סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות א' (1)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות א'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיע וד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
אלכסנדר אבוגוב
אלכסנדר נולד בברית המועצות בשנת 1913. עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב- 22 ביוני 1941 גוייס לצבא האדום ונשלח לחזית ושירת בדרגת סגן-משנה ברכבת משוריינת בחזית אוקראינה. יחידתו נלכדה במצור והוא נפל בשבי. ראה שהגרמנים רוצחים את השבויים היהודי, לפיכך הציג עצמו כרוסי. אחרי שהות במספר מחנות, הגיע למחנה בקובל. בדצמבר 1941 ברח עם שבויים והצטרף לקבוצת פרטיזנים באיזור הכפר דולסק. בספטמבר 1942 גדלה הקבוצה ואלכסנדר מונה למפקד מחלקת הסיור. בסוף 1942 עברה היחידה מזרחה ושם ביערות פינסק פגש יהודים שנמלטו מגטאות סרניק, ודומברוביץ. משראה את מצבם הקשה, עזב את יחידתו והקים עם מספר חברים יחידה פרטיזנית יהודית במטרה להצילם. על-פי בקשת הגנרל וסילי בגמה, מפקד שתי האוגדות הרובנאיות, הצטרף יחד עם יחידתו לאוגדה זו, ונתמנה למפקד גדוד הסיור שלה. בתפקיד זה שירת עד פברואר 1944. יחד עם גדודו השתתף בקרב על שחרורה של רובנה, שם גם נפגש עם הצבא הסובייטי. בפברואר 1944 הוא נשא לאשה את אחת מהלוחמות ועם בני משפחתה עבר לפולין. עוטר על ידי ממשלת ברית המועצות במספר אותות הצטיינות. בשנת 1949,עלה עם כל בני משפחתו לארץ ישראל. ראה שהגרמנים רוצחים את השבויים היהודי, לפיכך הציג עצמו כרוסי. אחרי שהות במספר מחנות, הגיע למחנה בקובל. בדצמבר 1941 ברח עם שבויים והצטרף לקבוצת פרטיזנים באיזור הכפר דולסק. בספטמבר 1942 גדלה הקבוצה ואלכסנדר מונה למפקד מחלקת הסיור. בסוף 1942 עברה היחידה מזרחה ושם ביערות פינסק פגש יהודים שנמלטו מגטאות סרניק, ודומברוביץ. משראה את מצבם הקשה, עזב את יחידתו והקים עם מספר חברים יחידה פרטיזנית יהודית במטרה להצילם. על-פי בקשת הגנרל וסילי בגמה, מפקד שתי האוגדות הרובנאיות, הצטרף יחד עם יחידתו לאוגדה זו, ונתמנה למפקד גדוד הסיור שלה. בתפקיד זה שירת עד פברואר 1944. יחד עם גדודו השתתף בקרב על שחרורה של רובנה, שם גם נפגש עם הצבא הסובייטי. בפברואר 1944 הוא נשא לאשה את אחת מהלוחמות ועם בני משפחתה עבר לפולין. עוטר על ידי ממשלת ברית המועצות במספר אותות הצטיינות. בשנת 1949,עלה עם כל בני משפחתו לארץ ישראל.
ז'וזה ואנרי אבולקר
ז'וזה אבולקר נולד באלג'יריה בשנת 1920. ביוני 1940 נכבשה צרפת בידי הגרמנים. ההשפעה על יהודי אלג'יריה, שסופחה לצרפת בשנת 1830, הייתה קשה. האזרחות הצרפתית שלה זכו בשנת 1870 נשללה מהם, וחלק מחוקי הגזע הנאצי הופעלו נגדם. החלו התפרצויות אנטישמיות של התושבים המוסלמים והצרפתים כאחד. בתגובה לכך, בסוף 1940, לאחר כיבוש צרפת בידי הגרמנים, הקים ז'וזה, סטודנט לרפואה, מחתרת להגנה על זכויות היהודים. חבריה הגנו על יהודים שהותקפו באלימות, אגרו נשק ועסקו בפעולות חבלה כגון השחתת סחורות שנועדו לצבא הגרמני והדבקת כרוזים. כשהמלחמה הגיעה לפאתי אלג'יריה, והיה חשש שהגרמנים ישתלטו על המדינה, נוצר קשר עם בעלות הברית כדי לתמוך בפעולה כנגד הגרמנים. ז'וזה אבולקר וחבריו, בעידוד אנשי הקשר מצד בעלות הברית, הסכימו לשתף פעולה כדי להכשיר את הקרקע למתקפת השחרור של בעלות הברית — "מבצע לפיד". ז'וזה קיבל עליו את האחריות להכנת המבצע. ב-23 באוקטובר 1942, שבועיים לפני תאריך היעד של "מבצע לפיד", הודיעו האמריקאים לז'וזה על תוכניתם לנחות בחופי אלג'יריה, וביקשו ממנו להיות חלק פעיל במבצע באמצעות שיתוק של כמה שעות של העיר אלג'יר — שיתוק התקשורת, ניתוק הדרכים המרכזיות והחשכת העיר. ב-8 בנובמבר 1942 לפנות בוקר, החלו ז'וזה ו-397 אנשיו, בתוכם 315 יהודים, להשתלט על העיר אלג'יר. בתוך זמן קצר השלימו את השתלטותם, בכלל זה על תחנת המשטרה, על המחנות הצבאיים בסביבתה ועל תחנות הרדיו שלה. ההשתלטות בוצעה באמצעות הטעיה שתוכננה להפליא. הצלחת המבצע פתחה את שערי צפון אפריקה לפני בעלות הברית, ומשם נסללה הדרך לדרום אירופה. יש היסטוריונים המשווים את חשיבותו האסטרטגית של המבצע הזה לנחיתה בנורמנדי. לאחר המלחמה פתח ז'וזה קריירה אקדמית כפרופסור לרפואה, ובין השאר טיפל בשארל דה גול, נשיא צרפת. העיטורים שהוענקו לו: מפקד