סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות א' (2)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות א'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעו ד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
ליאו אטינגר
ליאו אטינגר נולד באוסטריה בשנת 1912. סיים לימודי רפואה באוניברסיטת מסריק בבָרנוֹ. בשנת 1937 גויס לחיל האוויר הצ׳כוסלובקי בדרגת קצין. בשנת 1939 נמלט מרדיפות הנאצים והגיע לנורווגיה בתור פליט. בנורווגיה ארגן הברחה של ילדים יהודים מצ׳כוסלובקיה לבית הילדים היהודים באוסלו. הוא קיבל אישור לעסוק בפסיכיאטריה בנורווגיה בעיר בודו, אך האישור נשלל על ידי הנאצים לאחר שפלשו לנורווגיה בשנת 1940. הוא נשאר במחתרת מינואר 1941 עד שנעצר במרץ 1942. נכלא בכמה מקומות ברחבי נורבגיה, ולבסוף גורש על הספינה "גוטנלנד" לאושוויץ ב-24 בפברואר 1943. מאוחר יותר הועבר לבוכנוואלד. לאחר שניצל חזר לנורווגיה והתמחה בפסיכיאטריה. בשנת 1966 מונה לפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת אוסלו והיה ראש הקליניקה הפסיכיאטרית באוניברסיטה. לאחר המלחמה הקדיש אטינגר את כל זמנו ומאמציו לחקר הסבל האנושי עם דגש על הפסיכיאטריה הקלינית ופסיכיאטרית אסונות. מחקריו היוו ציון דרך בחקר ההשפעות הפסיכולוגיות והפיזיות ארוכות הטווח של מתח קיצוני ובחקר חווית הפליט. בין פרסומיו נכללים "ניצולי מחנות הריכוז בנורווגיה ובישראל" (1964), "תמותה ותחלואה לאחר לחץ קיצוני" (1973). ליאו ואשתו ליזל הקדישו את חייהם לקידום זכויות אדם ולמאבק נגד אי-צדק וגזענות. היה להם תפקיד חשוב בתנועת זכויות האדם בנורווגיה. הודות למאמציהם הייתה נורבגיה המדינה הראשונה בעולם אשר עסקה בפסיכיאטרית אסונות. כאשר ארגון הבריאות העולמי פרסם בשנת 1992 את סיווג המחלות הבין-לאומי הוא כלל קטגוריה ״שינוי אישיותי מתמשך בעקבות חוויה קטסטרופלית״, מושג אבחוני המבוסס על עבודתו של אטינגר.
יחזקאל אטלס
יחזקאל אטלס נולד ברוסיה בשנת 1913. היה רופא ומפקד יחידת פרטיזנים, במסגרת מחנה משפחות, שפעלה להצלת יהודים במסגרת מחנה משפחות. למד רפואה בצרפת ובאיטליה. בשנת 1938 קיבל תעודת הסמכה דוקטור לרפואה מאוניברסיטת מילנו. הוא שב לפולין ועבד כמתמחה בבית חולים בעיר לודז'. בשנת 1939 ברח מהכיבוש הגרמני לעיר לבוב שנשלטה על ידי הסובייטים. ביוני 1941 נכלא בכלא המקומי. ב-24 בנובמבר 1941, חמישה חודשים אחרי שהגרמנים כבשו את המקום, נספו הוריו ואחותו בגטו ויחזקאל שרד כרופא לאיכרי הסביבה והגיש עזרה רפואית לחיילים סובייטים ששרדו ביער. כשחוסל גטו דרצ'ין ב-24 ביולי 1942, ארגן יחזקאל את הנמלטים משם בפלוגת פרטיזנים יהודית, והוא היה למפקדה. פלוגתו גדלה עד ל-120 איש והייתה נתונה למרותו של בולאט, מפקד גדוד הפרטיזנים הסובייטים שלחם ביערות ליפיצ'יאנסק. יחד עם הד"ר יוסף רקובר הקים אטלס בית חולים שדה. בית החולים שירת יהודים ופרטיזנים רוסים גם יחד. בספטמבר 1942 ערכה פלוגתו של אטלס מספר התקפות על רכבות גרמניות שהובילו אספקה לכוחות הגרמניים. באוקטובר 1942 ערכו התקפה על הגרמנים בעיירה ז'טל והרגו 30 גרמנים. ב-6 באוגוסט 1942 נערכה האקציה השנייה בגטו ז'טל. כ-600 יהודים פרצו מהגטו, ברחו ליערות הסביבה וחלקם הצטרפו לפלוגה של ד"ר אטלס. בנוסף לפעילות נגד משתפי הפעולה שהרגו והסגירו יהודים, סייע למחנה המשפחה שקם ליד פלוגתו, שכלל יהודים שברחו מהגטאות. ב-5 בדצמבר 1942 נפצע אטלס בקרב עם הגרמנים ליד ויילקה ונפטר כעבור מספר שעות. לפני מותו מסר את הפיקוד לאליהו ליפשוביץ. מן הראוי לציין את המצילים הנוספים שפעלו יחד עם אטלס: אגולניק משה, באראנובסקי ברל, בוגדוש ישראל, בורנשטיין שמואל, בקנשטיין אליהו, ג ניסן, דומברובסקי בנימין, דומברובסקי דוד, זלאטוגורי הרשל, זליקוביץ' חיים, לבקוביץ אברהם, ליפשוביץ חיים, ליפשוביץ טניה, מילר ניסן, מינקובסקי מונק, פאצובסקי לייזר, פינוס פנחס, קארפובסקי הרש, קארפובסקי אברהם, רוזנטל יצחק ושלקוביץ חיים.
