סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ק' (1)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ק'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
אנזו וריקרדו קאווליון
אנזו קאווליון נולד באיטליה בשנת 1920. היה בשנות העשרים לחייו כשנלחם בפשיסטים ובנאצים במסגרת מחתרת איטלקית. היה אחד מ-14 חברים שהקימו את הקבוצה הפרטיזנית "איטליה חופשייה" בראשות עורך הדין האנטי-פשיסט דוצ'ו גלימברטי ביום שנכבשה קונאו בידי דיוויזית אס-אס גרמנית. חברי הקבוצה יצאו לפעולות ממקום המסתור שמצאו, מנזר מדונה דל קולטו, 18 קילומטרים מערבית לקונאו. אנזו ואחיו הצעיר ריקרדו נשארו עם הקבוצה עד אוקטובר 1943, ואז נאלצו לעזוב כדי לעזור למשפחותיהם להימלט ממעצר בקונאו. נוסף על קרבות נגד הגרמנים והפשיסטים באיטליה סייעו קאווליון ואחיו לפליטים היהודים לחמוק מהכוחות הנאצים שפלשו לאזור צפון איטליה לאחר נפילת משטר מוסוליני, וזאת תוך סיכון אישי רב. כ-1,000 יהודים התגוררו בכפר הצרפתי סנט מרטין וסובי המרוחק, שהיה נתון לכיבוש האיטלקי. היהודים נמלטו עם כניסתו של הצבא הגרמני לאזור. גברים, נשים, ילדים וקשישים טיפסו על הרי האלפים במסע רגלי מפרך שארך שלושה ימים וחצו את הגבול הבין-לאומי לאיטליה, רק כדי לגלות שהגרמנים הסתובבו גם שם. כ-300 מהם נתפסו ונשלחו לאושוויץ. כ-700 הנותרים מצאו מקלט אצל האיכרים המקומיים בסיוע של אנזו וריקרדו אחיו, שמצאו עבורם מקומות מסתור, סיפקו להם מסמכים והסתירו אותם ברכסי ההרים מפני הנאצים. אלפרד פלדמן ניצול שואה העיד בספר זיכרונותיו כיצד גנבו ריקארדו ואנזו תעודות זהות ממשרדו של ראש העיר ויגנולו, זייפו וחילקו אותן לפליטים היהודים. לאחר המלחמה המשיך אנזו להתגורר באיטליה. ריקארדו ואנזו זכו באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
פאולה קאופמן
פאולה קאופמן נולדה באוסטריה בשנת 1920. לאחר אירועי ליל הבדולח בשנת 1938 הגיעה לבדה כחברה בתנועת הנוער החלוץ לכפר החקלאי "וורקדורף" בהולנד, שבו הוכשרו כ-300 צעירים לעלייה לארץ ישראל. במרץ 1941 פיזרו הגרמנים את הכפר, ופאולה התקבלה כאחות לבית החולים הפורטוגלי ברובע היהודי. בשנת 1943, כשיהודי אמסטרדם נשלחו למחנות, חברה פאולה למחתרת ההולנדית. היא הסתתרה בבית משפחת פרנץ והני חרצן בתפקיד מטפלת בזוג התאומים שלהם. בה בעת הייתה פעילה ב"קבוצת וסטרוויל" שהקימו יופ וסטרוויל, מורה נוצרי, ורעייתו, ביוזמת מרים ומנחם פינקהוף היהודים. הקבוצה פעלה להסתרת ילדים יהודים בחוות חקלאיות ולהעברתם מחוץ להולנד. בתחילת 1944 הגיעה לפריז, ובסיוע ניירות מזויפים שהכינו חבריה למחתרת פעלה להצלת יהודים שהוברחו מהולנד דרך צרפת לספרד בחציית מעברי הפירנאים ומשם לישראל. היא נכנסה למטה הוורמכט, הציגה את עצמה באמצעות תעודה מזויפת שהוכנה עבורה, והתקבלה לעבודה במטה הגסטפו הגרמני בפריז. שם נחשפה לכל התוכניות של הגרמנים. מדי ערב הייתה לוקחת את התוכניות הסודיות לחדרה ומעתיקה אותן. ההעתקים הועברו לחבר מחתרת שאיתו הייתה בקשר, מקס וינדמילר, והוא העבירם לממשלת הולנד הגולה בלונדון ולאמריקנים. החומרים שימשו עזר רב לאמריקנים במלחמתם נגד גרמניה. בשנת 1944 בעקבות הלשנה של סוכנים כפולים במחתרת נעצרה פאולה על ידי סוכני הגסטפו ונחקרה בעינויים קשים. היא לא הסגירה את חבריה. בהמשך נשלחה לאושוויץ, הועברה לבירקנאו ולטרייזנשטאט והייתה שם עד השחרור. בתום המלחמה העניק לה דה גול את אות מסדר הכבוד הצרפתי על פעילותה למען בעלות הברית. פאולה הצטרפה לארגון הג'וינט ועבדה במחנות הפליטים להעלאת שארית הפלטה לישראל. שרדה ובאפריל 1947 עלתה לישראל. בתום המלחמה העניק לה דה גול את אות מסדר הכבוד הצרפתי על פעילותה למען בעלות הברית. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה
בן ציון קאלב
בן ציון קאלב נולד בפולין בשנת 1910. הוביל מבצע להצלת יהודים פולנים והצליח להציל כ-150 פעוטות, ילדים ובני נוער. יש טוענים שהציל 1000. בן ציון היה מבריח ילדים מהגטו. ליוו אותם מסייעים לא יהודים שעבדו עם קאלב. המלווים ליוו אותם דרך דרום פולין אל מעבר להרי טטרה, אל קזמורק. עבד בצמוד עם הרב משה דב וייסמנדל מסלובקיה. וייסמנדל היה נחוש בדעתו שעם ההגעה לסלובקיה, הבטוחה יחסית, צריך לצרף את הילדים למשפחות יהודיות מקומיות. בן ציון היה סבור שסיכויי הישרדותם יהיו גבוהים יותר אם יגורו בבתים של לא יהודים. בשנת 1944 הציגו רודולף ורבה ואלפרד וצלר, יהודים סלובקיים שברחו מאושוויץ, מידע על שיטת הרצח הנאצית. הצגתם, שבהמשך נקראה "הפרוטוקולים של אושוויץ", תורגמה לגרמנית והוברחו למערב. בן ציון שמר גרסה של הכתוב. הוא שימש מתורגמן בישיבה עם מונסניור מריו מרטילוטי, נציג הוותיקן או משרד דיפלומטי. הישיבה נועדה לעורר את העולם לזוועות הנאצים. היא התקיימה במנזר בברטיסלאבה, והשתתפו בה ורבה ואוסקר קרסניאנסקי מהקהילה היהודית בברטיסלאבה. מרטילוטי לקח את המסמכים לוותיקן. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יצחק קאסוטו
יצחק קאסוטו נולד ביוון בשנת 1896. הרב יצחק קאסוטו היה רבה של קהילת לאריסה ביוון. כאשר כבשו הגרמנים את לריסה וקבעו את מקומם בה, נצטוותה הקהילה היהודית לשכן את המפקד הגרמני ולדאוג לנוחיותו. הפקודה נתנה באופן גס ולגלגני, שהבהיר מייד ליהודים את כוונותיהם העוינות של הכובשים. כל אחד מהם מיהר למצוא לעצמו מקום מקלט. במחצית ספטמבר 1943, עזבו רוב היהודים בחשאי את העיר והתפזרו בכפרי הסביבה ובהרריה. מתוך 1,100 נפשות, שהם 215 משפחות, נמלטו 950 איש. הרב קאסוטו, אשר נוסף על תפקידו כרב, היה ממונה מטעם השלטונות היווניים על מלאי המזון בשביל האוכלוסייה האזרחית של העיר, לא נמלט כדי לא לעורר תשומת לב. נקרא להרכיב רשימה של חברי הקהילה והובטחה לו אפילו תמורה בשביל עבודה זו, אולם הוא סירב וטען שמעולם לא התקין פנקס של בני הקהילה ולא החזיק ארכיון, ולפיכך אין באפשרותו למלא דרישה זו. בתחילת אוקטובר 1943 נצטוו היהודים לפי פקודתו של שטרופ, להירשם תוך חמישה ימים בעירייה. הממרה פקודה זו היה צפוי לעונש מוות. תחילה צייתו לפקודה אותם 150 יהודים שנותרו בעיר (מתוך 1,100 שהיו לפני כניסת הגרמנים וש-950 מתוכם ברחו). בהמשך יצאו 75 יהודים ממחבואיהם, חזרו לבתיהם והלכו להירשם אף הם. בשנת 1944, בלילה שבין ה-24 ל-25 במרץ, כאשר כולם ישנו שנת ישרים, נפרצו בתי היהודים אחד אחרי השני, קובצו יחד כחיות ובהצלפות שוט הועמסו על מכוניות משא. יחפים, רק כותנות לעורם, נבעתים, הועמסו 225 היהודים על מכוניות המשא. אחרי כמה ימים הובלו כולם לתחנת הרכבת ומשם למחנות ההשמדה. בזכות ערנות ויזמות מצד היהודים ובזכותו של הרב קאסוטו, ניצלו ממוות 775 מיהודי לאריסה, מתוך 1,100 יהודים שהיו בה לפני המלחמה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
נתן קאסוטו
