קריאה לפעולה
"הצלת יהודים בידי יהודים בימי השואה היא תופעה אנושית ומוסרית מופלאה, הראויה להירשם באותיות של זהב בספר הגבורה היהודית לדורותיה. זו הייתה תופעה נרחבת והתקיימה בכל המקומות ובכל הזמנים, בלא הפוגה, בהיקפים ובממדים שונים. היא הביאה להצלתם ולחילוצם מסכנה של יהודים רבים. בעיני המצילים היו מאמציהם טבעיים ונורמליים — אבל הרי זה ממש לא כך. ראויים אותם יהודים שהצילו יהודים בימי השואה, שנכיר בגדולתם ובתעוזתם, שאינם מובנים מאליהם. מעשיהם, שהיו כרוכים בסיכונים גדולים, ראויים להכרה, להנצחה, לתיעוד, להערכה ולהבעת תודה."
פרופ' גדעון גרייף, בריאיון לסרט
"האנשים האלה, שהוסיפו סיכון לסכנה שכבר ריחפה מעליהם לעזור לאחיהם היהודים, נשכחו אחרי שנות המלחמה, ושום תכנית לא הוקמה כדי להוקיר להם את הכבוד שהיו ראויים לו. זו השעה להקים תכנית כזאת על ידי לא אחר מ"יד ושם", להנחיל את השיעור בקרב הנוער הישראלי שיהודים לא הלכו כצאן לטבח. מלבד לוחמי הגטאות והפרטיזנים היו רבים אחרים, כמו ארגוני נוער ציוני בהונגריה, שבחרו לפעול לאו דווקא בלחימה באויב אלא במציאת דרכים להציל כמה שיותר יהודים. ואכן הם הצילו אלפי יהודים. גם בהם צריך להכיר. אני מתפלל שבסופו של דבר יזכה נושא זה להכרה בצורת תוספת בחוק זכרון השואה והגבורה — יד ושם, תשי"ג 1953."
פרופ' מרדכי פלדיאל, מנהל לשעבר של מחלקת חסידי אומות העולם ב"יד ושם", ג'רוסלם פוסט 11.4.2016, “Yad Vashem and Jewish Rescuers of Jews" (תורגם מאנגלית)
"מחקרי על השמדת יהודי אירופה בידי הנאצים עורר את תשומת לבי למחדל חמור, ולעיוות חמור לא פחות ממנו. אני רואה מחדל בשתיקה בכל הנוגע לאותם היהודים שהצילו אחרים בעוד סכנת מוות מרחפת מעל ראשם. ואילו בדעה הרווחת שיהודי אירופה הלכו אל מותם כצאן לטבח, בלי להתנגד, אני רואה עיוות האמת. את שני הדברים הללו יש הכרח להעמיד על דיוקם."
פרופ' נחמה טק, משפחת אנשי היער — יחידת הפרטיזנים של ביילסקי, 2009
"יש לנו עתה מצב מוזר שבו נוצרים שהצילו יהודים ויהודים שהמירו את דתם לנצרות והצילו יהודים, מוכרים כחסידי אומות העולם, ואילו יהודים שהצילו יהודים מעולם לא הוכרו. עמידה על הבדלים אלה מפרה את רוח העשייה של מרבית המצילים —יהודים ונוצרים כאחד — שלא חשבו במונחים של הבדלים דתיים כאשר עשו את מעשי הגבורה שלהם ... אנו מחללים את זכרם של המצילים — יהודים ונוצרים כאחד — כאשר אנו תוחמים אותם בקטגוריות שנשמותיהם האצילות התעלו מעליהן. עבור מרבית המצילים 'יהודיותו' של האדם שניצל מעולם לא הייתה גורם מכריע."
פרופ‘ פטריק הנרי, Jewish Resistance to the Nazis, קתוליק יוניברסיטי פרס 2014
"ניצלתי ע"י נוצרים, וגם ע"י יהודי. בלעדיו, לא הייתי כאן אתכם היום. ההצלה היהודית כמעט שלא מופיעה בתיעוד, כיוון שהמצילים לא דיברו. הנוער חונך שיהודים הלכו כצאן לטבח. זה לא נכון. היו הפרטיזנים, לוחמי הגטאות, וגם יהודים שהצילו יהודים תוך סיכון חייהם. אנשים אלה יכולים להוות דוגמה ומופת לנוער. משום מה, בגלל שזה נראה ברור שיהודים יצילו יהודים, אין מכירים בתרומתם, ובמוזיאון השואה בוושינגטון, למשל, יש קיר עם 21,000 שמות של גויים שהצילו יהודים, אך אף לא שם אחד של יהודי שהציל יהודי."
