סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ק' (2)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ק'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
פסיה קיסין
פסיה קיסין נולדה בפולין בשנת 1905. הייתה רופאת ילדים בגטו קובנה. מעולם לא נכנעה לפחד וגם לא לאנשי היודנראט ששיתפו פעולה עם הגרמנים. היא התעקשה להציל ילדים בגטו קובנה והסביבה. היא סיכנה את עצמה והבריחה אותם למקומות מחסה, והילדים ניצלו ועלו לארץ. הצליחה להציל עשרות רבות של ילדים, זאת בעזרת שיתוף פעולה עם כומר מקומי ואישים לא יהודים נוספים. את הילדים הבריחה למקומות מסתור. פעלה להסתיר נערות יהודיות בבתי איכרים ליטאים. היא נשלחה עם בתה הקטנה למחנה הריכוז שטוטהוף, שם שימשה רופאה, וכך ניצלה. לאחר המלחמה הצטרפה עם בתה לילדי סלבינו ושימשה מדריכה בבית הילדים. שרדה ועלתה עם בתה לישראל בשנת 1948. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ברונקה קליבנסקי
ברונקה קליבנסקי נולדה בפולין בשנת 1923. למדה בבית הספר תרבות בגרודנו והייתה חברה בתנועת הנוער הציונית דרור. בתקופת השואה הייתה חברת המחתרת היהודית בגרודנו. היא עברה לביאליסטוק, שם התחזתה לפולנייה, מצאה מקום מגורים באזור הפולני של ביאליסטוק ועבדה כעוזרת בית בדירה שבה התגוררו גרמנים. היא הייתה חברת "התא האנטי פשיסטי בביאליסטוק" והייתה בין מקימי מעבדה לתעודות מזויפות. לאחר שנתפסו שתיים מחברותיה, נבחרה לעבוד בתור קשרית. בתפקיד זה הבריחה נשק, ידיעות, תעודות, מזון ותרופות בין גטאות ורשה, ביאליסטוק וגרודנו. ברונקה סיפרה: "באותם ימים חשבנו במונחים מוחלטים. אנו האחרונים. ביאליסטוק – הגטו האחרון שלא ידע עדיין אקציה. מרדכי הוא האחרון במנהיגי הארגון היהודי הלוחם. ואני הקשרית האחרונה. מרדכי מוכיח אותי לא פעם: זכרי, את האחרונה, תהיי זהירה. לא טוב להיות האחרונים. סוף אין-סופי. הרגשה מחייבת מדי. מחייבת ללכת עד הסוף. להתעלות על חולשות. לבצע את מה שמוטל לעשות. להסתיר עמוק עמוק את הרגשות. לשחק. להשלים עם האובדן. ולהמשיך. להמשיך! למרוד ולנקום!" לאחר האקציה הגדולה בגטו ביאליסטוק בראשית 1943 עסקה ברונקה בעיקר בקניית נשק ובהברחתו. היא החלה להתכתב עם מפקד המחתרת בגטו, מרדכי טננבוים, וההתכתבות נמשכה עד המרד בגטו ביאליסטוק באוגוסט 1943. במרד נפלו כמעט כל הלוחמים. ברונקה שרדה בזכות מראה הארי ותעודותיה המזויפות. היא המשיכה לסייע לפרטיזנים באזור עד שחרור האזור ביולי 1944. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1949. פרסמה וערכה ספרים ומאמרים רבים בנושא השואה, בהם אוספי תעודות, מונוגרפיות וזיכרונות אישיים.