בלגיון הכבוד, שלוש פעמים צלב המלחמה 1939–1945 ומדליית החופש של ארצות הברית. אנרי אבולקר, אביו של ז'וזה, נולד באלג'יריה בשנת 1876. אנרי למד רפואה בפריז וסיים בשנת 1899. בשנת 1908 נישא לברת בנישו, סופרת ומשוררת, ונולדו להם שלושה ילדים — קולט מרסל וז'וזה. לימים הם פעלו יחד עם הוריהם למען בני עמם — הצלת יהודים, ולמען ארצם — סיוע לבעלות הברית. במלחמת העולם הראשונה גויס אנרי לצבא צרפת כרופא ונפצע. הפציעה ליוותה אותו בהמשך חייו. על תפקודו במלחמה קיבל את אות לגיון הכבוד. פעל במישורים ציבוריים למען הציונות וגיוס כספים לקרן היסוד. לצד פעילותו הציבורית זכה למוניטין רב כרופא וכמנתח. בשנת 1936 הקים ארגון כדי להיאבק באנטישמיות על רקע פרעות קונסטנטין בשנת 1934, שבהן נרצחו עשרות יהודים על ידי המון מוסלמי לאחר שיהודי הואשם בהעלבת האסלאם. במלחמת העולם השנייה היה מעורב בפעילות המחתרתית שהנהיג בנו, ז'וזה אבולקר. ביתו של אנרי הפך למפקדה הראשית של ארגון המחתרת באלג'יר, וממנו העביר הדיפלומט האמריקאי רוברט מרפי מסרים חשאיים לבעלות הברית ערב הפלישה של כוחות הברית לאלג'יר במבצע לפיד. בדצמבר 1942, לאחר ההתנגשות באדמירל ג'אן פרנסואה דלראן, נעצר אנרי ונכלא יחד עם אנשי המחתרת היהודית. שוחרר לאחר חודשיים בעקבות התערבות של נציגי בעלות הברית. בשנת 1943 חזר לפעילות ציבורית ומונה לנשיא "הוועד לעזרה וסיוע", ארגון שעבד עם הג'וינט העולמי לסייע לאלפי הפליטים היהודים מאירופה שנמלטו לאלג'יר מהשואה. על פועלו בזמן מלחמת העולם השנייה קיבל את אות "מדליית ההתנגדות". בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה המשיך בפעילות ציונית למען מדינת ישראל הצעירה, ופעל לקרב את יהדות אלג'יריה לישראל ולרכך את העוינות לישראל בקרב המוסלמים. גם בנותיו של אנרי אבולקר, מרסל וקולט, לקחו חלק במאמץ המחתרתי במלחמת העולם השנייה, וזכו בהכרה על פעילותן.
ירדנה אבידור
ירדנה אבידור נולדה בהונגריה בשנת 1925. חברה בתנועת הנוער הציוני. במלחמה עסקה בהשגת תעודות אריות, בעיקר באמצעות המשרדים לרישום אוכלוסין. התעודות האריות המזויפות ניתנו ליהודים במטרה להצילם מגזר דין מוות, שהיה אמור להתבצע באמצעות שילוחם למחנות ההשמדה. ירדנה הייתה מופיעה במשרד לרשום אוכלוסין, מחפשת שם פיקטיבי ורושמת שמות של תושבים אריים קיימים. לאחר מספר ימים היה מופיע מישהו אחר מחברי התנועה ומבקש ה עתק של תעודה אותנטית על שם האדם שרשום בספרי רשום האוכלוסין. שרדה ועלתה לארץ לישראל. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אליעזר אבן
אליעזר אבן נולד בהונגריה בשנת 1923. מגיל 10 חבר בתנועת הנוער הציוני. בשנת 1938, כשהוא בן 15, פעל להשגת תעודות מזויפות עבור יהודים מסלובקיה וקרוביהם שמצאו מקלט בערים שונות בהונגריה. סייע יחד עם אביו לשתי משפחות יהודיות שהצליחו לברוח ממחנה הריכוז דכאו והגיעו להונגריה. בשנת 1943 השתתף בארגון המחנה בבלטונבוגלר לקראת הכנת צעירי הנוער הציוני (בהדרכת חברי תנועתו מפולין שהסתננו להונגריה) להתנגדות ולהצלה. באפריל 1944 גויס לפלוגה לעבודות כפייה. בעזרת חבריו סייע לקבוצת סרבים לברוח ממעצר. באוגוסט 1944 ברח לקומרום ומשם הגיע לבודפשט, מצויד בתעודות מזויפות לו ולעשרה מחבריו. סייע בהספקת מזון לגטו ולבתים מוגנים בעיר. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אהוד אבריאל
אהוד אבריאל (גיאורג אובראל) נולד באוסטריה בשנת 1917. בשנת 1938 החל לשמש מנהל מוסד עליית הנוער. לאחר השתלטות הנאצים על אוסטריה עסק בהברחת יהודים מאוסטריה ואף ניהל משא ומתן עם אדולף אייכמן. בדצמבר 1939 עלה לארץ ישראל והצטרף לגרעין שייסד את קיבוץ נאות מרדכי בשנת 1946. בשנת 1943 יצא לאירופה בשליחות ועד ההצלה וסייע בפעולות של תנועת הבריחה. את רוב זמנו עשה בטורקיה, ומשם סייע לתנועת המעפילים שהגיעו ממדינות הבלקן בדרך לארץ ישראל. ביוני 1944 היה מעורב בפרשת שליחותו של יואל ברנד שנועדה לקדם עסקה להצלת יהדות הונגריה. בתוקף תפקידו כאיש הסוכנות היהודית ליווה אבריאל את ברנד ברכבת מאיסטנבול לחלב, ושם היה אמור לפגוש את משה שרת ונציגים של הממסד הבריטי ולבקש מהם לקדם את העסקה שזכתה לכינוי "סחורה תמורת דם". לאחר תום המלחמה השתלב אבריאל במוסד לעלייה ב ועסק בסיוע לתנועת ההעפלה וברכש נשק עבור ההגנה.