חיים רוט, יו"ר הוועדה להכרה ולהוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה, בדיון בוועדת החינוך של הכנסת 15.1.2007
"המצילים הרגישו שהם עשו דבר שהוא מובן מאליו ולא צריך לקבל על זה הכרה. יש בזה הגיון — אתה דואג לעמך — אבל עם זאת צריך לזכור שחלק גדול מאנשי הרזיסטאנס היו יכולים להעביר את המלחמה בביטחון יחסי עם תעודות מזויפות. אנחנו לא צריכים לקחת את זה כמובן מאליו. הם יכולים היו לחיות בשלום, אבל העמידו את עצמם בסכנה. כ-200 אנשי הרזיסטאנס נהרגו בפעולות הללו, והציבור לא מכיר את האירועים. יש כאן אנשים שבצורה אינטנסיבית מעמידים את החיים שלהם בסכנה במשך למעלה מארבע שנים. מן הראוי שבשנת השבעים למדינה תדע ישראל להוקיר את תרומתם של היהודים שהצילו יהודים אחרים. אני קוראת להכרה לאומית במצילים היהודיים, אני רואה בזה גם גאווה לאומית. אולי אנחנו קצת ציניים לגבי ערכים, אבל יש כאן עניין של ערכים הומניים של עשייה מעבר לנדרש. זה חוב לאומי."
ד"ר צילה הרשקו, מראיין שמעון כהן, ערוץ 7, 26.10.2017
"נושא המצילים היהודים בשואה הוזנח במשך כל השנים, בלשון המעטה. באופן טבעי, לאחר השואה תשומת הלב המרבית ניתנה לנושא חסידי אומות העולם: כשכל האנושות זנחה את היהודים, התופעה של גויים שהתגייסו להצלה הייתה כל כך יוצאת דופן, מרגשת ומרתקת, שהדבר באופן טבעי משך את תשומת הלב, ההכרה והתודה של העם היהודי. יחד עם זאת, היו גם אלפי יהודים שעשו מעשי גבורה יוצאים מן הכלל ומרגשים, חלקם גם תוך סכנת חיים ובגבורה.
ועדת החינוך העלתה היום את הנושא לסדר היום הלאומי כדי למצוא את המסגרת הנכונה והמתאימה להוקיר ולהכיר במעשי הגבורה של היהודים בשואה. יש חשיבות גדולה, שבני הנוער בישראל ידעו שמתוך העם היהודי צמחו אנשים אצילים כאלה, וילמדו מהי עשייה וערבות הדדית. המלצתי למשרד החינוך שהמדינה תכניס את הנושא לתכנית הלימודים המחייבת, ותערוך מחקר מקיף שירכז את סיפוריהם של אנשים אלה. זאת, משום שהיום יש חסר בולט במידע על אלפי המצילים היהודים בשואה. יש לעשות זאת בהקדם, כיוון שאנו מאבדים את האנשים האלה מדי יום, בהתחשב בגילם."
"לסיכום הדיון:
• הוועדה המליצה למשרד החינוך להכניס את נושא "יהודים מצילים יהודים" כחלק קבוע מתוכנית הלימודים.
• הוועדה המליצה ל"יד ושם" להכניס את מכלול נושא זה בצורה שיטתית בתכניות שמקיים המוסד, וכן שהדבר יבוא לידי ביטוי מרכזי גם בטקסים הממלכתיים ביום השואה. כמו כן יש למצוא דרך לידע את כל הציבור.
• הוועדה פנתה לתנועות הנוער בבקשה שיכללו את הנושא בפעולותיהן.
• הוועדה הציעה בעיקר ל"יד ושם" להוציא ספר מרכזי שיאסוף את כל העדויות ויכלול מחקר מקיף בנושא.
• הוועדה ביקשה ממשרד החינוך להגיש לה בתוך חודשיים את תשובותיה.
• הוועדה תשקול את הרחבת חוק "יד ושם" כך שיכלול גם את נושא המצילים היהודים."
