סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ר' (1)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ר'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
צדוק ראב
צדוק ראב נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1922. היה חבר בתנועת בני עקיבא. החל משנת 1939 עסק בהדרכה בבודפשט והיה בין מייסדי גרעין א' של תנועת בני עקיבא בהונגריה, שבמסגרתו יצא להכשרה. החל משנת 1942 עסק בסיוע לפליטים שהגיעו מפולין ומסלובקיה. לאחר פלישת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, עסק בזיוף תעודות ובהפצתן. נסע לערים נאג'ווארד וקולוז'וואר כדי למסור תעודות מזויפות ליהודים ולשכנעם לברוח מן המשלוחים מזרחה. מרוב המקומות גורש על ידי היהודים עצמם באשמה של הפצת בשורות איוב. בשובו לבודפשט היה פעיל במסגרת ה"טיול" – הברחת יהודים דרך הגבול לרומניה. גם לאחר ששותפיו בפעילות זו, דוד פרידמן ודוד עשהאל, נעצרו על ידי הפשיסטים, המשיך בפעילות המחתרתית. היה בין מרכיבי רשימת חברי תנועתו, שמועמדים היו לצאת מהונגריה ברכבת של הועדה לעזרה והצלה. הוא עצמו יצא מהונגריה ברכבת זאת. במסע שנמשך כמחצית השנה, עסק בחינוך קבוצת ילדים שהיו בין הנוסעים. בשנת 1945 עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ משואות יצחק שבגוש עציון. נטל חלק במלחמת השחרור ונפל בשבי הלגיון הירדני. עשרה חודשים היה בשבי.
מרתה רבס
מרתה רבס נולדה בהונגריה בשנת 1928. חברת תנועת הנוער הציוני. עסקה בהשגת תעודות אריות אותנטיות במשרדי רישום האוכלוסין בבודפשט. הייתה בקשרים עם חברי תנועתה ששירתו בפלוגות לעבודת כפייה וסייעה להם לברוח ולהגיע לבודפשט. בזהות בדויה, הצליחה יחד עם אחת מחברותיה למצוא מגורים במעון של בנות, חברות במפלגת צלב החץ הפשיסטית ולגנוב משם תעודות וטפסים. זהותן התגלתה ומרתה וחברתה נמלטו אל בית הזכוכית, בו שהתה עד שחרור העיר. עברה לרומניה, שם התחתנה עם גבי רבס. חזרה עם בעלה להונגריה ושוב ניסתה לעבור את הגבול והפעם לכיוון יוגוסלביה. ביוגוסלביה נתפסה על ידי המשטרה, הצליחה להשתחרר ולהגיע לאיטליה, שם ילדה את בנה. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1956. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
פרץ ונעמי רבס
פרץ רבס נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1916. בשנת 1929 הצטרף לתנועת מכבי הצעיר. היה מן הדמויות המרכזיות במחתרת החלוצית. הצטרף לתנועת "גורודוניה מכבי הצעיר" ובשנת 1941 היה חבר ההנהגה. באותה שנה נשא לאשה את נוניקה לבית פדר. בשנת 1942 היה פעיל בארגון הברחת יהודים מסלובקיה להונגריה. נתפס והצליח לברוח ממאסרו ולעבור את הגבול להונגריה עם אשתו. בשנה זו יזם עם יואל ברנד את הקמתה של "הוועדה לעזרה והצלה" שעסקה תחילה במתן עזרה לפליטים ואחר כך גם בפעולות הצלה. במסגרת זו היה חבר בוועדת ה"טיול", שעסקה בהברחת יהודים מפולין להונגריה. לאחר כיבוש הונגריה בידי הנאצים