אפרים וציפורה אגמון
אפרים אגמון נולד בהונגריה בשנת 1922. הקדיש וסיכן את חייו למען הצלת יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה במסגרת תנועות הנוער החלוציות. במהלך פעולותיו נתפס מספר פעמים בידי הגסטפו, ובכל הפעמים הצליח להימלט והמשיך לפעול ללא מורא. בגיל 16 הצטרף לשומר הצעיר, ובשנת 1943 קיבל צו גיוס לפלוגת עבודה, אך התחמק מן השירות והצטרף לעבודת המחתרת בבודפשט. כחבר במחתרת היה ממונה על יצירת זהות חדשה לחברי התנועה שהגיעו מאזורים כפריים. לצורך זה הנפיק בבית המלאכה של תנועת החלוץ תעודות מזויפות ומסמכים שהעידו כביכול על זהות ארית. במרץ 1944, לאחר כיבוש הונגריה, נשלח למונקאץ' להקים בה מחתרת של בני הנוער היהודים בעיר. כאשר החלו הגרמנים לרכז את יהודי מונקאץ' בגטאות, ברח בחזרה לבודפשט, שם צורף להנהגת השומר הצעיר שירדה למחתרת ועסקה ביתר שאת בהנפקת תעודות מזויפות. בתחילת דרכו במחתרת נשלח לקהילות יהודיות ברחבי הונגריה כדי ליידע אותן על גורל היהודים ברחבי אירופה. הוא עשה זאת תוך סיכון חייו, לבוש מדים של קצין רכבת ובכיסו מסמכים מזויפים הנושאים את השם הבדוי אימרה בנקה. כך בזהות בדויה הסתובב ברחבי הונגריה, הזהיר את הקהילות היהודיות מן הבאות ועודד את היהודים להתארגן נגד הגרמנים ועוזריהם. בהמשך השתתף בפעולות הברחתם של יהודי הונגריה לסלובקיה ולרומניה במסגרת מבצע ה"טיול". תפקידו היה לציידם בכסף, במסמכים מזויפים, במידע על אנשי קשר, על מקומות מסתור ועל אפשרויות של עזרה מעבר לגבול. עם סגירת הגבול על ידי רומניה באוגוסט 1944 הופסקה פעילות ה"טיול", ואפרים החל לסייע בהברחת אנשים מפלוגות העבודה ובהסתרתם בבודפשט. לצורך זה התחפש לקצין רכבות. במסגרת פעילותו בוועד ההצלה והעזרה של יהודי הונגריה היה שותף בהקמת 50 בתי ילדים בחסות הצלב האדום, ואלה דאגו למחסורם של כ-5,000 ילדים. לאחר שחרורה של הונגריה המשיך לטפל בילדים שחסו בבתי הילדים. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. ציפורה שכטר נולדה בהונגריה בשנת 1920 בת 16 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. בשנת 1939 עברה לבודפשט והתגוררה בקן התנועה. בשנים 1944-1941 הייתה חלק מצוות ההדרכה של "בית השוליות" שהקימה הקהילה היהודית להכשרת בני נוער יהודים במספר מקצועות. חברי הצוות, רובם חברי תנועת השומר הצעיר, הכשירו את הנוער גם לתנועה ולערכיה. בחורף 1943 חלתה בדלקת פרקים ואושפזה בבית החולים בבודפשט. במרץ 1944 החרים הצבא הנאצי את בית החולים, וכל החולים סולקו לרחוב. על אף מצבה הבריאותי הקשה הצטרפה לפעילות חברי התנועה שירדו למחתרת. במחתרת הכירה את אפרים אגמון, לימים בעלה. אחת ממשימותיה במחתרת הייתה לבקר במחנות העבודה ברחבי הונגריה, במטרה להציל את חיי היהודים, באמצעות מסירת תעודות ומסמכים מזויפים, כסף, בגדים, ואמצעי קשר למקרה של בריחה. באומץ לב התנדבה להשתתף במשימה מסוכנת ביותר. היא הצטרפה לסוכן כפול שעבד עבור הגסטפו והתחזתה לבת משפחתו. השניים הצליחו להביא לשחרורה של קבוצת עצורים שנתפסו בדרכם לגבול עם רומניה. בהמשך התנדבה בבתי ילדים שהקימה המחתרת החלוצית, העניקה סיוע ייחודי לילדים בלי הורים שנקלעו למצבים קשים, הפיחה בהם תקווה ונסכה בהם שלווה. לאחר שחרור הונגריה, לקחה חלק פעיל במבצע העברתם של בתי הילדים מבודפשט לערי השדה. אפרים וציפורה שרדו ועלו לארץ ישראל בשנת 1946 והצטרפו לקיבוץ עין דור. בשנת 1966 טסה ציפורה לארצות הברית לניתוח לב פתוח ונפטרה שם. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יעקב אדורם
