סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ה'
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ה'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
שושנה הדס
שושנה הדס נולדה בשנת 1922. הייתה חברה בתנועת השומר הצעיר. בשנת 1940 קיבלה תעודת בגרות ונסעה לבודפשט. בשנת 1941 הייתה בפלוגת הכשרה. בשנת 1942 סייעה לפליטים, חברי תנועתה שהגיעו מסלובקיה. בדרכי עורמה השיגה עבורם תעודות אותנטיות. הייתה פעילה במעון לנערים ברחוב זלדמאלי, שם מצאו מקלט גם בני נוער מקרב הפליטים. לאחר פלישת הגרמנים להונגריה בשנת 1944, נסעה להוריה לפי בקשתם, אולם נתפסה, נאסרה ונלקחה למחנה שטרסהוף ומשם לטרזיאנשטט. אחרי המלחמה חזרה לבודפשט והייתה פעילה בפנימיית ילדים בה רוכזו ילדים יהודים שקיבלו מקלט בזמן המלחמה אצל משפחות נוצריות ובמנזרים. עלתה לארץ בשנת 1950 יחד עם בעלה ובנה.
מאוריסיו הוכשילד
מאוריסיו הוכשילד נולד בשנת 1881 בגרמניה. בשנת 1921 היגר לבוליביה והיה איש עסקים. סייע לכ-9,000 יהודים להימלט מגרמניה הנאצית בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוכשילד עשה את הונו בתעשיית כריית הבדיל ובמהלך שנות ה-30, נחשב לאחד משלושת הטייקונים אשר היו אחראיים לייצור יותר ממחצית מתוצרת הבדיל העולמית באותה תקופה. בזמן מלחמת העולם השנייה, היה הוכשילד חבר במחתרת שפעלה כנגד המשטר הנאצי. לפי מסמכים שנחשפו בעיר לה פאס שבבוליביה במרץ 2017, תכנן הוכשילד את בריחתם של לפחות כ-9,000 יהודים מגרמניה הנאצית בסוף שנות ה-30. לשם הגשמת מטרה זו, הקים שתי חברות - "החברה להגנת מהגרים ישראלים", שגייסה כספים עבור משפחות יהודיות, ו"החברה הקולוניאלית של בוליביה", שניהלה פרויקט חקלאי במחוז נור יונגאס, שם רכשה שלוש אחוזות שבהן שוכנו ניצולי השואה. בנוסף, העסיק חלק מהניצולים בחברות הכרייה שלו, ופתח בית ספר בלה פס עבור הילדים היהודים. בשנת 1938, פעל הוכשילד על מנת לשכנע את נשיא בוליביה ג'רמן בוש להעניק ויזות מיוחדות למהגרים היהודים, בטענה כי הם עשויים להוות כוח עבודה חיוני למדינה. בשנת 1944, עזב הוכשילד את בוליביה ועבר לארצות הברית.
יעקב הולנדר
יעקב הולנדר נולד בהונגריה בשנת 1923. חבר בתנועת השומר הצעיר. בשנת 1944, עם כניסת הגרמנים להונגריה, קיבל צו גיוס לפלוגה לעבודת כפייה, התגייס ונשלח לבודפשט. יעקב יצר קשר עם הנהגת תנועתו והגיע לבית הזכוכית. בזכות ידיעתו את השפה העברית לימד ילדים שחסו בבתי הילדים שבאחריות תנועתו, עברית, שירים וציונות. בדירתו מצאו מקלט חברים, שברחו ממחנות העבודה. באוקטובר 1944, לאחר עליית מפלגת צלב החץ לשלטון בהונגריה, נתפס על ידי הז'נדרמים ההונגרים, והצליח להימלט. הצטרף לסגל החינוכי של בית הילדים שפעל בחסות הצלב האדום הבינלאומי ובאחריות תנועתו ברחוב דוב 90. לאחר שחרור בודפשט בינואר 1945, נשלח עם קבוצה דוברת רוסית לבוקרשט כדי ליצור קשר עם הפיקוד של הצבא באדום בעיר. נתפס על ידי משמר רוסי ונשלח כשבוי לעיר ארכנגלסק שעל שפת הים הצפוני. השתחרר ביוני 1946, חזר לבודפשט ומשם נסע לגרמניה לסייע בניהול בית ילדים. שרד ועלה לארץ ישראל עם קבוצת ילדים בשנת 1948 והצטרף לקיבוץ געתון. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
שמחה הונוואלד