במרץ 1944 היה בין מקימי וראשי המחתרת החלוצית. הישגי המחתרת כללו הברחות פליטים ודאגה לקיומם, הנפקת תעודות מזויפות, ריכוז ילדים ונוער בבתים מוגנים, שחרור אסירים ופעילויות נוספות. אחרי המלחמה ייסד רבס וניהל במסגרת הג'וינט את המחלקה להגנת הילד, אשר שיקמה אלפי ילדים ובני נוער אשר שרדו את השואה. בשנים 1948-1946 היה מנהל משרד עליית הנוער בהונגריה. לאחר שהממשלה הקומוניסטית אסרה על הגירה מהונגריה ועל פעילות ציונית וגירשה את השליחים הארץ ישראלים, מילא רבס את התפקיד המסוכן של ארגון הבריחה מהונגריה הקומוניסטית. באפריל 1949 לאחר שהוזהר על סכנת מאסר, ברח לווינה עם אשתו ושני ילדיו. שרד ועלה לארץ ישראל. הצטרף לקיבוץ כפר המכבי. ספרו "מול נחשולי הרוע" מתאר את קורות חייו עד עלייתו ארצה. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. נעמי רבס נולדה בצ'כוסלובקיה בשנת 1919. פעלה במחתרת לצד בעלה פרץ, מראשי המחתרת החלוצית, עברה עימו לבודפסט והגיעה לביתם של יואל והנזי ברנט. פעלה בעזרת תעודות מזויפות ופעמים רבות עמדה מול סכנות. שרדה ועלתה עם משפחתה לארץ ישראל בשנת 1949. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ברוך רובינזון
ברוך רובינזון נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1918. חבר בתנועת מכבי הצעיר. בשנים 1942-1944 עסק בארגון הבריחה דרך גבול סלובקיה – הונגריה. בקיץ 1944 היה פעיל גם בהברחת יהודים מהונגריה לרומניה. לאחר עליית מפלגת צלב החץ הפשיסטית לשלטון, פעל כשהוא מתחזה לבוש במדיה, ועסק בהצלת יהודים. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
שרה רובינסון
שרה רובינסון נולדה בליטא בשנת 1924. בקיץ של 1941, שלושה מדודיה נהרגו בפוגרום שביצעו הליטאים באוכלוסייה היהודית, בעידוד הנאצים. הפוגרום הביא למותם של 9,200 אנשים, כמעט מחציתם ילדים. מאוחר יותר באותו קיץ נאלצה שרה לעבור עם משפחתה לגטו שהוקם בקובנה. בשנת 1942 הצטרפה לארגון הלוחם ולקחה חלק בהתנגדות לנאצים. בין השאר עסקה שרה בגניבת נשק מהגרמנים והברחתו לגטו. בגטו פגשה את מישה רובינסון שהיה חבר פעיל במחתרת בגטו, מזכיר הליגה הצעירה ומנהיג כריזמטי של קבוצת הנוער האנטי פשיסטי. ב-7 בנובמבר 1943 נישאו בגטו בטקס אזרחי. בדצמבר 1943 הזוג הצטרף לקבוצת הלוחמים הראשונה במחתרת, שהוברחה מגטו קובנה במטרה להצטרף לפרטיזנים רוסים ביער רודניקי. בינואר 1944 נשלחה שרה יחד עם ארבעה לוחמים נוספים חזרה לגטו, בכדי ללוות ליער קבוצה חדשה של לוחמי התנגדות. שרה נכנסה לגטו במסווה של אחות וטענה שהיא צריכה ללוות ארבעה עובדים חולים לבית החולים בגטו. התחבולה עבדה ובפברואר חזרה שוב על מנת ללוות קבוצה אחרת ליער. בשנת 1944 לקחו בני הזוג חלק בשחרור גטאות וילנה וקובנה.. בתום המלחמה נלחמה שרה באנטישמיות שעדין גאתה. סיימה לימודיה לתואר דוקטור בכלכלה מדינית והשיגה מינוי כפרופסור באוניברסיטת וילנה. פרסמה מחקרים וספרים עטורי פרסים אודות השואה.
