סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ל' (1)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ל'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
דוד לאנג
דוד (דזו) לאנג נולד בשנת 1921 בהונגריה. היה חבר תנועת בית"ר. היו לו כישורים רבים והיה דמות מרכזית בקן של תנועתו. בשנת 1942 התגייס לפלוגות לעבודות כפייה. באוקטובר 1944 הוא ערק, הצטרף ליחידת קיסקה בצבא ושינה את שמו ללוקאקס דזו. כשהוא לבוש במדי מפלגת צלב החץ, לקח חלק עם חבריו בפעולות הצלה שכללו מתקפות על פטרולים של צלב החץ ומתן סיוע ליהודים שהסתתרו ב"בתים מוגנים". הצליח לשחרר את אביו מפלוגה לעבודות כפייה ולקח אותו לבודפשט. כשהרגיש שזהותו האמיתית עלולה להתגלות, יחד עם חבריו, הוא עזב את קיסקה והצטרף לבונקר באזור זוגלו. לפני כן, אחיו מרדכי פגש אותו בבית הזכוכית. זו היתה הפעם האחרונה שהם התראו. אח אחר, יצחק, שגם היה בבית הזכוכית, נשלח למשימה שממנה לא חזר. הבונקר של דוד התגלה על-ידי הפשיסטים ושכעשרה חברים, רובם חברי תנועת בית"ר מאזור מיסקולק, נלחמו ביריות עד שנהרגו כולם כגיבורים.
שולמית לאק
שולמית לאק נולדה בהונגריה בשנת 1924. חברה בתנועת הנוער הציוני. עסקה בחלוקת תעודות מזויפות בערי השדה בהונגריה. הפכה את דירתה בבודפשט למקום מקלט לפליטים בדרכם לרומניה במסגרת ה"טיול". היא בעצמה ניסתה לעבור את הגבול לרומניה, אולם נתפסה, נכלאה בבית הסוהר בנאג'ווארד ואחר כך גורשה לאושוויץ ולמחנות אחרים. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אליעזר לב ציון
אליעזר לב ציון (לוינסון) נולד בגרמניה בשנת 1927. אביו נתן היה עיתונאי, ואימו פרנציסקה הייתה רופאה וניהלה בית יתומים יהודי. חודש לאחר עליית הנאצים לשלטון נאסר אביו ונעלם. האם, בחודש השמיני להריונה, ברחה עם אליעזר לצרפת, והשניים הגיעו לליון, שם נולד כעבור חודש אחיו של אליעזר, מרסל-גדעון. האם יצאה לעבוד במכבסה, ואליעזר נותר בבית עם מרסל התינוק וגידל אותו. בחורף 1940-1939 נלקחו אליעזר, אימו ואחיו למחנה מעצר בארדש. רבים נספו שם בשל התנאים הקשים. לאחר ארבעה חודשים שוחרר אליעזר, ובקיץ הצטרף להכשרה חקלאית דתית של תנועת הצופים היהודים. בנובמבר 1942 כבשו הגרמנים את דרום צרפת. אליעזר נתפס נושא תעודה מזויפת ונאסר, אך שוחרר כעבור שלושה חודשים. הוא הצטרף למחתרת היהודית, והכומר האב אלכסנדר גלסברג, מנהל ארגון סיוע לפליטים ולימים חסיד אומות העולם יחד עם דיקה פרויקין, שלח אותו להציל ילדים ממחנה מעצר צרפתי. אליעזר היה מגיע באופניו למחנה, מסייע לאב גלסברג להעביר ילדים מעבר לגדר התיל ומסיע אותם על אופניו למסתור. כך סייע בהצלת 36 ילדים. שלוש שנים וחצי נדד אליעזר נושא תרמיל גב ותעודת זהות מזויפת ונהג להחליף מקומות לינה. הוא נסע לעיר ליד מונטובן, נרשם בעירייה כאלזסי והחל לעבוד כנגר. האס־אס דרש שישמש לו מתורגמן, ובעבודתו האזין אליעזר לאנשי אס־אס ואת המידע העביר למחתרת הצרפתית. בפברואר 1944 נפגש אליעזר עם אימו ואחיו באזור גרנובל, אך אנשי גסטפו הגיעו למקום המפגש ועצרו את האם ואת האח. אליעזר הצליח להימלט, אימו ואחיו שנעצרו גורשו לאושוויץ ונספו. הוא נסע לפריז, עבר קורס מדריכים מטעם הג'וינט ויצא לאתר יתומים פליטי שואה ולהכשירם לעלייה. בשנת 1946 עלה אליעזר ארצה באונייה "שמפוליון". במלחמת העצמאות נלחם בגדוד הראל על הגנת הדרך לירושלים. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