ח"כ הרב מיכאל מלכיאור, יו"ר ועדת החינוך, בדיון בוועדת החינוך של הכנסת 15.1.2007
"יש התעלמות, ההתעלמות כואבת... הם היו עסוקים יום ולילה ושנים ארוכות, לאורך כל שנות המלחמה בהצלה, הם היו עסוקים בשיקום... רבבות של ילדים חייבים להם את חייהם... יש כאן הרבה מאד ניצולי שואה שחבים את חייהם לאותם יהודים שעסקו בהצלתם, ועצם העובדה שאף אחד לא יודע מזה, זה פשוט תמוה, יש כאן סוג של חטא להיסטוריה והחמצה גדולה של כולנו ושל כל אחד מאיתנו..."
ירדנה ארזי, בתה של מצילה, בריאיון אישי
"מדוע קיימת ההתעלמות הזאת, השכחה הזו של עובדת פעולות ההצלה בכל אירופה, לאורך כל תקופת הרדיפות ופעולות ההשמדה, על ידי נשים וגברים אשר פעלו, לרוב תוך סכנת נפשות, להוציא את אחיהם ואחיותיהם מציפורני הרוצחים? ואיך להסביר את השתיקה... אחרי הכול, במציאות של הפתרון הסופי, להציל מקסימום אנשים הייתה האסטרטגיה המועילה והיעילה ביותר. אלפי האנשים החבים את הישרדותם לפעולות אלו הם העדות המשכנעת לכך. אחרי 60 שנה של שכחה והשכחה, הגיע הרגע לציין את הגבורה שבפעולות ההצלה שנעשו על ידי יהודים. יש לציין, שהקורבן הזה שלהם תרם בצורה הרבה ביותר להכשלת התכנית הנאצית להשמדה מוחלטת של יהודי אירופה. הגיע הזמן לספר לדור הצעיר שלנו, שאלפים מבני עמם סיכנו את עצמם כדי להציל אחים ואחיות... זו התמונה שיש להוריש לילדינו. זו תמונה המראה את העם הזה, שידע לשמור על דמותו האנושית בתוך הברבריות הפראית הזו."
אמריך דויטש, אתר קק"ל, בסימן גבורתם של יהודים שהצילו את אחיהם בשואה, אפריל 2017
"כבן של משה אלפן (פיל) שהיה אחד ממנהיגי המחתרת, כדור שני למצילי יהודים, שאלתי את עצמי פעמים רבות מאיפה לקחו צעירים וצעירות אלה את הכוח, התושייה, היוזמה, החוכמה, האומץ וקור הרוח המדהים לבצע את מה שעשו. שהרי אחריהם לא עמדה יחידה מאומנת, לא היה כל חייל שיתמוך, לא היה צבא או מדינה שיעזרו וייגבו בשעת הצורך, אם חס וחלילה יקרה משהו. הם ידעו כי אם יתפסו, סופם אחד... עם ישראל חייב רבות לאותם מצילי יהודים. בזכותם חיים בעולם כיום מאות אלפי יהודים! ראוי כי סיפורם של אותם יהודים שהצילו יהודים יקבל הכרה ומעשיהם יהוו מורשת ודוגמה לעם ישראל ולעולם כולו."
יובל אלפן, בנו של מציל יהודי
"אני סבור שהמדינה הייתה צריכה לכונן את הדרך הממלכתית והציבורית להוקיר באופן מכובד ומתמשך את כל היהודים שסיכנו את חייהם עד כדי חירוף הנפש במאמץ להציל יהודים אחרים, בהיקף האפשרי בנסיבות הפעילות שלהם. המדינה הייתה צריכה לכונן דרך כזאת במקביל לדרך המכובדת שכוננה להוקרת "חסידי אומות העולם". הדעת אינה סובלת את ההבדל בין היחס לחסידי אומות העולם לבין היחס ליהודים בהקשר של מאמצי הצלה, מסוכנים ומתמידים, של יהודים מפני מבקשי רעתם והשמדתם...
בנסיבות מסוימות עסקו יהודי אחד ולא יהודי אחד באותו מבצע הצלה, יחד תכננו, יחד חרפו את נפשם, יחד הצליחו במה שניסו לעשות ויהודים ניצלו בזכותם. האם יעלה על הדעת להוקיר את הלא יהודי שבשניים בדרכים רבות וטובות, כנהוג ביחס לחסידי אומות עולם, ולעבור בשתיקה על חלקו של היהודי באותו מאמץ הרואי? הבחנה כזו היא בעיניי בלתי מוסרית בהחלט."