שמחה הונוואלד נולד בשנת 1914. בשנת 1931 הצטרף שמחה לתנועת השומר הצעיר ובשנת 1936 מונה לחבר בהנהגה הראשית. דירת המשפחה הפכה לאחד המרכזים של הפעילות התנועתית. אמו האלמנה הבריחה פליטים מסלובקיה לבודפשט ושמחה התגייס לעזרתם. באפריל 1942 נאסרו 15 מפעילי התנועה ובתוכם שמחה והוחזקו במחנה העונשין גאראן. שמחה, בכישרון ארגוני יוצא דופן, הפך לעוזרו הראשי של מפקד המחנה. כל המתרחש בתחום המחנה נעשה ביוזמתו, אפילו סדרי החופשה של החיילים ההונגרים. הוא הקים גן ירק, ארגן חוגי לימוד והשיג ביקורים של קרובי משפחתם של העצורים. בעקבות הלשנה פוטר מפקד המחנה, והעצורים נשלחו לחזית באוקראינה. מתוך פלוגה של 243 יהודים נשארו רק 5 בחיים. שמחה הצליח לשרוד גם בתופת של החזית. הוא למד רוסית, סייע רבות לחבריו היהודים והצליח לזכות באמונם של המפקדים ההונגרים שהטילו עליו תפקידי ארגון. הוא אפילו הצליח להעביר דרישות שלום אל משפחתו ואל וחברי תנועתו בבודפשט. בשנת 1944 ברח, עבר מאות קילומטרים והצליח להגיע לגבול הונגריה, שם נתפס והוחזר לאוקראינה. באוקטובר 1944 ברח שוב, הפעם הצליח להגיע לבודפשט. הוא התייצב מייד ב"בית הזכוכית", ובזהות שאולה בשם הנס קוהנה התחזה לפקיד הצירות השוויצרית והצטרף בכל מרצו וכישרונו לפעולות ההצלה. בשנת 1945 נחטף ארתור וייס משער "בית הזכוכית", על ידי הפשיסטים. שמחה התגייס מייד לחפשו ולהצילו. תוך כדי פעולה זאת נאסר וברשותו 500 תעודות מזויפות. הוא עונה, ונרצח בינואר 1945. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יהודה הורן
יהודה הורן נולד בהונגריה בשנת 1926. חבר בתנועת הנוער הציוני. במרץ 1944, עם כניסת הגרמנים להונגריה, למד בבית מדרש לרבנים, שמשטרת הונגריה הפכה אותו למחנה עצורים. הלומדים בבית המדרש חויבו לעבוד במחנה. יהודה יצר קשר עם העצורים, מסר מידע לקרוביהם ולגורמים שונים וגילה להם את מקומם. הודות למידע זה רבים מן העצורים הצליחו להשתחרר. יהודה עצמו שירת בפלוגה לעבודת כפייה, ברח וחזר לבודפשט. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
פביוס הורנשטיין
פביוס הורנשטיין נולד בפולין. במהלך חייו, הוא הרוויח את הערכתם והערצתם של חבריו היהודים שקראו לו "מלאך הגאולה". הורנשטיין, בעל חנות מוישניץ, לא השתייך לאליטה המקומית, שלא כמו רוב ראשי הועדות. איכויות המנהיגות שלו התגלו רק בתקופה קשה זו. הורנשטיין היה אסיר במחנה בתוך יער, כ-5 ק"מ מקופאיגורוד, יחד עם 3,000 יהודים נוספים אשר היו כלואים בתנאים מחפירים. בשלב מסוים, חלק מהאסירים נלקחו לקופאיגורוד כדי לנקות רחובות והורנשטיין היה אחד מהם. הוא ניצל את ההזדמנות כדי לגייס מיהודים אחרים כספים ותרופות עבור האסירים ביער. קצין גרמני מקופאיגורוד הסכים להתלוות אליו כדי לראות את הזוועות שהתחוללו במחנה ביער. כשראה במו עיניו, הקצין אפשר לחולים לעבור לעיירה, אך הורנשטיין לא הסתפק בכך ובהמשך הביא לשחרורם של כלל אסירי המחנה בעזרת שוחד. מסתיו 1942, הורנשטיין היה ראש הוועדה היהודית בגטו קופאיגורוד. זמן קצר לאחר שמונה לראש הוועדה, הגיעו לקופאיגורוד כ-50 יהודים שברחו מהעיירה הקרובה לאחר שהגרמנים הגיעו לסלקם. הורנשטיין ארגן מקומות מסתור עבורם בקרב האוקראינים המקומיים, שילם להם כדי שישמרו על היהודים, ואף ארגן לכולם תעודות מזויפות של אנשים מהעיירה שכבר הלכו לעולמם. הוועדה היהודית בהנהגתו הייתה מעורבת בהצלת קבוצה של נשים וילדים יהודים אוקראינים, שהחיילים המקומיים תכננו להורגם. היה מעורב במבצע להצלת קבוצת יהודים שעמדו להישלח למחנה עבודה בטריקהאטי. הוא שיחד את נהג הקטר שאפשר ליהודים לברוח חזרה לקופאיגורוד. בנוסף, הסתיר פרטיזנים לוחמים וארגן שירותי רווחה עבור היהודים בגטו. הוא מצא עבורם מקומות עבודה, ארגן קואופרטיבים וסיכן את חייו כשהביא מצרכים שונים ממוגילב לגטו קופאיגורוד. כשהעיר שוחררה על ידי הסובייטים באביב 1944, הוענקה להורנשטיין מדליית כבוד משליחי הקומסומול (ארגון נוער קומוניסטי). זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מוריס ואסתר הייבר