נתן קאסוטו נולד באיטליה בשנת 1909. הוא עומד מאחורי הצלתם של מאות יהודים מקהילת מילאנו שבאיטליה בתקופת השואה בעזרת רשת הצלה יהודית-נוצרית שהקים. כבר בגיל 18 קיבל את התואר "משכיל" מבית המדרש המחוזי לרבנים. בשנת 1933 סיים לימודי רפואה באוניברסיטת פירנצה ובשנת 1937 השלים לימודי ההתמחות ברפואת עיניים. במסגרת חוקי הגזע נאסר עליו לעסוק במקצועו, רופא עיניים. עם זאת הוא הורשה להיות "משקיף" בעת ביצוע ניתוחים, וזאת על מנת לא לאבד את הידע שרכש. פרופ' בארדלי, מנהל המרפאה, פנה אליו כאשר ניתוח התפתח לא כשורה הוא אמר לו: "לעזאזל חוקי הגזע – קאסוטו, בוא עזור לי." אביו פנה לרופא העיניים הירושלמי אברהם (אלברט) טיכו כדי לנסות להשיג לנתן עבודה בארץ ישראל, כדי שיוכל לקבל אשרת עלייה (סרטיפיקט), אך ביוני 1940, כשטיכו העניק את האישור, הכריזה איטליה מלחמה על בריטניה ואזרחיה נחשבו אזרחי אויב. כך נמנע מנתן להגיע לארץ ישראל שבשלטון המנדט הבריטי. נחשב לאחד המוהלים המבוקשים באיטליה, שכן היה גם רב וגם רופא. בשל האיסור על העסקתו כרופא שימש במילאנו סגן רב ומורה בבית ספר תיכון. עיקר עיסוקו היה הדרכתו וחינוכו של הנוער. הוא ארגן להם טיולים ופעולות חברתיות, והמטרה הייתה להכינם להכשרה חלוצית ולעלייה לארץ ישראל. אחת לשבוע העניק שירות רפואי חינם ליהודי הקהילה. בשנת 1939 עלו ארצה הוריו ושתי אחיותיו בזכות אביו שהצליח להשיג עבורן אישורי עלייה. בסוף 1942 התמנה נתן לרב של פירנצה. כשכבשו הגרמנים את צפון איטליה בספטמבר 1943 הסתיר את רעייתו חנה וארבעת ילדיהם ואת משפחתו של אחיו שאול במנזר מחוץ לעיר. אם המנזר הסכימה לקבל אותם כאורחים בתשלום בתנאי שילמדו את הילדים את השם הבדוי, לא ידברו עם זרים ויחיו בעיקר בשני החדרים המיועדים להם. בה בעת הקים נתן קבוצת סיוע לפליטים יהודים ממערב אירופה. קבוצה זו סייעה במתן כספים, בהנפקת תעודות מזויפות ובמציאת מקומות מסתור. כשהוא רכוב על אופניו נהג לעבור בין בתיהם של יהודי הקהילה ולהפציר בהם לעזוב את העיר בהקדם האפשרי ולהסתתר במנזרים ובכפרים נידחים. אל קבוצת הסיוע שהקים הרב קאסוטו חברו אנשי כנסייה. יחד הם הצילו מאות יהודים מצפון איטליה וכן פליטים יהודים שהגיעו ממדינות שממערב לה. בנובמבר 1943 נתפסו הרב קאסוטו ורעייתו חנה בידי הנאצים. בפברואר 1944 הם גורשו לאושוויץ והופרדו. לאורך כל הדרך למחנה ההשמדה ולאחר שנכלא במחנה יבוז'נו, עודד נתן את רוחם של חבריו למסע. בינואר 1945 גורש בצעדת המוות שיצאה מאושוויץ, ובמהלכה ככל הנראה נרצח. במרץ 1945 עלו ילדיהם של נתן וחנה לארץ ישראל באוניית "פרינסס קאתלין". גם חנה ניצלה, עלתה לארץ ישראל ועבדה במעבדה בבית חולים הדסה בהר הצופים. באפריל 1948 נרצחה בטבח שיירת הדסה להר הצופים. ממשלת איטליה העניקה לנתן לאחר מותו את מדליית עיטור העוז על גילוי אומץ לב אזרחי. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
לייב קאסל
לייב קאסל נולד בלטביה. התנדב לדיביזיה הלאטבית ונפצע שם פעמיים. פעל גם במסגרת הבריגדה "למען לאטביה סובייטית". הוא נתמנה לראש המטה של הפלוגה השלישית בחטיבה "למען לאטביה הסובייטית", ולימים נודע כבעל-בית של "ז'יגורי". תואר זה הודבק לו בשל פעילותו האינטנסיבית באזור של תחנת "ז'יגורי", שהתבטאה בהורדת רכבות מהפסים, הפצצת גשרים ומארבים מתמידים לכוחות הכיבוש. כמו-כן היה יצא תכופות בראש אנשיו לכפרי הסביבה כדי לערוך משפטים נגד משתפי-פעולה עם הגרמנים, אותם איתר בזכות רשת המודיעין היעילה שארגן. במאי 1944, ליד הכפר קאצ'אנובי, יחידתו הותקפה על-ידי כוחות רבים של הצבא הגרמני, דיביזיה שלמה. את עמידתו בקרב זה תאר בזיכרונותיו הקומיסר של הבריגדה "בעד לאטביה הסובייטית", כדלקמן: "לוחמי קאסל הפילו את החיילים הגרמנים אחד אחר השני, ועם זאת ניתן להם, לפרטיזנים, לחמוק ולהופיע בעורפו של האויב. בקרב זה נפלו גרמנים רבים, אך מהפרטיזנים לא נפל איש, הגרמנים שעלו בכמותם על הפרטיזנים המעטים, ברחו בריחה מחפירה. המבצע הוצא אל הפועל במומחיות, וסיפורו ייכנס לדברי ימיו של המאבק הפרטיזני שלנו כדוגמה לאומץ-לב בלתי-רגיל ולתמרון מצוין". בזכות פעילותו של קאסל הוענק לו אות-הצטיינות "הדגל האדום".
