סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות א' (3)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות א'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
צבי אפרתי
צבי אפרתי נולד בשנת 1923 בהונגריה. היה חבר בתנועת השומר הצעיר. בשנת 1927 עברה משפחתו לעיר דברצן ומשם בשנת 1933 לבודפשט. בשנת 1944 גויס לפלוגה לעבודת כפייה, ברח ומצא מקלט בבית הזכוכית. עסק בחלוקת מזון ותעודות מזויפות. אחר השחרור הצטרף לקיבוץ אחד במאי ועלה באוניית המעפילים "כנסת ישראל', שנתפסה על ידי הבריטים והובלה לקפריסין. נפצע בראשו במאבק עם החיילים הבריטים. הגיע לארץ בשנת 1947 ובשנת 1948 ייסד, יחד עם חבריו, את קיבוץ געתון.
יהושע ושרה אפשטיין
יהושע אפשטיין נולד בהונגריה בשנת 1924. היה חבר בתנועת השומר הצעיר. היה פעיל במחתרת. יצא מהונגריה ברכבת של הוועדה לעזרה והצלה. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1945. הצטרף לקיבוץ נגבה יחד עם שרה רעייתו ובתם שושה, שנולדה בשווייץ, לקיבוץ נגבה. שרה אפשטיין נולדה בשנת 1925. בשנת 1942 עברה לבודפשט. עסקה בעזרה לפליטים מסלובקיה בהשגת תעודות מזון ותעודות מזויפות. יצאה מהונגריה ברכבת של הועדה לעזרה והצלה. בתה נולדה בשוויץ. הגיעה לארץ יחד עם בן זוגה יהושע אפשטיין ועם בתה שנולדה בשוויץ והצטרפו לקיבוץ נגבה.
פאול אפשטיין
פאול אפשטיין נולד בגרמניה בשנת 1901. מראשי יהדות גרמניה בימי הרייך השלישי. פאול למד סוציולוגיה באוניברסיטת מנהים ובהיותו בן 26 הפך למרצה בבית הספר הגבוה למסחר. לאחר עליית היטלר לשלטון נסגר המוסד, ופאול נקרא לברלין להשתלב בפעילות מרוכזת של יהודי גרמניה שנסיבות הזמן חייבו את הרחבתה ואת ארגונה מחדש. תפקידו היה במסגרת ה"וועדה המרכזית של יהודים גרמנים לסיוע ולשיקום" ואיגוד הקהילות בפרוסיה. כבר בשנת 1933 הוזמן להיות חבר בהנהלת הנציגות הארצית של יהודי גרמניה והוא פעל בה בעיקר בארגון העבודה הסוציאלית ובתחום המינהל. אחרי "ליל הבדולח" הוזמן פאול להיות מרצה לסוציולוגיה בבריטניה, אך הוא סירב לעזוב את גרמניה, כל עוד זקוקה שארית יהדותה לשירותו. הוא המשיך בתפקידים גם במסגרת ה"התאחדות הארצית של היהודים בגרמניה". מסוף 1940, אחרי מאסרו של אוטו הירש, הפך פאול למנהלו של ארגון זה ליד נשיאו הרב דר' ליאו בק. במסגרת תפקיד זה סייע להגירה היהודית וטיפל בהסכם ההעברה במטרה לסייע לעלייה לארץ ישראל. במרוצת השנים הורחבו תחומי פעילותו, בעיקר בייצוג השוטף של הארגון אל מול השלטונות הגרמניים, ובפעולות הקשורות בהגירה. בשנות פעילותו נאסר פעמים אחדות בידי הגסטפו. בסוף ינואר 1943, כחצי שנה לפני חיסול ההתאחדות הארצית, גורש עם ליאו בק לטרזינשטט. מיד בבואו לשם מונה לראש מועצת היהודים בגטו, לצידו של יעקב אדלשטין. בשנת 1944 נאסר פאול, בשל נאום שנשא לפני תושבי הגטו, נשלח ל"מבצר הקטן" שליד הגטו, ונורה שם למוות, למחרת יום הכיפורים. אשתו גורשה אל מותה באושוויץ.