מוריס הייבר גויס לוועדה להגנת היהודים בבלגיה ומונה לנהל את מחלקת הילדים של הארגון. המחלקה מצאה מקומות מסתור עבור ילדים יהודים ואף העבירה אותם ממקום למקום לאחר קבלת ידיעות על הגעה מתוכננת של גרמנים לאזור. במאי 1943 נאסר מוריס כתגובת הגרמנים למבצע הצלתם של קבוצת ילדים יהודיים ממנזר בבריסל. נכלא במחנה המעבר מכלין-מלינס למשך שמונה חודשים. מוריס שוחרר בעזרת מעורבותם של הרשויות הבלגיות. מוריס ואסתר זכו באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אוטו הירש
אוטו הירש נולד בגרמניה בשנת 1885. היה בין מנהיגי האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית ונמנה עם האגף שביקש לשלב באגודה פעולות למען ארץ ישראל. אוטו היה חבר הוועדה היוזמת להקמת הסוכנות היהודית ובוועד ידידי האוניברסיטה העברית. ראש מועצת יהודי וירטמברג ופעיל בתחום חינוך מבוגרים בקהילה היהודית, יזם את הקמת בית המדרש שנפתח בשנת 1926 ובין היתר עבד בשיתוף פעולה עם מרטין בובר. בשנת 1933 היה ממקימי הנציגות הארצית של יהודי גרמניה ונבחר ליושב הראש שלה. הוא מילא תפקיד מרכזי בפעולתה בתחום העזרה הכלכלית, ההסבה וההכשרה המקצועית, הרחבת רשת בתי הספר היהודיים ובארגון ההגירה. אוטו ייצג את הנציגות באומץ בפני השלטון. כבר סמכא בענייני ארגון ותקציב קישר בין הנציגות לארגוני העזרה היהודיים שמחוץ לגרמניה, בעיקר עם המועצה למען יהדות גרמניה בבריטניה ועם הג'וינט האמריקני, וזכה באימונם המלא כנציג יהודי גרמניה. בקיץ 1935 נעצר אוטו בפעם הראשונה סביב דרשה מיוחדת ליום הכיפורים, שחיברה הנציגות ושנועדה להיות מושמעת בכל בתי הכנסת במדינה. בנובמבר 1938 נעצר שנית לאחר "ליל הבדולח" והוחזק שבועיים במחנה הריכוז זקסהאוזן. בשובו לתפקיד השקיע את מירב מאמציו בהגברת ההגירה ובפעולות הצלה. תכנן הקמת מחנות מעבר לפליטים בבריטניה ובארצות אחרות במערב, וראה בהם דרך לזירוז שחרורם של אלפי עצירי הפרעות ולהגברת פעולות ההצלה. לשם כך נפגש בשנים 1939-1938 פעמים רבות עם נציגי מוסדות סיוע ועם גורמים ממשלתיים והשתתף בשם הנציגות בועידת אוויאן. ב-16 בפברואר 1941 נאסר אוטו בשלישית. כעבור כמה חודשים הובא למחנה מאוטהאוזן, למרות שאשתו השיגה רישיון כניסה לארה"ב. במחנה עונה ונרצח. ב-19 ביוני 1941 מפקדת המחנה הודיעה למשפחתו על מותו.
אליזבת הירש
אליזבת בוז'י הירש נולדה ברומניה בשנת 1913. הגיעה לצרפת בשנת 1930. בשנת 1940 אנדרה סלומון צירף אותה לקבוצת עובדים סוציאליים שסייעו לשבויים במחנה גורס. לימים היא נהפכה לאחת הפעילות הבולטות של ה-OSE ושל רשת גארל. יחד עם צוותה, הצליחה לשחרר בצורות חוקיות ובלתי חוקיות מאות ילדים ובני נוער מהמחנה. באוגוסט 1942, אליזבת השתתפה במבצע הצלה של 108 ילדים ממחנה וניסו. יחד עם אחותה, הם ארגנו משלחות לא חוקיות לשוויץ ומשם לגבול הספרדי. באפריל 1944 החליטה ללוות קבוצה של 12 ילדים בגילאי 8-14, דרך הרי הפירנאים. הילדים שנבחרו למסע מסוכן זה היו מיועדים להמשיך לחופי ספרד או פורטוגל ומשם לפלשתינה. כל הילדים הגיעו לברצלונה בבטחה, שם נפגשו עם נציגי ה-JDC שארגנו להם וילה למגורים זמניים בעיר. משם המשיכו לליסבון ועלו על אוניה שהגיעה לישראל ב-26 באוקטובר 1944.