דוד לביא
דוד לביא נולד בהונגריה בשנת 1921. חבר בתנועת השומר הצעיר. בשנת 1941 עבר לבודפשט והשתלב בפעילות מחתרתית בסיוע לפליטים שהגיעו מסלובקיה. נעצר יחד עם קבוצת חברים ונשלח למחנה המעצר גאראן'. כבעל מקצוע צורף לצבא ההונגרי. עם נסיגת הגרמנים צעד במצעד המוות והגיע לאוסטריה. אחרי המלחמה חזר להונגריה והצטרף לגרעין אחד במאי. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1948. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושל ים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ירמיהו לביא
ירמיהו ירמי לביא נולד בהונגריה בשנת 1926. חבר תנועת בני עקיבא. פעיל במחתרת. השתמש בתעודות מזויפות ושימש כקשר בין מרכז תנועתו שמוקם בבית הזכוכית ברחוב ואדאס 29 לבין חברים שברחבי העיר. ירמי חילק תעודות מזויפות, דברי מזון וכסף לפליטים ולנזקקים. הציל יהודים שנועדו לגירוש למחנות מקרונות רכבת. נתפס שלוש פעמים, אולם, הצליח לברוח ולחזור לפעילות. בינואר 1945, ב יום הסתערות הצבא האדום על העיר, שהה באחד הפרברים ובשיתוף עם פעילים קומוניסטים אנטי נאצים תקף עמדת מקלע של הגרמנים. נפצע מכדור ברגלו ואושפז בבית חולים צבאי רוסי. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
דן לבני
דן אנטי לבני נולד בהונגריה בשנת 1924. חבר בתנועת השומר הצעיר. באפריל 1944 גויס דן לפלוגה לעבודת כפייה ובחודש ספ טמבר ברח, יחד עם עוד 11 חברים מפלוגת העבודה, בעזרת תעודות שהתנועה סיפקה לו. הגיע לבודפשט, שם מצא מקלט. עסק בשליחויות שונות ובהובלת מזון לבית הזכוכית. אחרי המלחמה היה מראשי תנועת השומר הצעיר בהונגריה. עסק בהדרכת ילדים בבית הילדים של התנועה. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
פאני לואנג'ה
הייתה אחראית על השירותים הסוציאלים בארגון אוז"ה וטיפלה בפליטים יהודים במרסיי שהמתינו לויזה לארה"ב. בשנת 1943 מונתה לראש האזור הדרומי של הרשת המחתרתית גארל וארגנה את הצלתם של 400 ילדים על ידי הסתרתם בחוות ומנזרים. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אמה ואיווט לואנז'ה
אמה לואנז'ה נולדה בצרפת בשנת 1913.בקיץ הייתה מדריכה ראשית במחנות קיץ לילדים נזקקים. "בזכות הדרכון הצרפתי שלי והעובדה שאני מדברת גרמנית שוטפת, יכולתי במשך שנתיים לסייע למעבר של פליטים יהודים גרמנים דרך גשר קהל. הייתי מאפשרת לצעירים לעבור תוך כדי שיחה עם פקידי המכס. קבלנו את היהודים הצעירים האלה וקלטנו אותם לתוך תנועת הנוער החלוץ. הייתי מביאה את הפליטים "באוהלים" של "ההכשרה" (בית ספר חקלאי אשר הכשיר מועמדים צעירים לעלייה לארץ ישראל) אשר היו ממוקמים בגבול לוקסנבורג, שם היו