אליעזר קדמון
אליעזר קדמון נולד בהונגריה בשנת 1924. גדל בחווה כפרית. למד בגימנסיה היהודית בדברצן, ושם הצטרף לתנועת הנוער הציוני. בעת הכיבוש הגרמני עבד בבודפשט במפעל שייצר אספקה לצבא ההונגרי. היה מצויד בתעודות אריות, נשא את השם לסלו קולטאי, ובזכות מראהו הארי ושליטתו בשפה הגרמנית עסק בפעילות מחתרתית במדי הצבא ההונגרי בדרגת סגן. פעל במסגרת מחלקה א' של הצלב האדום הבין-לאומי בבתי הילדים שהקימו התנועות הציוניות ובבתים המוגנים שבהם חסו יהודים. בפעילותו הגיע למשטרת הזרים, למשרדי הממשלה ואף למטה הגסטפו בהר השוואבים בבודה. הפיץ תעודות חסות והיה בקשר עם המשרתים בפלוגות העבודה בעיר ובסביבתה. במצעד המוות של היהודים נסע אליעזר במשאית בעקבות הצועדים נושא תעודות חסות, ובעזרתן הצליח לשחרר רבים מן היהודים. בשלב האחרון של המצור על בודפשט הצטרף ליחידת העזר של הכוחות המזוינים, קישקה. ביחידה זו שירתו יהודים, מהם חברים בתנועות הציוניות. קדמון היה נציג היחידה במפקדת האזור, שבה ניתנה הססמה היומית, ואותה מסר לאנשי המחתרת. לימים פירקו הפשיסטים את היחידה, וחבריה ברחו ומצאו מקלט עד השחרור. בתום המלחמה פעל ב"בריחה" ועלה ארצה. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מנחם קדרי
מנחם צבי קדרי נולד בהונגריה בשנת 1925. חבר בתנועת בני עקיבא. בשנים 1944-1943 היה חבר ההנהגה הארצית של בני עקיבא וריכז את פעילות החינוך והתרבות בתנועה. אחרי פלישת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 היה פעיל במחתרת הציונית וממונה במסגרת תנועתו על מבצע הטיול – הברחת יהודים דרך הגבול לרומניה. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
לאון קואינקה
ד"ר לאון קואינקה נולד ביוון בשנת 1898. בן לאחת המשפחות הנכבדות והעתיקות של הקהילה בסלוניקי. היה רופא אף אוזן גרון ידוע ומוכר בעיר. בנוסף, היה רופא מטעם הצלב האדום הבינלאומי ואהוד ואהוב על האיטלקים (שבאותה עת שלטו ביוון), ולכן לא הוטלו עליו חוקי הגזע. למרות זאת הצליחו אנשי האס-אס. לחטוף אותו ואת אשתו ושלחו אותם לאושוויץ. באושוויץ במחנה סבינה נתקל באסיר שחש בכאבים עזים כתוצאה ממחלת מאסטויאדיטס (mastoyditis). דר' קואינקה הציל אותו כשהשתמש בכלי עבודה שהיו בנמצא, ובזכות טכניקה מקורית ושימוש בכלי עבודה פרימיטיביים. מנגלה שמע על יכולותיו, וצירף אותו כאחד העוזרים שלו, וכך נחשפו עיניו לזוועות הרפואיות שהתבצעו במרפאת אושוויץ. ד"ר קואינקה סייע לאסירים במחנה להינצל מסלקציות והעניק להם טיפול רפואי, זאת למרות מחסור כמעט מוחלט באמצעים ובתרופות, ובכך הציל את חייהם. דאג להאכיל אסירים חלשים בהסתר. פעל בשיתוף פעולה על מנת להציל אסירים נוספים יחד עם יעקב (ג'קו) רזון ועם יעקב (ג'קיטו) מאסטרו ואהרון רוזה. יצחק בורלא, ניצול שואה מאושוויץ, כתב ספר בו הוא מפרט כיצד ד"ר קואינקה הציל אותו. מאוחר יותר כששמעון ויזנטל רדף אחרי ד"ר מנגלה שעדיין הסתובב חופשי בעולם, התקבל מידע על מקום הימצאו. הוא זימן אליו את קואינקה שהכיר היטב את ד"ר מנגלה בניסיון לעזור לו לאתר ולתפוס את ד"ר מנגלה. אחרי המלחמה פגש בדרך נס את אשתו ששרדה אף היא. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אבא קובנר