רונלד אפשטיין
רונלד אפשטיין נולד בצרפת. עסק בהברחת ילדים מצרפת לשווייץ דרך גרנובל, ששימשה מרכז להעברת ילדים בשל קרבתה לגבול השוויצרי. המעבר נעשה דרך העיר אנמאס, שראש העיר שלה ז'ן דופו שיתף פעולה עם הרזיסטנס. הקבוצה השתמשה לעיתים בשירותיהם של מבריחים מקצועיים ולפעמים חברי הגדוד עצמם היו בצוות המבריחים. המדיניות של השוויצרים השתנתה מפעם לפעם. לעיתים הם הסכימו לקבל את הפליטים ולעיתים קיבלו רק ילדים עד גיל מסוים. בצד הצרפתי הייתה שמירה קפדנית של הגרמנים כדי למנוע את מעבר הגבול. מבצעי ההברחה כללו שעות רבות של הליכה ברגל בהרים בניסיון לעקוף את השומרים. פעמים רבות היה מדובר בילדים צעירים שהוריהם הפקידו בידי הארגון כדי להצילם. רונלד אפשטיין ומילה ראסין ליוו קבוצת ניצולים שכללה קשישים, ילדים, הורים צעירים ופעוטות. מילה הייתה האם של הילדים הקטנים והאחות של הגדולים יותר. היא טיפלה בהם ועודדה אותם ונתנה להם דוגמה ומופת באומץ ליבה. השיירה האחרונה של רונלד ומילה יצאה באוקטובר 1943. באותו לילה היה עוצר, והגרמנים הגבירו את השמירה. כלבי משטרה עלו על השיירה, וחילופי היריות גרמו למותה של אישה מהקבוצה ולפציעתה של אחרת. רונלד ומילה נתפסו והועברו לבית הסוהר של אנמאס. הם לא היו מוכנים בשום אופן לנטוש את בני חסותם. הם עונו קשות אך לא גילו דבר על האנשים ששלחו אותם והכחישו שהם יהודים. ראש העיר ז'אן דפו הצליח לשחרר את הילדים ולהעבירם באחריותו האישית למעון ילדים בקרבת מקום. הוצע למילה להימלט, אך היא סירבה בשל החשש לחיי הילדים שנתפסו עימה בשיירה. רונלד ומילה נשלחו לבית הסוהר של מונטלוק בליון ומשם למחנה רבנסבורק. מילה נהרגה במרץ 1945 בהפצצות של בעלות הברית על מחנה רבנסבורק ערב שחרור המחנה. רונלד הועבר למחנה בוכנוולד, ניצל והצליח לחזור לצרפת אחרי המלחמה.
רישיק אקסר
רישיק (הנריק) אקסר נולד באוסטריה בשנת 1918. בשנת 1920 עברה משפחתו למערב גליציה, ובהמשך ללבוב והשתקעה בה. בלבוב הוקם הרובע היהודי, ורישיק ארגן את הוועד לאסירי המחנות. בתפקיד זה התגלה במלוא גדולתו. הצליח לאסוף תרומות מהיהודים האמידים ולהעביר החלטה ביודנרט בדבר הקצאת מנת לחם שבועית בעבור אסירי המחנות מכל תושבי הגטו. הוא יצר קשר עם קבוצה של צעירים פולנים שהחלו בהתארגנות למאבק בגרמנים, ועלה בידו להעביר באמצעות אנשיהם חבילות מזון אישיות לאסירי המחנה. במאי 1942 נכלא במחנה ינובסקה. בזכות כישוריו וקשריו הוא נשלח לעבוד במשרד הרישום של המחנה בפיקודו של רומן קאמפף. היה ממונה על ניהול כרטסת הכלואים וקליטת אסירים חדשים. לאחר שגילו הגרמנים את עסקי השוק השחור של קאמפף הם הוציאו אותו להורג, ורישיק הרחיב את פעילות העזרה שלו והיה לאיש המשפיע במחנה. רישיק וחברו, ברונק יעקובוביץ, הניחו את היסודות לרשת עזרה הדדית והצלה שהפעילו. הם פיתחו במחנה ינובסקה רשת בריחה מסודרת, הפעילו אמצעי