ברטה רובינשטיין
ברטה דוידוביץ רובינשטיין נולדה בפולין. היא נמלטה עם משפחתה דרך ההרים הקרפטיים להונגריה שטרם נכבשה על ידי גרמניה. ב-1942 רובינשטיין הגיעה לבודפשט שם הצטרפה לתנועת הנוער הציונית "הבונים דרור" ומאוחר יותר התנדבה לפעולות ההצלה המחתרתיות שלה. ברטה נטלה זהות נוצרית וענדה צלב על צווארה, קיימה פגישות עם חברים נוספים במחתרת שחיו בזהות נוצרית כדי לתכנן מבצעים ולהבריח נשק. באפריל 1944 ברטה מצאה את מאיר ברנד, ילד יהודי בן 8, מוכה רעב ומחלות. ברטה מיד הובילה אותו למסתור וטיפלה בו. ביוני 1944 רובינשטיין העלתה את ברנד ועוד ילדים לרכבת של קסטנר. ברטה הקדישה את עצמה לטיפול בברנד ולהחזרתו לקו הבריאות במהלך הנסיעה – כולל המעצר המאיים במחנה הריכוז ברגן בלזן – עד שהם הגיעו לשוויץ. שניהם עלו לארץ ב-1946. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אהרון רוזה
אהרון רוזה נולד ביוון בשנת 1917. למד רוקחות בסלוניקי ועבד בבית מרקחת קטן בעיר. כמו רוב יהודי סלוניקי נשלח לאושוויץ, ושם עבד כרוקח בבית המרקחת של בית החולים של המחנה. היינץ קוניו, ניצול שואה מאשוויץ, כתב: “אהרון רוזה היה איש צנוע וטוב לב מאין כמוהו ורבים מקרבנו חבים לו את חייהם... בנצלו את עבודתו, היה מבריח תרופות ככל שדרוש... אל החברים האסירים הסובלים. כך היה לנו אהרון מלאך מושיע משך תקופה ארוכה עד בוא היום הנורא, וגם ממנו נפרעו הגרמנים.“ היה היהודי היחיד שעבד במרפאת המחנה ובבית המרקחת של האס-אס, לא הרחק מהקרמטוריום הקטן של אושוויץ. הוא הבריח תרופות ואמצעים רפואיים לחבריו תוך סיכון חייו. חלק מהתרופות הוברחו באמצעות יעקב (ג'קיטו) מאסטרו, ובכך הצילו יהודים רבים ממוות ודאי. כינויו היה "אבא של היוונים". סיכן את חייו יום-יום כשגנב תרופות נגד שלשול ומחלות אחרות והעבירן לאסירים. השלשול, מחלת מעיים קלה בימים כתיקונם, הייתה מייבשת את גופו של האסיר ולעיתים גורמת למותו. בזכות התרופות שהבריח, ניצלו חיי יהודים רבים באושוויץ. יום אחד מחה אהרון רוזה נגד הוראה של הגרמנים לבצע עבודה משפילה שהוטלה עליו. בנוכחות כל האסירים וקציני האס-אס הוכה רוזה שלוש מאות מכות נמרצות. משך שעה ארוכה בעטו בגופו וירקו על פרצופו. כעבור 20 יום ולאחר מאבק מר עם המוות, וזאת עשרה ימים בלבד לפני שחרור המחנה בידי האמריקאים, נפח אהרון רוזה את נשמתו בבית החולים של המחנה. ימים מעטים אחר כך, נפטר גם אחיו שלמה שהיה עזר כנגדו במעשיו הברוכים בהצלת היהודים. אהרון זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
פנחס רוזנבאום
פנחס רוזנבאום נולד בהונגריה בשנת 1923. היה חבר הוועד הפועל הציוני מטעם הפועל המזרחי. גויס לפלוגה לעבודת כפייה, ברח והגיע לבודפשט. בשנת 1943 הצטרף לתנועת בני עקיבא, ואחרי הכיבוש הגרמני היה ממנהיגי תנועתו. פעל בבית הזכוכית ברחוב ואדאס. לבוש מדים של צלב החץ הפשיסטי ההונגרי, שחרר יהודים מהבתים המסומנים וממצעד המוות. אחרי השחרור שימש זמן מה כרבה של קישווארדה והיה פעיל בשיקום תנועתו. חבר בהנהלה הארצית של בני עקיבא ופעיל במסגרת הג'וינט ואונר"א. השתתף בקונגרס הציוני הכ"ב בבאזל. נשא לאישה את שרה שטרן, ניצולת שואה שיצאה מהונגריה ברכבת של הוועדה לעזרה והצלה. התמנה למנהל המשרד הארץ-ישראלי בג'נבה. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ישעיהו רוזנבלום