פרופ' אסא כשר, במכתבו לוועדה להכרה ולהוקרת גבורתם של יהודים בשואה, 17.5.2016
"הפכנו את יום השואה לאירוע שמדברים בו על הנרצחים והניצולים בשואה, ובמקרה של הצלה מדברים על חסידי אומות העולם, ולא על יהודים שהצילו יהודים. אנחנו רוצים שידברו גם על אותם יהודים שביקשו להציל. שלא ברחו, פעלו ועשו. הם ביצעו את ההצלה בידיעה שהם עלולים לשלם על כך בחייהם, אך פעלו בתושייה אין סופית, בחוכמה ובתחבולות והצילו אלפים רבים של יהודים.
חשוב שבני הנוער שלנו ידעו מה עשו בחורים ובחורות בגילם בתקופה הכי חשוכה בהיסטוריה.
כשחייל בצבא הגנה לישראל יוצא למבצע מורכב וקשה על אדמת אויב, הוא יודע שהוא לא לבד, שמאחוריו יש צבא ויש מדינה שיעשו הכל כדי לדאוג לו. אבל להם מי דאג? אלה אנשים שידעו שהדבר היחיד שמחכה להם אם יתפסו אותם, זה כדור בראש. אצל רבים מהם זה גם הסתיים כך, ובכל זאת הם בחרו להישאר ולהציל אחרים ולא לברוח ולהציל את עצמם, ואז הם הגיעו לכאן והמשיכו לבנות את המדינה."
שושי בן חמו, במאית, עורכת ותסריטאית הסרט על יהודים שהצילו יהודים בשואה
"במסענו התבוננו ברוע הנורא ביותר שהאדם היה יכול לברוא ובגילויים מרגשים של אנושיות. הקוטביות הזו — המלמדת על יסוד הבחירה של האדם ליצור רע או טוב — מעלה שאלות, לדוגמא: מה אפשר לאחדים, שהיו לרבים, למצוא עוז ולסייע לבני עמם בתוך התופת? מעשי גבורה אלו ועוד רבים אחרים אינם מוכרים מספיק בתודעה הישראלית, ולצערי לא הכרתי את רובם עד ליציאתי למסע של התנועה. מעשים אלו הם חלק משמעותי מההיסטוריה שלנו כעם בתקופת השואה. עלינו להנציח גם את פועלם של בני עמנו, שלא עמדו מנגד ומרדו בגורל שהועד להם ולעמם."
ליזה פייגין, נציגת תנועות הנוער בעצרת תנועות הנוער ביום הזכרון לשואה ולגבורה, 2017
"העם היהודי שרד בזכות אומץ ליבם של גברים ונשים, שסיכנו את חייהם להצלת אחרים. הסיפור הלא מסופר, אך לא פחות חשוב, הוא המעורבות הפעילה של יהודים בהצלת יהודים אחרים. אנשים רגילים כדוגמת מדלן דרייפוס — פסיכולוגית יהודייה צרפתייה — שסיכנו את חייהם להציל יהודים אחרים. בעודה בהריון, מדליין הבריחה מאות ילדים לאזורים הכפריים של צרפת, כחלק מרשת הברחה של ילדים יהודים, מדליין הצילה באופן אישי 100 ילדים יהודיים. 300 יהודים ניצלו בידי חסידי אומות העולם, ג‘והאנס פוסט וארנולד דוואס, שפעלו ביחד עם מקס (ניקו) לאונס, צעיר יהודי, להצלת היהודים בכפר קטן בהולנד — ניולנדה. ניקו, שהיו לו המסמכים הדרושים ויכול היה להציל את עצמו, בחר לסכן את חייו לטובת אחרים... ביום הולדתו התשעים של ניקו הוא נשאל על ידי בנו של אחד הניצולים: למה? למה עשית את זה? ותשובתו של ניקו הייתה פשוטה: ארנולד ואני לא חשבנו שיש לנו ברירה — אתה לעולם לא צריך סיבה לעשות את הדבר הנכון. אנו כאן היום תודות לאותם אנשים שעשו את הדבר הנכון; יהודים וגויים שלחמו למען העתיד, שהוכיחו שגם בשעות החשוכות בהיסטוריה האנושית רוח האדם מנצחת."