שכנוע וענישה נגד מלשינים וממונים שהזדרזו לרצות את הגרמנים, עזרו במגעים לרכישת נשק והכנסתו למחנה, היו מעורבים בהכנת מסמכים מזויפים לבורחים ותרמו ליצירת קשרים עם קבוצות מחתרתיות פולניות. מאחר שהיה מארגן מוכשר וקר רוח, עלה בידו לפקח על קליטת האסירים במחנה ועל עריכתם של המסדרים היומיים. תפקיד זה היה בעל חשיבות עליונה וגורלי לגבי אסירים רבים. האסיר המבולבל והמוכה שזה עתה נתפס באקציה הופרד ממשפחתו, עבר סלקציה ראשונה במחנה, נכנס לינובסקה אחוז אימה ופחד, וברגע זה היו תשובותיו לשאלות איש האס-אס מכריעות את גורלו לחיים או למוות. רישיק מיהר להדריך את האסירים החדשים בסדרי המחנה ויעץ להם עצות מועילות. כשהגיעו למחנה אנשי מדע, סופרים, אומנים ורבנים, אשר לא היה ביכולתם לציין מקצוע חיוני שיתרום למאמץ המלחמתי הגרמני, היה לתפקידו חשיבות גדולה במיוחד. אנשים אלה היו נתונים בסכנת חיים מיידית, והוא דאג להציבם במקומות עבודה קלים ככל האפשר ולספק להם קורת גג. מעשיו הקלו על סבלם ולעתים קרובות אף הצילו אותם מלהישלח למות בין חוטי התיל. בעת עריכת סלקציות במחנה, ובייחוד בשטח המיון, הוא הצטרף אל אנשי האס-אס והצביע על אסירים חסרי מקצוע נחוץ כעל בעלי פוטנציאל עבודה חיוני, וכך הציל רבים ממוות מיידי. הוא נהג לאתר את החולים והכושלים בשובם מהעבודה ולהסתירם בשורות האחוריות של האסירים שעמדו במסדר. הוא הורה לאסירים הבריאים לתמוך בהם ולהוליכם דרך שער המחנה בלי שיבחינו בהם הגרמנים והאוקראינים. לאסירים החולים והמותשים ייחד תשומת לב מיוחדת ולשם כך נזקק לאמצעים רפואיים, שלא היו בנמצא. הוא שכנע קצין גרמני כי ייטיב לעשות אם ימנע במחנהו מחלות ומגפות ואת מותם של אסירים, משום שהם כוח עבודה חיוני לגרמניה. הוא ידע שהגרמנים אחוזי פחד מכל מגע עם אסיר נושא מחלות והשתמש בידע זה לטובתם של החולים. כמו כן שכנע את הגרמנים להתיר ביקורים סדירים של רופאי הגטו. ביקורי הרופאים היו בעלי ערך רב לחולים, שכן הם שמעו מפיהם על המתרחש בגטו, יצרו קשר עם בני משפחותיהם והעבירו מידע. השליטה בכרטסת האסירים פתחה פתח גם לאפשרות מילוט וכך פותחה במחנה רשת בריחה מסודרת. היה לו רישום מסודר של שמות אסירים שנפטרו ממחלות או נרצחו על ידי הגרמנים. בתמרונים מתוחכמים היה ממיר את שמות הבורחים בשמותיהם של המתים, וכך העלים את הבריחות ומנע עונשים שהיו פוגעים בכלל האסירים. בעוד הפעולות האלה נמשכות ללא לאות, לא חדלו ההפצרות ברישיק שלא להוסיף להתגרות בגורלו ולהימלט מהמחנה. אולם הוא סירב לצאת מהמחנה ודחה את כל ההצעות והמסמכים האריים שהציעו לו בטענה שכל עוד הוא יכול להציל יהודים, לא ינטוש את המקום. בסתיו 1943 נחשפה פעילותו עקב הלשנה. כל זה קרה בעת חקירה גרמנית על ניסיונות התקוממות מזוינת במחנה. נראה שאקסר נתפס בעת ההכנות למרד, עונה באכזריות ונרצח. רישיק זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יונה אקשטיין
