותה לפי הנעליים שלרגליה. הילדים ניצלו הודות למאמציו של דפו. לרגל ציון 40 שנה לשחרור אנמאס בשנת 1984 נקרא בניין בית ספר בעיר על שמה. כמו כן הוקמה מצבה לזכרה ולזכר אנשי המחתרת שנהרגו בעיר. זכתה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
שלמה כהן
שלמה כהן נולד בהונגריה בשנת 1921. חבר בתנועת מכבי הצעיר. היה פעיל בסיוע להשגת מסמכים, מזון וכסף לפליטים שהגיעו מסלובקיה. בשנת 1943 גויס למחנה לעבודת כפייה ממנו ברח ביולי 1944. הגיע לבית הזכוכית ברחוב ואדאס 29. היה מחופרי הבונקר בארדליגט. עסק בהעברת בורחים מפלוגות העבודה וילדים מן הגטו אל הבתים המוגנים על ידי הצלב האדום הבינלאומי. מחודש נובמבר 1944 עסק בהובלת מצרכי מזון מן המחסן ברחוב וקרלה למסתתרים במקומות שונים ולבתי הילדים. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
שלמה כהן
שלמה סלומון כהן נולד בשנת 1921. חבר בתנועת דרור הבונים. בשנת 1939 נשלח על ידי תנועתו להכשרה בבודפשט. בשנת 1942 גויס לפלוגה לעבודת כפייה ובמרץ 1944 ברח והגיע לבודפשט. נשלח על ידי צבי גולדפרב לקרפטורוס כדי להזהיר וכדי להציל יהודים. החל מיוני 1944 עסק בטיול – הברחת יהודים לרומניה. באחת הנסיעות אל הגבול הרגיש שעוקבים אחריו והחליט לא לחזור לבודפשט, אלא לעבור את הגבול לרומניה. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
מאיר כהני
מאיר יהודה כהני נולד בהונגריה בשנת 1918. חבר תנועת בני עקיבא. בשנת 1936 שהה בהכשרה והיה פעיל בתנועת החלוץ המזרחי. בשנת 1938 נבחר לראש ההגנה הראשית של בני עקיבא. עסק בבריחה ובעלייה ב'. נתפס על ידי המשטרה כאשר ברשותו מסמכים וספרות ציונית אסורה. מאיר שוחרר, אך הוטרד כל העת על ידי המשטרה. בשנת 1942 עבד במשרד הארצישראלי (פל-מט) בבודפשט, עסק בליווי עולים, בעלייה ב', בארגון הבריחה מפולין ומסלובקיה. היה פעיל בוועדה לעזרה והצלה ובארגון החלוץ. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1944. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
שרה כוכבי
שרה כוכבי נולדה בהונגריה בשנת 1922. חברה בתנועת הנוער הציוני. עד פלישת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 שהתה בהכשרה במיקפה והייתה פעילה במחתרת. סייעה בקבלתם ובקליטתם של הפליטים היהודים שהגיעו מפולין. שרה נסעה פעמים אחדות לבית הסוהר בעיר מוהאץ' ומסרה לכלואים אוכל, בגדים ותעודות מזויפות. סייעה ליהודים ממקומות שונים לברוח ולהגיע לבודפשט. עסקה בהשגת תעודות אריות מקוריות, ובהפצת תעודות מזויפות ליהודים, במטרה למנוע את שילוחם למנות ההשמדה. נסעה למקומות רבים וחילקה תעודות וניסתה לשכנע יהודים לברוח מן המחנות ומן הגטאות. השיגה דירות שהיו למקומות מסתור ליהודים שברחו. הייתה פעילה במסגרת "הטיול" – מבצע להברחת יהודים דרך הגבול לרומניה. ביוני 1944 עברה עם קבוצת יהודים את הגבול לרומניה. שרדה ועלתה לארץ ישראל. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
משה כץ
משה כץ נולד בהונגריה בשנת 1923. חבר תנועת הנוער הציוני. סמוך לכניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, גויס לפלוגה לעבודת כפייה. בחודש יולי ברח בעזרת תעודות מזויפות שסופקו לו מטעם תנועתו והגיע לבית הקהילה בבודפשט. באוקטובר שהה בבונקר בזוגלו, פרבר של בודפשט, והתאמן בשימוש בנשק. הבונקר התגלה והנמצאים בתוכו וביניהם משה כץ נתפסו על ידי אנשי צלב החץ. הוא הובל למרכז הגסטפו בבודה, אולם שוחרר בעזרת תעודות חסות של הצירות השווייצרית. משה הגיע לבית הזכוכית ברחוב ואדאס ואחר כך לסניף של הצירות השווייצרית ברחוב וקרלה, שם עבד במחסן מזון ממנו סופק מזון לגטו ולבתי הילדים שבחסות התנועות. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1946. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מרדכי כרמון
מרדכי כרמון נולד בהונגריה בשנת 1924. חבר תנועת דרור הבונים. אחרי כניסת הגרמנים להונגריה בשנת 1944, ירד למחתרת והתגורר בדירה אחת עם בצלאל אדלר. השתתף בפעולות הצלה רבות, לבוש מדים של "לבנטה" ומאוחר יותר התחזה לאיש צלב החץ הפשיסטית והצטיין באומץ לבו. בראשית דצמבר 1944 נתפס במארב שהוצב על ידי הבולשת ההונגרית בכניסה לבית ברחוב ברוש 52 שם פעלו פעילי המחתרת של דרור הבונים. הוא נלקח לבית הסוהר הצבאי המרכזי בשדרות מרגיט, עונה קשות, נמלט ונתפס שוב והצליח להישאר בחיים. שרד ועלה לארץ ישראל.