מחכים לאישור ההגירה שלהם לארץ (האנגלים היו נותנים את האישורים טיפין טיפין)." הצעירים שהצילה נקלטו בתוך תנועת הנוער החלוץ. בשנת 1935, פתחה אמה עם מינה – אימא שלה מרכז נופש באלזס. בשנת 1936 נישאה. בשנת 1939-1940, בתחילת המלחמה, ארגון האוז"ה החליט להציל ילדים ללא הורים ולהעבירם למקום מבטחים, ושכר טירות ישנות ובתים נטושים במחוז הקרז. אמה הייתה אחראית על הכנת המקומות לקבלת הילדים. טרם חזרתה לפריז ארגנה 3 מקומות כאלה. בשנת 1940 היא גויסה ע"י אנדרה סלומון לעבוד באוז"ה. היא התבקשה לטפל בילדים. רשויות מחנה הקייץ גילו שהיא יהודייה וסילקו אותה מהמחנה. לאחר מכן היא הצטרפה לרשת גמזון להקמה וארגון של בתי מחסה לילדים יהודים, ניצולי רדיפות הנאצים. תוך סיכון חייה, אמה נסעה מבית לבית על מנת לשמור על קשר ולהביא מעט נחמה לילדים אלה. באוקטובר 1944, הגיעה אמה לסנט אטיין, עם בנה בן ה-7, כדי להקים ולנהל את בית הילדים "שלום ושמחה" ליתומים שהוריהם נרצחו. ראש העיר העמיד לרשותם טירה נטושה עם ציוד ואספקת מזון. אמה סיפרה על המצב הפיזי הירוד והמצב הנפשי הגרוע של היתומים, ילדים שאיבדו את שמחת החיים והאמון במבוגרים. אמה וצוותה טיפלו בילדים כמיטב יכולתם במהלך היום וגם בלילה. הם שימשו להם כדמויות אם ואב, חגגו להם ימי הולדת וליוו אותם לבית הספר. אמה שרדה ובסוף שנת 1945 חזרה לפריז והתאחדה עם בעלה. איווט לואנג'ה נולדה בצרפת ופעלה להצלת יהודים בהיותה נערה בת 13. ירדנה ארזי, בתה של איווט, בריאיון ל-ynet ב-30 בדצמבר 2018: "אימא שלי הייתה צעירה מאחיה ז'ורז' לואנג'ה ב-18 שנים. היא הייתה בלונדינית כחולת עיניים ובמחתרת השתמשו בה כבלדרית. היא העבירה כסף על גופה מצרפת לשווייץ והשגיחה על הילדים שהועברו ברכבות שלא יגידו מילים שיסגירו את יהדותם. הייתה נערה בת 13 וזה היה התפקיד שלה." גם משפחתה של ירדנה ארזי, שתי אחיותיה של אמה – אמה ופאני, דודה ז'ורז' לואנג'ה ואחייניו מרסל מרסו (הפנטומימאי הידוע) ואליין מרסו – כולם פעלו להצלת יהודים בצרפת.
ז'ורז' ופלורה לואנז'ה
ז'ורז' לואנז'ה נולד בצרפת בשנת 1910. "אני מצטערת להודיע על מותו של ז'ורז' לואנז'ה, ממפקדיו של הרזיסטנס היהודי בצרפת בגיל 108, יהודי שהציל כ-350 יהודים בשואה בצרפת. הוא הלך לעולמו ביום חמישי 28 בדצמבר 2018". זו הייתה לשון ההודעה על מותו שהוציאה ד"ר צילה הרשקו. כבר בהיותו נער הבין ז'ורז' מתוך הנאומים של היטלר שהצורר רוצה להשמיד את היהודים וכי היהודים בסכנה. לכן החליט להתכונן למאבק נגד הנאצים על ידי חיזוק הגוף והנפש. הוא שירת בצבא צרפת ונפל בשבי הגרמנים. הצליח לברוח ממחנה השבויים בגרמניה וחזר לצרפת, שם פעל להצלת ילדים והעברתם לשווייץ. היה ער לסכנות אבל פעל מתוך תחושת ההשתייכות שלו לעם היהודי הנרדף. הגדיר את עצמו ציוני. פעל למען עלייה ב'. היה מעורב במבצע "אקסודוס". זכה להכרה כמציל מאת השלטונות בצרפת. הנשיא שיראק ביקר בביתו בשנת 2005 והעניק לו את עיטור הגבורה הגבוה ביותר בצרפת על פעילותו בהצלת יהודים. בנוסף, זכה גם לעיטור גבורה מנשיא