יונה אקשטיין נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1902. היה מתאבק מצליח במועדון הספורט היהודי "הכוח". בזכות הפעילות הספורטיבית ואישיותו הכובשת קנה לו חברים ומכרים בציבור ובקרב הפקידות בעירייה ובמשטרה. פעילות ההצלה של יונה החלה בשנת 1938, לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה, כשגורשו כל יהודי מחוז בורגנלנד וכל רכושם הוחרם. הם נשלחו לווינה ולהונגריה והיו ששולחו על רפסודה במורד הדנובה לעבר צ'כוסלובקיה ונתקעו על אי קטן סמוך לברטיסלבה. אקשטיין וחברים חילצו אותם וסידרו להם מקומות אירוח בברטיסלבה. במהלך המלחמה יצאה הוראה מאת ממשלת צ'כוסלובקיה שלפיה על יהודי ברטיסלבה לעבור למחנות עבודה. יונה ואחיו סמו התנדבו לעזור להם לעבור למחנות, וכך פתחו לעצמם דרך להעברת מידע, מזון וכל עזרה שהיא למחנות ומן המחנות. הם בנו במחנות בתים עבור העקורים, ואף מונו להביא אוכל כשר לעצורי המחנות. האוכל הוכן במטבח ציבורי של הקהילה היהודית. אף על פי שנאסר עליהם לדבר עם עצורי המחנות, הבריחו יונה וסמו מידע מן העצורים למשפחותיהם, מידע שלעתים סייע למשפחות לפדות את העצורים בשוחד. יונה וסמו ידעו שהם מסתכנים בהוצאה להורג, ובכל זאת עשו זאת. סמו נתפס כשהבריח מכתב. מייד נעצרו גם אשתו וילדיו, והם נשלחו לאושוויץ ונרצחו שם. באותה העת בנה יונה בביתו בונקר, אכלס אותו ב-60 איש ודאג לכל צורכיהם. בה בעת סיפק אוכל מדי לילה ל-50 איש שהסתתרו בחדר תפילה בעיר. זו הייתה תקופה קריטית, כי הגסטפו חשד שיש בונקר בסביבה, ואילו היה אקשטיין נתפס, סופו היה מוות. הוא אמר שעדיף לו להגיע לאושוויץ ולא למסור 60 איש לגסטפו. בשנים 1943-1942 טיפל בכ-2,000 יתומים יהודים עזובים שהגיעו מפולין וסייע לעלייתם לארץ ישראל. הסתיר יהודים שברחו מאושוויץ לסלובקיה. סייע ליהודים להימלט להונגריה. סייע לפליטים שהגיעו מפולין והפך את ביתו למוקד סיוע לפליטים אלה. ביולי 1943 נעצר בביתו בידי חיילי אס־אס ומשמרות הלינקה (גוף ימני קיצוני שפעל נגד היהודים בצ'כוסלובקיה). הם דרשו ממנו להובילם לארבעה יהודים מפולין שהוסתרו בברטיסלבה. יונה הכחיש שהוא מכיר אותם, הוכה ועונה במשך כמה ימים ולא גילה את מקום מחבואם. אז נעצרה מיכל רעייתו, הוחזקה כבת ערובה ועברה מסכת של התעללויות. גם היא עמדה בעינויים ולא גילתה דבר על מקום המסתור. כך ניצלו אותם ארבעה יהודים ושרדו את השואה. עקב הסכנה עזבו יונה ומיכל את ביתם ועברו להתגורר אצל משפחת פייאנקו הקתולית בעיר לאמץ. בשנת 1944 הגיעה שמועה שאפשר לחזור לברטיסלבה בבטחה. הם השאירו את בתם טובה אצל משפחת פייאנקו וחזרו לעיר. עד מהרה התברר שהייתה זו מלכודת. יונה ומיכל ויהודים רבים אחרים נתפסו ונשלחו למחנה טרזינשטט. יונה ומשפחתו שוחררו מהמחנה בסוף המלחמה, במאי 1945. סיום המלחמה פתח פרק חדש בסיוע ועזרה ליהודים. יונה