פרדי הירש
הירש פרדי נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1916. היה חבר בתנועת הצופים היהודית ובארגון הספורט "המכבי הצעיר". בשנת 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, היגרה משפחתו לבוליביה ופרדי נשאר בגרמניה בעקבות רצונו לעלות לארץ ישראל. הוא עבר לדיסלדורף ושם עמד בראש תנועת הצופים היהודים. בנובמבר 1935 היגר לצ'כוסלובקיה ופעל בעיקר בפראג. כ-11 בתי ילדים הוקמו בגטו ובהם מטפלים ומורים שהקדישו את עצמם לחינוך הילדים. הירש והמטפלות ניסו לשפר את תנאי החיים של הילדים בגטו בכל דרך שיכלו. הוא התעקש שהילדים חייבים לבצע פעילות גופנית בכל יום וישימו לב להיגיינה האישית שלהם כדי לשמור על מצבם הנפשי והפיזי כתנאי להישרדותם.. בקיץ 1943 הגיעו לטרזין 1,200 ילדים יהודים מגטו ביאליסטוק שהיו בדרכם לאושוויץ. הם הוחזקו מבודדים משאר היהודים בגטו, ונאסר כל מגע איתם. הירש ניסה להיכנס אל מחנה הצריפים שלהם והצליח ליצור קשר עם מטפל הקבוצה. נתפס בידי הנאצים וגורש לאושוויץ-בירקנאו. באושוויץ-בירקנאו הצליח לרכז באחד ממבני העץ כ-300 ילדים שגורשו מטרזין, הפך לראש בלוק הילדים וניהל את כל הפעילויות שלהם. לאחר שהגיעו משלוחים נוספים היו בבלוק כ-500 ילדים, והירש הצליח להשיג להם בניין נוסף. במרץ 1944 נדרשו אנשי מחנה המשפחות להתארגן לקראת העברתם למחנה ההסגר היידברק. הירש נפרד מחניכיו מבלי לדעת שהם נשלחים אל מותם בתאי הגזים באושוויץ. פרדי מצא את מותו במחנה אושוויץ-בירקנאו. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להכרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
רנה הירשלר
רנה הירשלר נולד בצרפת בשנת 1905. בשנות ה-30 ערך את העיתון קדימה, שתמך הן בציונות הדתית והן בהגברת מעורבותם של היהודים בחיי החברה הכללית. בראשית 1942 ארגן באישורם של השלטונות יחידת רבנים שסייעה ליהודים העצורים במחנות בדרום צרפת, הקלה על תנאיהם ואף תרמה להברחתם ולהצלתם. מינויו של הירשלר לרב ראשי של המחנות אפשרה לארגן את השירות, להרחיב את תחום פעילותו ולשמור על עצמאותו. הירשלר מינה 6 רבנים אזוריים וכן כ-80 עוזרי רבנים שהוכרו על ידי השלטונות. הוא ראה את משימתו לא רק בתחום הדתי אלא גם בתחום הסוציאלי. היחידה קיימה רשת מידע שאפשרה לאנשי הצופים להבריח ולהסתיר מהמשטרה צעירים וילדים יהודים שנכללו ברשימות המיועדים למעצר. בנוסף הם סייעו בשחרור אנשים מהמחנות ובהעברת עצורים למגורים שמורים, דבר שאפשר לרבים מהם להימלט מהגירוש. פעילותם הרשמית של רבני המחנות אפשרה גם פעילות מחתרתית בלתי רשמית. דוגמה לכך היא פעילותו של הרב רנה קפל, הרב הרשמי של הצבא הצרפתי. הוא הצליח להשיג תקציבים מהקונסיסטוריה המרכזית עבור העצורים וכך עסק בחלוקת חבילות מזון ובהברחת אנשים מהמחנות. בעזרת רבנים אחרים וצעירים יהודים רבים הם מצאו מקומות מגורים לנמלטים, דאגו למחייתם וסיפקו להם תעודות מזויפות. מנובמבר 1940 עד יולי 1942 הצליחו להשתחרר כ-2,000 עצורים ממחנה גורס בלבד. פעילותם של רבני המחנות הצילה יהודים רבים הן באמצעות העזרה הסוציאלית הלגאלית והן באמצעות הפעילות המחתרתית של הברחת אנשים מן המחנות. הרבנים חשפו את עצמם בכל יום לסכנות רבות עקב פעילותם הבלתי חוקית. הם ניצלו את היכרותם עם מבוך הכללים כדי להושיט יד לעצורים היהודים. הרב אלי בלוק נאבק באומץ על הזכות לבקר את עצורי המחנות. הוא יצר שירות של משלוח חבילות וכך הצליח לשחרר ילדים מן המחנות. בלוק נעצר על ידי הנאצים בפברואר 1943 עם רעייתו ובנו התינוק, הם נשלחו לגרמניה והושמדו במחנה ריכוז. בדצמבר 1943 נעצר וגורש יחד עם אשתו סימון לאושוויץ, ושם נרצחו.