רון פרושאור, שגריר ישראל באו"ם, נאום בעצרת הכללית של האו"ם 27.1.2014 במסגרת יום השואה הבינלאומי
"חוקרי שואה לא מעטים, כולל בולטים מביניהם, כגון פרופ‘ יהודה באואר ופרופ' נחמה טק, מכירים היום בעיוות שנגרם על שפועלם של המצילים היהודים לא זכה לחשיפה. באחד ממאמריה מעלה פרופ' טק תהיות לגבי ההתעלמות מתופעת ההצלה היהודית. אף שהיו יהודים שהצילו יהודים מתוך הקרבה עצמית, הם לא זכו להכרה כנושא למחקר...“ והיא מלינה על עצמה: "למה התעלמתי מהצלת יהודים על ידי יהודים? האם סברתי שיצר הקיום, כדחף בסיסי, יגבור על כל דבר אחר? לאורך ההיסטוריה, יהודים נתפסו כקורבנות ולא כמצילים, לא כגיבורים. האם אני הפנמתי תפישות אלה באופן בלתי מודע? האם אני סברתי שתפקידים של קורבן ומציל אינם מתיישבים."
אתר קק"ל, בסימן גבורתם של יהודים שהצילו את אחיהם בשואה, אפריל 2017
"רק לאחרונה מלומדים התחילו לאמוד מחדש את החשיבות של סיוע עצמי יהודי בהתנגדות ובהישרדות היהודים... אפילו החקירה השטחית ביותר של אירועים בצרפת ובבלגיה מראה כמה חשובים היו הארגונים היהודיים באזהרת הקהילות לגבי האיומים הנשקפים ובייזום סיוע... [ארגונים אלה] הצליחו לפעול באופן חוקי-למחצה או, מאוחר יותר, בצורה בלתי-חוקית, לבדם או תוך שיתוף פעולה עם ארגוני סעד וקבוצות חשאיות; סממן אשר היה לו ערך עצום בארגון סיוע לקהילה היהודית עוד לפני שהגירושים החלו."
פרופ' בוב מור, אתר קק"ל, בסימן גבורתם של יהודים שהצילו את אחיהם בשואה, אפריל 2017
"אני דניאל ברנד, ניצול שואה מבודפסט ובנם של הנזי ויואל בשמם אני מקבל את אות המציל היהודי, מבקש כאן בשמם של כל הנוכחים להודות לכל אלה שבימים הקודרים של השואה מצאו את הכח הנפשי ואת אומץ הרוח הדרושים כדי להמשיך ולשמור על צלם האדם ולסייע לאחרים להמשיך ולחיות תוך לקיחת סיכון אישי נוסף מעבר לסיכון הנוראי בו היו מצויים ממילא.
הקושי להבין את מהותה של השואה למי שלא היה שם הביא להתעלמות רבת שנים מתרומתם החשובה של יהודים מצילי יהודים לעצם קיומו של העם היהודי. הציבור למד להעריץ את הפרטיזנים ואת מורדי הגטאות ואיש לא נתן את דעתו לכך שיהודים מציל יהודי אפשרו בתקופת השואה את המשך קיומם הפיזי של יהודים רבים פי כמה מכל אלה שניצלו בזכות פעילות הלחימה והמרד.
אני כניצול שואה יודע שאנשים רבים הסתכנו כדי לאפשר לי לשרוד, אני גם יודע שאין לי שום דרך לדעת מי עשה מה כדי להמשיך את המשך קיומי.
ולכן אני רואה בכל יהודי מציל יהודים כאילו הציל אותי אישית ועל כך אני מודה כאן לנציגי המצילים שמקבלים היום את אות המציל היהודי בשם קרוביהם."
דני ברנד, בנם של מצילים יהודים, בטקס חלוקת אות המציל היהודי
"יהודים שהיו נתונים בסכנת חיים, ובכל זאת לא דאגו לביטחונם, ומעשיהם לא היו מכוונים לרווחת עצמם — הם פן נוסף ובלתי מוכר דיו בחקר התגובה היהודית בתקופת השואה. מתוך אלפי יהודים שנאבקו יום יום על חייהם, על חיי בני משפחותיהם, ועל נשמתם — בולטת עוד יותר דמותם של המצילים היהודים. אנו יודעים היום שיהודים נקטו בדרכים רבות ומגוונות, נאבקו ועשו הרבה מעבר לצעדים שנקטו האזרחים של מדינות אירופה הכבושות."