ומיכל חזרו לברטיסלבה ומצאו את ביתם שלם וריק. מיד פתחו אותו לכל ניצול שואה שלא היה לו לאן ללכת. אנשים ישנו בכל מקום פנוי, אפילו על שולחנות וכיסאות. בהמשך פעל יונה להעלאת יהודים לארץ ישראל, אך המשטר הקומוניסטי לא ראה זאת בעין יפה. בשנת 1948 התכוון לעלות לארץ עם משפחתו, אך אז נודע לו שעומדים לעצור אותו. הוא ברח לפראג, ומיכל והילדים הצטרפו אליו. יונה ומשפחתו ניסו להגיע לישראל, אך דרכם נחסמה עקב מלחמת העצמאות, וכך הגיעו בסופו של דבר לאוסטרליה ושם קבעו את ביתם. פעילותו הענפה להצלת יהודים נגעה באלפי אנשים, התפרשה על פני תקופה ארוכה וכללה פעולות רבות ומגוונות אשר סיכנו את חייו ואת חיי בני משפחתו. כדרכם של מצילים רבים מיעט לדבר על השואה ועל תרומתו להצלת יהודים, ופרטים רבים נותרו עלומים עד היום. "על אודות מעשיו מהלכות אגדות. עד היום מברכים אותו ולא רק יהודי ברטיסלבה שנשארו בחיים, אלא גם הפליטים מהמדינות השכנות... דמותו הגדולה והכובשת כאילו רצתה לחבר את בני האדם. החיוך הטוב השפוך על פניו גרם לכך שכל מי שפנה אליו בעניין כלשהו, מייד הרגיש כלפיו אמון גדול." סנדור אקשטיין, "אלה שהמלאך השומר לא עזב", תל אביב, 1962. יונה זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יצחק ארבל
יצחק בוקסי ארבל נולד בהונגריה בשנת 1925. חבר תנועת הנוער הציוני. במאי 1944 גויס לפלוגה לעבודת כפייה שהועברה בספטמבר לבודפשט. יצחק ברח מפלוגת העבודה והגיע לבית הזכוכית. הוא הצטרף ליחידה שנקראה "הקרבה עצמית", בראשותו של אלכסנדר נתן, שאמורה הייתה להגן בנשק על בית הזכוכית מפני התקפת בריוני "צלב החץ". היה שותף בארגון חבורות ילדים יהודים ללא הורים, בהשגת מזון עבורם ובדאגה לקיומם. גם לאחר השחרור בינואר 1945, המשיך לפעול לטובת הילדים והבאתם לארץ. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1948 במסגרת קבוצת מתנדבים להגנה. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
ניסים ארזי
ניסים ארזי (טסטה) נולד במקדוניה בשנת 1917. היה חבר בתנועת השומר הצעיר וממייסדי הקן של התנועה בעיר. בסיום לימודיו בגימנסיה התגייס לחיל התותחנים בצבא היוגוסלבי, ועם שחרורו הצטרף להכשרה בחווה חקלאית כהכנה לקראת חיי קיבוץ. בשנת 1939 בהיותו בן 22 עלה לארץ ישראל כמעפיל בלתי חוקי. הוא הצליח להסתנן דרך משמרות הצבא הבריטי והצטרף לקיבוץ שער העמקים שם היה עגלון ועבד בחקלאות. לצורך השלמת הכשרתו ביחידת הצנחנים הוא נשלח לקהיר ושם ניתן לו שם בדוי "יצחק ארזי". עם קום המדינה הוא אימץ שם זה לשם משפחתו הרשמי. באביב 1944 צנח ביוגוסלביה ושבר את רגלו תוך כדי צניחה. למרות פציעתו הוא הצטרף לפרטיזנים ונלחם איתם במשך 3 חודשים עם רגל מגובסת כשהוא רכוב על סוס לבן. תוך כדי לחימה שלח שדרים לבריטים ועזר להם במלחמתם בנאצים. לאחר שחרורו מהצבא הבריטי בשנת 1946 חזר לקיבוץ שער העמקים.