ישעיהו רוזנבלום נולד בפולין בשנת 1923. כשהיה ילד עברה המשפחה לבודפשט. בשנת 1938 הצטרף לתנועת "הנוער הציוני". במלחמה השתתף בהשגת תעודות אריות מזויפות, בתכנון בונקרים ובהשגת מדי צבא. נסע לצפון הונגריה כדי להזהיר את היהודים מפני הצפוי להם מידי הפשיסטים וכדי לארגן את הנוער היהודי במסגרת תנועתו. כמו כן קישר בין פעילי המחתרת. במאי 1944 התגייס לפלוגת עבודה וניצל את אישורי החופשות שלו כדי להפיץ תעודות מזויפות. באוקטובר 1944 ברח מיחידתו והסתתר כחייל הונגרי. הקים בית ילדים בחסות הצלב האדום הבין-לאומי, ובו מצאו מקלט 220 ילדים ו-70 מבוגרים. בית ילדים שכן בבודה, האזור ההררי של הבירה, והצבא האדום שחרר אותו בדצמבר 1944. באתה עת כבר שהה ישעיהו בבית הזכוכית. הוא עבר לבית הסמוך, שבו שכנה התאחדות הכדורגל ההונגרית ששבתה מפעילות, ושם מונה לאחראי על אחת מקבוצות ההתנגדות. הוא נפצע מכדור והוכנס לבית חולים ארעי. אחרי השחרור עבר לעיר סגד, ובה הקים הכשרה עירונית ובית ילדים. בשנת 1945 עזב את הונגריה במסגרת עלייה ב' כמדריך לקבוצה של 90 בני נוער בדרכם לארץ. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
לאה רוזנבלום
לאה רוזנבלום נולדה ברומניה בשנת 1929. בהיותה בת שנה עברה משפחתה לבודפשט. בשנת 1943 הצטרפה לתנועת הנוער הציוני. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 פעלה בזהות בדויה במסגרת המחתרת הציונית. עסקה בהשגת תעודות אריות אותנטיות במשרדי רישום האוכלוסין בבודפשט. הצליחה יחד עם מרתה רבס (וייס) למצוא מגורים במעון לנערות אשר חברות במפלגת צלב החץ, ולגנוב משם תעודות. זהותן התגלתה, והן הצליחו להימלט. שהתה בבית הזכוכית. שרדה ועלתה לישראל בשנת 1949. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
פרץ רוזנברג
פרץ רוזנברג נולד בהונגריה בשנת 1919. היה הצנחן הראשון שצנח ביוגוסלביה עם קבוצה בריטית במסגרת משימות מודיעין ועד מהרה הצטרף לפרטיזנים היוגוסלביים הלוחמים והפך לבן בריתו וחברו הקרוב של טיטו. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, שהה ברומניה בחשאי כדי לקבל קבוצה של מלחים ובאמצעותם לנסות להביא עולים. כששב ארצה – היה ברשימת המבוקשים של הצבא הבריטי ביישוב. בשנת 1941 מונה למפקד קורס לאלחוטנים. מטרת הקורס הייתה להכשיר אלחוטנים להתראה ולמסירת מידע על פלישת הגרמנים לארץ ישראל. בשנת 1943 נטל על עצמו לבנות מערך קשר מחתרתי בשיתוף פעולה עם האלחוטנים הבריטיים על אדמת יוגוסלביה. יצא עם קבוצת הצנחנים הראשונה של הבריטים, בה היה היהודי היחידי. הוא צנח איתם במונטגרו באזור הררי שלא הרחק משם חנה טיטו עם אנשיו. מייד עם צניחתם, אותרו על ידי פרטיזנים יוגוסלביים והוזמנו למפקדתו של טיטו. בשהותו עם הפרטיזנים היוגוסלביים העביר מידע רב לכוחות הבריטיים ובמקביל גם ליישוב היהודי. הוא לימד את מפקדי הפרטיזנים של טיטו דרכי התנהגות בזמן הפצצות והפגזות. בשנת 1945 נקרא לשרת במחלקת המדע של הסוכנות והיה מעורב בתכנון וביצוע הבאת נשק ותחמושת מחו"ל במטרה להגן על היישוב היהודי בארץ ישראל. בתקופה מלחמת השחרור, במהלך פריצת הדרך לירושלים, שימש כאיש אלחוט וכיוון את האווירון הראשון שנחת בארץ בהצלחה בניגוד לכל הציפיות.