אירה הירשמן
אירה הירשמן נולד בארה"ב בשנת 1901. היה מנהל עסקים, ומשנת 1936 סגן נשיא כולבו בלומינגדייל בניו יורק. בקיץ 1943 התבקש על ידי וועד החירום להצלת העם היהודי באירופה לבדוק בתורכיה את אפשרויות ההצלה. בפברואר 1944 הגיע לאנקרה שבתורכיה כנספח מיוחד של הוועד לענייני פליטים בשגרירות ארה"ב. הוועד הוקם על ידי הנשיא רוזוולט במטרה לסייע ליהודים לברוח מהנאצים בעזרת דיפלומטים אמריקאים ונציגי מדינות ניטרליות. אירה ניהל משא ומתן עם גורמים שונים במטרה להוציא יהודים מאירופה הכבושה ולהעבירם לארץ ישראל. אירה והשגריר לורנס סטיינהרט ניצלו את החששות של מנהיגים בבלקן מן האפשרות שאחרי המלחמה יצטרכו לתת את הדין על מעשיהם, כדי להציל אלפי יהודים ברומניה, בולגריה והונגריה. סייע לשגריר האמריקאי להתגבר על סירובה של תורכיה לאפשר לפליטים להיכנס לתחומה. בעת כהונתם של אירה ויורשו הרברט קצקי הגיעו לתורכיה וארץ ישראל כ-7,000 יהודים בחסות הוועד לענייני פליטים. במרס 1944 תרם אירה להצלחה מרשימה, בסייעו לשכנע את השגריר הרומני בתורכיה, אלכסנדר קרציאנו, להשפיע על ממשלתו להחזיר לרומניה את 48,000 היהודים שנשארו בטרנסיסטריה. ביוני 1944 ראיין את יואל ברנד בקהיר והמליץ שבעלות הברית ימשיכו במשא ומתן כדי להרוויח זמן למען יהודי הונגריה. באותו קיץ תרם אירה לעוד הצלחות ובהן אישורי הטבלה ליהודים הונגרים מסתתרים שסיפק שליחו של האפיפיור בתורכיה, וכן להסכמתה של ממשלת רומניה לאפשר ליהודים הונגרים להימלט בחשאי לרומניה ולהמשיך משם לתורכיה. את התנסויותיו תיאר אירה בספרים: נתיב החיים לארץ המובטחת שיצא לאור ב-1946 והזהירות ממני והלאה בשנת 1962. חוקרים משערים שבין 1938 ועד לתום המלחמה בשנת 1945, הגיעו לארץ ישראל מעל 40,000 יהודים, בזכות פועלם של אירה הירשמן וגורמים נוספים שפעלו עמו.
הילל הכהן
הילל הכהן נולד בהונגריה בשנת 1925. חבר תנועת השומר הצעיר. בשנת 1942 הגיע לבודפשט והיה פעיל בתנועה. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 נשלח עם עוד 3 חברים לדרום טרנסילבניה כדי לפתוח דרך חדשה ל"טיול" לרומניה בכיוון העיר בראשוב, שמעבר לגבול ההונגרי. כולם נתפסו. הילל הועבר לעיר דברצן והוכנס לקרון שיעדו היה אושוייץ. כשהרכבת הגיעה לצפון סלובקיה הילל הצליח לקפוץ מהקרון, יחד עם כמה מחבריו. הוא הגיע לעיר פרשוב, יצר קשר עם חברי תנועתו ונסע לברטיסלבה. באוגוסט 1944 נכנסו הגרמנים לסלובקיה כדי לדכא את המרד. הילל הצטרף לפרטיזנים ולחם עם פרוץ המרד הסלובקי, יחד עם הצנחנים שהגיעו מן הארץ, ביניהם חביבה רייך. ב- 31 באוקטובר הותקף המחנה שלו על ידי הגרמנים. חבריו נהרגו והוא ניצל כאשר העמיד פנים כמת. 4 ימים שכב פצוע, עד שמצאו אותו חבריו הפרטיזנים והעבירו אותו לבקתה בהרים, שם מצאו אותו חיילים אוקראינים, שפעלו בשירות הגרמנים. אודות לתעודות מזויפות שהיו ברשותו, לא גילו את זהותו האמיתית. הילל הועבר לבית חולים ושם עבר כמה ניתוחים ברגלו. במאי 1945 שוחרר על ידי הצבא האדום. בשנת 1947 שרד ועלה לארץ ישראל כצליין, בעזרת תעודות מזויפות. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
חוה ריצ'ר הלוי
