התופעה ומשמעותה - גדעון גרייף

הצלת יהודים בידי יהודים בימי השואה היא תופעה אנושית ומוסרית מופלאה, הראויה להירשם באותיות של זהב בספר הגבורה היהודית לדורותיה. בהיסטוריוגרפיה ובשיח הציבורי הוזנחה תופעה מופלאה ומעוררת כבוד זו והוסטה לשוליים במשך שנים רבות והתפרשה כתגובה המובנת מאליה, כדפוס התנהגות ותגובה אנושית שאינם זכאים לתשומת לב מיוחדת או להכרה ולהוקרה.

ברם, כפי שהחיים מלמדים אותנו, מה שמובן מאליו אינו בהכרח כזה. גם לא העובדה שאלפי יהודים בשעתם הקשה והנוראה ביותר בהיסטוריה לדורותיה חירפו נפשם להצלת יהודים אחרים, שאת חלקם הגדול אפילו לא הכירו קודם למעשה ההצלה, תוך שהם מסכנים את עצמם ואת משפחתם. חלקם שילמו על כך בחייהם.

 

ימי מצוקה ואסון פרטי או קולקטי בי הם לרוב זמנים שבהם האדם מתרכז בעצמו, במשפחתו, בקרובים לו, ביקרים לו, בעולמו הצר והמצומצם. זה דגם התנהגות אנושי, דפוס התנהגות שאינו ראוי לגינוי או לביקורת. דווקא לפי אקסיומה התנהגותית שגרתית ומוכרת זו בולטים ומתנשאים באיכותם האנושית מעשי ההצלה של יהודים בידי יהודים בימי השואה.

הצלת יהודים בידי יהודים בימי השואה הייתה תופעה נרחבת והתקיימה בכל מקום שהיה תחת כיבוש גרמני ישיר או עקיף, לאורך כל תקופת השואה בלא הפוגה, בהיקפים ובממדים משתנים. כך חולצו וניצלו מסכנת מוו ת יהודים רבים. בעיני המצילים היו מאמציהם טבעיים ונורמליים — אבל זה ממש לא כך.

 

מה מלמדת אותנו תופעה זו, שלא זכתה עד היום לתשומת הלב הראויה?
סבורני שתופעה מופלאה זו מלמדת בראש ובראשונה על ניצחון הרוח היהודית בשואה. הגרמנים ניסו להרוס את הגוף היהודי, את הקיום היהודי הפיזי — ובה בעת ניסו בכל מאודם להרוס גם את הרוח היהודית, את העושר הרוחני היהודי, את אמות המוסר היהודי הטהור ואת הסולידריות בין בני העם היהודי. אם בימי השואה האפלים נמצאו יהודים רבים שהצליחו להתעלם מהמתרחש סביבם ולחשוב לא רק על עצמם ועל החוג הקרוב להם, לפרוץ אל מחוץ לגבולות האגואיזם האנושי הקיים בכולנו, אל מחוץ למעגל האגוצנטרי בו לוקים רובנו, לחשוב מחוץ לקופסה המוסרית — אזי הגרמנים נכש לו כישלון חרוץ! הנפש היהודית היא שניצחה!

הבלטת אצילות נפשם של יהודים בימי השואה חשובה לא רק בשל העובדה שפועלם של היהודים המצילים אינו מובן מאליו, אלא גם כדי לשפוך אור אותנטי על דפוסי התנהגותם של היהודים בימי השואה, דפוסי התנהגות שלא תמיד תוארו באור חיובי.

הגיע הזמן לתקן את העוול שנגרם לעם היהודי.

כל יהודי שניצל ממוות בטוח ומגזר דין המוות שנשקף לו בגזירת "הפתרון הסופי" הוא בגדר ניצחון על הגרמנים וסיכול של זממם הרצחני. כל יהודי שניצל בידי יהודי, כל יהודי שנחלץ מתאי הגז של מחנות ההשמדה — חיבל במו ידיו בתכניותיהם של הגרמנים לכלות את העם היהודי כיליון פיזי מוחלט.

בין היהודים שהצילו יהודים יש כאלה ששילמו את המחיר הכבד מכל — מחיר חייהם. מאלה צימטבאום, ד"ר מקסימיליאן סמואל ומריאן כהן הם רק דוגמה למצילים היהודים שהקריבו את חייהם למען הצלת יהודים אחרים בשואה. הם כבר אינם עמנו — אך במותם העניקו מצילים יהודים אלה חיים ליהודים אחרים, חיים הנמשכים עד עצם היום הזה.