אסף אטשילדי
אסף אטשילדי נולד באוזבקיסטאן. השתייך לעדת ג'אדיר, עדה אשר הייתה אנוסה לקבל עליה את הדת המוסלמית. למד רפואה ברוסיה ועבד כרופא פנימי בבתי חולים במוסקבה. בגלל דעותיו הפוליטיות נאלץ לעזוב והגיע לפריז, ושם נאלץ לחזור כמעט על כל לימודיו. בשנת 1935 סיים את לימודיו והחל לעבוד בצרפת. בפריז היה הרופא של הקהילה הגרוזינית. לו ולמשפחתו הייתה חסות מהיועץ הראשי של השגרירות המלכותית האפגנית. יועץ זה היה מוכן להעיד כי אטשילדי ומשפחתו אינם יהודים. ההצלה הסתמכה על תקדים שהושג עבור יהודי גאורגיה והקראים מחצי האי קרים בעזרת הטענה כי מוצאם האתני אינו מגזע יהודי, ולכן חוקי ההפליה אינם חלים עליהם. טענות אלו נתקבלו בקרב חלק מזרועות השלטון הנאצי, לעיתים משיקולים תועלתיים מדיניים. אטשילדי הציל מפני גירוש 150 מיהודי בוכרה שהתגוררו בצרפת וכן קבוצה מיהודי איראן. בהצלת יהודי איראן היה מעורב גם הקונסול הכללי של איראן אבדול חוסין סאראדי. הוא שחרר אנשים ממעצר. בפברואר 1942 התייצב במשרדי הגסטפו ונפגש פעמיים עם מפקד מחנה הריכוז דרנסי כדי לשחרר שלושה אחים. במאי 1944 שחרר אם ושלושת בניה. בהמשך שחרר יהודי שהיה כלוא חצי שנה אצל הגסטפו ואישה שנעצרה בידי אנשי המיליציות בפריז. בשנת 1943 עצרו אותו שוטרים גרמנים ואנשי מיליציה בעקבות הלשנה שהוא יהודי. לאחר מותו הוענקו לו עיטורים על גבורתו ממשלת צרפת. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
פלה בוטק איזבוצקי
פלה בוטק נולדה בפולין בשנת 1923. משפחתה של פלה היגרה לבלגיה בשנת 1927. במאי 1940, כאשר פלשו הגרמנים לבלגיה, החליטו הוריה לברוח לצרפת. במונפליה פגשה את מנהלת הג'וינט במקום, וזו הזהירה אותה ואת משפחתה שהגרמנים עומדים לעצור יהודים. פלה החליטה להזהיר את 37 הפליטים היהודים שהיו באותה עת בפוזול ויחדיו הם הלכו ברגל למונפליה. רובם ניצלו הודות לתושייתן של פלה ושל מנהלת הג'וינט. הודות לסיוע של ארגון הצופים היהודים בצרפת חברה פלה אל שתי נשים לא יהודיות: ז'וליט וידאל ומרינט גי, אשר התגוררו בעיר סנט אטין. הן החליטו לשכור בית מלון ולהפוך אותו לבית מקלט ל-42 ילדים יהודים. פלה הייתה ממונה על הבנות ובנוסף לכך פעלה במחתרת כבלדרית להעברת תעודות זהות מזויפות. נורית ראובינוף, ששהתה שנתיים בבית היתומים מספרת: "התייחסו אלינו שם בצורה יוצאת מן הכלל. מנהלות המוסד עמדו על כך שלא נשנה את הדת שלנו, שנזכור ולא נשכח שאנחנו כולנו יהודים. קיבלנו שבת עם הדלקת נרות, חגגנו חנוכה, פסח ואפילו דאגו לנו למתנות לפני החגים." בשנת 1944 שוחרר האזור, מעט מהילדים הצליחו למצוא את הוריהם. רובם הועברו לבתי היתומים של ארגון אוז"ה. תפקידה של פלה היה לקלוט ולהעביר ילדים שהוסתרו במשך המלחמה בשווייץ לבתי היתומים. בנוסף היה עליה למצוא ילדים שהוסתרו במנזרים או אצל משפחות לא יהודיות ולהחזירם להוריהם או להעבירם למוסדות יהודיים כדי להשיבם לחיק היהדות. "137 ילדים הצלתי שם," סיפרה פלה, "זו הייתה ממש עבודת קודש. כשעליתי ארצה, לא היה מי שייקח את העבודה שלי. לצערי, השארתי הרבה ילדים במנזרים." פלה נשארה בקשר עם הילדים שהןציאה מהמנזרים ומהמשפחות הלא יהודיות, ועם שתי הנשים הלא יהודיות ז'וליט ומרינט שסייעו בהצלת יהודים. ביוני 1947 נישאו פלה ודוד איזבוצקי בבריסל, אך חייהם המשותפים נקטעו כאשר דוד נאלץ לעלות ארצה לפני שתוקף הסרטיפיקט שלו יפוג. בינואר 1948 קיבלה פלה גם היא סרטיפיקט עלתה לישראל והתאחדה עם בעלה
חיים ישראל אייז
