סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ב' (4)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ב'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
שושנה ברזל
שושנה ברזל נולדה בצ'כוסלובקיה בשנת 1924. חברה בתנועת מכבי צעיר. באביב 1938 עזרה ליהודים שגורשו מבורגנלנד והיו על אנייה שעגנה על הדנובה בברטיסלבה. בשנת 1941 השתקעה עם משפחתה בבודפשט. סייעה בקבלת ובקליטת הפליטים שהגיעו מסלובקיה לבודפשט. בשל היותה בעלת חזות ארית, עסקה בהשגת ובהפצת תעודות מזויפות. בשנת 1944 נסעה למקומות שונים בהונגריה ולגטאות כדי להזהיר, לחלק תעודות מזויפות וללוות את החברים לבודפשט. ביוני 1944 סייעה לבעלה אלכס ברזל, לו נישאה באפריל אותה שנה, לברוח מהפלוגה לעבודת כפייה ולהגיע לבודפשט. יצאה מהונגריה עם הרכבת של הוועדה לעזרה והצלה. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1945 והייתה בין מייסדי צאלים. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יוכבד ברמט
יוכבד ברמט נולדה בהונגריה בשנת 1924. חברה בתנועת השומר הצעיר. בעזרת תעודות מזויפות שקיבלה מתנועתה הגיעה בשנת 1943 לבודפשט. השתתפה בפעילות בלתי לגלית של תנועתה וסייעה לפליטים שהגיעו מסלובקיה לבודפשט. אחרי כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, עסקה בהשגת תעודות אותנטיות במשרדי רישום אוכלוסין בבודפשט. פעלה יחד עם חברה, נשר אדלר, בהבאת חברי תנועה מערי השדה לבודפשט. בקיץ 1944 ניסתה לעבור, יחד עם קבוצת חברים, במסגרת ה"טיול" את הגבול לרומניה. הקבוצה כולה נתפסה. מאמצי השחרור של חבריה לא עלו יפה. יוכבד גורשה לאושוויץ ושם נספתה בשנת 1944.
אברהם ובתיה ברמן
אברהם (אדולף) ברמן נולד בפולין בשנת 1906. נולד למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. אביו, איסר ברמן, היה פעיל ציוני. ברמן קיבל תואר ד"ר לפילוסופיה באוניברסיטת ורשה, היה מורה בבתי ספר תיכוניים, ופרסם עבודות בתחום הפסיכולוגיה החברתית והחינוכית. הצטרף לתנועת פועלי ציון שמאל, וערך מטעמה את עיתוני המפלגה בפולנית וביידיש. במלחמה היה מנכ"ל ארגון "צנטוס" לעזרת ילדים בוורשה, ומזכ"ל המועצה הפולנית לעזרת יהודים "זֶ'גוֹטָה"-ארגון של פולנים לא יהודים, ויהודים שהציל אלפי יהודים ממוות ברחבי פולין. הודות לקשריו ולמראהו הלא יהודי נע בחופשיות ובאמצעות קשריו הרבים פיתח פעילות נרחבת להצלת היהודים שהתקבצו בוורשה הפולנית לאחר חיסול הגיטו. היה לו גם חלק בהצלת הכתבים של עמנואל רינגלבלום. בינואר 1944 נפל בידי סחטנים אך שוחרר בהתערבות ידידיו הפולנים תמורת כופר נפש. בגטו ורשה נמנה עם ראשי המחתרת היהודית האנטי-נאצית והיה חבר נשיאות הוועד הלאומי המחתרתי. לאחר סיום המלחמה החליט אברהם להישאר בפולין כדי לעזור בשיקום החיים היהודיים. לאחר שחרורה של פולין היה אברהם יו"ר הוועד המרכזי של היהודים הניצולים בפולין וציר בפרלמנט הפולני. באפריל 1950 עלה לארץ ישראל, היה חבר כנסת, עמד בראש ארגון הלוחמים האנטי נאציים בישראל, והיה חבר נשיאות הארגון העולמי של הפרטיזנים היהודיים ואסירי הנאצים לשעבר. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. בתיה טמקין נולדה בפולין בשנת 1907. בשנת 1923 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. ואחרי זמן קצר עברה לארגון הסטודנטים היהודי הסוציאליסטי יוגנט. הייתה מזכירת הארגון. בביתה ברחוב ריבאקי 12 התקיימו ישיבות סודיות של החזית המאוחדת. היא הייתה פעילה גם במפלגת פועלי ציון שמאל. במפלגה הכירה את אברהם ברמן, ובשנת 1936 הם נישאו. בחודשי הכיבוש הנאצי הראשונים התחילה בתיה טמקין ברמן לאסוף ספרים למען ילדי הפליטים. היא נעה בעיר עם מזוודה מלאה ספרים לילדי גטו ורשה. בשנת 1940 הקימה ספרייה לילדים ברחוב לשנו 67. בספטמבר 1942 יצאו בני הזוג ברמן מגטו ורשה אל הצד הארי של העיר. השהייה בצד הארי של ורשה הייתה קשה, והזוג נאלץ פעמים רבות לעבור מדירה לדירה. חזותה החיצונית של בתיה לא הייתה ארית טיפוסית, אבל היא יצאה ממקומות המסתור בכינויה המחתרתי, ברברה או באשיה. בתיה הייתה דמות מרכזית בפעולות הסעד ליהודים. היא ארגנה כ-100 תאי סעד שפעולתם הקיפה יותר מ-2,000 יהודים, ציידה אותם בפנקסי זהות, אישורי מגורים, תעודות נוצריות, כרטיסי מעבר וכרטיסי מזון וכסף כדי שיוכלו לשלם למגורים, לבוש ואוכל. כך הייתה לאחד הכוחות המניעים החשובים של הארגון להצלת יהודים ז'גוטה ואף ניהלה חוליות קשר של הוועד היהודי הלאומי. כמו כן, עזרה ביצירת קשרים בין רופאים לחולים ובין נשים שביקשו להפסיק היריון במציאות הקשה של ורשה בימי המלחמה וסייעה בתשלום על הפלות אלו. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה החליט הזוג ברמן להישאר בפולין כדי לעזור בשיקום החיים היהודיים שם. בספרייה בהנהלתה נאספו כ-120,000 ספרים, מרביתם ביידיש ובעברית. אברהם ובתיה שרדו ועלו לארץ ישראל באפריל 1950. כהכרה על פועלה בימי הכיבוש הנאצי העניקה לה הממשלה הפולנית אות הצטיינות וגבורה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יואל והנזי ברנד
יואל ברנד נולד ברומניה בשנת 1906. הנזי שטיינר נולדה בהונגריה בשנת 1912. בגיל צעיר עבר יואל לגרמניה. בתחילת 1933 נעצר באשמת פעילות אנטי-נאצית ונדון לשתי שנות מאסר. עם שחרורו ברח מגרמניה להונגריה. בשנת 1935 נישא להנזי. אנזי הייתה פעילה ציונית מגיל צעיר וממייסדי תנועות הנוער החלוציות נצ"ח והנוער העובד בהונגריה. בני הזוג ברנד הקימו מפעל סריגה. את פעילותם החלו בסיוע לפליטים מזדמנים שנמלטו להונגריה מאימת הנאצים לפני השואה. ביוני 1941 הצטרפה הונגריה למלחמה לצד הגרמנים והתחילה במבצע לגירוש 100,000 יהודים חסרי אזרחות הונגרית מתחומה. הנזי ויואל עשו את ביתם למרכז סיוע ליהודים נרדפים, בעיקר פליטים מארצות שכנות. הם ניצלו קשרים ודיווחו על זוועות הגירוש לשר הפנים ההונגרי. השר הביע זעזוע והורה בו במקום על הפסקת הגירוש. שבע רכבות מגורשים הוחזרו, ויהודים שכבר נעצרו לצורך גירוש שוחררו. השואה בסלובקיה התחילה בשנת 1942, ופליטים סלובקים הגיעו ומצאו מקלט וסיוע אצל הברנדים. על רקע