סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ז'

מרדכי שמואל זיגלבוים נולד בפולין בשנת 1895. אחרי מלחמת העולם הראשונה וכינון פולין העצמאית עבר לוורשה והתמנה למזכיר האיגוד המקצועי של פועלי המתכת מטעם הבונד. מ-1930 ערך את בטאון האיגודים המקצועיים. ב-1936 נשלח לרכז את סניף הבונד בלודז' וב-1938 נבחר לעיריית לודז'. בפרוץ המלחמה חזר זיגלבוים לוורשה והיה אחד משני היהודים בין 12 בני הערובה שאסרו הגרמנים בוורשה בתחילת הכיבוש. לאחר שחרורו היה ממארגני הגרעין המפלגתי של הבונד במחתרת ונשלח להיות חבר היודנרט הראשון מטעם מפלגתו. בדצמבר 1939 עבר לבלגיה. שם מסר בישיבת האינטרנציונל הסוציאליסטי על רדיפת היהודים בראשית הכיבוש בפולין. אחרי נפילת בלגיה בידי הגרמנים נמלט לפריס, ובספטמבר 1940 הגיע לניו יורק. במרס 1942 נשלח ללונדון כנציג במועצה הלאומית של ממשלת פולין בגולה, תפקיד שהיה לזירת הפעילות העיקרית שלו בזמן המלחמה. משהתרבו הידיעות על מסע הרצח בפולין נרתם זיגלבוים בלהט ובמסירות רבה למשימה להפיץ ידיעות על המתרחש, לגייס סיוע למען הנרדפים ולנסות, בסיוע הממשלה הפולנית בגולה, לפנות לדעת הקהל בארצות החופשיות, ובייחוד לתנועה הסוציאליסטית המאורגנת, כדי להשיג עזרה ואמצעי הצלה אפקטיביים. בחודש מאי 1942 הגיע לידיו דין וחשבון של הבונד בוורשה על רצח המוני היהודים בפולין. מידע זה, שהועבר בצינורות המחתרת הפולנית, היה אחד מהמקורות הראשונים על ההרג והיקף ההכחדה. צוינה בו סדרת מקומות שבהם התקיימו אקציות, נמסר בו על מחנות הרצח והמספר הכולל של הנרצחים שעד אז הוערך בכ-700,000 נפש. בנאומיו הרבה להפיץ את המידע על המתרחש ולפנות למצפון העולם. בחודשי חייו האחרונים הגביר זיגלבוים את קצת פניותיו ודחיפותן. הוא פנה לוינסטן צ'רצ'יל ולפרנקלין רוזולט והשמיע דברי האשמה חריפים במועצה הלאומית הפולנית. במכתבים האחרונים שלו לנציגות הבונד הפולני בארה"ב ולאחיו באוסטרליה דיבר בייאוש על חוסר התכלית שבמאמציו להחיש הצלה. ב-12 במאי, כשהגיעו ידיעות על חיסול אשתו מאניה ובנו טוביה בן ה-16, שם קץ לחייו.