חוה ריצ'ר הלוי נולדה בהונגריה בשנת 1929. עם כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, השיגה תעודת נוצרית מזויפת. משפחתה עברה לגור ב"בתים המסומנים", וכולם לבשו מגן דוד צהוב על בגדיהם. חוה עסקה בחלוקת שוצפסים – תעודות חסות שווייצריות לנזקקים. ביוני החליטו היא ואחותה לחצות את הגבול לרומניה. הן נתפסו ונכלאו בבתי סוהר ושהו בהם למעלה מחודשיים. באחד מהם פגשו את חנה סנש. בראשית ספטמבר שוחררו בעזרת הצלב האדום בהיותן קטינות. לאחר שחרורה הצטרפה חוה למחתרת ועסקה בחלוקת תעודות בתחנות רכבת שבהן עברו עובדי כפייה יהודים, אחדים מהם הצליחה לשחרר ולהסתיר. היא גם אספה ילדים יהודים שנשארו ללא הורים והביאה אותם לבתי הילדים שהיו באחריות תנועות הנוער הציוניות. היא הצליחה להשיג עבודה בדואר, קיבלה מדים והעבירה תעודות ומכתבים בין "בית הזכוכית" לרחוב וקרלה, לסניפי הצירות השווייצריות ולמרכזי הפעילות של המחתרת. בדרך זאת סייעה גם ליושבי הגטו. פעילות נוספת של חוה היא מסירת תעודות חסות אחדות ליהודים שהיו במצעד המוות והצלתם. שרדה ועלתה לארץ ישראל. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
פול הלטר
פול הלטר נולד בשווייץ בשנת 1920. בן 15 הפך למנהיג "הפאלקונים האדומים" בתנועת הצופים הסוציאליסטיים ונשאר לעמוד בראשם עד למעצרו בשנת 1943. בספטמבר 1942 הצליח ראש הכנסייה הקתולית לשכנע את הנזירה הראשית במנזר "טרה סנט סובר" בבלגיה להסתיר אצלה קבוצה של 15 ילדות יהודיות. הבנות חיו במנזר תשעה חודשים, ושם דאגו לכל מחסורן. במאי 1943 גילו הנאצים את דבר הסתרתן של הבנות במנזר. הם פשטו עליו, אך גילו ששלוש בנות חסרות והחליטו לחזור ביום למוחרת. פול יחד עם שותפיו פיקד על מבצע חטיפתן והצלתן של 15 הבנות. "הבנו שעומדות לרשותנו רק שעות מעטות," סיפר פול, "החלטנו לקבל עלינו להצילן." קצת לפני השעה 10 בלילה הגיעו אל המנזר פול ושני חבריו, אלה טובי סימברקנופף וברנר פנרברג. הם פרצו למנזר באיומי אקדח, נעלו את הנזירה הראשית, ניתקו את קווי הטלפון וכבלו את הנזירות לכיסאות. כעבור שעה קלה יצאה החוליה עם הבנות והשאירה את הנזירות כלואות במשרד. הבנות היו נסערות מאוד. הן לא הבינו מה מתרחש סביבן עד שאחד "החוטפים" לחש להן כמה מילים ביידיש, והן נרגעו מייד. חברי ארגון ה-CDJ העבירו את הבנות למקום מסתור. פול נעצר ביוני 1943, גורש לאושוויץ ושהה שם עד לשחרור המחנה. לאחר מכן הצטרף לצבא האדום בלובלין. משנת 1980 כיהן כנשיא קרן אושוויץ המבקשת לשלב את זיכרון הפשעים של הנאצים בתודעה היסטורית עכשווית. כל 15 הבנות מהמנזר ניצלו. בשנת 1991 נערך מפגש מרגש בניו יורק, שם פגש פול כמה מן הבנות. פול, טוביאס וברנר זכו באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יוסף הלפרין
יוסף (וולק) הלפרין נולד בפולין בשנת 1922. עם כיבוש פולין בידי הנאצים, נשלח יוסף לביילורוסיה, שם הקים וניהל בית ספר כפרי קטן. עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות יוסף התחזה לגוי והתמנה למנהל אחוזה, דבר שאפשר לו להבריח מזון למכריו בגטו ברנוביץ', מעשה שעליו נענש במעצר של מספר שבועות. אחרי ששוחרר, היה עגלון ומתורגמן וכך הצליח להעביר מידע לפרטיזנים. באביב 1944 חזר לפולין, שם לחם במסגרת המחתרת הפולנית האנטי-נאצית. יוסף שרד את המלחמה ועלה ארצה. נפצע ברגלו במלחמת העצמאות.