פעילות זו התגבשה סביבם קבוצת פעילים ששמה לה למטרה לסייע לפליטים יהודים שברחו להונגריה ממדינות אירופה הכבושות. סיוע לפליטים אלו היה כרוך בסכנת חיים ממשית. עד כיבוש הונגריה בידי הגרמנים עזרו הברנדים ליהודים רבים ממדינות אירופה הכבושות להגיע להונגריה באמצעות הברחת גבולות, אספקת תעודות מזויפות, אספקת ביגוד וכסף ומציאת מקומות מגורים. הנזי ברנד הייתה שותפה פעילה בהצלתם של יהודים רבים ובעיקר ילדים. אחרי הפלישה הגרמנית להונגריה יזמו ברנד וקסטנר פנייה לאס־אס בניסיון להמשיך בעסקות כופר דוגמת אלו שהחלו שנתיים קודם בסלובקיה. הקשר נוצר באמצעות סוכני מודיעין גרמנים שסייעו ליואל לפני הכיבוש. לאחר שורת מגעים עם עוזריו של אייכמן זומן יואל ברנד אל אדולף אייכמן, והוא הציע לברנד לתווך בין הגסטפו לג'וינט וטען כי יהיה מוכן לשחרר מיליון יהודים בתמורה לאספקה של עשרת אלפים משאיות עמוסות סחורות. ברנד היה צריך לצאת לעולם החופשי ולהעביר ליהודים את דבר ההצעה. הוא הצליח למסור מידע מדויק על השמדת יהודי אירופה לאמריקאים, וזו כנראה הסיבה להתערבותו יוצאת הדופן של הנשיא רוזוולט, שאיים בהפצצת בודפשט אם יימשכו הגירושים מהונגריה. בעקבות איום זה הופסקו הגירושים בתחילת יולי 1944, וכך ניצלו יהודים רבים. במסגרת מאמציו להציל את יהדות הונגריה נסע ברנד לסוריה כדי לפגוש שם את משה שרת, אבל הצליח לפגוש אותו רק אחרי שנעצר בידי הבריטים. לאחר פגישה עם אייכמן החליטה הנזי להביא איתה גם את קסטנר לפגישות, וכך הפכו שניהם לנושאים ונותנים עם הנאצים. למרות חוסר הסיוע של משלחת ההצלה באיסטנבול הצליחו הנזי וקסטנר לשכנע את הגרמנים שהסיבה לחוסר ההיענות של היהודים להצעה הגרמנית מקורה בחוסר אמון שנובע מהמשך ההשמדה של יהדות הונגריה. בעזרת תירוץ זה הם הצליחו להביא לשחרורם של כ-1,700 נוסעי רכבת ההצלה המיוחסת לקסטנר, לשלוח 15,000 יהודים לאוסטריה במקום לאושוויץ, להביא להפסקת ההשמדה באושוויץ בנובמבר 1944 ולעוד הישגים רבים שהביאו להצלתם של יהודים רבים. במאי 1944 נעצרו הנזי ועוד חברי ועדה בידי הבולשת ההונגרית שרצתה לגלות מידע על שליחותו של יואל ברנד ועל זיוף התעודות. הנזי עונתה, אך סירבה לגלות לחוקרים את הפרטים הידועים לה. היא שוחררה בהתערבות הגרמנים שלא היו מעוניינים שפרטי שליחותו של יואל ייוודעו להונגרים. ביוני 1944 ניסתה הנזי להציל את הצנחנים פרץ גולדשטיין ויואל פלגי שהגיעו באותו זמן לבודפשט והיו במעקב של הבולשת ההונגרית. הנזי אפשרה לפלגי לשהות בביתה. פלגי נעצר שם בידי ההונגרים. בקיץ 1944 מונתה הנזי לראש אגף הכלכלה במחלקה A של הצלב האדום הבין-לאומי שהקים אוטו קומוי, לכאורה, להגירת ילדים. במסגרת זאת דאגה להשגת מזון לגטו היהודי המורעב, לבתי הילדים ולמקומות מסתור אחרים כמו בית הזכוכית, שבהם שהו יהודים בשבועות האחרונים של המלחמה. יואל והנזי זכו באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
הנס ברנדווין