גרמניה. אשתו פלורה הייתה אחראית על בית של ילדים יהודים. הוא עזר לה להסתיר את הילדים שהיו בסכנת מעצר. ז'ורז' מונה מטעם ארגון סיוע לילדים OSE למפקח על בית הילדים של תנועת הצופים היהודיים. בשנת 1942, עם החרפת המעצרים הגרמנים ומשטר וישי, החליט מנהיג ה-OSE ד"ר ג'וזף וייל לפזר את כל בתי הילדים ולדאוג להחבאתם או העברתם לשווייץ באמצעות רשת "גארל" המחתרתית שהקים ובראשה ז'ורז' גארל. על ז'ורז' הוטל לעבור לאנמאס, העיר הצרפתית הגובלת בג'נבה, ולהקים רשת של מעבר ילדים לשווייץ. שיירות של 12 עד 25 ילדים הועברו ברכבת לאנמאס מוסווים כ"ילדים של קייטנה". היו להם תעודות זהות מזויפות שהנפיקו תנועת הנוער הציוני ובדש בגדם הוחבא שמם האמיתי. בעיר אנמאס הם זכו לשיתוף פעולה של ז'ן דפו ראש העיר. ז'ורז' לואנז'ה, שהיה מורה להתעמלות, נהג לקחת את הילדים לשחק כדורגל על יד הגבול, וכאשר הכדור עבר לצד השווייצרי, הילדים עברו את הגבול. האזור היה מנובמבר 1942 בשליטת האיטלקים, והם נטו להעלים עין מהפעילות. בספטמבר 1943, עם נפילת המשטר הפשיסטי באיטליה, כבשו הגרמנים את האזור האיטלקי והגבירו את הרדיפות והשמירה. בשל הסכנה הגוברת פנה ז'ורז' למבריחים מקצועיים, אך לא תמיד הם עמדו בהבטחותיהם. הרשת הצליחה להבריח כ-1,500 ילדים יהודים וכך הצילה את חייהם. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
איסר לובוצקי
איסר לובוצקי נולד בפולין בשנת 1922. בפרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לפיקוד על עמדת תצפית בחזית הצבא הפולני. שירת במערכה הקצרה עד להפגזת העמדה מהאוויר, בה נהרגו רוב אנשי יחידתו והוא היה מהניצולים הבודדים. לאחר כניעת פולין, הוא שב לווילנה ונרשם ללימודי משפטים. בשנת 1941 כאשר פלשו הגרמנים לווילנה ובעיר הוקם גטו, איסר ואחיו יצחק נמלטו מן הגטו לפני אחת האקציות ושבו אליו כעבור זמן מה. הצטרף לארגון הפרטיזנים המאוחד, המחתרת החשאית שקמה בגטו ופעלה נגד הגרמנים. בתמיכת מפקדיו במחתרת גויס לתפקיד במשטרה הפלילית של הגטו על מנת לאסוף מודיעין. ביום חיסול גטו ווילנה, בספטמבר 1943, נפתח מרד ואיסר יצא מהגטו יחד עם קבוצה של כ-100 פרטיזנים, בפיקודו של אבא קובנר, דרך תעלות הביוב והצטרף לפרטיזנים שפעלו ביערות רודניקי. איסר השתתף בתקיפות על שיירות גרמניות ופשיטות על כפרים מקומיים. באחד הקרבות, ב-3 במאי 1944, נפגע מקליע ברגלו, הפצע הזדהם, חום גופו עלה וחבריו הפרטיזנים חזו את מותו ואף כרו קבר עבורו. אולם אחות יהודיה פרטיזנית טיפלה בו בתחבושות עלים ובתרופות שנלקחו ממשלוח גרמני והצילה את חייו. לימים בנה הרופא של אותה אחות שהצילה את איסר, טיפל בנכדו של לובוצקי, עשהאל, שנפצע במלחמת לבנון השנייה. השתתף בכיבוש וילנה יחד עם כוחות הצבא האדום. לאחר שהגרמנים נסוגו, גויס לשירות במשטרה החשאית של המשטר הסובייטי. בשנת 1945 עלה בידו להשתחרר מהשירות ולשוב לפולין, שם נתמנה להיות ראש ארגון הבריחה בפולין מטעם בית"ר. סייע בארגון עלייתם של שארית הפליטה לארץ ישראל, באמצעות ספינות מעפילים. שרד ועלה לארץ ישראל.