ד"ר בלה גוטרמן, אתר קק"ל, בסימן גבורתם של יהודים שהצילו את אחיהם בשואה, אפריל 2017
"אני לא יכול להעלות בזכרון אתוס אחד של יהודי שהציל יהודי, דבר שמוכיח שהנושא לא נמצא בתודעה, ואין מלמדים אותו. אנחנו מלמדים על מעשי גבורה בצה"ל, אך לא של יהודים בשואה."
ח"כ זבולון אורלב, בדיון בוועדת החינוך של הכנסת 15.1.2007
"עלינו לזכור ולא לשכוח את עוז הרוח שהתגלה לצד הכאב. ערכי הגבורה והרעות שעל פיהם העם היהודי פעל להצלת אחיו מלווים גם היום אותנו, מפקדי צה"ל וחייליו — חומת המגן של מדינת ישראל. לאור מורשתם נוסיף לממש את ייעודינו ולהבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל ותושביה."
גבי איזנקוט, רמטכ"ל, במכתב לוועדה להכרה והוקרה של יהודים שהצילו יהודים בשואה, מאי 2016
"עם התפתחות הדיון על המצילים הלא יהודים — חסידי אומות העולם — בייחוד בשני העשורים האחרונים, השתרשה תפיסה שהצלת יהודים נעשתה רק בידי לא יהודים. על אף כל ההתפתחויות האלה, עדיין לא זכה נושא הצלתם של יהודים בידי יהודים לתשומת הלב הראויה לו, אף שנרטיב השואה בחברה הישראלית ובתודעת היהודים תופס מקום מרכזי."
אברהם מילגרם, עלה איתי בגורלי — יהודים מצילים יהודים לנוכח ההשמדה. (אסופת מקורות, הוצאת יד ושם, 2014)
"אנו עוסקים במצילים, וכך יש לעשות, אך לא רק לא-יהודים הצילו יהודים; יהודים הצילו יהודים גם כן, ולא-יהודים אף ניצלו לעתים על ידי יהודים. יש להדגיש, שככל שיהיו סיפורים אלה מרכזיים וחיוניים, הם נמצאים בשוליים של השואה. הם מאפשרים לנו ללמד על השואה מפני שהם מראים שהייתה דרך אחרת לפעולה מלבד הכניעה לשידול ולטרור הנאצי."
פרופ' יהודה באואר, מתוך אתר קק"ל, בסימן גבורתם של יהודים שהצילו את אחיהם בשואה, אפריל 2017
"אלפי יהודים ניצלו על ידי יהודים אחרים ברחבי אירופה בשואה. רבים מהמצילים האלה, במקום לברוח כדי להבטיח את ביטחונם האישי, בחרו לעזור ליהודים אחרים להימלט..: זה קריטי שהמאמץ של מצילים יהודיים ייזכר ואנו מתחייבים לחלוק את הסיפורים האלה שמזכירים לכולנו על התפקיד המיוחד שמילאו המצילים היהודים בהיסטוריה שלנו."
דניאל מריאצין, מנכ"ל בני ברית הבין-לאומי, בטקס חלוקת אות המציל היהודי בניו יורק, 2017
"יש לחץ ציבורי בזכרון של האנשים שאומר שהיו יהודים בולטים שהצילו יהודים... מה שאני שומעת מאבנר כל הזמן כאילו יש לך מונופול על הזכרון של השואה... אבל אם אין שמות בזכרון של העם היהודי בכל העולם, אז לא היו יהודים שהצילו יהודים... אני חושבת לא רק שהנושא ראוי לניתוח ולמחקר, כמו שאתה אומר. אני גם חושבת שראוי בצורה זו או אחרת, לא כמו חסידי אומות העולם, אנחנו חייבים לעשות משהו אחר... אי אפשר לומר שהכל נלמד, שזה היה דבר שיגרתי ושלא היה גיבורים יהודים... אני חושבת שלפעמים האמת נולדת בשיח, בוויכוחים, אבל להתעלם שיש הרבה אנשים שחושבים שיהודים שהצילו יהודים זה ראוי לזכרון של העם היהודי, מזה אי אפשר להתעלם. נסיון להקפיא את החוק שאתם עשיתם, זה גם מאוד לא נכון, מבחינת זה שהמחוקק הוא הריבון. בטח שאפשר לכתוב מאמרים, אבל ללכת לכנסת ולומר, לא כדאי ולא ראוי, לי זה נשמע קצת מוזר."