חיים ישראל אייז נולד באוקראינה בשנת 1876. בצעירותו היגר לציריך בשווייץ הנייטרלית והיה לאיש עסקים מצליח. היה בין מקימי אגודת ישראל בשנת 1912 ומפעיליה המרכזיים. במלחמת העולם הראשונה, בשנים 1918-1914, הקים מערכת להעברת מידע על מיקומם וצורכיהם של הפליטים היהודים הרבים ודאג למחסורם. בהיותו רב היה בין הראשונים שקיבלו תיאור מפורט על המתרחש בארצות הכיבוש הנאצי. זאת באמצעות מאות מכתבים שקיבל ואשר תיארו את הסבל בגטאות ובמחנות ההשמדה. הפעיל רשת שמטרתה הצלת יהודים במקומות שבהם היו נתונים לסכנת מוות. המערכת כללה שליחים בארצות הכבושות, רשת של סייענים בצלב האדום ואנשי קשר בשגרירויות הזרות בברן שבשוויץ. כשהחלו להגיע מאירופה תיאורים על הרעב והמחסור, העביר חיים ישראל כספים לידיד בליסבון, וזה היה רוכש מוצרים יקרים כמו קקאו, קפה, סוכר, תה וסרדינים, כדי שהיהודים יוכלו להחליפם במוצרים בסיסיים. את המזון שרכש היה חיים מעביר לז'נבה, שם היו לו קשרים טובים עם יו"ר הצלב האדום. אנשי הצלב האדום הבין-לאומי היו מעבירים חבילות מזון לסניפם בגרמניה ומחלקים אותם לנמענים. חיים עשה מאמץ מיוחד לאפשר ליהודי הגטו לקיים מצוות כהלכתן, ובחגים שלח את ארבעת המינים, מצות ויין. את המשלוחים מימן לעיתים קרובות מכיסו. חלק גדול מהונו הוקדש למטרה זו. חיים יצר קשרים עם הקונסולים של פרגוואי ושל אל-סלוודור כדי שינפיקו תעודות זהות ודרכונים דרום אמריקאים ליהודי הגטו בפולין. כך הונפקו עשרות אלפי תעודות דרום אמריקאיות ונשלחו ליעדן בידי שליחים או באמצעות הדואר. היהודים בעלי התעודות קיבלו יחס מועדף ורבים מהם ניצלו ממוות.
ברוך אייזינגר
ברוך אייזינגר נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1927. חבר בתנועת מכבי צעיר. בשנת 1942 ברוך ושלוש אחיותיו עברו את הגבול להונגריה, נתפסו והוחזרו לסלובקיה, אולם בניסיון שני הצליחו לברוח ולהגיע לבודפשט. בבודפשט עבד עד שנת 1944 במפעל לייצור שמנים בזהות בדויה, כשברשותו מסמכים מזויפים. היה המקשר של המעבדה לתעודות מזויפות שברחוב רוז'ה ואחר כך ברחוב ברוש. בדצמבר נתפס בעקבות הלשנה של האיש שאצלו הזמין חותמות מזויפות. נעצר ועונה, אך לא גילה דבר. הועבר למקומות מעצר שונים, עד שהצליח לברוח והגיע לאחד הבתים המוגנים שהיו בחסות שוויצרית, ושם פגש את חברי תנועתו. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
זאב אייזיקוביץ
זאב אייזיקוביץ נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1924. אביו היה פעיל במפלגה הקומוניסטית. בשנת 1942 נאסר בידי הריגול ההונגרי, עונה ונרצח. בשנת 1941 עבר זאב לבודפשט ולמד אלקטרוניקה. בראשית 1944 הצטרף לתנועת דרור הבונים. קיבל צו גיוס לפלוגת עבודה והתגייס. עבד בסלילת מסילת ברזל, ברח והצטרף למחתרת. למד להכין חותמות מזויפות ועסק בייצור ובהפצה של תעודות מזויפות, בהכנת בונקרים ובאימון בנשק. ב-7 בדצמבר 1944 נתפס עם נשקה וצבי גולדפרב ונכלא בבית הסוהר הצבאי בשדרות מרגיט. אחרי חקירה ועינויים של כשבוע ימים הועבר לעיר שופרון. חוקרים שהגיעו בעקבותיו לשופרון הודיעו לו שיוצא להורג בתלייה, אולם בסופו של דבר הוחזר עם שני חבריו לבודפשט לבית הסוהר בשדרות מרגיט. ב-23 בדצמבר 1944 שוחרר עם אסירים נוספים במבצע הצלה נועז של חברי המחתרת. אחרי השחרור המשיך בפעילות התנועתית במסגרת העלייה הלגלית והבלתי לגלית לישראל. באוגוסט 1946 עלה באיטליה על אונייה בדרכו לארץ. האונייה נתפסה ע"י הבריטים ונוסעיה הובאו לקפריסין. שוחרר ועלה לארץ ישראל בינואר 1947 והצטרף לקיבוץ דפנה. במלחמת העצמאות התנדב לצה״ל ושירת בגדוד 13 של חטיבת גולני. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
חווה אייכלר
חוה אייכלר נולדה בהונגריה בשנת 1923. בגיל 15 הצטרפה חוה לתנועת הנוער הציוני. בשנים 1943-1942 הסתירו חוה ומשפחתה פליטים יהודים מסלובקיה ומפולין. לאחר פלישת גרמניה להונגריה במרץ 1944, שהתה חוה עם משפחתה ב"בית מסומן" ושמרה על קשר עם חברי תנועתה. הצטרפה לפעולת המחתרת ועסקה בחלוקת תעודות מזויפות לחברים שהיו בערי השדה. נטלה חלק במבצע להברחת יהודים לרומניה במסגרת מבצע הטיול-הברחת גבולות. אחרי עליית מפלגת החץ בראשות סאלשי לשלטון בהונגריה,באוקטובר 1944, שהתה בבית הזכוכית והמשיכה להשתתף בפעילות המחתרת. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1946 באוניית המעפילים "ביריה". זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אשר איינהורן