זהבה אריאלי
זהבה אריאלי נולדה בצ'כוסלובקיה בשנת 1925. בגיל 16 הצטרפה לתנועת בית"ר. בשנת 1942 ברחה מסלובקיה לבודפשט בעקבות ידיעה שהגרמנים אוספים נערות יהודיות כדי להביאן לבתי בושת של הצבא. לאחר פלישת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, עסקה במגוון נושאים במטרה להציל יהודים: חלוקת תעודות מזויפות, השגת תלושי מזון וחלוקתם ליהודים הרעבים ולמקומות מקלט, עניינים כלכליים,וקשר בין פעילי המחתרת. ביוני 1944 נסעה לקאשה כדי לחלק לחברים תעודות מזויפות. בבודפשט נתפסה פעמיים על ידי הגרמנים, עונתה בידי הגסטפו אך הצליחה להימלט. שהתה בדירות מסתור, בבונקרים ברחוב שדרות הונגריה, ובטכניון של בודפשט - בבונקר בין תקרת הקומה השנייה לבין ריצפת הקומה השלישית, בחלל בגובה של מטר וחצי. באוקטובר 1944 עברה לבית הזכוכית. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1948, לאחר שהות של עשרים ושניים חודשים בפריז. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אשר ארני
אשר ארני נולד בהונגריה בשנת 1924. אחד הפעילים המובילים במחתרת ההונגרית בתנועת דרור הבונים של תנועות הנוער בבודפשט. הצליח להתחמק מן הגיוס לפלוגה של עבודת כפייה ועסק באימון חברי המחתרת בנשק. השיג תעודות מזויפות והבריח חברים בתנועתו ממחנות העבודה. יצא לערי שדה כדי להוציא משפחות יהודיות מן הגטאות לפני גירושן למחנות המוות. נסע לאזור הגבול בהרי הקרפטים נושא כמות גדולה של תעודות מזויפות כדי לנסות למסור אותן ליהודים המובלים ברכבות. רבים האמינו שהם נלקחים למחנות עבודה ולא רצו לברוח. עסק גם בהעברת יהודים דרך הגבול ההונגרי לרומניה, ובתפקידו זה נסע לשם פעמים רבות. בעיר הגבול נאג’ווארד עצר אותו הגסטפו. הוא נחקר במשך שמונה ימים ועונה קשות. בהמשך נמסר לו שיוצא להורג, אולם כעבור חודש שוחרר, חזר לבודפשט והוסיף לשחרר אנשים ממחנות העבודה. היה בקשר עם הצלב האדום השוודי, עם הצלב האדום הבין-לאומי ועם שליחי היישוב שהגיעו מארץ ישראל. בנוסף היה שותף בבניית הבונקרים שנועדו לקלוט את לוחמי המחתרת. בדצמבר 1944 נתפס שוב, הפעם בידי שוטרים הונגרים, כיוון שנשא אקדח. הוא נחקר במשך שלושה ימים, אך לא גילה את זהותו האמיתית. שוב שיחק לו מזלו והוא נשאר בחיים. אחרי השחרור היה פעיל מטעם תנועתו בהעלאת אנשים ששרדו את השואה לארץ ישראל. שרד ועלה לארץ ישראל, נעצר והוחזק במאסר בקפריסין כ-10 חודשים. השתחרר ב-14 בספטמבר 1947 והצטרף לקיבוץ מעגן. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים
פאול ארנסט