הדסה בימקו רוזנזפט
הדסה בימקו נולדה בפולין בשנת 1912. בצרפת למדה רפואת שיניים. הועברה ככל יהודי ססנוביץ לגטו ומשם בנובמבר 1944 למחנה הריכוז ברגן-בלזן. בשנת 1945 שוחרר המחנה על ידי הצבא הבריטי. בראש הצבא המשחרר עמד הגנרל גלין, רופא במקצועו. הוא החליט להקים רשת רפואית במחנה, והדסה העמידה את עצמה לעזרתו. בכל מרצה ושארית כוחותיה התמסרה להצלת יהודים רבים כחושים ורעבים שהסתובבו כצללים במחנה, ורבים נפלו חללים יום-יום לעיני כול. הדסה הצליחה לגייס את הרופאים והאחיות במחנה לעזרת הנצרכים. היא הקימה מחלקות בריאות בכל מחנות הפליטה באזור הכיבוש הבריטי ונתנה יד להקמת רשת גני ילדים ובתי ספר עבריים שהיו לסמל ודוגמה. השקיעה מאמץ מיוחד בהצלת 48 ילדים מהולנד מגיל 8 חודשים ועד 14 שנה. הייתה חלק מהוועד המרכזי של ניצולי השואה באזור זה וניהלה בו את משרד הבריאות. היא טענה שהילדים לוקים בליבם והאוויר בברגן-בלזן מזיק לבריאותם, ועל כן המליצה על "בית ורבורג" בבלנקנזה כמקום המתאים ביותר להבראתם. הוועד גם ביקש מהשלטונות הבריטיים שרישיונות העלייה הראשונים שיונפקו יינתנו לילדים, כדי שיוכלו לעלות לארץ ישראל. באפריל 1946 ליוותה את 100 הילדים הראשונים לארץ ישראל. היא דאגה לכל צורכיהם לפני עלייתם ולא עזבה אותם עד שנמצא סידור הולם לכולם. רבים מילדים אלה השתתפו במלחמת השחרור ובמבצע סיני, זכו להצטיינויות והערכות, היו קצינים בצה"ל ומילאו תפקידים רבים בחיי המדינה. פרסמה מאמרים רבים בעיתונות על זיכרונותיה מתקופת השואה. בשנת 1996 תועד סיפורו של בית הילדים בספר "דובדנים (רצים) על האלבה" שערך יצחק תדמור, מילדי בית ורבורג בבלנקנזה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
רונה רוזנטל
פעולה מאורגנת ומתואמת להצלת ילדים בגטו קובנה החלה בסתיו 1943, כאשר נתגלו האפשרויות לצאת ליערות ללחימה פרטיזנית. שליחי הארגון הפרטיזני, שהסתננו מהגטו, היו משוטטים ברחובות קובנה ובסביבה הקרובה, בתורם אחרי משפחה, שתסכים לאמץ ילד יהודי. לאחר אקציית הילדים, במרס 1944, נרתמו כל הגורמים להצלת הילדים. את הילדים הקטנים היו אנשי רפואה מרדימים בזריקות לומינל, והיו מוציאים אותם מהגטו בשק או בתרמיל. ילדים גדולים יותר היו מוציאים בדרכים שונות: בעגלות, עם שקי אשפה וכדומה. ילדים מתבגרים היו יוצאים מן הגטו עם בריגדות העבודה. בצד הארי היו חומקים מן השורות, תולשים מבגדם את מגן הדוד הצהוב, והולכים לפי הכתובת שניתנה להם