רחל הראל
רחל הראל נולדה בהולנד בשנת 1923. לאחר שנשלחו יהודי הולנד למחנות, הוסתרה במשך שנתיים אצל משפחה שהסוותה את יהדותה. בשנת 1943 הצטרפה רחל למחתרת ההולנדית כשהיא מתחזה לגויה. בשם בדוי ותעודות מזויפות, כשהיא רוכבת על אופניים וסכנה מרחפת על ראשה, החלה ליצור קשר בין מפקדי המחתרת לפעילים שדאגו למציאת מקומות מסתור ליהודים. בהמשך לקחה חלק בעוד פעולות של המחתרת שמטרתן לשבש את ההוראות הרשמיות של הגרמנים באמצעות סילופן. בזכות כושר המנהיגות שלה ואומץ ליבה מונתה לשליחה אישית של ראש המחתרת. בשלהי 1944 נתפס אחד מחברי המחתרת, ובזמן שעונה מסר את שמה של רחל. היא נתפסה בידי הגרמנים לאחר ניסיון כושל להימלט. בעת תפיסתה נורתה ברגלה, ועל אף העינויים הקשים שעברה לא הסגירה את חבריה. במרץ 1945, לאחר שלושה חודשים בכלא באפלדורון, הועברה למחנה המעבר וסטרבורק שבמזרח הולנד, סמוך לגבול גרמניה שהיה ידוע בתנאיו הקשים. באפריל 1945, עם התקדמות בעלות הברית, הוציאו אנשי האס־אס את נשות המחנה הצעירות למסע רגלי מפרך. בליל המסע השני הצליחה רחל לברוח ולהימלט מהשיירה. היא קפצה למי התעלה הקפואים והסתתרה בביתו של איכר. למחרת נודע לה כי המלחמה הסתיימה והולנד שוחררה, וכך ניצלו חייה. לאחר המלחמה פגשה את משה (מרסל) הרץ, לימים בעלה. בחתונתם השתתפו חברי המחתרת ששרדו. מפקד המחתרת בירך את הזוג וציין את עמידתה של רחל בעינויים ואת שתיקתה שהצילה את חייו ואת חייהם של חברי מחתרת רבים אחרים. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1950 עם בעלה משה. את סיפורה הייחודי חשפה לפני בני משפחתה בשנת 1982 בכנס נשות ארגון ויצו. "חייבים לספר שלא כל היהודים הלכו בלי מאבק אל מותם," אמרה. על פועלה במחתרת ההולנדית בימי מלחמת העולם השנייה קיבלה רחל את אות האומץ של מלכת אנגליה, את אות גיבורי המחתרת ממלכת הולנד ואת אות החירות של ארה"ב.
יצחק ויהודית הרבסט
יצחק הרבסט נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1916. בגיל צעיר הצטרף לתנועת השומר הצעיר. בשנת 1935 התחיל בלימודי רפואה בפראג ובשנת 1938 נאלץ להפסיקם בגלל ההרעה במצב של היהודים. אחיו הבכור, יֶנו, שהיה פעיל קומוניסטי, נעצר בשנת 1942 והוגלה, וגם יצחק המכונה מימיש היה נתון בסכנה ונאלץ לברוח להונגריה. בשנת 1939 הצטרף לקבוצת "אלמונים". תנועה לעליית בוגרים מיסודו של "השומר הצעיר". שנה לאחר מכן השתתף בפלוגת ההכשרה לעלייה של התנועה בז'ילינה, שם הכיר את יהודית קליין אותה נשא לאישה ב-1944. עם הגיעו לבודפשט הצטרף מימיש לפעולת ההצלה והעזרה לפליטים מסלובקיה ומפולין. בשנת 1943 נתפס, נעצר ועונה קשות וכתוצאה מן העינויים נפגעה בריאותו. שוחרר והמשיך בפעילות ההצלה. עם כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 היה מן הפעילים המרכזיים של המחתרת החלוצית. ביוני 1944 היה אמור לעבור במסגרת ה’טיול’ יחד עם אשתו יהודית לרומניה, כדי לעלות לארץ. שניהם נתפסו על ידי הז’נדרמריה ההונגרית והוחזקו בבית הסוהר בעיר סגד. מימיש הצליח לברוח, ויהודית נשארה במעצר הגסטפו ועונתה באכזריות. במבצע נועז שאירגן יצחק עם חברים נוספים הצליח לשחררה. הוא המשיך את פעילותו במחתרת עד סוף המלחמה. עיקר משימתו הייתה "שחרור עצירים" וניסה להתחקות אחרי עקבות האסורים. מפי חבריו זכה לכינוי ‘מר מחתרת'. לאחר השחרור היה פעיל בארגון הבריחה (העלאת שארית הפליטה לישראל). מימיש ויהודית עלו ארצה בשנת 1949 והצטרפו לקיבוץ העוגן. יצחק ויהודית זכו באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. יצחק זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
זוטה הרטמן
זוטה הרטמן (רוטנברג) נולדה בפולין בשנת 1922. עם פרוץ המלחמה, עזבה זוטה את משפחתה וברחה לגטו ראדו ומשם לגטו ורשה. בגטו פגשה את בן עירה, אברהם רודל, שהציע לה להצטרף לארגון צבאי יהודי- ארגון ומחתרת של תנועת בית"ר. זוטה נהגה לצא ת מהגטו אל הצד הארי דרך תעלות הביוב מצוידת בדלי עם תחתית כפולה שבו הבריחה נשק, מזון ותרופות. היא נשאה גם גלולת ציאניד למקרה שתיתפס. באפריל 1943 עם תחילת המרד, הוצבה זוטה על אחד הגגות בגטו עם רימונים, מוכנה ללחימה. לאחר שנתפסה נלקחה לכיכר השילוח, האומשלגפלאץ, ומשם נשלחה למחנה ההשמדה מאידנק. שם זוטה קיבלה עונש של 25 מלקות כי לא עמדה ישר במסדר. לאחר 17 מלקות היא כבר איבדה הכרה. זוטה שרדה את המלחמה ועלתה לישראל. בשנת 2010 קבלה אזרחות כבוד מעירית ורשה.