ח"כ מרינה סולודקין, בדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, 10.2.2010
"ראוי היה לציין ראשית את אחינו היהודים אשר פעלו ללא לאות להצלת אחיהם בטרם נזכיר את שאר חסידי אומות העולם — מבלי לגרוע מהוקרת פועלם. עם זאת, מוטב מאוחר מלעולם לא. חשיבות ההכרה, ההוקרה ושימור זכר היהודים אשר הקריבו נפשם ופעלו תוך סיכון חיים להצלת חיי אחיהם הינו נושא שראוי ונצרך להגיע לחקיקה."
ח"כ ניסן סלומיאנסקי, במכתב לוועדה להכרה והוקרת גבורתם של יהודים שהצילו יהודים בשואה, אוקטובר 2016
"אם יש התנהגות מתקופת השואה שצריך להעצים אותה, זו בדיוק ההתנהגות של יהודים שהצילו יהודים בשואה. כדי להיות רוצח, מלשין, או סייען של הנאצים — זה הכי קל. זה בכלל לא טריוויאלי להציל יהודים בשואה, גם אם היית יהודי בהחלט הגיעה השעה לסגור את הפינה הזאת."
גיל פארן, יו"ר ארגון מדריכי פולין, במאמרו של עופר אדרת, עיתון הארץ, 18.11.2016
"בשנת 2016 העלתה חברת הכנסת יעל גרמן הצעת חוק שרצתה לחייב את יד ושם לציין לא רק חסידי אומות עולם, גויים, אלא לציין גם מצילים יהודים. זאת הצעת חוק שקודמה ע"י קבוצה של חברי כנסת שמאוד ניסתה לדחוף אותה, והם פנו גם אלי. יעל גרמן הגישה אותה, חתמו עליה לא מעט חברות וחברי כנסת, ואז התקשר אלי אבנר שלו וביקש את עזרתי בלנסות למנוע את ההצבעה ואת התמיכה בהצעת החוק הזו. הוא אמר שזה "יעשה מהומת אלוהים", זה יהיה נורא שאנחנו מתחילים להפריד בין יהודים ליהודים. הצעת החוק לא עלתה להצבעה. אבל, מה שהיה חשוב בעיני בשיחה עם אבנר, זה שהוא אמר לי:
"תקשיבי, ברור שאנחנו מדברים על יהודים מצילים יהודים, וברור שאנחנו מחנכים על זה", ואני אמרתי לו: אתם לא."
ח"כ מרב מיכאלי, בכנס ביד ושם בנושא יהודים שהצילו יהודים בשואה, 11.12.2017
"יש התנגדות עקרונית להכיר בפעילות של יהודים שהצילו יהודים. זה נראה כאילו זו חובתם, ולא מעריכים זאת. מפליא ומוזר שבהונגריה השתתפתי בטקס ששם נתן לי שר בממשלת הונגריה הערכה על פועלי כמציל יהודים. שם העריכו אותי, וכאן לא?!"
יצחק מאיר, חבר הוועד הפועל של המרכז העולמי של בני ברית וניצול השואה, מתוך דיון בוועדת החינוך של הכנסת 15.1.2007.
"לכאורה זה היה אמור להיות המובן מאליו, אולם מסתבר כי ברבות השנים ידענו להוקיר את חסידי אומות העולם, ודווקא אחינו בני ישראל מעט נשכחו. יו"ר הכנסת רואה חשיבות גדולה בהנצחת אלו מבני עמנו שמסרו נפשם להצלת אחיהם. זכרון זה ראוי כי ישתמר "למען ידעו דורותיכם", הן לשם הוקרת התודה הראויה להם והן כדי לשמר את מלוא זכר השואה על מוראותיה ועל מעשי החסד ומסירות הנפש שהתגלו בה."
ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת, במכתבו לוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה, אוקטובר 2016
"ראוי שבימים אלה, שבהם המחלוקות בתוכנו הולכות ומחריפות והשיח בין הקבוצות השונות בחברה הולך ונהיה קיצוני, נזכור את אותה רוח סולידריות שייצג שמואל מרקוביץ' פבזנר (יהודי שהציל יהודים) רוח ששמרה עלינו כעם גם בזמנים הקשים ביותר, הרימה אותנו מעפר המשרפות באירופה והביאה אותנו להגשת החלום הציוני בדמותה של מדינת ישראל."