מראש. לפעמים היה ליטאי מגיע בעצמו לגדר הגטו בחשכה, ובשעה שנקבעה מראש, ומקבל את הילד שנזרק אליו מעבר לגדר. במסגרת הצלת יהודים זו חולקו התפקידים בין החברים, בעיקר החברות, שטרחו למצוא מקלט לילד. אחרים – תפקידם היה להוציא את הילד מהגטו ולהביאו למקום המיועד. הרבה כוחות גוף ונפש דרושים היו כדי לבצע פעולות אלו. את הפעולות להצלת ילדים קטנים בגטו קובנה ריכזה המורה רונה רוזנטל. רונה הייתה מנהלת מכללה להכשרת מורים, ביניהם נזירות. בשנת 1941, כאשר נאלצה לעבור לגטו, הצטרפה יחד עם בעלה למחתרת. היא ניצלה את קשריה עם הנזירות ובעזרתן ארגנה מקומות מסתור לילדים במנזר, בבית יתומים ואצל משפחות נוצריות. היא יצאה מגטו קובנה לעיתים תכופות ללא תלאי צהוב כדי לגייס משפחות נוצריות להצלת ילדים יהודים. בפעולות להצלת יהודים סייעו לה צעירות יהודיות נוספות: פסיה קרנובסקי, רחלה כץ, סוניה ליפשיץ-גולדשמידט, צביה קפיט, מלכה פוגצקי-שמאלי, שולמית לרמן, לאה קוזל, ליובה שוורץ ועוד. רונה רוזנטל ורוב הבנות שהתמסרו לפעולת הצלת הילדים היהודים, נספו במחנות ההשמדה. וכך מתארת אחת העדות את פרשת הצלתה של אחותה הקטנה: "אחותי רות נולדה באפריל 1941. בגיל פחות משנתיים הוציאה אותה מן הגטו סוניה ליפשיץ (שעבדה עם רונה רוזנטל) שהייתה אז בחורה צעירה. היא הייתה יוצאת מן הגטו כי עסקה בהצלת ילדים. היא הניחה את אחותי על מפתן "לופשיאליס" והשאירה פתק, עם שם התינוקת והסתלקה. הם מצאו אותה והכניסוה פנימה. הגיעו איכרים מהעיירה סימנס, שביקשו לאמץ ילדה מהמוסד. רות הייתה בהירת שיער ועיניים. האיכרים אימצוה לבת והתגוררו איתה בכפר". רונה נפטרה במחנה שטוטהורף ב-1945, זמן קצר לפני השחרור. רונה זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יצחק רוט
יצחק רוט נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1915. חבר בתנועת בני עקיבא. בשנת 1939 נבחר להנהלה הארצית של בני עקיבא ועסק בהקמת סניפים חדשים של תנועתו בסלובקיה. בשנת 1942, אחרי כינון סלובקיה העצמאית, היה במחנה עבודה בסרד. בשנת 1943 ברח לבודפשט והצטרף אל חברי תנועתו שפעלו במחתרת. יצחק עבד במשרד הארצישראלי בבודפשט במחלקה לנוער ועסק בארגון צעירים במטרה להעלותם לארץ. עזר בהצלת חבריו שנשארו בסלובקיה. השתתף בדיוני המשרד הארצישראלי בניהולו של משה קראוס. בשנת 1944 יצא מהונגריה בעזרת סרטיפיקט בדרכו לארץ. התעכב באנקרה והשתתף בדיוני הוועדה לעזרה והצלה, שפעלה לגייס את יהודי אירופה להצלת שארית הפליטה. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מרים רוט