צביה לובטקין
צביה לובטקין נולדה בפולין בשנת 1914. מנעוריה הייתה צביה חברת התנועה החלוצית פרייהייט (דרור) ולימים גם חברת מרכז החלוץ. בפרוץ המלחמה נקלעה לשטח שכבשו הסובייטים. בתחילת 1940 חזרה לוורשה שבשלטון הגרמנים כדי ליטול חלק בפעילות תנועתה והייתה מהדמויות הבולטות במחתרת. באביב 1942 נמנתה עם גרעין מקימי הגוש האנטי פשיסטי, ההתארגנות הראשונה בגטו ורשה למאבק חמוש בגרמנים. ביולי 1942, בימי הגירוש הגדול מוורשה, הייתה צביה ממקימי הארגון היהודי הלוחם, ומאז הקמתו מילאה תפקיד חשוב בעיצוב דמותו ודרכו. היא הייתה חברת הוועד היהודי הלאומי, ההנהגה הפוליטית של הארגון היהודי הלוחם, וחברת הוועדה המתאמת עם הבונד. צביה נטלה חלק בפעולת ההתנגדות הראשונה של הארגון היהודי הלוחם בינואר 1943 ובמרד גטו ורשה באפריל. בימים האחרונים של המרד שהתה בבונקר מפקדת הארגון ברחוב מילה 18. ב-10 במאי עברה עם קבוצת הניצולים דרך תעלות הביוב לצד הארי של העיר. עד סוף המלחמה הייתה במחתרת ובמחבוא בוורשה הפולנית. הייתה חברה בפלוגות אנשי הארגון היהודי הלוחם במרד אוגוסט-אוקטובר 1944. בתום המלחמה הייתה ממארגני "הבריחה" – העלאת שארית הפלטה לישראל. שרדה ובשנת 1946 עלתה לארץ ישראל ונמנתה עם גרעין היוזמים והמייסדים של קיבוץ לוחמי הגטאות ומוזיאון בית לוחמי הגטאות.
אהרון לובלין
אהרון לובלין נולד בשנת 1909. מארגן מחתרת בצרפת. קיבל תואר מהנדס חשמל בטולוז שבצרפת. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגייס לצבא צרפת. כפעיל ציוני בתנועת העבודה ייסד בינואר 1942, עם אברהם פולונסקי מחתרת יהודית צבאית – ה"צבא היהודי", אחד מארגוני ההתנגדות החשובים ביותר בצרפת שהצילו אלפי יהודים, והיה חבר בפיקוד העליון. לובלין העמיד את המחתרת במרות הנהגת היישוב בארץ ישראל ו"ההגנה". הוא השיג למחתרת מקורות כספיים בעזרת מנהיגי תנועת העבודה הציונית בצרפת וגייס לשורותיה את מיטב בני הנוער הציוני וכן חברי תנועת "החלוץ" שהתגנבו מהולנד לצרפת. בשלהי 1943 ובראשית 1944 הצליחו כ-300 מלוחמי הצבא היהודי, וביניהם אנשי החלוץ מהולנד, לחצות את הגבול לספרד בעזרת רשת ההברחה היהודית מטעם הצבא היהודי. מספרד עלו רובם לארץ ישראל. רבים אחרים השתתפו בקרבות הפרטיזנים בצרפת. אחרי המלחמה הקים לובלין ארגון לקליטת ילדים ניצולי השואה ולעלייתם לארץ.
מוריס לובנברג
מוריס (קאשו) לוונברג נולד בצרפת. ממנהיגי המחתרת היהודית "לה סיזיאם" בצרפת. ממונה על תחום זיוף המסמכים במחתרת. מוריס היה מפקד הקבוצה של הנוער היהודי בניס עד סיום המלחמה, זאת לאחר שנתפסו קלוד גוטמן וז'ק וינטראוב. פעיל ב-AJ בעיר, ממפקדי הכוח, עסק בין השאר בהכנת תיעוד מזויף. מונה לראש השירות להכנת תיעוד מזויף של תנועת המחתרת הצרפתית בפריז. מוריס נתפס בידי הגסטפו ביולי 1944 במבצע מעצרים גדול, עונה ונרצח.