אבא קובנר נולד ברוסיה בשנת 1918. ממנהיגי תנועת השומר הצעיר. עם כיבוש וילנה בידי הגרמנים בסוף יוני 1941 מצא מקלט עם קבוצה מחבריו במנזר האחיות הדומיניקניות בפרוור של העיר. לאחר ששב לגטו ונודע לו על רצח המוני היהודים, הגה את רעיון ההתנגדות ונרתם להקמת כוח יהודי לוחם. בליל 31 בדצמבר 1941 נקרא באסיפת התנועות החלוציות בווילנה כרוז שחיבר אבא קובנר ובו נאמר: "היטלר זומם להשמיד את כל יהודי אירופה. על יהודי ליטא הוטל להיות הראשונים בתור. אל נלך כצאן לטבח! נכון, חלשים אנו וחסרי מגן, ואולם התשובה היחידה לאויב היא התנגדות!" זו הייתה הפעם הראשונה שרצח יהודים בידי האיינזצגרופן הוערך כחלק מתוכנית כללית להכחדת יהודי אירופה, ובפעם הראשונה נקראו יהודים להתגונן עם נשק ביד. בינואר 1942 נוסד בווילנה ארגון הפרטיזנים המאוחד פ.פ.או, שהורכב מתנועות נוער ומפלגות מכמה זרמים פוליטיים. קובנר היה חבר מטה הארגון. אחרי שהמפקד יצחק ויטנברג נפל בידי הנאצים ביולי 1943, הוא היה המפקד וכינויו המחתרתי היה "אורי". בימי הגירוש האחרון מווילנה בספטמבר 1943 ניצח על פעולות הארגון ועל יציאת הלוחמים מהגטו ליער. פיקד על היחידה היהודית ביערות רודניקי שהורכבה מלוחמי גטו וילנה ועל גדוד "הנוקם" במחנה היהודי ביער. בתום המלחמה היה ממייסדי תנועת "הבריחה" והרוח החיה של חטיבת שרידי מזרח אירופה. ביולי 1945 הגיע לבסיס של הבריגדה הארץ-ישראלית בטרוויזו שבאיטליה ונשא לפני החיילים דברים נוקבים על החורבן וההתקוממות. בשנת 1946 הצטרף עם אשתו ושותפתו למחתרת וללחימה, ויטקה קמפנר, לקיבוץ עין החורש. במלחמת העצמאות היה קצין התרבות של חטיבת גבעתי והיה ממקימי בית התפוצות.
יוזק ובולק קוז'וך
יוזק קוז'וך נולד בפולין. היה ראש קן "הנוער הציוני" בסוסנוביץ וממנהיגי המחתרת הלוחמת בזגלמביה. מספרים שהיה דמות מיוחדת, הקרין סמכות שהפכה אותו למנהיג הבלתי מעורער של תנועתו. היה נעים הליכות ובעל עוצמה רוחנית, נחישות ודבקות בדרך שהתווה לעצמו. הוא ניתח במחשבה צלולה את המצב הנורא שאליו נקלעו היהודים, ופעל למען המטרה שנראתה בעיניו העליונה – הצלתם של יהודי האזור והישרדותם, במיוחד של הצעירים. פעל עם חבריו במחתרת בכל דרך אפשרית להצלת יהודים דרך הגבול הסלובקי ובמקביל ערך הכנות לפעולות הגנתיות וללחימה בגטו. יוזק נרצח בעת פעולות הצלה שביצע בימי הגירוש של יהודי סוסנוביץ. בולק (בן-ציון) קוז'וך, אחיו של יוזק, היה גם הוא פעיל תנועת הנוער הציוני בסוסנוביץ וחבר המחתרת. עסק בהצלת בני הנוער היהודים באמצעות תעודות זהות מזויפות, והעבירם לסלובקיה ולגרמניה. בולק נתפס על ידי אנשי הגסטאפו אשר ניסו תוך כדי עינויים להוציא ממנו מידע על המחתרת, אך בולק עמד בכל העינויים ולא מסר דבר. הוצא להורג בתלייה כשעל צווארו שלט עם הכתובת: "אני פרטיזן פולני".