אשר אנשל איינהורן נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1915. משנת 1933, בהיותו חבר בתנועת החלוץ הצעיר, עסק בפעילות ציונית בקרפטים. בשנת 1933 נשלח להכשרה בקולוצ'אבה אלשוקאלוצ'ה. הוא שימש רכז אזור טיצ'ו והקים הכשרות חדשות. בסוף 1937 התגייס לצבא. בשנת 1942 נעצר בעיר מגוריו סולוטווינה אקנסלטינה בעוון פעילות ציונית. נחקר במשך עשרה ימים ושוחרר. בראשית 1944 עסק בחפירת בונקרים להסתרת יהודים באזורים כפריים נידחים, במטרה להציל אותם משילוח למחנות ההשמדה. אגר מלאי של ציוד צבאי, נשק ותחמושת. נתפס וגורש לאושוויץ ומשם לדכאו. אחרי השחרור שב לבודפשט. נבחר לחבר מרכז תנועתו ונשלח לקרפטורוס, במטרה לפעול שם בקרב הנוער היהודי, להביאו לבודפשט ולהכשירו לעלייה לארץ ישראל. שרד ועלה לארץ ישראל עם משפחתו באונייה "אקסודוס" בשנת 1945. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
האחים איינהורן
שולמית רויטמן איינהורן - נולדה בשנת 1924. חברה במחתרת היהודית בצרפת. סייעה למשפחות להסתתר וארגנה עבורם תעודות מזויפות. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. ארתור איינהורן - נולד בשנת 1923. חבר תנועת הנוער הציונית של המחתרת היהודית בצרפת. הבריח יהודים מעבר לגבול לספרד, זייף תעודות וסייע למצוא מקומות מסתור עבור יהודים בכפרים באזור. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. ארנה איינהורן - נולדה בשנת 1929. אחות של שולמית וארתור איינהורן, חברת המחתרת היהודית בצרפת. זייפה וחילקה תעודות וארגנה מזון עבור משפחות מסתתרות. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יוסף איתאי
יוסף איתאי (יושקו אינדיג) נולד ביוגוסלביה בשנת 1917. בהיותו מדריך בתנועת השומר הצעיר ביוגוסלביה, פעל במשותף עם רחה פרייאר להצלת 120 ילדים יהודים מגרמניה ואוסטריה, שאבותיהם נספו במחנות ריכוז בגרמניה והוברחו לזגרב שביוגוסלביה. ימים אחדים לפני פלישת הגרמנים ליוגוסלביה באפריל 1941 העלה איתאי 90 נערים נושאי סרטיפיקטים על רכבת שיצאה מזאגרב וליווה אותם עד בלגרד בדרכם לארץ. ביולי 1942 הגיעה הקבוצה לנוננטולה שבצפון איטליה ושוכנה ב"ווילה אמה". הכומר אריגו בקארי וג'וזפה מוריאלי דאגו שם לצורכיהם. הם חיו בווילה כשנה בסיוע האוכלוסייה המקומית, עבדו בחקלאות בשדות הסמוכים והשתתפו בשיעורי מלאכה, נגרות ותפירה. בספטמבר 1943, לאחר כניעת איטליה לגרמניה, הוסתרו הילדים אצל משפחות ומוסדות דת קתוליים באזור. באוקטובר 1943 הוברחו הילדים מאיטליה לשווייץ. מי שעזר וסייע בהברחת הילדים מאיטליה לשווייץ היה גופרדו פצ'יפיצ'י, יהודי איטלקי בגיל 43 שהיה פעיל למען הפליטים היהודים בתקופה השואה. בשלב מסוים, השהות של הקבוצה באיטליה הפכה להיות מסוכנת והקבוצה הייתה חייבת לברוח. איתאי החליט שצריך להבריח את הילדים לשווייץ. איתאי פנה לגופרדו וזה עזר לקבוצה לחצות את הגבול לשווייץ ובזכותו הם ניצלו. איתאי ביקש מגופרדו להצטרף אליו עם הקבוצה במעבר לשווייץ במטרה להציל את חייו. גופרדו ענה לו שיש עוד יהודים להציל ובחר לחזור ולהמשיך להציל ולהבריח עוד יהודים. בהמשך פעילותו נתפס גופרדו ונשלח לאושוויץ, שם מצא את מותו. הילדים ואיתאי שרדו ועלו לארץ ישראל כשנה וחצי לאחר מכן בשנת 1945. איתאי ליווה את הקבוצה במשך ארבע וחצי שנים. יוסף איתאי כתב את הספר "ילדי וילה אמה": ספר זה הוא סיפור אישי של מדריך בתנועת נוער שעל כתפיו הצעירות הוטלה האחריות לחייהם של עשרות ילדים נטולים מאב ואם. מתוארת בו רקמת חייה ועמידתה על הנפש של חבורת נערים בהתהוותה. יוסף איתאי וגופרדו פצ'יפיצ'י זכו באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
טוסיה אלטמן