מנחם קליבנסקי
מנחם אריך קליבנסקי נולד בגרמניה בשנת 1900. היה מורה בבית הספר התיכון היהודי בברסלאו. בשנת 1929 עבר עם אשתו ושלושת ילדיהם לקלן והיה מורה ומנהל בגמנסיה יבנה. בליל הבדולח בית הספר היה מוקד להרס וציוד רב ניזוק. שני מורים יהודים נעצרו ונשלחו לאושוויץ. בשנת 1937 נאלצה המשפחה לעבור מביתה לכמה חדרים צרים באזור שבו רוכזו היהודים. פיתח תוכנית ללימוד אנגלית ועברית מודרנית במטרה לסייע לתלמידים להגר לאנגליה או לעלות לארץ ישראל. הוא השיג את הסכמת הלשכה המרכזית להגירת יהודים של ממשלת גרמניה הנאצית ואת התחייבותם של גורמים יהודים בלונדון, ליברפול ומנצ‘סטר לקלוט את התלמידים. עד סגירת השערים להגירה יהודית בשנת 1939 הצליח לסייע להצלתם של 127 תלמידים שנשלחו ללא הוריהם לאנגליה. הוא ביקר פעמיים באנגליה וקיבל את אישורם של כל ראשי הקבוצה להעביר את ילדיהם לאנגליה. הקבוצה הראשונה עברה לאנגליה בינואר 1939, והקבוצה הרביעית עברה ביוני 1939 – 127 תלמידים שניצלו ממוות. לאחר שהתלמידים עברו לאנגליה ביקש אריך לעבור לאנגליה עם משפחתו, אך המלחמה שינתה את התוכניות. אריך ומשפחתו התגוררו באחת הכיתות של בית הספר. ב-20 ביולי 1942 אריך ומשפחתו נלקחו ממקום מחבואם יחד עם הורים יהודים נוספים וגורשו מקלן מזרחה ברכבת ביולי 1942 ונורו ביער ליד מינסק בבורות ההריגה. אריך הציל 127 מתלמידיו אך לא השאיר זמן להציל אותו ואת משפחתו. בשנת 1980 במקום שהייתה חצר בית הספר בקלן נקראה כיכר על שמו ובה אנדרטה ועליה פסל גור אריה יהודה. האנדרטה מנציחה את 1,100 ילדי הקהילה היהודית של קלן, רבים מהם תלמידי בית הספר יבנה שנספו בשואה.
נח קליגר
נח קליגר נולד בצרפת בשנת 1926. גדל והתחנך בצרפת, לוקסמבורג ובלגיה. בעת הכיבוש הגרמני בבלגיה היה פעיל כבלדר במחתרת הבלגית וגם בתא מחתרתי של תנועות הנוער הציוניות שעיקר פעילותן הייתה להעביר ילדים וצעירים יהודים דרך צרפת לשווייץ הניטרלית. בתפקידו זה היה קליגר איש הקשר עם המבריחים המקצועיים בגבול בלגיה-צרפת וצרפת-שווייץ והעביר מאות ילדים את הגבול לשווייץ ובכך הציל את חייהם. נוח צויד במסמכים מזויפים של נער בלגי נוצרי בשם ג'וזף פלס, יליד בריסל. מכיוון שדיבר צרפתית בניב בלגי וגם פלמית, ומאחר שנהג לרכוב על אופניים, לא עורר מעולם חשד כלשהו בסריקות הרבות שערכו הגרמנים. באוקטובר 1942 עצר אותו הגסטפו בעקבות הלשנה, תוך כדי מעבר הגבול לצרפת. הוא נשלח למחנה המעבר מכלן ובינואר 1943 הועבר לאושוויץ. באושוויץ פגש את המתאגרף היווני ג'קו רזון שהציל את חייו באמצעות ביוּם קרבות אגרוף. על המפגש ביניהם כתב נוח: "הפגישה עם ג'קו מסלוניקי הייתה גורלית לגבי. בין תרגיל לתרגיל הוא שאל אותי: כמה קרבות היו לך? לחשתי לו שאני כלל לא מתאגרף. הוא אמר לי: אל תדאג, אני אעזור לך. אם הם ידעו ששיקרת להם, הם יחסלו אותך במקום. בעוד אנו מתאמנים, זה לצד זה, הוא הדריך אותי כיצד לנהוג. אני אדאג שתופיע נגדי בקרב הראשון שלך..." בינואר 1945 יצא עם שרידי מחנה אושוויץ לצעדת המוות, ובסיומה הגיע למחנה דורה-מיטלבאו. באפריל 1945 יצא שוב לצעדה שנמשכה עשרה ימים עד למחנה ראוונסברוק, ושם שוחרר. היה פעיל בארגון הבריחה של המוסד לעלייה ב‘ ונלחם במלחמת העצמאות. שרד ועלה לארץ ישראל. לימים הוענק לו עיטור לגיון הכבוד הצרפתי בדרגת אביר, העיטור הגבוה ביותר של צרפת. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