דני עטר, יו"ר קק"ל, בטקס אות המציל היהודי, 2016
האם במקביל להוקרה, להכרה ולתודה לחסידי אומות העולם בתקופת השואה שכחנו והזנחנו את פועלם של יהודים להצלת יהודים אחרים? שאלה זו נשאל אלן שניידר בריאיון לערוץ 7: "הסיפורים שהושתקו: יהודים שהצילו יהודים".
אלן עונה: "במקרים רבים פעלו יהודים בגרמניה, במדינות שנכבשו ובמדינות הציר, כשהם מעדיפים לסייע לאחרים ולא למלט עצמם. רבים מהם סייעו לאותם חסידי אומות העולם להציל יהודים ולעיתים היו אנשי הקשר בין הניצולים למצילים. ההצלה הזו (של חסידי אומות העולם) לא יכולה הייתה להתבצע ללא העזרה של היהודים המצילים.
בפעילות המחקר וההנצחה של בני ברית עמלים אנשי המרכז להעלות על נס פעילות זו שהושכחה משום מה, בעוד שפעילותם של חסידי אומות העולם הונצחה, מונצחת ומפורסמת."
אלן שניידר, מנהל המרכז העולמי של בני ברית ירושלים, ריאיון בערוץ 7. חבר הוועדה להכרה ולהוקרה של יהודים שהצילו יהודים בשואה
האפליה בין יהודים ללא יהודים בחוק השואה והגבורה מסלף את המציאות. בכך יד ושם דוחפת את היהודים הצידה ולא נותנת להם מקום בהיסטוריה של השואה. זה לא משקף את ההיסטוריה. ההיסטוריה הייתה קצת אחרת. אנחנו חושבים כבר הרבה שנים שצריך לשנות את החוק, ולהכיר בחלקם של המצילים היהודים בהצלת בני עמם.
חנה ארנון, חברת הוועדה להכרה ולהוקרה של יהודים שהצילו יהודים בשואה, מתוך ריאיון לסרט על יהודים שהצילו יהודים בשואה
"מרדכי אנילביץ', מפקד המרד בגטו ורשה, היה והינו סמל מזהיר, המייצג כבר 70 שנה את הגבורה היהודית בשואה. עם זאת, המיתוס הענק שהתפתח סביב דמותו — גם עקב מניעים פוליטיים — לא אפשר כמעט דיון אובייקטיבי בגילויי גבורה ובסגנונות מנהיגות אחרים באותה עת אפלה. לחימת אנילביץ' וחבורתו דמתה ללחימת אנשי מצדה. אלה ואלה לא ראו לפניהם אלא את המוות הנאצל בקרב. מטרתם היחידה הייתה — נקמה. אבל היו מנהיגים אחרים, שלחמו בגרמנים עם נשק ביד, ביערות, ומטרתם העליונה הייתה להשאיר בחיים כמה שיותר יהודים. כאלה היו, למשל, שלושת האחים ביילסקי, ביערות ביילורוסיה, שעמדו בראש מחנה משפחות ובו 1,250 יהודים: ילדים, נשים וזקנים וחבורת לוחמים. מחנה דומה הקים הפרטיזן סמיון זורין, שעמד גם הוא בראש מחנה משכחות ובו כ-800 גברים, נשים, זקנים וטף. את אנילביץ' מכירים כיום בולם. את ביילסקי וזורין — רק קומץ מתעניינים זערורי, מדוע?"
אמיר השכל (תת-אלוף במיל'), על זכרון ושכחה, המקרה של זורין, ביילסקי ואנילביץ, 2016
"למרבה הצער, הסתבר לי שלעשות הרע הוא המצב הטבעי של האדם. הוא לא צריך להתאמץ לשם כך. לעשות הטוב, לשם כך צריך להתאמץ... אני בטוחה שכל מי שסיכן את נפשו כדי להציל מי מאחיו, לא חלם על איזו תמורה או ציון לשבח, אבל ייתכן שההכרה בהם יעשה צדק עם חלק מן האנשים האלה, יאיר את דמותם, וזו תוכל לשמש מופת לבאים אחריהם."
פרופ' מינה רוזן במכתב לד"ר חולי אברהם