סימון לוויט
סימון לוויט נולד ברוסיה. אחרי מהפכת 1971 הוריו היגרו לצרפת ושם גדל. למד רפואה ואגרונומיה בשטרסבורג והיה מרכז הצופים היהודים בעיר מץ. בשנת 1936 נסע לארץ ישראל והשתכן בעמק הירדן. עם שובו לפריז נתמנה למזכיר כללי של תנועת הצופים היהודים. אחרי המפלה הצבאית, בנה מחדש את הנהלת התנועה במואסק, מקום משכנם של בתי הילדים שנפתחו בשנת 1939. לוויט הקים במקום גם מרכז תיעוד שנועד להיות חלק מן ההכשרה של סגל המדריכים. הוא ניחן בכושר עבודה בלתי נלאה ובכישרון ארגון מעולה והחליט לנסות להקים תנועת נוער מאוחדת. בוועידה ציונית שהתכנסה בליון בדצמבר 1941, גילה לוויט את תכניתו ליוסף פישר, מנהל קרן קיימת לישראל בצרפת, ולז'ול-דיקה יפרויקין שקיים קשרים עם האנשים שכעבור שבועות אחדים ייסדו בטולוז את הקבוצה המחתרתית של "הצבא היהודי". ב-10 במאי 1942, על פי הזמנתו של לוויט, נפגשו במונפלייה 25 פעילים מאזור הדרום ובכללם מנהליהן של שתי "הכשרות". בוועידה זו נוסדה תנועת הנוער הציונית המאוחדת. יפרויקון נתמנתה לנשיאה, ולוויט למזכיר הכללי שלה. לוויט הרבה לנסוע ממקום למקום, כך הבטיח את שימור הקשרים ובדרך זו הצליח להביא בתוך חודשים ספורים להקמת ה"גדודים", הלוא הם התנועות המקומיות של תנועת הנוער הציוניות ב-30 ערים, עיירות וכפרים באזור הדרום.
שמואל לוונהיים
שמואל לוונהיים נולד בהונגריה בשנת 1926. היה חבר הנוער הציוני. משנת 1943 פעל בעזרה לפליטים שהגיעו מפולין להונגריה, במציאת מגורים ומחבוא, בהשגת מצרכי מזון ובשמירת הקשר איתם. פעילות נוספת של שמואל, הייתה הברחת יהודים דרך הגבול להונגריה. בתקופה זאת פעל בשם זולטן קלמנט. אחרי כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 התנדב לשרת במכבי האש, ובעזרת המדים שלבש היה חופשי להסתובב ברחבי הבירה. עסק בחלוקת תעודות מזויפות לנזקקים, ולמטרה זאת נסע לערי השדה. הביא לבודפשט אנשים וסידר להם מגורים בבית הוריו ובמקומות אחרים. נסע למחנות העבודה, הביא תעודות מזויפות, ועם אלה שרצו לברוח הגיע לבודפשט ודאג גם להם למגורים ולמחבוא. אחרי עליית "צלב החץ" לשלטון באוקטובר 1944 עסק בשחרור צעירים מפלוגות העבודה שעברו בבירה בדרכן מזרחה. פעילותו המחתרתית מוזכרת בספרים "אנחנו עדים", "בצל המוות" ו"שמואליק האנונימי". פעל עם מרדכי בן דוד בחלוקת מזון לבונקרים ולבתי ילדים. עלה לארץ והצטרף לקיבוץ ניצנים. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יצחק מאיר ולילי לוונקרון
יצחק מאיר לוונקרון (איזק לוונקורט) נולד בפולין בשנת 1920. לילי נולדה בפולין בשנת 1922. משפחותיהם של יצחק ולילי עברו לבלגיה. לילי ויצחק נפגשו באנטוורפן בתנועת השומר הצעיר. הם התחתנו במאי 1941 וברחו לצרפת. בחורף 1942 ינעצר ונכלא. בזמן מעצרו, לילי ילדה את בנם. לאחר תקופת זמן שוחרר איזי מהכלא. בקיץ של 1943 יצחק ולילי התגוררו בדרום מזרח צרפת, בקרבה לסנט ג'רוייס והוט-סבוי. שם יצחק סייע לתנועה היהודית ציונית המקומית. הוא עזר להעביר ילדים ומבוגרים מסנט גרוייס לגבול השוויצרי ומשם הוברחו לשוויץ. הארגון הצליח להבריח כ-258 יהודים (בעיקר ילדים). יצחק ולילי היו חברי קבוצה של בני 25-18, שהיו מתכנסים כמעט בכל ערב באכסנייה מקומית (ששימשה כמפקדת ה-MJS). שם היו שרים שירים יהודים, יצרו ערבי תרבות ולימדו יידיש. יצחק