פאול ארנסט נולד בשנת 1928. היה חבר בתנועת דרור הבנים. הגיע לבודפשט ב- 1941 ובאותה שנה הצטרף לתנועתו בפרבר אויפשט של הבירה. בשנת 1943 פגש את נשקה גולדפרב, מאוחר יותר את צבי גולדפרב, וילי איזיקוביץ וחברים אחרים, ובשם בדוי ותעודות מזויפות התחיל לעסוק בפעילות מחתרתית. מילא שליחויות למחנות של עבודת כפייה כדי להבריח חברים לבודפשט. הסתובב בעיר לבוש מדים של סגן בארגון הטרום צבאי 'לוונטה' ולפי רשימה שבידיו הוציא יהודים מן הגטו. רכוב על אופנוע קיים קשר עם הבונקרים ועסק בהספקת מזון וציוד עבורם. נעצר על ידי אנשי 'צלב החץ' הפשיסטי והובא למפקדה ברחוב אנדרשי 60. אחר כך נלקח להמשך חקירה למפקדה של הגסטפו בבודה. כאשר הובל יחד עם קבוצה של יהודים אל נהר הדנובה שם התכוונו הפשיסטים לירות בהם, הצליח להימלט ולהגיע לאחד הבונקרים בבודה, אך גילה שהבונקר כבר התגלה על ידי המשטרה ההונגרית. בפארק בקרבת תחנת רכבת מזרח פגש את וילי איזיקוביץ, שכיוון אותו לבונקר אחר של התנועה שהיה בקרבת מקום. כעבור יומיים גם בונקר זה התגלה ויושביו הובלו לבית הסוהר בשדרות מרגיט. עבר חקירות אכזריות ולבסוף הובא לאחד 'הבתים המוגנים' ושם שוחרר על ידי הצבא האדום. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
ברכה שבע ארנסטר
ברכה שבע נולדה בהונגריה בשנת 1918 למשפחת רבנים ורבניות. עם הקמת הגטו בעיר הייתה הרבנית שבע ברכה פעילה להצלתם של יהודים רבים מידי הנאצים. השיגה מסמכים מזויפים עבור יהודים רבים המעידים על נושאיהם כי הם בעלי תפקידים בצבא ההונגרי. אירגנה הברחת יהודים לרומניה, והעברתם מהגבול לאתרים בטוחים במדינה. לאחר המלחמה נישאה לרב משה ארנסטר. שרדה ועלתה עם בעלה לארץ ישראל. נפטרה בשנת 2009.
יצחק ארצי
יצחק ארצי נולד ברומניה בשנת 1920. בגיל אחת עשרה הצטרף לתנועת "הנוער הציוני" ומאז נמנה עם פעיליה הבולטים, היה מראשי התנועה ברומניה וחבר ההנהגה הראשית שלה. בזמן מלחמת העולם השנייה, היה מראשי המחתרת הציונית-חלוצית ברומניה, ועסק בפעולות הצלה, במיוחד של ילדים ממחנות הריכוז בטרנסניסטריה. במחנות אלה רוכזו יהודי בסרביה, בוקובינה וצפון מולדובה שגורשו בידי השלטונות הרומניים בשנים 1941–1942. אחת מפעולות ההצלה התרחשה בפברואר 1944. בתאריך זה יצאו שתי משלחות לגטאות טרנסניסטריה. הביקור נערך באישור השלטונות ומטרתו הייתה להחזיר לקהילות רומניה כ-2,000 יתומים משני הורים. בראש המבצע עמדו יצחק ארצי (איצו הרציג), שרגא פרד, מאוריציו משה בלומנטל, סולומון דיאמנט ודאדו רוזנקראנץ. הם ביקרו בבית היתומים ובדקו את מצבם של הילדים. לאחר המלחמה, בשנים 1944–1946, היה פעיל בתנועת "הבריחה" להברחת יהודים את הגבול ממזרח אירופה למערבה ומשם לארץ ישראל. ביחד עם רעייתו, מימי לבית ליקוורניק, אף היא ניצולת אושוויץ, הפליג לארץ ישראל באוניית המעפילים "כנסת ישראל" בשנת 1946. ל"כנסת ישראל" נלוותה ספינת מעפילים קטנה שנקראה "אבא ברדיצ'ב", היא הייתה אמורה להעביר את נוסעיה ל"כנסת ישראל" ולהחזיר