לונקה קוֹז'יבּרוֹדסקה
לונקה קוֹז'יבּרוֹדסקה נולדה בפולין בשנת 1916. למדה בבית ספר פולני והייתה פעילה בתנועת הנוער הסוציאליסטית הפולנית. במלחמה הצטרפה לתנועת פרייהייט והייתה שליחה של התנועה. היא פעלה בזהות שאולה של פולנייה בשם קריסטינה קוסובסקה. היה לה מראה ארי מובהק: עיניים כחולות, אף סולד ושיער בהיר. כישרונה לשפות סייע לה רבות. לא אחת טעו לחשוב שהייתה שליחה של הגסטפו. בשנת 1939 נתפסה בידי הצבא האדום בניסיונה לעבור לווילנה ונחשדה כמרגלת גרמניה, אך ניצלה מעונש מוות. לונקה השתתפה בהקמת נקודות חקלאיות בכפרים סמוכים לערים ובהעברת החברים לאותן הנקודות, זאת כדי להקל על מאבק הקיום הכלכלי וכדי לנצל את המקומות כמסגרת ארגונית תנועתית. בזמן נסיעותיה שכנעה חברים לעבור. מאחר שהתנועה בדרכים הייתה מסוכנת ליהודים, נהגה ללוות אותם ליעדיהם. מלבד תנועתה בין הגטאות הגיעה גם לכמה מחנות עבודה והעבירה מידע לחברים שנמצאו שם. היא ליוותה את יצחק צוקרמן, שריכז את הפעילות בקרב הנוער. במשימותיה כשליחה קיימה קשרים עם מבריחים מקצועיים כדי שייחלצו את חבריה למקומות בטוחים יותר. בשליחות התנועה העבירה מקרקוב לוורשה חומר עבור ארכיון רינגלבלום. באפריל 1942 יצאה לורשה כדי להעביר כסף שהשיגה בביאליסטוק למימון פעילות המחתרת. נעצרה במעבר הגבול. תעודותיה המזויפות נחשפו וגם צילום שלה עם הקשריות טמה שניידרמן ובלה חזן. הכסף וארבעת האקדחים שהיו על גופה החשידו אותה כחברת מחתרת פולנייה, והיא הובלה למאסר בכלא פאביאק בורשה. הגסטפו לא הצליחו לגלות את שמה האמיתי ואת קשריה עם חברי הארגון היהודי הלוחם. הקשרית בלה חזן נשלחה להתחקות על עקבותיה, וגם היא נעצרה והועברה לכלא פאביאק. הן הועברו לאושוויץ בנובמבר 1942 במשלוח של 53 אסירות פוליטיות פולניות. באושוויץ עבדה כמתורגמנית במשרדי האס-אס. נדבקה בטיפוס ונפטרה במרץ 1943. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אוטו קומוי
אוטו (נתן) קומוי נולד בהונגריה בשנת 1892. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא ההונגרי וזכה לאותות הצטיינות. בשנת 1940 נבחר ליו"ר הפדרציה הציונית בהונגריה, ובתפקיד זה שימש עד 1944. בשנת 1943 הוקמה ועדת העזרה וההצלה בבודפשט, וקומוי נבחר ליו"ר הוועדה. חבריה היו נציגי המפלגות הציוניות. במסגרת פעילותו בוועד העזרה וההצלה עסק בהברחת פליטים יהודים חסרי נתינות להונגריה והעלאתם לארץ ישראל דרך רומניה וטורקיה. פעילות זו הייתה כרוכה בסיכון רב, לרבות עונשים כבדים ואף הוצאה להורג. במרץ 1944 כבשה גרמניה את הונגריה. באוקטובר 1944 השתלטה מפלגת "צלב החץ" הפשיסטית על הונגריה, וכתוצאה מכך נאלץ קומוי לשנות את פעילותו והחל לעזור ליהודי בודפשט דרך קשריו הענפים. בספטמבר 1944 מינה פרידריך בורן, נציג הצלב האדום בהונגריה, את אוטו קומוי לראש אגף A, הוא אגף מחלקת הילדים של הצלב האדום. אגף זה הוקם במטרה להציל ילדים יהודים. קומוי עם שותפים הקים 52 בתי ילדים והם הביאו להצלתם של כ-6,000 ילדים ועובדי בתי הילדים. הילדים הועברו אל בתי ילדים שהוקמו במהירות ועמדו בחסות של הצלב האדום. בתוך הבתים פעלו חברי תנועות הנוער הציוניות שדאגו להדרכה ולחינוך. למזון דאגה "המפקדה החלוצית". קומוי עסק גם בחלוקת תעודות החסות הספרדיות ע"י ג'ורג'יו פרלסקה. התעודות הקנו לכ-3,000 מחזיקיהם מעמד של תושב חוץ ובמידה לא מבוטלת הצילו אותם. "לעולם לא אוכל לדרוך על אדמת ארץ ישראל בראש מורם אם אבחר עכשיו להציל את חיי. ארגיש את עצמי מת מבחינה מוסרית אם אעזוב כעת את עמדתי." אמר קומוי. ב-1 לינואר 1945 זמן קצר לפני שחרור בודפשט, נחטף אוטו קומוי בידי אנשי צלב החץ ונרצח בשל פעילויות ההצלה שלו. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
לאה קומוי פירסט
לאה קומוי נולדה בהונגריה בשנת 1921. חברת 'מכביאה' ו'הציונים הכלליים'. משפחתה חזרה לבודפשט ב-1924. אביה, נתן קומוי, היה נשיא ההתאחדות הציונית בהונגריה בין השנים 1940-1944, ומשנת 1941 יו"ר ה'ועדה לעזרה והצלה'. השתתפה בפעולות עזרה של המחתרת מבניין הקהילה היהודית ברחוב שיפ 12. נשלחה לשליחויות שונות מטעם אביה עם גורמי שלטון ונציגויות זרות, ועסקה בהפצת 'דו"ח אושוויץ', שתורגם לשפות שונות וכלל עדות על המתרחש במחנה ההשמדה. יצאה מהונגריה עם הרכבת של ה"ועדה לעזרה והצלה" והגיעה לשווייץ. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1948.