יעקב אדורם נולד בהונגריה בשנת 1925. חבר בתנועת בני עקיבא. לאחר כיבוש הונגריה במרץ 1944 הגיע לבודפשט וסיגל לעצמו חזות ארית. עסק במגוון רחב של פעולות מחתרת: בשמירת קשר עם חברים, בהשגת דירות מגורים ובזיוף והפצה של תעודות לנזקקים. סייע לפליטים, לבורחים מפלוגות עבודות הכפייה, וליהודים שגרו בבתים המסומנים שהגיעו לבודפשט, בהשגת כסף, בגדים ומזון. השתתף בפעולות הצלה נועזות, בהן הצלה מידי הגסטפו של נשיא "המזרחי" בהונגריה, אברהם שמואל בנימין פרנקל. הציל מהנדס יהודי, אשתו ותינוקם מידי הפשיסטים ההונגרים, ובזמן הפצצה על העיר הצליח להביאם למקום מקלט. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1946, באונייה מקס נורדאו. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אליס אדינגר
אליס אדינגר נולדה בהונגריה בשנת 1928. חברה בתנועת הנוער הציוני. בשנת 1944 עברה מן ה"בית המסומן" בו גרה בבודפשט לבית הזכוכית. אימצה לעצמה זהות של פליטה בשם ארז'בט צ'ובסקי, שהגיעה בטרנסילבניה והצטרפה לפעילות המחתרתית. מראה הארי אפשר לה תנועה חופשית בעיר והיא ניצלה זאת להעברת תעודות מזויפות והבאת תרופות ומזון ליהודים הנרדפים. מאוחר יותר עברה למעון לבנות בחסות הכנסייה הקלוויניסטית. הייתה פעילה בבתי הילד ים. השתתפה בהברחת יהודים מן הגטו ובחלוקת תעודות מזויפות ותרופות לנזקקים. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
בצלאל אדלר
בצלאל אדלר נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1924. בשנת 1941 גורשה משפחתו אל קמנץ-פודולסק, עיר בדרום מערב אוקראינה, משום שהייתה נטולת אזרחות הונגרית. היא ניצלה מן הטבח שנערך שם באוגוסט 1941 וחזרה לאירהוץ. בצלאל הצטרף לתנועת החלוץ הצעיר. בשנת 1942 הגיע לבודפשט ופעל בתנועת דרור, שבאותו זמן הייתה בלתי לגלית. בשנת 1944 השתתף באימוני נשק. השיג תעודות אריות אותנטיות ונרשם באופן חוקי בתחנת המשטרה. בהנחייתה של נשקה גולדפרב יצא בשליחויות לערי השדה ולמחנות שבהם היו חברי תנועתו, כדי למסור להם תעודות מזויפות וכסף שיסייעו בבריחתם. עסק בהשגת ציוד עבור חברים שהיו אמורים לעבור את הגבול מהונגריה לרומניה במסגרת ה"טיול" (הברחת גבולות). באוקטובר 1944, אחרי עליית מפלגת צלב החץ לשלטון, התחזה ולבש מדים של המפלגה הפשיסטית. פעל כצוות עם פט'ו-מרטין ויינגרטן (מרדכי כרמי). השניים הצילו את אפרים אגמון ואת יוסף מאיר (שפעלו גם הם להצלת יהודים) מזעם ההמון ברחוב נפסינהאז. בצלאל השתתף בהקמת בונקרים, שימש מקשר והוביל אליהם דברי מאכל רכוב על אופנוע. הציל קבוצת יהודים שהובלו בידי הפשיסטים אל שפת הדנובה במטרה לרצוח אותם. נתפס והובא למטה צלב החץ ברחוב אנדראשי 60, שם עונה קשות אך הצליח לברוח. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
מרדכי אדלר (מתיאס)
מרדכי אדלר (מתיאס) נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1915. נפטר בשנת 2000. פעל להצלת יהודים בהונגריה במסגרת תנועת השומר הצעיר. למד את מקצוע הדפוס. בשנת 1942, עם תחילת הגירושים, סייע לעשרות חברי תנועתו וליהודים אחרים לעבור את הגבול להונגריה. באפריל 1942 נעצר על ידי המשטרה בקומארום בניסיונו להגיע לבודפשט. נחקר על פעילותו, עונה, אך לא גילה דבר. המשטרה אסרה גם את אביו, ששימש בידיה כבן ערובה. יחד עם אביו הובל למחנה המע צר גאראן. במחנה זה שהה שלושה חודשים עד שנשלח שוב לקומארום, שם עבד בעבודת פרך (אביו נשאר בגאראן). הועבר לבודפשט, עבד בסבלות על גדת נהר הדנובה וקיים קשר עם המחתרת החלוצית. הצליח לברוח ובעזרת תעודות מזויפות, עבר את הגבול לרומניה. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1944.