יהודי שניצל בידי יהודי אחר יצר שרשרת בלתי נפסקת, נצחית, של חיים חדשים: אותו ניצוֹל הוא כיום, בחלוף למעלה מ- 80 שנה מתום השואה, אביה של משפחה ענפה של צאצאים: נכדים, נינים ובני נינים. גם אם שילם המציל היהודי בחייו, הוא העניק לעם היהודי ולעולם כולו באמצעות היהודים שהציל דורות חדשים של חיים, שיישאו וינחילו את מורשת העם היהודי לדורותיו לנצח נצחים, וזו מתנה נפלאה מאין כמוה שהעניקו לנו המצילים היהודים במעשיהם הנאצלים.

מפעל זה של הכרה, תודה, הנצחה ומורשת של יהודים אלה שהצילו יהודים רבים בלי להביא בחשבון את הסכנה הגלומה במעשיהם — הוא מפעל בעל חשיבות היסטורית מעמיקה. מפעל תיעוד וחקר מקיף זה, שעליו שקד משה גרומב במשך שנים, מציג לפני הקורא/הצופה בפעם הראשונה אלפי מצילים יהודים שהצילו את בני עמם בשואה ואת הספקטרום הנרחב והמגוון של מעשי הצלה אלה. של יהודים בידי יהודים בימי השואה. מן הראוי שספר/סרט זה יוצב על כל מדף ספרים בארץ ובעולם.

ראויים אותם יהודים שהצילו יהודים בימי השואה שנכיר בגדולתם ובתעוזתם, שאינם מובנים מאליהם. מעשיהם, שהיו כרוכים בסיכונים גדולים, ראויים להכרה גלויה באמצעות הכללתם בחוק זיכרון השואה והגבורה יד ושם התשי"ג 1953. בכך יזכו להנצחה, לתיעוד, להערכה ולהבעת תודה. הדבר לא יפגום, חלילה, בכבודם של חסידי אומות העולם הלא-יהודים, שכולנו, בלא יוצא מהכלל, רוחשים להם כבוד עצום.

 

עתה, עם הוצאתה לאור של אסופה היסטורית- תיעודית חשובה זו שעליה שקד משה גרומב, תוקן עוול של שנים והוחזרו הכבוד וההכרה לאותם יהודים, שחירפו נפשם למען הזולת בימי השואה, כדי להציל עוד נפש מישראל וכדי לחבל ב"פתרון הסופי" של הגרמנים ועוזריהם.

בתקופה הקודרת והחשוכה ביותר בתולדות האנושות, על סף כיליונם, בגטאות, במחנות, ביערות — קמו יהודים רבים וסיכנו את חייהם להצלת אחיהם היהודים. בזכותם של יהודים אלה, אצילי הנפש, חיים בקרבנו כיום ניצולים יהודים רבים, הם וילדיהם, הם ונכדיהם, הם וניניהם.

לעיסוק בנושא יהודים שהצילו יהודים בימי השואה יש גם ערך חינוכי פדגוגי רב חשיבות בעיקר לדור הצעיר ולבני הנוער. מה ניתן ללמוד מפרק מפואר זה בתולדות דפוסי התגובה היהודיים בתקופת השואה? כמה וכמה דברים:

​

• יהודים רבים לא קיבלו כגזירה משמיים את כוונות הרצח של הגרמנים וניסו לפעול נגדם תוך סיכון אישי רב. רבים מיהודים אלה שילמו בחייהם על פעילות ההצלה.

• שגם בתקופות האופל הקודרות ביותר צריך לחשוב על התנגדות אקטיבית נגד כוחות הרשע , ולעיתים ואף בניגוד לכל הסיכויים , התנגדות זו מצליחה מעל המשוער.

• בימי השואה נמצאו יהודים רבים (אלפי יהודים) שלא איבדו את כושר התושייה, התעוזה, התחכום והגבורה, למרות התנאים הקשים איתם נאלצו להתמודד מדי יום ביומו.

• שחיי אדם הם הערך המקודש ביותר ברוח קידוש החיים, וכדי לשמור על ערך מקודש זה, לא חסכו היהודים שהצילו יהודים כל מאמץ, גם כשכלו כל הקיצים.

• שיהודים רבים פעלו בימי השואה מתוך מניעים הומניים נאצלים ורחומים ובכך שמרו על כבודו של העם היהודי.

• שכל המובן מאליו בחיים הוא אינו כזה (יהודים שנחלצים לעזרת יהודים אחרים, שאינם חבריהם או קרובי משפחתם, תוך סיכון חייהם) ובוודאי כשמדובר על התקופה האפילה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי.

פרופ' גדעון גרייף הוא היסטוריון וחוקר שואה, מומחה לתולדות מחנה אושוויץ והזונדרקומנדו. כתב 15 ספרים על תולדות השואה. בשנת 2018 קיבל תואר אבירות ואת "מדליית הזהב הנשיאותית" מממשלת סרביה על מפעל חייו בנושא השואה.