לאירופה את הצוותים הזרים, ובכך למנוע את נפילת שתי האניות על צוותיהן בידי הבריטים. לצד צוות המלווים הוקמה מפקדה המורכבת מנציגי התנועות השונות אליהן השתייכו המעפילים, ובראשה עמד נציג תנועת הנוער הציוני יצחק ארצי. ב-24 לנובמבר 1946 עצרה אותם משחתת בריטית וציוותה עליה להפליג לקפריסין אך היא המשיכה לכיוון חיפה, שם עוכבה על ידי שלוש משחתות בריטיות. בהמשך הוחל בהורדתם בכוח של המעפילים ואז התפתח מאבק אלים, מהקשים שידע מפעל העפלה, במהלכו נהרגו שני מעפילים. לאחר הכניעה המעפילים גורשו לקפריסין. בשנת 1947 עלו יצחק ומימי לישראל. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
נפתלי וחנה אשר
נפתלי נולד בהולנד בשנת 1912. כהכנה לעלייה לארץ הלך נפתלי לעבוד ב"הכשרה" ולמד מאיכרים הולנדים לעבוד בחקלאות ולטפל בבעלי חיים. עקב בעיה בריאותית נמנעה ממנו האפשרות לעסוק בעבודה פיזית קשה ולכן בחר להתמחות בענף הלול. בתקופה זו עבדה חנה, ארוסתו, כמדריכה ואם בית בהכשרה בלוסדרכט, אליה הגיעו נערים יהודים שברחו מגרמניה בעקבות עליית הנאצים לשלטון. בשנת 1941, לאחר שהולנד נכבשה על ידי הגרמנים, נישאו נפתלי וחנה. כשהתחילו הנאצים לשלוח את יהודי הולנד להשמדה, נאלצה חנה להסתתר ואילו נפתלי הצטרף למחתרת של יופ ווסטרוויל, הולנדי נוצרי שהציל יהודים רבים, לימים חסיד אומות העולם. תפקידו של אשר היה להיות בקשר עם חניכי הכשרת לוסדרכט שהסתתרו גם הם בעזרת חברי המחתרת, לדאוג לכרטיסי מזון עבורם ועבור המשפחות שעזרו להחביאם, לבקר ולעודד את רוחם. בעבודה זו גילה תושייה רבה ולא פעם עמד בפני סכנת חיים. נפתלי מיעט לספר על מעשיו, תמיד אמר שהוא אינו גיבור ועשה מה שמצפונו אמר לו לעשות. על מעשיו ועל גבורתו נודע רק מפי חבריו, אנשי המחתרת ומהנערים שהצליחו להינצל. שרדו ועלו לארץ ישראל בשנת 1946,ועמם קבוצת יתומי המלחמה שהיו תחת חסותם. ביתם של חנה ונפתלי היה פתוח תמיד לילדים "מאומצים" מביה"ס, לחברי הכשרה ואולפן, לחברים מהולנד מתקופת המחתרת וחברים שניצלו מתקופת המלחמה אשר באו לעיתים קרובות לביקור. בשנת תשכ"ח נפל עזרא בנם בעת מרדף אחרי מחבלים. בשנת תשנ"ג נהרג עזרא בנם של אורי ובתיה (נכדם של חנה ונפתלי) בדרום לבנון. למרות המכות הקשות והכואבות, חנה ונפתלי מצאו את הכוח להמשיך בחייהם ולא איבדו את אמונתם החזקה.
ארנו אשרוביץ
ארנו אשרוביץ פעל להצלת יהודים בהונגריה במסגרת תנועות הנוער הציוניות. חברי המחתרת של תנועות הנוער עסקו בהברחת אלפי יהודים לרומניה (במבצע שנקרא "הטיול"), עסקו בזיוף ובהפצת תעודות מזויפות, הקימו בחסות הצלב האדום 52 בתי ילדים, בנו ומצאו מקומות מסתור, הסתוו כאנשי "צלב החץ" והוציאו יהודים מהבתים המוגנים ומקומות אחרים, ופעלו ב"בית הזכוכית" להסתרת ולהצלת אלפי יהודים.