מרדכי אדלר (ג'ורג'י)
מרדכי אדלר (ג'ורג'י) נולד בהונגריה בשנת 1920. נפל במלחמת העצמאות בשנת 1948. פעל להצלת יהודים בהונגריה במסגרת תנועת השומר הצעיר. בשנת 1941 התגייס לצבא ההונגרי והועבר בגלל יהדותו לפלוגת עבודה. בשנת 1944 ערק מיחידתו והגיע לבודפשט. השתתף בליווי משלוחי מזון לבתי הילדים ברחבי העיר. פעילות זו בוצעה מ"בית הזכוכית". אחרי השחרור היה חבר בהכשרה של קיבוץ "אחד במאי". שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1946. התגייס לצה"ל כחבר קיבוץ יסעור והשתתף בכיבוש עכו ולחם בנגבה. בנגבה התנדב לחלץ חיילים פצועים שנלכדו בשדה מוקשים, עלה על מוקש ונהרג. נטמן בנגבה בקבר אחים.
נשר אדלר
נשר אדלר נולד בהונ גריה. חבר בתנועת השומר הצעיר. בשנת 1942 עסק בארגון ההברחה של חברי תנועתו מסלובקיה לישראל. נתפס וישב במחנה המעצר גאראן. בשנים 1944-1943 היה חבר ההנהגה הראשית של השומר הצעיר. נתפס בניסיון לעבור את הגבול לרומניה. גורש לאושוויץ ושם נרצח בשנת 1944.
יעקב אדלשטיין
יעקב אדלשטיין נולד באוקראינה בשנת 1903. היה ראש התנועה הציונית הצ'כית ומנהל המשרד של הסוכנות היהודית בפראג. בקיץ 1937 עלה לארץ ועבד שלושה חודשים בקרן היסוד. חזר לפראג והמשיך בפעילותו כמנהל המשרד הארץ ישראלי. בידי יעקב ומשפחתו היו עוד לפני המלחמה סרטיפיקטים לעלייה לארץ ישראל, והם התכוונו לעלות ולהגיע לקיבוץ גבעת חיים. יעקב בחר להישאר ולא לנטוש את קהילתו. על נאמנות זו שילם בחייו ובחיי בני משפחתו. ב-15 במרץ 1939, היום שבו פלשו הגרמנים לצ'כיה, התכנסו חברי ההנהגה הציונית של צ'כיה והחליטו שמחובתם להישאר בשעת המשבר ולא לנטוש את המוני היהודים. יעקב הפך לאישיות המרכזית בהנהגה הציונית, מונה לאחראי לעלייה, ובמהרה היה לנציג הרשמי של היהודים במגעים עם הגרמנים. המשרד בהנהלתו מילא תפקיד פעיל וסייע לכ-19,000 יהודים להגר. עד לכניסתו לגטו טרזינשטט בדצמבר 1941, יצא כמה פעמים לחוץ-לארץ בהסכמת הגסטפו כדי לחפש דרכים לזירוז הגירת היהודים. במאי 1939 ביקר בארץ ישראל ובהמשך ביקר בוינה, בטרייסטה, בז'נבה, בברלין, בברטיסלבה ובאמסטרדם. בכל המקומות האלה נפגש עם מנהיגי הקהילות ועם המנהיגות הציונית, יעץ להם והזהיר אותם מפני הצפוי. היו לו הזדמנויות שלא לחזור לצ'כיה, ואולם מתוך הכרה בחשיבות שליחותו חזר לפראג. שותפיו של יעקב אדלשטיין להצלת יהודים: וינר אלטר, ינוביץ' ליאו, צוקר אוטו, קאהן פרנץ ושוסטר היינץ. ארגון החלוץ הציע לו להימלט מהגטו אך הוא דחה את ההצעה וביקש להישאר עם קהילתו ולא לנטוש. בדצמבר 1943 נשלח עם משפחתו לאושוויץ לאחר שהואשם כי ניסה להציל יהודים באמצעות זיוף תעודות ובסיוע ל-55 יהודים להימלט מהגטו. ב-20 ביוני 1944 הוצאו להורג יעקב ובני משפחתו.
רחל אוירבך
רחל אוירבך נולדה בפולין בשנת 1903. הייתה פעילה בחוגים הציוניים והתמסרה לעבודה וליצירה עיתונאית. בשנת 1933 עברה לוורשה, והייתה מעורבת בחיי התרבות ביידיש ובעיקר במכון המדעי היהודי. אחרי כיבוש וורשה בידי הנאצים ארגנה במשך שלוש שנים מטבח ציבורי בבניין המעון של איגוד הסוחרים הזעירים. זה היה חלק ממפעלי סעד שמומן בתחילה על ידי הג'וינט ואחר כך על ידי התושבים היהודים עצמם. בהמשך הייתה אוירבך מעורבת מאוד בארגון "עונג שבת", שקבע למטרה לתעד את כל תחומי החיים בגטו. היא ניהלה יומן אישי, ובו הביעה את חרדתה הרבה לגורל יהדות ורשה. ניצלה מהגירוש הגדול של יהודי ורשה לטרבלינקה בקיץ 1942 אספה עדויות נדירות של מעט יהודים שהצליחו להימלט מטרבלינקה ולשוב לוורשה. במרץ 1943 הצליחה לברוח בעזרת מסמכים מזויפים וידיעת השפה הגרמנית לצד הארי של העיר, ושם שהתה אצל ידידים פולנים. בעזרת המראה הלא יהודי שלה ושליטתה הטובה בגרמנית יכלה לצאת לרחוב ולשמש שליחה של תנועות ההתנגדות היהודיות. אחרי חורבן הגטו ודיכוי המרד המשיכה לאסוף תיעוד ארכיוני על חיי היהודים ועל השמדתם. לבקשת הוועד הלאומי היהודי כתבה בפולנית מסה על "הגירוש הגדול" בקיץ 1942 ועל רציחתם של האינטלקטואלים היהודים. מסות אלה נועדו להעביר לקהל הפולני במחתרת את מה שאירע ליהודי ורשה. בשנת 1944 קמה בשטח פולין ששוחרר בידי הצבא הסובייטי ועדה היסטורית יהודית שהמשיכה בפעילות התיעוד, ורחל השתלבה בה. בשנת 1948 יצא לאור ספרה על מרד גטו ורשה. בשנת 1950 עלתה לישראל והמשיכה בפעילות התיעוד של השואה. השתתפה בהקמת יד ושם וייסדה וניהלה את המחלקה לגביית עדויות של יד ושם בתל אביב.