רות עליאב קליגר
רות עליאב נולדה באוקראינה בשנת 1910. הייתה פעילה בתנועת השומר הצעיר. שלטה בשבע שפות: רוסית, יידיש, גרמנית, רומנית, אנגלית, ספרדית ועברית. בשנת 1934 התחתנה עם עמנואל קליגר, ויחד הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בקיבוץ משמר העמק. רות התקשתה להסתגל לחיי הקיבוץ. בשנת 1936 עברה לתל אביב והועסקה במחלקת יחסי חוץ של ההסתדרות. בשנת 1940 התגרשה. בשלהי שנת 1938 שכנעו אותה שניים ממנהיגי ההגנה שהתרשמו מכישוריה אליהו גולומב וברל כצנלסון – להתגייס לשורות התנועה ולהישלח לאירופה מטעם המוסד לעלייה ב' ביוני 1939 הייתה קליגר האישה היחידה מבין עשרת חברי המוסד לעלייה ב'. קליגר קיבלה עליה תפקיד מפתח בפעילות בבלקן בשנים 1941-1939. רשמית היא הייתה נציגת קרן קיימת לישראל, אך משימתה בפועל הייתה לאסוף כספים וליצור קשרים למען ארגון הובלת יהודים לארץ ישראל, כולל רכש אניות, אישורי כניסת הפליטים היהודיים מפולין וארצות הבלקן לרומניה והשגת היתרי ההפלגה. אחד ממבצעי ההעפלה שארגנה עם עמיתיה היה הבאת האונייה" טייגר היל". אונייה זו הפליגה מנמל קונסטנצה ברומניה עם 1,417 מעפילים והצליחה להגיע לנמל תל אביב. בגלל מעורבותה עם שני שליחים של ההגנה ברכישת נשק ובבדיקת דרכים לחבל במאמץ המלחמה הגרמני בשטח רומניה, נאלצה קריגר להימלט מארץ זו בסוף שנת 1940, אחרי העלייה לשלטון של המשטר הלאומי-לגיונרי, בעל ברית של גרמניה הנאצית. היא התיישבה באיסטנבול, משם ארגנה עם עמיתיה את ניסיון הצלתם של פליטים מסלובקיה ואוסטריה שנעצרו בקלדובו והועברו לשאבאץ בהוראת שלטונות יוגוסלביה. המבצע נעשה על האונייה "דריין 2" שרכש המוסד לעלייה ב' למטרה זו. קליגר ויהודה ברגינסקי החליטו לשלוח את האונייה עם הפליטים לארץ ישראל בהתעלמות מהוראת מנהיגים של היישוב. בשנת 1944 שלח בן-גוריון את קליגר לשמש נציגה ראשונה של היישוב בצרפת. אחרי שחרור מחנות הריכוז הנאצים הייתה קליגר בין הנציגים הראשונים של היישוב שנפגשו עם ניצולי השואה ויצרו מגעים עם השלטונות האזרחיים והצבאיים המקומיים כדי להקל את תנאי חייהם. היא ביקרה במחנה ברגן בלזן שבוע אחרי שחרורו, חיפשה ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים בצרפת, סייעה בארגון סדר פסח ל-4,000 ילדים ניצולים, בהם מניצולי בוכנוואלד, ו-217 ילדים שמצאה במקומות מסתור בברלין. בשנת 1945, אחרי מפגש עם הגנרל דווייט אייזנהאואר, קיבלה אישור מהקולונל ארנסט וייט להשתמש באונייה אסקניה להשטת 2,500 פליטים יהודים לארץ ישראל. בתחילת שנת 1948 הופקדה עליה המשימה לאסוף תרומות בדרום אמריקה לצורכי המדינה הצעירה. אחרי שפרשה לגמלאות השתתפה באופן פעיל בכינוסים של ארגונים יהודים שאספו תרומות למען ישראל, המגבית היהודית והבונדס. אימצה וגידלה שני ילדים ניצולי שואה.