מרים רוט נולדה בצ'כוסלובקיה בשנת 1920. חברת תנועת בני עקיבא. בשנת 1939 כאשר האזור צורף להונגריה, נאלצה לברוח מביתה משום שהייתה מבוקשת על ידי המשטרה באשמת פעילות ציונית. הגיעה לפרשוב ולברטיסלבה, שם פעלה בהנהלה הארצית של בני עקיבא. כשנודע על הסכנה שבחורות יהודיות יגורשו מסלובקיה, ברחה להונגריה והגיעה לבודפשט. הצטרפה להנהלה הארצית של בני עקיבא. השתתפה בפעילות המחתרתית שכללה זיוף תעודות וחלוקתן, מציאת מקומות מסתור לפליטים, מזון וציוד למסתתרים. פעלה בהברחת יהודים דרך הגבול לרומניה ומשם לארץ. היא עצמה נכשלה בניסיונה לעבור את הגבול לרומניה. הצטרפה לרכבת של הוועדה לעזרה והצלה שיעדה היה שווייץ. לאחר שהגיעה לשווייץ, נענתה לבקשת תנועתה להישאר זמן מה באירופה כמדריכת ילדים יתומים, שרידי השואה. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1945 יחד עם קבוצת ילדים. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
סטפן רוט
סטפן רוט נולד בהונגריה בשנת 1915. חבר בתנועת הנוער הציוני. משנת 1941 פעיל במתן עזרה לפליטים, במיוחד מפולין. משנת 1942 היה נציג הציונים הכלליים בוועדה לעזרה והצלה. החל ממרץ 1944 היה מנהיג הנוער הציוני. היה בין מארגני ה"טיול" (הברחת יהודים לרומניה) וכתוצאה מפעילות זאת נעצר ונכלא בבית הסוהר ברחוב פה ואחר כך במחנה העונשין בקישטרצ'ה. שוחרר בעזרת אוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה. אחר עליית מפלגת צלב החץ לשלטון באוקטובר 1944 היה פעיל בסניפי הצירות השוויצרית ברחוב וקרלה וברחוב ואדאס. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
יצחק רוטמן
יצחק רוטמן נולד בשם ג'ורג' ג'ורי. נולד בהונגריה בשנת 1924. היה חבר בתנועת השומר הצעיר. בשנת 1942 עבר לבודפשט והחל לפרסם נובלות ומאמרים בעיתונות התנועתית. השתתף בפעילות המחתרתית ובקיץ 1944 שלחה אותו התנועה יחד עם 3 חב רים, צבי ליפקוביץ, הילל הכהן ויהודה אלפר לדרום טרנסילבניה במטרה לפתוח ציר חדש במסגרת ה"טיול" – הברחת גבולות לרומניה, לכיוון העיר ברשו. עד מהרה נחשפו, נתפסו וגורשו לאושוויץ (יהודה אלפר ניצל). צבי ליפקוביץ והילל הכהן קפצו מרכבת הגירוש בשטח סלובקי. צבי נורה, הילל הצליח להגיע אל הפרטיזנים, גורש לאושוויץ ולמאוטהאוזן. פרסם ספרים בשפה ההונגרית, ביניהם "בריחותיי" ו"היזכרויות".