חווה אונגר
חווה אונגר נולדה בגרמניה בשנת 1912. בעיר הולדתה היא כונתה "האישה בעלת הלב הגדול" בזכות עבודתה המסורה במעון לילדים יהודים שניהלה. בשנת 1933 הקימה חוה מעון עבור ילדים יהודים שמשפחותיהם נקלעו למצב קשה ושנזקקו למסגרת חינוכית-טיפולית. המעון החל את דרכו עם 7 ילדים והתרחב לכ-60 ילדים. בסך הכול, למדו במהלך השנים במעון כ-250 ילדים עד להפסקת פעילותו בשנת 1938. את הוצאות המעון שילמו הוריה האמידים של חווה. על מנת להתאים את עצמה לתפקידה כמחנכת לילדים יהודים, החליטה חוה להעמיק את הידע שלה ביהדות. באותה תקופה החלה השפעה ציונית על חוה, בדמותם של שליחים ארצישראלים שהגיעו להמבורג, לימדו שירים וסיפרו על הארץ. ביניהם היה גם נפתלי אונגר, בעלה לעתיד. חווה תכננה לשהות זמן קצר בשבדיה ומשם לעלות לישראל, אך בעקבות אירוע זה גמלה בלבה החלטה לעזור לבני עמה. לאחר משא ומתן נוקשה, הצליחה לקבל אישור ליציאת ל-500 ילדים יהודים מגרמניה ולאכסנם אצל משפחות שבדיות. רבים מילדים אלה לא ראו יותר את הוריהם. עבורם נשארה חווה במשך שנים רבות ממלאת מקום האם בארץ זרה. חווה הייתה מעורבת בהצלת הילדים ולאחר מכן בגידולם, ובהתפתחותם. עד 1941 הצליחה להנפיק ויזות עבור נערים ונערות רבים שעלו לישראל. בשנת 1943 הייתה מעורבת בהצלתם של למעלה מ-200 יהודים מדנמרק, באמצעות איסוף כסף בשבדיה ומימון סירת דיג קטנה שהפליגה הלוך ושוב והעבירה את הנערים מדנמרק לחופה של שבדיה. במשך כל שנות פעילותה בתקופת המלחמה, שאפה חווה לעלות לישראל, ואף היה לה סרטיפיקט, אך בסופו של דבר נשארה בשבדיה עד סוף 1945. שרדה ועלה לארץ ישראל ונישאה לנפתלי אונגר. הקשר עם ילדי המעון בהמבורג ועם הנערים והנערות שהצליחה חוה להביא לשבדיה נשמר לאורך שנים רבות, ועם חלקם היתה בקשר עד יומה האחרון.