טוסיה אלטמן נולדה בפולין בשנת 1918. בת 11 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. בסתיו 1938 הוזמנה להצטרף להנהגה הראשית בוורשה, ותפקידה היה תכנון וריכוז הפעילות החינוכית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, נמלטה עם חברים מהנהגת השומר הצעיר לאזור הכיבוש הסובייטי בווילנה. לצד חברים בכירים אחרים בשומר הצעיר, בהם מרדכי אנילביץ', לקחה חלק בפעילויות ההנהגה הראשית, בארגון ובעזרה לחברי התנועה שהגיעו תשושים מפולין ובגיבוש המסגרות החברתיות והכלכליות שנוצרו בחיי התרבות. בשל הידיעות על חניכי התנועה שנשארו ללא הנהגה בפולין הוחלט כי תחזור לשטחי הכיבוש. עם הקמת הארגון היהודי הלוחם ביולי 1942 נשלחה לצד הארי של ורשה לשמש קשרית במחתרת. בחירתה לשליחות בצד הארי ליצירת קשרים עם המחתרות הפולניות הייתה טבעית: היא הייתה דמות מרכזית בשומר הצעיר, דוברת פולנית רהוטה, חברותית ומנוסה בחיים שמחוץ לחומות, בדרכי הקיום וההישרדות בצד הארי. במסגרת פעילות זו הבריחה נשק, הוציאה קבוצות חברים מהגטו לשורות הפרטיזנים, עזרה לפליטים להסתתר והעבירה כספים למימון פעילות המחתרת. בשנת 1943 חזרה לגטו, נלכדה והובלה לגירוש, אך הצליחה לברוח. לחמה במרד גטו ורשה והייתה עם ההנהגה הראשית בבונקר ברחוב מילא 18. היא העבירה ידיעות, הערכות מצב ונשק. מדי פעם יצאה מבונקר המפקדה למשימות חילוץ חמושה באקדח וברימונים. ב-8 במאי 1943 התגלה הבונקר. פצועה ברגלה ובראשה הצליחה להימלט דרך תעלות הביוב והסתתרה בבית החרושת לצלולואיד עם לוחמים יהודים. ב-24 במאי 1943 פרצה שריפה בבית החרושת בו הסתתרה. טוסיה נכוותה קשה וברחה עם חברתה שפרה. טוסיה ושפרה נלכדו בידי המשטרה הפולנית והוסגרו לגסטפו. בסוף מאי 1943 מתה מפצעיה והיא בת 25 במותה.
ליאון ויוסף אליגולאשווילי
ליאון אליגולאשווילי נולד בגיאורגיה בשנת 1912. ליאון ודודו יוסף אליגולאשווילי הצילו כ-1,000 יהודים בני הקהילה הגיאורגית ויהודים נוספים מפריז. יוסף היה חבר בממשלה הגיאורגית העצמאית עד שיצא עם חבריו שבצמרת המדינה לצרפת בעקבות הכיבוש הסובייטי בשנת 1921. ליאון הגיע לפריז בספטמבר 1940, ומאז היה שותף פעיל בכל ההתייעצויות והפעולות. לאון דחף למצוא סידור רשמי למעמדם של היהודים הגיאורגים בפריז. כשיצאה הפקודה שעל היהודים בצרפת להירשם במשטרה, הורו להם מנהיגי הגיאורגים הנוצרים לא להירשם. יוסף הציע שהמנהיגים הגיאורגים יפנו לגרמנים כדי להוציא רשמית את היהודים הגיאורגים מהחובה לציית לחוקים האנטי-יהודיים. הרעיון של ליאון היה שהמנהיגות הגיאורגית הגולה תנצל את המלחמה שבין רוסיה לגרמניה ותבטיח לגרמנים עזרה במימוש מטרתם למגר את הבולשביקים בתמורה לקבלת ההקלות. בדרך זו קיבלה הקהילה היהודית הגיאורגית היתר להנפיק תעודות זהות, והן הופצו ל-243 משפחות, מתוכן רק 80 משפחות גיאורגיות. המשפחות האחרות החליפו שם משפחה וזייפו אישורי לידה ומסמכים, ואף על פי כן היו שני מקרים שבהם נעצרו יהודים. בשנת 1943 נשלחו העצורים למחנה דראנסי, ולאחר מאמצים הצליחו לשחררם. לאחר מקרה זה הסתתרו כל יהודי גאורגיה בפריז עד לשחרור. "נסענו אל ליאון אליגולאשווילי כדי להעניק לו את התעודה, אות המציל היהודי, באופן אישי. ליאון בן ה-100 שמר את ניצוץ השובבות שאפיין אותו במשך כל הזמן. הוא ואשתו מרים היו חברים קרובים של משפחתנו בעת השליחות שלנו בפריז ושמרנו על קשר הדוק לאורך כל התקופה. מרים אשתו סיפרה לנו בהתרגשות ובדמעות כיצד הציל אותה ואת בתה התינוקת ממש ברגע האחרון מידי הנאצים. ביתם תמיד פתוח למנהיגים ישראלים שמגיעים לפריז ובנוסף תרמו למדינת ישראל וגם לארגונים קהילתיים." (ד"ר צילה הרשקו, חוויות מפגישה בפריז עם לאון, 15.02.2017). ליאון ויוסף זכו באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אסתר אלכסנדר