משה קוניג
משה קוניג נולד בהונגריה בשנת 1912. חבר בתנועת הציונים הכלליים. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, עסק בפעילות מחתרתית מגוונת. היה שותף בהקמת הבונקר ברחוב זילדמאלי ועסק בהפצת תעודות חסות. שימש כנציג הנוער הציוני בהכנת התכנית להוצאת 7,800 סרטיפיקטים, יחד עם משה קראוס. אחרי שחרור בודפשט בידי הצבא האדום עסק באיתור י לדים יהודים וטיפול בהם. בתקופה שבין השנים 1945-1949 היה פעיל במסגרת השומר הצעיר כמחנך וגם כמנהל בית ילדים. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ברוך קונפינו
ברוך קונפינו נולד בבולגריה בשנת 1891. למד רפואה בצרפת ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הצטרף לצבא הבולגרי ושירת כרופא גדודי. לאחר תום המלחמה השלים את לימודי הרפואה בפריז. הצטרף לתנועה הציונית והיה חבר תנועת מכבי. לאחר סיום לימודיו השתלב בהנהגת התנועה הציונית והיה חבר הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה ומחלקת החינוך מטעמה. בהמשך נבחר ליושב ראש הוועד הארץ-ישראלי של התנועה. משנת 1938 פעל במסגרת התנועה הציונית בבולגריה במטרה לארגן את בני הקהילה היהודית לעלייה המונית. בינואר 1939 הגיע לארץ ישראל ונפגש עם נציגי המוסד לעלייה ב' והחלוץ. במהלך ביקורו הגיע לסיכומים עם הנציגים ועם אנשי הציונים הכלליים והם אפשרו לו חופש פעולה. בשנים 1940-1939 ארגן מפעל העפלה פרטי, ובמסגרתו הפליגו מבולגריה 2,682 מעפילים. הוא ארגן 7 הפלגות ב-4 ספינות. המפעל הופסק לאחר אסון טביעת ספינת המעפילים סלבדור, שגרר תגובות קשות בקרב הקהילה היהודית בבולגריה נגד קונפינו והממשלה הבולגרית. השלטונות הבולגריים עצרו את קונפינו ושלחו אותו למחנה המעצר גונדה וודה. הספינות שהיו בבעלותו הוחרמו. בשנת 1940 פרסם קונפינו בביטאון ההסתדרות הציונית בבולגריה את המאמר "הספינה הגיעה" ובו תגובתו להתקפות האישיות נגדו על רקע מפעל ההעפלה הפרטי. במאמרו ציין כי הגירת היהודים מבולגריה היא יישום הציונות ותקף את חברי הקונסיסטוריה על שהם מתעלמים מהמציאות ועוצמים את עיניהם לנוכח המתרחש באירופה. שרד ועלה לישראל באפריל 1949. בשנת 1965 פרסם את ספרו "עלייה ב' מחופי בולגריה". מפעליו סייעו להצלת אלפי פליטים יהודים ולהעלאת רבים מיהודי בולגריה לישראל.