היה אחראי על ארגון אירועי ספורט. מכיוון שהאיטלקים השתלטו על האזור ולא שיתפו פעולה עם הגרמנים, יהודי המקום יכלו לחיות בצורה יחסית בטוחה כל זאת עד להגעת הגרמנים. למרות הקשיים והסכנה המוחשית, אנשי התנועה המשיכו להעביר שיירות של יהודים עד אוקטובר 1943. יצחק המשיך לסייע למילה רסין וטוני גרין במשימה. הוא היה ממציא מידע על משפחות פיקטיביות (מחבר 2 מבוגרים למספר ילדים) כדי להקל על כניסתם והישארותם בשוויצריה. כשהגרמנים הגיעו לאזור, רוב היהודים ברחו. כך גם לילי ויצחק החלו לנדוד ממקום למקום. בזמן הזה, יצחק ארגן תעודות מזויפות עבור משפחתו ויהודים נוספים. הוא היה מוציא שמות פיקטיביים מהעיתון המקומי, כותב למשרד הפנים שתעודת הזהות אבדה וכך מקבל תעודה חדשה עבור אחד ממכריו. לעיתים, יצחק ולילי פרצו למשרד הפנים וגנבו תעודות נוספות כדי לסייע ליהודים. יצחק נעצר מספר פעמים אך הצליח להשתחרר. יצחק ולילי שרדו את המלחמה ועברו לגור בבלגיה. יצחק זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אגנש לוי
אנגש לוי נולדה בהונגריה בשנת 1928. חברת תנועת הנוער הציוני. פעלה במסגרת תנועתה, סיפקה תעודות מזויפות וסייעה במציאת מקומות מגורים ומזון לנזקקים. בשלהי שנת 1944 פעלה בבית הזכוכית. שרדה ועלתה לארץ ישראל. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אריה לוי
אריה לוי נולד בהונגריה בשנת 1923. בתקופת השואה עסק בפעילות מחתרתית במסגרת תנועת הנוער הציוני. הוא סייע בהשגת תעודות מזויפות למשרתי פלוגות העבודה וליהודים שלא רצו להיכנס לגטו. פעילות נוספת של אריה הייתה הספקת מצרכי מזון לקשישים יהודים שגרו בבתים המסומנים. אריה סייר ברחובות בודפשט מחופש לכומר. בתום המלחמה ליווה אריה קבוצת ילדים יתומים לדברצן ועמד בראש בית ילדים במקום בשנים 1948-1944. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1949 עם רעייתו. בתם נותרה בחסות בני משפחה עד שהתאפשרה עלייתה. לוי החל לעבוד כמנהל בית הספר בתחומי כפר הנוער ניצנים לילדים פליטי השואה. בשנת 1988 הוענק לו פרס ישראל לחינוך. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
גסטון ורנה לוי
גסטון לוי נולד בשנת 1902. רנה קליין נולדה בשנת 1910. גסטון ורנה נישאו בשנת 1930. הם עברו לפריז בראשית שנות השלושים, שם גסטון פתח מרפאת ילדים. סייע לפני המלחמה לפליטים יהודים שברחו לצרפת מפני הנאצים במסגרת הוועדה לסיוע לפליטים. עם פרוץ המלחמה, גויס כקצין רפואה וביוני 1940 שוחרר מהצבא. לאחר שהנאצים כבשו את צרפת, ברחה המשפחה לדרום צרפת. בספטמבר 1940 עבר עם משפחתו לבזיה, שם פתח מרפאת ילדים וכיהן כנשיא הקהילה היהודית במקום. בשנת 1941, בעקבות פגישתו עם ד"ר יוסף וויל, החל לפעול במסגרת ארגון אוז"ה. הנהלת אוז"ה הפקידה בידיו את הטיפול הרפואי-סוציאלי באוכלוסיית הפליטים היהודים באזור. בנוסף, הוא מונה על טיפול בעצורים היהודים במחנה המעצר הצרפתי באזור. בהמשך מונה מטעם הארגון למנהל בית התינוקות בלימוג' וכמפקח על בתי הילדים של הארגון באזור הדרום. באוגוסט 1942 הקים בשיתוף פעולה עם ג'רמן ריבייר מרכז חשאי להחבאתם של ילדים בקרב משפחות באזור. הוא יצר קשר עם אדמונד דופין, המזכיר הכללי של הפרפקטורה של אזור אינדרה, שסייע לו בהחבאת ילדים. דופין סייע לד"ר לוי בקבלת רישיון מיוחד כדי להמשיך