אסתר אלכסנדר נולדה בהונגריה בשנת 1929. בגיל 12 הצטרפה לתנועת השומר הצעיר. במהלך המלחמה הסתירו אסתר ומשפחתה פליטים יהודים מסלובקיה ומפולין. במרץ 1944, אחרי כיבוש הונגריה בידי הגרמנים, נתפסה על ידי שוטר הונגרי, שחשד בה שהיא יהודייה ומתחמקת מהגירוש. הצליחה להימלט ממנו בקופצה מחשמלית נוסעת. בחורף 1945-1944 נתפסה בשנית הפעם על ידי אנשי צלב החץ בדרכה לחלוקת תעודות מזויפות והצליחה להימלט במהלך הפצצה של בית הכלא. באוקטובר 1944, לאחר עליית מפלגת החץ לשלטון שהתה אסתר בבית הזכוכית. פעלה כשליחה, ובמסגרת זו וחילקה תעודות מזויפות ליהודים ברחבי העיר. במרץ 1944, אחרי כיבוש הונגריה בידי הגרמנים, נתפסה בשלישית עם תיק מלא תעודות מזויפות שהיו ברשותה והצליחה שוב להימלט. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1949 והתגייסה לצה"ל. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
משה וטובה אלפן
משה אלפן נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1918. בשנת 1936 קיבל תעודת בגרות בגימנסיה היהודית במונקאץ', ועד 1939 למד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטת פראג. הצטרף לתנועת השומר הצעיר ועסק בתחומי חינוך וארגון והכנת חברים בהכשרות לחיים בארץ-ישראל. שירת בפלוגה לעבודות כפייה. בשנת 1941 היה מורה לילדים יהודים שנאסר עליהם ללמוד בבית ספר סלובקי. בשנת 1942, עם תחילת הגירוש של יהודי צ'כוסלובקיה, ירד למחתרת והצטייד בתעודות מזויפות. היה חבר הוועד המרכזי של תנועתו ועסק בארגון פעולות בלתי לגליות. בהיותו דובר הונגרית רהוטה, נשלח לפי החלטת תנועתו לבודפשט בינואר 1944 והשתלב בפעילות המחתרתית. תחילה נשא זהות בדויה בשם מיכאל סולסקי, פליט מפולין, ואחר כך פעל בשמות יאנוש סאבו ומיהיי ראייץ. עסק בסיוע לפליטים היהודים מסלובקיה ומפולין. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 היה פעיל מרכזי במחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה. היה חבר בוועדת ההגנה, המטה להצלת יהודי הונגריה, ובתוקף תפקידו במטה הוטלה עליו המשימה להקים בונקרים ברחבי בודפשט. "פיל", כך כינו אותו במחתרת, היה פעיל במבצע ששם הקוד שלו היה "הטיול", הברחת אלפי יהודים דרך הגבול לרומניה ומשם לארץ ישראל. פעמים רבות נסע בעצמו אל הגבול. ייצג את תנועתו בפורומים של מחתרת תנועות הנוער הציוניות ושל יהודי הונגריה. אחרי אוקטובר 1944, כשמפלגת צלב החץ תפסה את השלטון בהונגריה, עסק בעיקר בהצלת המשרתים בפלוגות לעבודת כפייה ובהצלת יהודי בודפשט. היה שותף בהקמת 50 מעונות ילדים שבהם מצאו מקלט כ-6,000 ילדים ואנשי סגל. עסק בהשגת תעודות מזויפות וחלוקתן. היה ההוגה והמארגן של שחרור 120 חברי המחתרת בדצמבר 1944 מבית הסוהר בשדרות מרגיט. בינואר 1945, אחרי השחרור, עסק בשיקום תנועתו ובסיוע לחוזרים ממחנות הכפייה וממחנות המוות. היה פעיל בארגון העלייה הבלתי לגלית לארץ במסגרת עלייה ב'. לימים כתב רומן על התקופה של המחתרת בהונגריה – "בעין הסערה". זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. טובה גרטרוד נולדה בצ'כוסלובקיה בשנת 1924. את לימודי התיכון עשתה בברטיסלבה, אך לא הספיקה לסיימם בגלל המלחמה. בשנת 1943 ברחה להונגריה מפחד הגירושים והגיעה לשם בדרך בלתי לגלית. בעזרת קרובי משפחתה קיבלה תעודת אזרחות הונגרית. היא נפגשה שם עם המורה הפרטי שלה משה אלפן, לימים בעלה. בשנת 1944, אחרי שהגרמנים כבשו את הונגריה, סידר לה משה עבודה בזהות בדויה של ארית ושמה אנה שמידט, אומנת לילדים בבתים של דיפלומטים בפרוורי בודפשט. טובה הצטרפה למחתרת של תנועות הנוער הציוניות ושימשה בלדרית לקשר בין חברי התנועה, להעברת תעודות מזויפות, ולחיפוש מקומות דיור לפליטים. עזרה בהוצאת ילדים מן הגטו והעברתם לבתי הילדים שהקימה המחתרת, לכאורה בחסות הצלב האדום הבין-לאומי. טובה הייתה לעזר למשה אלפן בפעילויותיו המגוונות. הוציאה שני ילדים שהוסתרו אצל משפחת גויים שאיימה להסגירם, והחזירה אותם למשפחתם. דירתה הפכה למקום המסתור של יואל פלגי שהגיע מארץ ישראל, אחרי שקפץ וברח מרכבת שהובילה יהודים לאושוויץ. פלגי הגיע לבודפשט ומצא מקלט אצל אנשי המחתרת עד סיום המלחמה. בשנת 1945 נישאה למשה אלפן. משה וטובה שרדו ועלו לארץ ישראל בשנת 1946. הצטרפו לקיבוץ העוגן.