מרים קופפשטיין
מרים קופפשטיין נולדה בשנת 1919. חברת תנועת דרור הבונים. בחודשים אפריל-יולי 1944 הייתה אסורה במחנה קישטרצ'ה שבקרבת בודפשט. בזכות ידיעתה את השפה הגרמנית עבדה במשרד המחנה. זייפה את תעודותיהם של 80 גברים יהודיים וציינה שעדיין לא מלאו להם 16. בזכות הזיוף הם שוחררו והגיעו לבודפשט. המעשה התגלה ומרים נחקרה והודתה במעשה. נידונה לגירוש למחנות המוות, אך בדרך מזל נשארה במחנה קישטרצ'ה, ממנו השתחררה בספטמבר 1944. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
היידי קורנפלד
היידי ינקה שפיגל נולדה בהונגריה בשנת 1922. בגיל 10 עברה לגור יחד עם משפחתה בבודפשט. לאחר כניסת הנאצים להונגריה, ירדה למחתרת יחד עם אחותה גיזלה, זאת לאחר שהתחפשו לנוצריות כולל צביעת השיער לבלונד, ואף שכרו חדר בביתו של אחד מבכירי "צלב החץ" ההונגריים, זאת בכדי להקשות על גילויין. במהלך פעילותה המחתרתית, דאגה לבצע שליחויות משליחויות שונות מטעם המחתרת, ובין היתר סיפקה מסמכים שונים, שנועדו להציל את נושאיהם מגירוש, בדרך כלל למחנות ריכוז והשמדה, שתי משפחות מתוך הרבות שאותן הצילה, עדיין חיות עימנו בארץ. לאחר המלחמה ותקופת החלמה בסנטוריום, נדדה עם משפחתה לכיוון איטליה ובעיר בארי הכירה את בעלה לעתיד ששימש כמפקד מחנה העקורים שם. בהמשך, הפליגה באניית המעפילים "לא תפחידונו" לישראל, אך האוניה נתפסה ע"י הבריטים ונוסעיה הוגלו לקפריסין, שם שהתה מספר חודשים, עד לשחרורה והגעתה ארצה. בארץ עסקה בפעולות התנדבותיות שונות: מתנדבת בארגון י.ע.ל. – "יד עזר לחולה", סעדה פצועים בבתי החולים במלחמות השונות וארגנה משלוחי צעצועים לילדי ירושלים הנצורה במלחמת ששת הימים, באמצעות מערך של מתנדבים. שמשה אוזן קשבת ורבים פקדו את ביתה כדי להיעזר ביכולת הנדירה שלה לסייע לנזקקים. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אברהם קוש
אברהם אנדי קוש נולד בהונגריה בשנת 1924. חבר תנועת מכבי הצעיר. משפחתו גרה בשוראנ'קי. לאחר שהעיירה הועבה מסלובקיה להונגריה, עסק בסיוע לפליטים שביקשו להגיע לבודפשט. במאי 1944 גויס לפלוגה לעבודת כפייה, ערק מיחידתו בעזרת תעודות שסופקו לו, והצטרף לפעולות המחתרת. עזר בשחרור חברי תנועתו ממחנות העבודה ועסק בשליחויות שונות. בנובמבר 1944 הצטרף לבונקר שבשדרות הונגריה. הבונקר התגלה ואנדי וחבריו נכלאו בבית הסוה ר בשדרות מרגיט. הוא שוחרר בפעולה נועזת של המחתרת החלוצית. אחרי השחרור היה פעיל במסגרת ה"בריחה". ניהל בית ילדים בבודפשט. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1948. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
איסאי יהודה קזינץ
איסאי יהודה קזינץ נולד בשנת 1909 בבלרוס. אביו נרצח ע"י קוזקים ב-1920. בגיל 16 החל לעבוד כעוזר נפח במרכז הנפט בבטומי. בשנת 1938 סיים לימודיו במכון לתעשיית נפט ועבד במקומות שונים. עם פרוץ המלחמה, כשהגיעו הכוחות הגרמנים לעיר, שלח את משפחתו מזרחה והוא עצמו נסוג עם יחידות "הצבא האדום", אך עד מהרה מצא עצמו בשטח כבוש. הגיע למינסק, שגם היא נכבשה ושם פגש ידיד, שהיה חבר במחתרת במקום. זה סידר לו זהות חדשה של טטרי וכך החל גם הוא לפעול במחתרת. בדצמבר 1941 נבחר למזכיר הועד המחתרתי וקיבל את הכינוי סלביק. ארגן והפעיל כ-20 קבוצות מחתרת באיזור. ארגן עבודתו של בית דפוס מחתרתי, הפיץ עלונים ואף חדר למחנות הסגר וסייע לארגן בריחת כלואים מהם. הגביר את פעילות המחתרת במטרה לשבש את מערכת התחבורה של האויב באזור, לחבל בתשתית ובתוצרת התעשייתית. ארגן גדוד פרטיזנים מבין יהודי הגטו, אסירי מחנות שהצליחו לברוח וכן שבויים שברחו. הגרמנים עשו מאמצים רבים לחשיפת מחתרת זו, ובמרץ 1942 החלו לבצע מאסרים המוניים של אנשיה. נעצר בהגיעו לאחת מדירות המסתור בעיר. חקירתו הייתה קשה ביותר ולוותה בעינויים קשים, אך הוא לא פצה פה. ב-7 מאי הוצא להורג בתלייה. על תרומתו המיוחדת, עמידתו האיתנה וגבורתו הוענק לו לאחר מותו עיטור גיבור בריה"מ.