מאמרים

ההצעה לתקן את חוק יד ושם ולהוסיף בו סעיף שמטרתו הענקת הכרה ליהודים שסייעו להצלת אחיהם היהודים בתקופת השואה הובאה לדיון בפורומים שונים ביד ושם, כולל בפני המועצה וההנהלה. מסקנת הדיונים הייתה כי אין מקום לתיקון החוק, להלן תמצית הנימוקים לכך: העיקרון "כל ישראל ערבים זה לזה", ובתוכו ביטויים של סולידריות יהודית, עזרה הדדית ומעשי הצלה בידי יהודים, בא לידי ביטוי בתקופת השואה באופן מעורר כבוד והשראה, הסולידריות היהודית התקיימה באינספור מקרים בצורות ובאופנים רבים

לבקשתך, אני בא לחוות כאן את דעתי בדבר הדרכים ההולמות את ההכרה  וההוקרה הממלכתית והציבורית של היהודים שגילו גבורה עליונה בהצלת יהודים מן השואה במהלך מלחמת העולם השנייה.   מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. גורלו של העם היהודי, בעבר, בהווה ובעתיד עומד במרכז ההוויה שלה כמדינת הלאום של העם היהודי. המדינה אמורה לתת ביטוי הולם, בחוקיה, במוסדותיה ובהליכותיה ליחס שלה למרכיבים מרכזיים בגורלו של העם היהודי.

הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה פועלת מאז סוף שנת 2000 במטרה להעלות לסדר היום הציבורי בארץ ובעולם, את תופעת המצילים היהודים בשואה. הגרעין הראשון של חברי הוועדה הורכב ממצילים, מניצולים אותם הצילו יהודים ומנהל המרכז העולמי של בני ברית. יושב ראש הוועדה הוא הפעיל החברתי מר חיים רוט, ניצול שואה מהולנד שניצל על ידי יהודים ולא-יהודים כאחד, ולימים יזם את מפעל ההנצחה הבינלאומי "לכל איש יש שם".

נושא הצלתם של יהודים בידי יהודים נדון בספרות עוד משנות החמישים של המאה העשרים, אך לא תחת הכותרת הזאת, אלא במחקרים על ההתנגדות לנאצים, על מעשי היודנרטים ועל תנועות המחתרת היהודיות בארצות השונות. עם התפתחות הדיון על המצילים הלא יהודים - "חסידי אומות העולם" - בייחוד בשני העשורים האחרונים, השתרשה תפיסה שהצלת יהודים נעשתה רק בידי לא יהודים. על אף כל ההתפתחויות האלה, עדיין לא זכה נושא הצלתם של יהודים בידי יהודים לתשומת הלב הראויה לו, אף שנרטיב השואה בחברה הישראלית ובתודעת היהודים

ארגון אוז"ה, ארגון להגנה על בריאותם של יהודים נוסד כבר ב- 1912 בסנט פטרבורג בידי קבוצת רופאים והעביר את מטהו לפריז ב-1933. הארגון התמחה בשירותי סעד לילדים ובסיוע רפואי. בתקופת המלחמה הוציא הארגון ילדים ממחנות המעצר, שיכן אותם במעונות שלו ודאג לבריאותם ולהשכלתם. בספטמבר 1943 הוקמה רשת גארל על ידי ג'ורג' גארל וד"ר ג'וזף וייל, מנהל אוז"ה באזור הדרומי. ומטרת הרשת הייתה להציל ילדים שאי אפשר היה להבטיח את שלומם בבתי אוז"ה.

הרשת של מוסה עבאדי החלה לפעול על רקע הרדיפות של הגרמנים לאחר כיבושו של האזור האיטלקי בספטמבר 1943. אזור זה הפך למלכודת מות לאלפי יהודים שהגיעו אליו בתקופת הכיבוש האיטלקי כדי למצוא מקלט מהרדיפות הנאציות ונחשפו עתה לציד אדם שהתנהל על ידי אנשי האס אס בפיקוחו של אלואיז ברונר. מוסה עבאדי היה איש תיאטרון יהודי ממוצא סורי, שהוזמן על ידי הבישוף של ניצה מונסניור פול רמון (ללמד היגוי את תלמידי הסמינר התיאולוגי.

בצרפת שלפני המלחמה הייתה קיימת פדרציה של ארגוני נוער ציוניים, שמטרתה הייתה להפיץ את הרעיון הציוני בקרב הנוער היהודי של צרפת, אך כל קבוצה בתוך הארגון הזה שמרה על האוטונומיה שלה. אחרי הכיבוש הגרמני ביוני 1940, החלה פעילות ציונית ספוראדית ומקומית, בעיקר בהקניית חינוך ציוני לבני הנוער אולם לא נעשה כל ניסיון לאחד את הזרמים השונים של הנוער הציוני בשל הפיזור הגיאוגראפי, קשיי הקשר והשסעים האידיאולוגיים. במאי 1942, התקיים במונטפליה הקונגרס הראשון של תנועות הנוער הציוניות בתקופת המלחמה

הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה ועדת המשנה לאות המציל היהודי

נושא ההכרה וההוקרה של יהודים שהצילו יהודים בשואה עלה על סדר היום האזרחי לראשונה בשנת 2000 באמצעות חיים רוט. את חיים רוט, ניצול שואה מהולנד, הציל יהודי בשיתוף פעולה עם שני הולנדים לא-יהודים. היהודי מקס ליאונס הוכר על ידי מדינתו הולנד אך לא הוכר על ידי מדינת ישראל ומוסדותיה — ממשלת ישראל, כנסת ישראל ויד ושם, לעומת שני הלא-יהודים שהוכרו והוקרו במדינתם וגם קיבלו הכרה והוקרה ממדינת ישראל ומוסדותיה.

היום כשמונים שנה לאחר השואה, כאשר מסתכלים על הדברים ממבט על, ברור כי מעשי ההצלה הללו של יהודים אשר היו תחת הכבוש הנאצי, ראויים להכרה, הנצחה והוקרה כמעשי גבורה של יהודים בעלי תושייה, אשר לא היו מוכנים להיכנע למרות התנאים הקשים בהם היו נתונים. במבחן התוצאה, ברור כי פעולות אלה הביאו להצלתם של רבבות, ובזכותם חיים כיום בעולם מאות אלפי יהודים. כדברי מרדכי פלדיאל: "צריך לספר את סיפורם של המצילים היהודים: יחידים וארגונים שלא הפגינו פסיביות והשלמה עם גורלם המר אלא נקטו יוזמה