בפעילותו הרפואית במחנות המעצר למרות החוקים של וישי האוסרים על כך. באביב 1944, דופין הזהיר את גסטון שהגסטאפו מחפש אותו והוא חייב לברוח לשוויץ. במאי 1944, מאריאן קון מתנועת הנוער הציוני העבירה אותו, את בתו אנט ואת אימו לשוויץ. אשתו רנה והוריה חצו את הגבול מספר ימים לאחר מכן. השלטונות השוויצריים הטילו עליו את הטיפול הרפואי בפליטים יהודים בלוזן ובאזורים אחרים בשוויץ. הוא יזם יחד עם הצלב האדום הבינלאומי קורס מזורז למטפלות רפואיות לתינוקות. לאורך כל הדרך, רנה סייעה לבעלה בפעילותו למען הילדים בבתי אוז"ה, ובהמשך בפעילות ההסתרה וההצלה של ילדים ובני נוער יהודים. בשנת 1972 עלו גסטון ורנה לישראל. גסטון ורנה זכו באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יהודה לוי
יהודה לוי נולד בהונגריה בשנת 1925. היה חבר תנועת הנוער הציוני. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 הגיע בעזרת תנועתו לבודפשט מצויד בתעודות נוצריות מזויפות. הצטרף לפעולות המחתרת ועסק בהשגת תעודות מזויפות וחלוקתן לנזקקים. מיוני 1944 ליווה פעמים רבות יהודים ברכבות לנאג'ווארד במסגרת ה"טיול" – הברחה דרך הגבול לרומניה. הוא עצמו עבר מדי פעם את הגבול כדי למסור את המוברחים לידיים בטוחות. נכנס לגטאות כדי להוציא מהם יהודים ולהצילם מן הגירוש לאושוויץ. נתפס על ידי הגרמנים והם הטביעו בחזהו צלב קרס בברזל מלובן. הוא הנפיק מאות תעודות לידה, ואלה שימשו להברחה והצלה של יהודים ממוות ודאי. יהודה הבחין בשוטר שעמד לעצור יהודים ירה בו למוות ונמלט ובכך ניצלו חייהם של היהודים. בשנת 1947 עלה לארץ. התגייס לצה"ל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מרק לוי
מרק לוי נולד בצרפת בשנת 1921. השתתף בפעילות הרזיסטנס משנת 1943 עד השחרור. לאחר טקס השבועה ל"צבא היהודי" הוא נשלח לקבוצת ה"מאקי" בטארן לעבור אימונים צבאיים. לאחר מכן הועבר לניצה, ושם השתתף בפעולות ההתנקשות נגד הרוסים הלבנים ששיתפו פעולה עם הגרמנים, הלשינו והסגירו עשרות יהודים כל שבוע. היהודים העצורים נשלחו למחנות המוות. מרק השתתף עם חברים אחרים בפעולות התנקשות מתוכננות בראשי משתפי הפעולה סרג' מוג'ארוב וג'ורג' קאראקאייב כתוצאה מהפעולות נגד משתפי הפעולה פחת ב-% 80 מספר היהודים בניצה שנתפסו בידי הנאצים וחייהם ניצלו. בקיץ 1944 נשלח לפריז והשתתף בקרבות לשחרור העיר בפיקודו של הקולונל הצרפתי רול טאנג'י. הוא היה אחד מחברי הרזיסטנס היהודי אשר בפעולה בעלת משמעות סמלית שחררו את היהודים במחנה המעצר דראנסי הידוע לשמצה, שממנו נשלחו אלפי יהודים למחנות המוות. איתו היו טוני גרין, לוסיין רובל, אלברט אקרברג, יוסף לינוויל ואיזידור פוהורילס. בהמשך התגייס לארמייה הראשונה של הצבא הצרפתי והשתתף כקצין בקרבות לשחרור צרפת כולה ולהבסת הנאצים. לאחר המלחמה השתתף בפעולות "ההגנה" בצרפת. במלחמת השחרור הגיע כמתנדב ושירת בצה"ל במסגרת "הקומנדו הצרפתי" בפיקודו של המתנדב הצרפתי קפיטן טדי דיפרה. הקומנדו הצרפתי צורף בספטמבר 1948 לחטיבה 12, חטיבת הנגב של הפלמ"ח בפיקודו של נחום שריג. בספטמבר 1948 לוי השתתף בקרבות בדרום הארץ ובקרב לשחרור באר שבע נהרג בעלות רכבו על מוקש. נקבר בחלקה הצבאית בנחלת יצחק. היה בן יחיד להוריו ולא השאיר צאצאים. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.