דינה פיקהולף אוסטרובר
דינה (דוניה) פיקהולף נולדה באוקראינה בשנת 1923. בתחילת 1942 הועברו דינה ומשפחתה לגטו. רבים מיהודי הגטו נרצחו, ודינה נשלחה לעבוד במפעל לעיבוד עורות. מנהל המפעל התיר לה להקים גינת ירק קטנה מאחורי המפעל עבור משפחתו, וכך הצליחה דינה להגניב מעט ירקות למשפחתה. ב-22 באוקטובר 1942 גילו הגרמנים את מחבוא המשפחה, ובני המשפחה הועלו לקרונות משא לבהמות בדרך להשמדה. במהלך הנסיעה אמר אביה של דינה: "קפצי, ילדה שלי, אולי בזכותך יישאר זכר כלשהו ממשפחתנו". דינה קפצה מהרכבת הנוסעת ואיבדה את הכרתה. למזלה נפלה מאחורי שיח, ואיש לא הבחין בה. היא שבה לגטו בנפש שבורה, עברה לגור עם דודתה ודודהּ וחזרה לעבוד במפעל. דודהּ השיג לה תעודת לידה אוקראינית מזויפת, ומכיוון שדיברה אוקראינית היטב, הצליחה לצאת מהגטו בבגדים אוקראיניים והתקבלה לעבודה כפועלת משק בפונדק ששימש את הקצינים הגרמנים ליד העיירה בולחוב, לא הרחק מסטרי. בהמשך הגיעה למקום עובדת ושמה מריקה. במהלך עבודתה שמעה על אקצייה שתיכננו הגרמנים ביוני 1943. תוך סיכון חייה דינה שכנעה את חברתה לעבודה מריקה להסתיר זוג יהודים — שלמה ריינהרץ ואשתו מרים, ששהו במחנה סמוך. שלמה עבד בפונדק כמנהל חשבונות. דינה ידעה שגורלם נחרץ למוות. דינה ומריקה הסתירו את הזוג ריינהרץ בעליית הגג נמוכה מגובה אדם מעל השירותים שהגרמנים השתמשו בהם. דינה הביאה להם אוכל ופינתה את הפסולת במשך 13 חודשים ברציפות מידי יום עד השחרור ביולי 1944. היא התמידה בכך גם לאחר שמריקה נטשה לאחר 5 חודשים וברחה למנזר. דינה מספרת שהרגשת הפחד הייתה כמו "מוות מדי יום ביומו". דינה שבה לסטרי וגילתה שאיש מבני משפחתה לא שרד. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1949. בדרך לישראל היא חייתה שנה במחנה עקורים בגרמניה, שנה באיטליה ושמונה חודשים במחנה מעצר בקפריסין. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
שלום אופנבך
שלום אופנבך נולד בפולין בשנת 1899. חבר בתנועת איחוד מפא"י. הגיע לבודפשט בשנות ה-20 והיה לציוני פעיל. בינואר 1944 נבחר לגזבר הוועדה לעזרה והצלה. במאי 1944 נעצר עם הנזי ברנד וישראל קסטנר בידי הריגול הנגדי ההונגרי, אך כעבור זמן שוחרר עם חבריו. עם הקמת "מחלקה "A בניהולו של אוטו קומוי , במשרדי הצלב האדום הבינלאומי היה אחראי להשגת אמצעים כספיים להקמת בתי הילדים היהודים וציודם. משלוחי הכסף שנשלחו מאיסטנבול ומשווייץ הגיעו לידיו, והיה מופקד על חלוקת הכספים לפעולות ההצלה שבוצעו על ידי תנועות הנוער הציוניות.
רוברט אופנר
רוברט פיפי אופנר נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1925. בגיל 13 הצטרף לתנועת בית"ר. אחרי פלישת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 הוכנס לגטו עם יהודי העיר והסביבה. בעזרת תעודות מזויפות ברח לבודפשט עם חברו שבתאי נמט. עסק בהכנת תעודות מזויפות וחלוקתם, ובמסגרת תפקידו זה נסע לגטו בעיר שופרון. הסתתר בבונקר בבניין הטכניון בבודפשט. באוגוסט 1944 נתפס על ידי המשטרה ההונגרית ועונה כדי שיגלה את שמות חבריו, אך עמד בעינויים ולא גילה דבר. הועבר למחנה מעצר קישטרצ'ה, ברח, הצטרף שוב למחתרת ושהה בבונקר בשדרות הונגריה. עם חבר תנועתו טומי פריימן התייצב במטה של מפלגת צלב החץ הפשיסטית, ובאמצעות תעודות מזויפות הצטרף לשורותיה. קיבל תעודות אותנטיות, ובעזרתן עסק בהוצאת יהודים מן הבתים המוגנים. השתתף בהקמת הבונקר בלאצי-קז. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
ג'ורג' אורוס
ג'ורג' אורוס נולד בהונגריה בשנת 1920. חבר תנועת הנוער הציוני משנת 1938. בשנת 1942 גויס לפלוגה של עבודת כפייה. בשנת 1943 השתחרר, אולם נקרא מחדש לשירות. בשנת 1944 מונה לנהל את הספקת הביגוד ליהודים המגויסים לפלוגות לעבודת כפייה. הוא עסק בהספקת ביגוד לפליטים שהגיעו מצ'כוסלובקיה ומפולין. יצר קשר עם קצינים הונגריים ששירתו במצודת בודה, פעילים בארגון תנועת התנגדות, והודות לקשריו אלה השיג תעודות זהות נוצריות והעבירן לפליטים יהודים סלובקים. תעודת זהות כזאת שימשה גם אותו אישית. בנוסף השיג מהקצינים ההונגרים כלי נשק, אותם העביר לחבריו במחתרת. את בית הכנסת שבכיכר הפכו ג'ורג' וחבריו לבית חולים והקימו מטבח מרכזי שסיפק מזון ליהודי הגטו. ג'ורג' הצליח להציל את אימו ואת אחיו הצעיר ולהעבירם למגורים בטוחים באומזא. ג'ורג' השתתף בסיורים ברחובות בודפשט כשהוא מתחזה, לבוש מדי "צלב החץ" ומצויד בנשק, ובדרך זאת הציל יהודים. בדצמבר 1944 הציל צעיר יהודי שנורה, נפצע ונזרק למימי נהר הדנובה, והצליח להגיע לגדה. במסגרת פעולותיו להצלת יהודים היו לו קשרים עם יואל ברנד, אוטו קומוי וראול ולנברג, שפעלו גם הם להצלת יהודים. שרד ולאחר המלחמה עלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