אורי הרמן
אורי הרמן נולד בהונגריה בשנת 1923. חבר בתנועת השומר הצעיר. בשנת 1942 נרתם לסייע לחברי התנועה, שהגיעו מסלובקיה כפליטים. נאסר יחד עם חבריו על ידי הבולשת ההונגרית ונכלא במחנה גאראן. בשנת 1943 שוחרר. אחרי כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, עסק בפעילות מחתרתית כחבר הנהגה. במאי 1944 נתפס שוב, הובא למפקדת הגסטפו בהר השוואבים נחקר ועונה, אך לא גילה דבר. אורי הועבר ממקום מעצר אחד למקום מעצר אחר עד שהובא למחנה מעצר בשארוואר, משם הוגלה לאושוויץ. מאושוויץ נשלח למחנה אחר ונעלמו עקבותיו. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
דב הררי
דב הררי (ברגר) נולד בסרביה בשנת 1917. הצטרף לתנועת הנוער העובד והלומד שם נתגלה כמנהיג, נבחר לוועד הסניף ולמזכירות. במאי 1932 עלה יחד עם אימו ואחותו לארץ ישראל. בשנת 1934 הצטרף להגנה ולמשמרת הצעירה של מפלגת פועלי ארץ ישראל ובראשית 1940 היה למזכירו הארצי. במאי 1941 התגייס לצבא הבריטי. בתחילה הוצב בחיל התותחנים בחיפה. דב לא היה מרוצה מהשיבוץ שלו, השמועות על הזוועות ורצח היהודים באירופה הטרידו אותו. הוא חיפש תפקיד אחר בו יוכל לתרום יותר ולהילחם כנגד הנאצים באירופה. יצא לשליחות חשאית, צניחה מעבר לקווי האוייב, מתוך כוונת היישוב העברי לסייע בהצלת יהודי אירופה הכבושה בידי הנאצים. הצבא הבריטי ייעד אותו ואת חבריו לשמש כמודיעין בארצות הכבושות. הגדרת משימתם של הצנחנים הייתה איסוף מודיעין, דיווח על המתרחש בזמן אמת באמצעות מכשיר אלחוט שהיה ברשותם, דיווח והצלת טייסי בעלות הברית שמטוסיהם הופלו בארצות אלה. הנהגת היישוב היהודי ייעדה להם תפקיד נוסף וחשוב- הצלת יהודים באירופה הכבושה וסיוע בארגונם לעלייה ארצה. ב-29 ביולי 1944 הוצנח הררי עם ברוך קמין ברומניה. בברכת ההנהגה הציונית המקומית ובידיעתם של היהודים הרומנים המצילים - וילהלם פילדרמן והרב שפרן - ארגנו השניים את צעירי היהודים להגנה עצמית ואספו ידיעות עבור בעלות הברית. בתום המלחמה הורשה הררי להישאר ברומניה כמתורגמן וכאלחוטאי במפקדה הבריטית אשר מתפקידה היה לפקח על ביצוע הסכם שביתת הנשק. את כל זמנו החופשי הקדיש בסתר לענייני עלייה, והקמת התנועה הציונית, "החלוץ". ביוני 1946 חזר לישראל לחבריו ולתנועתו. באותה שנה נשא אישה והקים את ביתו בקיבוץ בית אורן. בשנת 1948 התגייס לצה"ל, המשיך לצבא הקבע והשתחרר בדרגת סגן אלוף.
ישראל הררי
ישראל הררי נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1921. בגיל 16 הצטרף לתנועת השומר הצעיר. ישראל ועוד צעירים מהשומר הצעיר עברו לבודפשט, שם עבדו לפרנסתם וגם היו חלק מן המחתרת היהודית. משימתו של ישראל הייתה לצאת לערי השדה כדי להזהיר את היהודים מפני הצפוי להם מידי הגרמנים והפשיסטים ההונגרים. בשנת 1943 גויס למחנה עבודה. הפלוגה שלו חזרה לאחר כחצי שנה לקרבת בודפשט, וכך הצליח להיות מקורב לתנועה ולהמשיך לפעול במחתרת היהודית. בשנת 1944 קיבלה הפלוגה פקודה להתכונן לתזוזה לאוקראינה. ישראל סירב להצטרף לפלוגה והחליט לברוח לרומניה בדרך לארץ ישראל. בריחתו פרצה את מסלול הבריחה להצלת יהודים מהונגריה ופתחה את מבצע ההצלה בשם "הטיול" (הברחת גבולות). הבריחה הייתה כרוכה בסכנות רבות ונמשכה כחודשיים, ובסופה הגיע ברכבת מאיסטנבול לחיפה. מעדויות עולה כי דרך המסלול שתווה עלו לארץ ישראל כ-15,000 יהודים שניצלו. שרד ועלה לארץ ישראל. הצטרך לקיבוץ עין-דור. התגייס לצה"ל והשתתף במלחמת השחרור במחלקת צלפים אשר השתתפה בכיבוש נצרת. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.