הנס ברנדווין נולד בפולין בשנת 1915. בנעוריו הצטרף לתנועת בית״ר והתקדם בה עד שנעשה סגן מפקד האזור. בספטמבר 1939 ברחו הוריו עם אחיו ארנסט ואחותו רות והגיעו לסיביר. הנס בחר להישאר בעיירה בילסקו שבפולין על מנת להשתמש בהכשרה שקיבל ולהקים תנועת מחתרת. כאשר הגרמנים הגיעו לעיירה, הם חיפשו אחריו מפני שידעו כי ארגן את החרם האנטי-היטלראי לפני פרוץ המלחמה. הנס נאלץ לברוח, עבר לקרקוב ושם התגורר אצל חברים. בקרקוב החל לפעול עם עמיתו משכבר הימים, יולק ברנד, איש התנועה הרוויזיוניסטית, ובמהרה נעשה לאחד המארגנים המובילים של תנועת בית״ר שירדה למחתרת. הנס ויולק הגיעו לורשה באפריל 1941, שם נוכחו לדעת שמצב היהודים בגטו בכי רע ושחסרה מנהיגות, משום שהגרמנים מיהרו לעצור את כל אנשי ההנהגה היהודית. יולק ידע שקיים ביקוש גדול לעובדים בחוות החקלאיות הרבות של אזור הרובישוב, ולכן הציע להנהגת בית״ר שהוא יסדיר את העברת החברים לחוות ואת העסקתם שם. בתחילה היו רוב היהודים בגטו חשדנים כלפי כל שינוי ולכן הסתייגו מן המהלך. אולם כשהחלו להגיע מכתבים מן המתנדבים בחוות שסיפרו על התנאים הטובים ועל היעדרם של הגרמנים, מיהרו בית״ריסטים רבים להתנדב. במשך הקיץ עברו יותר מ-600 איש מורשה להרובישוב. הנס הוא שהוציא אותם מן הגטו לחוות בקבוצות קטנות. ביוני 1941 הפרו הגרמנים את ההסכם בינם ובין ברית המועצות ופתחו במתקפת פתע. באפריל 1942 הבינו הכול כי הגרמנים מתכוונים להשמיד את כל היהודים, ולא רק את המתגוררים בשטחי רוסיה הסובייטית. יולק והנס הבינו שכל הניסיונות להרחיק את הבית״רים מן הסכנה המיידית חייבים להיעשות בקבוצות קטנות, ולשם כך דרושים מפקדים מאומנים היטב. אלכסנדר רנושי קיבל את קריאתם והתייצב מייד למשימה. הוא הוליך קבוצות קטנות של בית״רים מחוות חקלאיות בסביבת בלז. בסוף יולי 1942 כיתרו אנשי הגסטפו והמשטרה האוקראינית את העיר בלז ויהודיה נלכדו בתוכה. אלכסנדר ומרי חברתו החלו לצעוד לכיוון הרובישוב. מרי לא הרגישה טוב כשעזבו את בלז ולכן העלה אותה אלכסנדר לאחד הקרונות שנועדו לחולים ולקשישים. בהרובישוב התחילו סלקציות לא רשמיות, ואלכסנדר שאף להרחיק אותה מהן. אחד הרופאים אשפז את מרי בבית חולים באבחנה של טיפוס, מפני שידע שהגרמנים מפחדים פחד מוות ממגפות. אלכסנדר היה אחד מ-20 האנשים שקיבלו כרטיסים אדומים שאפשרו לו להישאר בעיר בעת שישלחו את כל האחרים, אך הוא שינה את השם בכרטיס לשמה של מרי. כשהגיע רגע המשלוח הציל אותו קצין שחיבב אותו והוציא לו כרטיס אדום נוסף. כשמרי החלימה חזרו השניים לבלז ומצאו שם שלוש משפחות יהודיות שהצליחו להסתתר. מרי הצליחה להשיג לכולם תעודות אריות בקרקוב וחזרה כששערה צבוע לבלונד. הם ברחו לקרקוב ושם יצרו קשר עם עמיתיהם בתנועת בית״ר. בנסיעותיו הרבות והמסוכנות הלוך ושוב הצליח הנס להוציא כ-600 איש מגטו ורשה. הנס נתפס באחת מתחנות הרכבת ונשלח לאושוויץ. יולק הצליח לגייס את היהודים בהרובישוב והציע להם לקחת לנסיעה ברכבת כלי עבודה ואקדחים. בזכות אלה הצליחו להימלט מהרכבת כאשר הגרמנים החלו לירות ולרדוף אחריהם, יולק נפגע ונהרג, חלק הבורחים הצליחו להימלט ליער הסמוך. הנס ויולק שילמו על גבורתם בחייהם.