יהודה אלפר
יהודה אלפר נולד בשנת 1928 בהונגריה. היה חבר בתנועת השומר הצעיר. בקיץ 1944 שלחה אותו התנועה עם שלושה לדרום טרנסילבניה כדי לנסות לפתוח נתיב חדש ל"טיול" – מבצע להברחת יהודים דרך הגבול לרומניה. החבורה כולה נתפסה וחבריה הועברו לגטו בנ'יראג'האזה ואחר כך לדברצן, שם נכלאו בקרונות של רכבת שיצאה לאושוויץ. כאשר הגיעה הרכבת לשטח סלובקיה הצליחו שלושה מהם – צבי ליפקוביץ, הילל הכהן ויהודה אלפר – לקפוץ ממנה. צבי ליפקוביץ נהרג בידי רודפיו. אלפר והכהן הצליחו להגיע לעיר פרשוב. הם יצרו קשר עם רופאה יהודייה, והיא השיגה להם תעודות סלובקיות באמצעות תנועת השומר הצעיר. יהודה אלפר חזר לבודפשט וגר ברחוב נפסינהאז, בבית "מסומן". הגיע לבית הזכוכית ושם השתחרר בשנת 1945. שרד ועלה לארץ ישראל. הצטרף לקיבוץ גבעת עוז.
אלחנן אלקס
אלחנן אלקס נולד בליטא בשנת 1879. סיים לימודי רפואה בקניגסברג בגרמניה. במלחמת העולם הראשונה היה קצין רפואה בצבא הרוסי וזכה באותות הצטיינות. בראשית שנות העשרים, לאחר מלחמת העולם הראשונה, היה אלחנן מנהל המחלקה הפנימית בביה״ח היהודי ביקור חולים בקובנה. הוא התפרסם כאחד מטובי הרופאים בליטא, ובין חוליו היו ראשי המדינה וראשי הסגל הדיפלומטי. בעת השלטון הסובייטי בשנים 1941-1940 הפעיל את קשריו כרופאו של נציג מוסקבה בליטא במטרה לסייע בהשגת רישיונות יציאה לאלפי פליטים יהודים מפולין שנקלעו לליטא במנוסתם מהגרמנים, שפלשו לפולין ב-1 בספטמבר 1939. ב-24 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את קובנה, ואלפי יהודים בעיר נאסרו ונרצחו בידי הכובשים ומשתפי הפעולה הליטאים. 30,000 היהודים הנותרים נדרשו לעקור לגטו ולבחור מקרבם נציג שיעמוד בראש המועצה – "אלטסטנראט״. באוגוסט 1941 התמנה ליו״ר מועצת הזקנים ה״אלטסטנראט״. הוא עמד בראש מועצה זו מאז כינונה ועד פיזורה. כל מי שבא עמו במגע העיד על רמתו המוסרית המרשימה, מסירותו לעניין היהודי, האומץ וזקיפות הקומה וקשריו עם הממונים הנאצים, פשטות הליכותיו עם אחיו היהודים בגטו ואורח חייו הצנוע. כשהתמנה לתפקיד זה היה בן 62 ובריאותו הייתה רופפת. בתפקיד זה פעל למתן עזרה למחתרת האנטי-נאצית בגטו קובנה וסיפק ציוד רב לחברי איכ״ל – ארגון כללי יהודי לוחם, שנמלטו מהגטו ליערות. בראשית יולי 1944 משהתקרב הצבא האדום לקובנה, ניגשו הנאצים לחסל את הגטו ולהעביר את יושביו לגרמניה. כשנודע הדבר לאלחנן, שם נפשו בכפו, התייצב בפני הממונה על הגטו, וילהלם גקה, וביקש ממנו לוותר על התוכנית ומעשה זה ייזקף בעתיד לזכותו. על אף הסירוב הבוטה, הניח גקה לאלחנן לצאת מעל פניו בלא פגע. מספר ימים לאחר פגישה זו חוסל הגטו ואלחנן הועבר עם שרידיו למחנה הריכוז בלנדסברג שבגרמניה, שם מונה לאחראי על צריף החולים. לאחר תקופה קצרה במחנה לקה במחלה קשה וב-17 באוקטובר 1944 נפטר.
