
סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ח'
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ח'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
שלום חולבסקי
שלום חולבסקי נולד בבלארוס בשנת 1914. בנעוריו למד בסמינר למורים בוילנה ושם הצטרף ל"שומר הצעיר", מ-1936 ניהל את בית הספר "תרבות" בראקוב שבאזור מינסק. ערב מלחמת העולם השנייה, גוייס לצבא הפולני שהובס במהרה. לאחר מכן, התגורר בניסביז שהפכה להיות תחת השלטון הסובייטי, שם לימד עברית בסתר, עד שביוני 1941, נכבשה בידי הנאצים. שלום היה בין חברי המחתרת שארגנו את המרד היהודי בגטו, במהלכו שרפו היהודים את בתי הגטו והרגו מספר גרמנים. הדבר אפשר את בריחתם של רבים אל היערות. לאחר המרד חבר שלום ליחידת הפרטיזנים בראיובקה. הם הקימו כוח פרטיזני יהודי על שם ז'וקוב ולחמו ביערות נגד הנאצים כשנתיים, לצד פרטיזנים סובייטים. ביולי 1944 נפגש עם יצחק צוקרמן, ממפקדי מרד גטו ורשה, ביחד הקימו את תנועת פח"ח (פרטיזנים-חיילים-חלוצים), ששמה לה למטרה לקלוט את היהודים ששרדו את השואה ולכוונם לארץ ישראל. התנועה פתחה את נתיבי "הבריחה" והקימה מעונות לקליטת שארית הפליטה. בשנת 1948 עלה לישראל.
בלה חזן יערי
בלה חזן יערי נולדה בפולין בשנת 1922. בפרוץ המלחמה הייתה חניכת החלוץ-דרור וחברה בקיבוץ שחריה בווילנה. כדי לקשר בין המרכזים של התנועה בפולין ובליטא, שהיו סגורים בגטאות תחת הכיבוש הגרמני, נבחרו בחורות בעלות חזות ארית, תושייה ואומץ לב, בהן בלה, לשמש קשריות בין הגטאות. אחות פולנייה קתולית בבית החולים שבו עבדה נתנה לה את תעודת הזהות שלה ובלה חזן הפכה לברוניסלבה לימנובסקה. באוקטובר 1941 נשלחה בלה מטעם מחתרת דרור לגטו גרודנה בפולין, שם התמקמה ודירתה שימשה מקום מסתור ומפגש לחברי המחתרת שנעו בדרכים. כדי לא לעורר חשד מצאה עבודה כמתרגמת בגסטפו של גרודנה, משם הייתה גונבת מסמכים וחותמות לזיוף תעודות זהות ואישורי מסע. בד בבד יצאה לשליחויות, בעיקר בין גטאות וילנה, גרודנה וביאליסטוק, ובהן הבריחה ידיעות, מסמכים, כסף, ואקדחים. כאשר גברה השמדת היהודים בווילנה הבריחה משם תינוקות לבתי יתומים בביאליסטוק. היא נלכדה ביוני 1942 בשליחות לוורשה ונחשדה בהשתייכות למחתרת הפולנית. נחקרה ועונתה במטה הגסטפו בוורשה אך לא גילתה סודות. לאחר חמישה חודשי מאסר בכלא פביאק הידוע לשמצה הועברה לאושוויץ-בירקנאו בתור אסירה פוליטית פולנייה, שם נחקק המספר 24458 על זרועה. בתחילה עבדה בפינוי סלעים ולאחר מכן כאחות לא מוסמכת בחדרי החולים במחנה הנשים. כדי לטפל באסירות יהודיות התנדבה לטפל בחולות הגרדת בבלוק 25 בבירקנאו. ד"ר מנגלה האמין לדבריה שהיא מוסמכת לטיפול בגרדת והציב אותה בבלוק זה. עם פינוי מחנות אושוויץ יצאה לצעדת המוות ושהתה חודשים נוספים במחנות הריכוז רוונסברוק, מלחוב ובוכנוואלד בגרמניה, וגם בהם שימשה אחות. לאחר השחרור, במאי 1945, הגיעה למחנה עקורים בדרום איטליה, שם הדריכה קבוצת ילדות יתומות, שנקראה "קבוצת פרומקה". עלתה ארצה עם קבוצתה בנובמבר 1945. זכתה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
דייזי ארוך חלגואה
דייזי ארוך חלגואה נולדה ביוון בשנת 1922. הגיעה לאושוויץ באפריל 1943, ובשל שליטתה בשפה הגרמנית מונתה להיות המתורגמנית של האסירות היווניות, אשר לא הבינו את ההוראות והפקודות שניתנו להן. מונתה גם לאחראית על בלוק 27 במחנה בירקנאו, וכך זכתה לכינוי "דייזי הבלוקובה". תפקידה הקנה לה ניידות במחנה והיא ניצלה אותו לסיוע לנשים. היא השיגה מזון וחילקה אותו בסתר, העבירה נשים לקבוצות עבודה, הסתירה נשים חולות בזמן סלקציה, הסתירה מידע על היריון והפלות וכך הצילה נשים יהודיות. העדויות מלמדות על 4 נשים לפחות שחילצה מהסלקציה להשמדה. עדויות על פועלה ניתן למצוא בעדויות של איבון רזון, ברי נחמיאס, מרי נחמן ובלה יהודה. לדייזי היה חלק בסיפור בריחתה ממחנה אושוויץ של מלה צימטבאום. בבוקר היציאה של מלה מהמחנה הלבישה אותה דייזי בבגדי גבר עם כובע לראשה. לצד ראשה הניחה דלי, כדי שתיראה כגבר היוצא לעבודות מחוץ למחנה. מלה נתפסה, הוחזרה ונידונה למוות בתלייה. דייזי הגיעה אל חדר המאסר ועדכנה את מלה בגזר דינה. לבקשת מלה הבריחה לה דייזי סכין גילוח, ובו חתכה מלה את ורידיה. כך לא אפשרה לגרמנים להורגה. בינואר 1945 הועברה דייזי למחנה רוונסבריק ושהתה בו כחודש. היא צעדה בצעדת המוות עם אחותה אנה למחנה נוישטט-גלווה ושם שוחררה. אחותה דורה ואחיה יצחק נספו באושוויץ. לאחר השחרור חזרה לסלוניקי לחפש את שאר בני משפחתה, ושם הכירה את בעלה יוסף. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1949. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.