בלה רוטנברג
בלה רוטנברג נולדה בפולין בשנת 1924. בגיל צעיר הצטרפה לתנועה הציונית פועלי ציון שמאל. כאשר קיבלה הנהגת הגטו אישור להעסקת בני נוער ל-30 בני נוער בצד הפולני, הייתה בלה בין אלה שנבחרו. בני הנוער עסקו בגידול ירקות בבית הקברות היהודי ומכירתם בשוק השחור. באחד הימים נתפסו שתי הקבוצות בידי הגרמנים. הפולנים הופרדו מהיהודים ושוחררו. בלה נשלחה לקבוצת הפולנים, כי הייתה לה חזות סלבית-ארית. עקב התנגדותה העזה הוחזרה לקבוצת היהודים. הגרמנים הובילו אותם לבניין צמוד לאומשלאגפלץ. הודות לתושייתה ולאומץ ליבה היא נמלטה מהמקום עם כמה חברים. בשנת 1942 בחרה בה המחתרת היהודית לשמש בלדרית בינה לבין המחתרת הפולנית. היא הייתה חברה בארגון לוחמה יהודית ותפקידה היה העברת נשק, בעיקר אקדחים ורימוני יד. בתקופה זו קיבלה את שמה המחתרתי ונדה. חזותה והשפה הפולנית המצוינת שבפיה גרמו לה תחושת ביטחון ואפשרו לה להסתובב ברחובות ורשה בלי פחד. ונדה הייתה המקשרת בין עמנואל רינגלבלום, ההיסטוריון מגטו ורשה, לבין אברהם ובתיה ברמן, שפעלו מחוץ לגטו. היא העבירה אליהם מסמכים, תעודות וניירות שכתב רינגלבלום. סיפקה תעודות מזויפות וכספים ליהודים שנמלטו מהגטו ודאגה להם למקום מגורים או למקום מסתור. לא פעם הייתה צריכה להעביר אנשים ממקום למקום. בשל אישיותה הקורנת אמינות וחוש ההומור קשרה קשרי ידידות עם פולנים שסייעו לה במשימתה ולא תמיד ידעו את כל האמת עליה. בנוסף, טיפלה בילדים שהסתובבו ברחובות והתפרנסו ממכירת סיגריות או קיבצו נדבות. היא דאגה להם למקום לינה, והתחננה לפני פולניות זקנות שיחזיקו את הקטנים שביניהם. אחרי המלחמה נסעה ללודז' ופגשה את חברי תנועת פועלי ציון. עם כמה חברים ייסדה מסגרת לבני נוער בודדים. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אברהם רונן
אברהם רונן נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1924. חבר השומר הצעיר. בשנת 1941 עבר לבודפשט והדריך במעון לנערים עובדים. סייע לדן צימרמן בזיוף תעודות. אחרי הכיבוש הגרמני במרץ 1944 עבר לברטיסלבה שבסלובקיה. היה בקשר עם אגון רוט. הצטרף למרד הסלובקי ולחם במקומות שונים. בבקובץ היה בפלוגה תחת פיקודו של יילוב הרוסי. הלוחמים עברו בין כפרי הקרפטים והצטרפו אליהם יהודים מסתתרים, עד שהפלוגה מנתה כ-70 איש. הם אספו ידיעות על הגרמנים ונשלחו לפוצץ מסילות ברזל ומפעל לתחמושת. בונ'ו היה מפקד סיור. עם תום המלחמה חזר לבודפשט והיה בין מקימי גרעין אחד במאי. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יעקב רונן
יעקב בניטו רונן נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1917. היה חבר השומר הצעיר. משנת 1938 חבר המועצה ומזכיר התנועה. עסק בהעברת פליטים מפולין לסלובקיה ובקליטתם. עסק בהברחת חברים מסלובקיה להונגריה וציודם בתעודות אריות. בשנת 1942 עבר לבודפשט והמשיך בפעילות מחתרתית. בתחילת 1943 נעצרה חברתו, רות לורנד, ואף הוא נעצר ולאחר חקירה צורף לפלוגת עונשין של עבודת כפייה. ערק מפלוגת העונשין, עבר את הגבול לסלובקיה והצטרף לפעילות תנועתו. השתתף במועצה הבינלאומית של השומר הצעיר, שהתקיימה בדצמבר 1943. בהתאם להחלטת המועצה עלה לארץ בשנת 1944 דרך הונגריה, לפני כניסת הגרמנים אליה, יחד עם יושקו באומר, באמצעות סרטיפיקט אותנטי. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.