משה אנגלוס
משה אנגלוס נולד בהונגריה בשנת 1924. היה חבר בתנועת מכבי צעיר. ברח באוגוסט 1944 ממחנה העבודה בכפייה בקומארום עם עוד כחמישה מחברי תנועתו. פעל במסגרת תנועתו במחתרת, עסק בייצור והשגת תעודות מזויפות וחלוקתן, במטרה למנוע את שילוחם של היהודים למחנות ההשמדה. את המסמכים לייצור התעודות השיג מפועלי דפוס הונגרים, שהיו חברים במפלגת השמאל. עדותו של אנגלוס משה על הדרך המיוחדת והייחודית בהשגת המסמכים הבסיסיים לזיוף: "ישבתי בצירות השווייצרית, והשתדלנו להציל כמה שיותר יהודים, לפחות לבלבל את הנאצים ההונגרים. חקרתי וגיליתי באיזה בית-דפוס מדפיסה הצירות השוויצרית את כתבי החסות... באותו בית-דפוס מצאתי שני פועלים סוציאל-דמוקרטים, שכמותם היו רבים בין פועלי התעשייה, ובמיוחד בין אנשי הדפוס. אמרתי להם, שאני בקשר עם הממשלה וצריך להציל אנשים, ויש לי צורך ב-25,000 ניירות, ששולחי מוכנים לשלם עליהן, וזו חובה לאומית. ואכן הם הדפיסו. כשהיה לנו הכול, פרט לחותמות, פגשתי במקרה את קנדי ג'ולה, בעלה של ידידתי מילדות, האלס קלרי, שמקצועו היה ייצור חותמות. הוא שיתף פעולה ברצון וטבע את כל החותמות הנחוצות. חילקתי את התעודות – אלף פה, אלף שם – כל תנועה קיבלה; שלחנו לכל כתובת שהייתה בידנו וחילקתי גם לנזקקים באופן אישי." זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אלישבע אליזבט אפלר
אלישבע אליזבט אפלר נולדה בהונגריה בשנת 1921. היתה חברה בתנועת חוג גורדון – חוג בורוכוב. במרץ הוזמנה על ידי שאמו שטרן, שעמד בראש הקהילה בבודפשט, להצטרף לצוות משרדו. הייתה המקשרת בין ראשי הקהילה לבין תנועות הנוער הציוניות שפעלו במחתרת. במסגרת זו פעלה בהכנה ובהפצת "תעודות חסות", אותן חילקו ליהודים, כדי להצילם משילוח למחנות. אלישבע פעלה בבית הזכוכית ובצירות שווייץ בכיכר סאבאדשאג. אחרי השחרור חזרה לעבוד בספרייה הלאומית בבודפשט. בשנת 1947 עסקה במחקר בבריטיש מוזיאון בלונדון. החל משנת 1954 עבדה בארכיון של הקונגרס היהודי העולמי. שרדה ועלתה לארץ ישראל.
אורי אפנצלר
אורי (ארנסט) אפנצלר נולד באוסטריה בשנת 1926. בשנת 1942, בהיותו בן 16, התגייס ארנסט לתנועת ההתנגדות הצרפתית. כבעל כישורים בגרפיקה, ציור ואומנות עסק בזיוף מסמכים לאנשי המחתרת ולילדים שמילטה המחתרת. בשנת 1943, עם שניים מחבריו, הקים את שירות זיוף המסמכים הראשון. משנת 1942 החל לארגן מקומות מסתור לילדים יהודים. בשנת 1943 שיתף פעולה עם ארגון הצבא היהודי ועם השירות לזיוף מסמכים של מוריס לובנברג. הוא נעצר באוקטובר 1943 והועבר לדרנסי. השתחרר בינואר 1944 הודות למשתף הפעולה פרופסור מונטנדון, "מומחה לעניינים גזעיים", שסיפק לו מסמך שאישר את “איכותו הארית“, לאחר שטען בתוקף שאינו יהודי. קבוצה שבפיקודו התקיפה בניס ארגון של רוסים לבנים ששיתף פעולה עם הגסטפו והסגירה יהודים שהסתתרו. ההוצאות להורג של המלשינים נבעו ממניעים של הצלה יהודית ומניעת הסגרתם או הריגתם לעתיד לבוא. ואכן, כנופיית המלשינים נעלמה מרחובות ניס ומספר האסירים היהודים שנעצרו כתוצאה מהלשנות פחת ב-80%. ביוני 1944 דיווח ארנסט על הפעולות של הקבוצה: הוצאה להורג של מלשינים ופיצוץ בית החרושת שייצר חלקים לטיל הגרמני 5 V. אורי נעצר ביולי 1944 בעקבות מלכודת ברחוב אלנג'ר בפריז. עבר עינויים קשים בידי הגסטפו, אך שמר על שתיקה. באוגוסט 1944 נשלח ברכבת לאושוויץ. ברח מהרכבת ליד סנט-קואנטין. הצטרף להתנגדות המקומית ויצר קשר עם טריסטן שעמד בראש "הכוחות הצרפתיים הפנימיים". לאחר שחצה את קווי האויב סיפק לשירותים החשאיים האמריקאים תוכניות הנוגעות לגרמנים. נכנס לסנט-קואנטין עם הצבא האמריקאי ומשם חזר לפריז. שרד ועלה לארץ ישראל והצטרף ללח"י, והיה לזייפן של הלח"י. על פעולותיו זכה באות הלגיון הצרפתי. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.