יהודית ברק
יהודית ברק נולדה בשנת 1921 בהונגריה. הייתה חברה בתנועת השומר הצעיר. הצטרפה לתנועה יחד עם אחותה הגדולה, לאה. בשנת 1938 עברה לבודפשט ומשם נשלחה להכשרה באיזבק, כהכנה לעלייה ולחיים בארץ. כעבור שנה, לאחר שההכשרה פוזרה, חזרה לבודפשט. משנת 1942 סייעה בקליטת פליטים יהודים שהגיעו מפולין ומסלובקיה לבודפשט. לאחר פלישת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, פעלה בהספקת תעודות מזויפות לנזקקים. עסקה בהכנת בונקר למסתור עבור פ ליטים באחד מפרברי הבירה. בסוף יוני 1944 עזבה את הונגריה ברכבת של הוועדה לעזרה והצלה. עלתה לארץ ישראל בשנת 1945 והצטרפה לגרעין בקיבוץ נגבה.
נחמן ברקו
נחמן ברקו נולד בהונגריה בשנת 1927. חבר בתנועת דרור הבונים. בשנת 1942 נסע לבודפשט כדי ללמוד חשמלאות וקיים קשר עם חברי תנועתו. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, החל להיות פעיל במחתרת. קיבל תעודות מזויפות מווילי איזיקוביץ. לפי הנחיות של צבי גולדפרב, עסק בהשגת תעודות אריות, בהברחת יהודים לרומניה ובבניית בונקרים. באוגוסט 1944 ניסה לעבור את הגבול לרומניה. נתפס, נחקר והועלה לרכבת גירוש, אולם הצליח לברוח בקרבת בודפשט. הגיע לרחוב בארוש, למרכז המחתרתי של תנועתו. לבוש מדי "לוונטה" (ארגון הנוער הקדם-צבאי) ביצע שליחויות שונות, בעיקר בהספקת מזון לבונקרים. הוא נאסר שוב והובא לבית הסוהר בשדרות מרגיט. הועבר לגבול אוסטריה שם הועסק בפינוי פצצות. בסוף מרץ 1945 שוחרר על ידי הצבא האדום. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1946. היה ממייסדי מושב בית חנניה. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
סנדור ברקס
סנדור ברקס נולד בהונגריה בשנת 1900. אביו היה מנהל רכבת הונגריה. סנדור הבין שתמיד יהיה מוכר בתור בנו של אביו המפורסם, לכן החליט לעזוב את הונגריה. בשנת 1919 עבר לגרמניה. עבד בבנק בפרנקפורט, עבר להולנד בשנת 1926, באישור מעסיקיו. בשנת 1934 קיבל אזרחות הולנדית. זמן קצר לפני שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה, קרא את ספרו של היטלר, "מיין קאמפ". הוא היה בהלם ממה שקרא ומיד הלווה ספר זה לכל חבריו בהולנד. בשנת 1940 הוא הקים קבוצת מחתרת מזוינת קטנה, שלימים נהפכה CS-6. שנה לאחר מכן היה עליו להסתתר. הוא הוריד את הכוכב הצהוב מבגדיו והשיג לעצמו תעודות מזויפות. בהמשך הצטרף סנדור לקבוצת "טרוו" שעסקה בהסתרת ילדים יהודים שהוצאו ממעון "דה קרש" באמסטרדם. בנוסף, ביקש מכל היהודים להסתתר ולא למלא את דרישות הועד היהודי לעבור למחנה וסטרברוק. סייע לוולטר סוסקינד להעביר ילדים יהודים רבים מהמעון באמסטרדם למשפחות לא-יהודיות בלימבורג ופריסלנד (עיירות בדרום ומזרח הולנד). שם הילדים הוסתרו עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה, מונה להיות ראש ארגון OPK לאומנת ילדים. תפקידו היה להחזיר ילדים יהודים שהוסתרו בסביבה לא יהודית,לסביבה יהודית. שרד את המלחמה ונשאר לגור בהולנד. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.