חנה אציל אורן
חנה אציל נולדה בהונגריה בשנת 1927. הייתה חברת תנועת הנוער הציוני. ב-22 במאי 1944, יום לפני ריכוז היהודים בגטו, הצליחה לברוח באמצעות תעודה מזויפת שקיבלה מחברי תנועת הנוער הציוני בבודפשט. לאחר הבריחה עסקה בהוצאת תעודות לידה של נוצרים מהמשרדים לרישום אוכלוסין כדי להציל בעזרתן יהודים מערי השדה. בעדותה היא מתארת כיצד נעשתה פעולה זו: "עם הכניסה למרשם האוכלוסין היה עלינו לחשוב על אדם בעל שם הונגרי נפוץ ולבקש את תעודת הלידה שלו לקראת נישואיו. בזמן שהפקיד חיפש את שמו, היה עלינו להציץ בספר הרישום ולזכור מספר שמות עם שנת לידתם. לאחר שהתעודה שחיפשנו לא נמצאה, היה עלינו להמציא תירוץ כדי לחזור למשרד ולהשיג את התעודות של האנשים שאת שמותיהם ואת מספרי מרשם האוכלוסין שלהם זכרנו." חזותה של חנה סייעה לה בהפצת תעודות אלה ובמילוי משימות מיוחדות. חנה נאלצה להפסיק את פעילותה משום שפעילות זו עוררה את חשדם של השוטרים המקומיים. היא נמנתה עם השליחים שיצאו לערי השדה ולמחנות לעבודת כפייה כדי להזהיר את היהודים מפני הצפוי להם ולצייד את הצעירים במסמכים מזויפים והוראות הגעה לבודפשט. ב-14 ביוני 1944 עלתה על רכבת לרומניה עם עוד חברים במסגרת ה"טיול" (הברחת גבולות). היא וחבריה נתפשו בצד הרומני והועברו לבית הסוהר בטימושוארה לאסירים פוליטיים. משם הועברו לבית הסוהר בעיר ארד. לאחר כחודשיים הם שוחררו על ידי הרוסים. שרדה ועלתה לארץ ישראל. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. במאי 1944 נעצר עם הנזי ברנד וישראל קסטנר בידי הריגול הנגדי ההונגרי, אך כעבור זמן שוחרר עם חבריו. עם הקמת "מחלקה "A בניהולו של אוטו קומוי , במשרדי הצלב האדום הבינלאומי היה אחראי להשגת אמצעים כספיים להקמת בתי הילדים היהודים וציודם. משלוחי הכסף שנשלחו מאיסטנבול ומשווייץ הגיעו לידיו, והיה מופקד על חלוקת הכספים לפעולות ההצלה שבוצעו על ידי תנועות הנוער הציוניות.
אריה אורני ואריה אחישר
אריה אורני (פיכמן) נולד ברומניה בשנת 1920. אריה אחישר (ליובה גוקובסקי) נולד ברומניה בשנת 1914. ב-30 בספטמבר 1943, יצאו אריה אורני ואריה אחישר לטיסה שאמורה הייתה להצניח אותם במרחק 60 ק"מ מבוקרשט. משימתם הייתה להפיץ כרוזים בקו טימישוארה-בוקרשט, לבדוק את תגובת מערך הנ"מ הרומני, להעריך את קיבולת התנועה על הדנובה ולהציל יהודים. מטוסם נקלע לאש נ"מ חזקה והצניח אותם בסמוך לבוקרשט. אריה אחישר משך במיתרי המצנח ככל יכולתו, אך לבסוף נחת על גג של בית בפרוורי בוקרשט, ושבר את רגלו השמאלית. מהגג התגלגל לתוך עגלה מלאה קלחי תירס שעמדה בחצר החווה, ושם נשאר עד שהקיפו אותו החיילים הרומנים. הוא לעס ובלע את הצופן ואת ההוראות. גם גורלו של אריה אורני לא שפר בהרבה, הוא נלכד על ידי הז'נדרמריה הכפרית. שניהם היו לבושים במדי צבא בריטיים, לא היו מזוינים והציגו את עצמם בשמות "יוסף חנני" ו"גדעון יעקובסון", מבלי לגלות לשוביהם שהם יודעים רומנית. אריה אחישר אושפז בבית החולים הצבאי בבוקרשט, ומשם הצליח ליצור קשר עם הוועד הציוני המחתרתי של רומניה. השניים נחקרו, אך לא עונו, והם רמזו לחוקריהם שעתידה של רומניה תלוי ביחס שיינתן לתושבים היהודים שלה. רמז זה הועבר ליון אנטונסקו, מנהיג רומניה. הידיעה על לכידת הצנחנים הגיעה לשגריר הגרמני וממנו להרמן גרינג. הגסטפו נכנס לעניין ודרש את הסגרתם לידיו, אך אנטונסקו סירב. הלחצים הגרמניים נמשכו ולבסוף הסכימו הרומנים לשלוח ב-9 באוקטובר 1943 את הצנחן המכונה "גדעון יעקובסון", בליווי קצינים רומנים, לחקירה בגרמניה. אחרי שהוחזר "גדעון יעקובסון" לרומניה התברר מדו"ח החקירה שהוא לא חידש דבר בחקירה הגרמנית. בספטמבר 1944, לאחר כמה שבועות בבתי חולים, אריה אורני ואריה אחישר נפגשו מחדש במחנה השבויים ושוחררו יחד עם יתר שבויי בעלות הברית. אריה אורני ואריה אחישר היו בין 17 ההרוגים שנפלו באסון שהתרחש ב-29 ביולי 1954, בקיבוץ מעגן, כאשר מטוס קל התרסק לתוך קהל שנכח בטקס זיכרון לצנחני הקיבוץ. בשנת 1955 יצא ספר אוטוביוגרפי על אריה אחישר בהוצאת הקיבוץ המאוחד.