אנה קליין
אנה צוק נולדה בהונגריה בשנת 1926. עסקה בהשגת תעודות אריות במשרדי מרשם התושבים בעיר וחלוקתן בפעולות מחתרתיות. בשנת 1944 נעצרה עם בעלה אורי הרמן וחברים נוספים ונלקחה למפקדת הגסטפו בהר השוואבים. היא נחקרה ועונתה אך לא גילתה דבר. כעבור 3 שבועות הועברו אנה וחבריה לבתי מעצר אחרים ולבסוף גורשו לאושוויץ. ברמפה של אושוויץ ראתה את בעלה אורי בפעם האחרונה. שוחררה על ידי הצבא האמריקאי וחזרה לבודפשט אחרי המלחמה. השתלבה בפעולות התנועה וטיפלה בבני נוער, בילדים יתומים ובמשפחות שנזקקו לעזרה. שרדה ובשנת 1946 עלתה לארץ במסגרת עלייה ב' על האוניה "כנסת ישראל" שעל סיפונה היו כ-4,000 עולים. האוניה התגלתה על ידי הבריטים ונוסעיה גורשו לקפריסין. רק כעבור שנה הגיעה אנה לארץ. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יולי קליין
יולי קליין הייתה חברת תנועת מכבי הצעיר. לאחר גירוש היהודים במרץ 1942 ברחה להונגריה. בזכות שליטתה בשפה ההונגרית התגייסה לסייע לפליטים שהגיעו מסלובקיה להונגריה. השיגה להם מסמכים מתאימים ודאגה למקומות מסתור עבורם. לאחר כיבוש הונגריה על ידי הגרמנים במרץ 1944, השתלבה בעבודת המחתרת. השיגה תעודות אותנטיות במשרדים לרישום אוכלוסין אותם העבירה ליהודים. ליוותה קבוצות במסגרת ה"טיול" – הברחת יהודים מהונגריה לרומניה. לאחר עליית מפלגת צלב החץ הפשיסטית לשלטון, באוקטובר 1944 עסקה בחיפוש ובאיתור ילדים יהודים והבאתם לבתי ילדים שהיו תחת חסות הצלב האדום הבינלאומי. נמנתה על צוות המטפלים בבתי הילדים. שרדה ואחרי המלחמה עלתה לארץ ישראל. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
ליליאן לייבר קליין
הייתה חברה בזרוע המחתרתית של ארגון EIF שנקראה "השישית", שהסתיר נערים ונערות יהודיים וסיפק להם תעודות מזויפות. במהלך חורף 1943-1944 הבריחה נערים מתחת לגיל 16 בשיירות לגבול צרפת-שוויץ, שם העבירה אותם לז'ורז' לואנג'ה למעבר בטוח לתוך שוויץ הניטרלית. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
משה קליין
משה קושה קליין נולד בהונגריה בשנת 1926. היה חבר תנועת השומר הצעיר. אחר עליית צלב החץ לשלטון באוקטובר 1944, שהה בבית הזכוכית ברחוב ואדאס 29. עסק בחלוקת תעודות מזויפות ליהודים, כאשר הוא לובש את מדי צלב החץ הפשיסטית. משה נתפס על ידי אנשי צלב החץ והצליח לחלץ את עצמו. פעם נוספת נעצר על ידי אנשי הגסטפו, אולם גם הפעם הצליח, בעזרת חבריו, לברוח. אחרי השחרור ניהל הכשרה חקלאית. שרד ועלה לארץ ישראל בש נת 1948. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
חייה קליינמן
חיה קליינמן נולדה בהונגריה בשנת 1923. חברת תנועת בני עקיבא. בשנת 1944 הייתה פעילה במחתרת וקיימה קשר עם חברים שהסתתרו בעזרת תעודות אריות. הייתה בבית הזכוכית ברחוב ואדאס. מילאה שליחויות רבות מבית הזכוכית לשם חלוקת כתבי חסות וליצירת קשר עם פעילי התנועה שפעלו בניירות אריים. שחררה יהודים ממצעד המוות. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1947. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אברהם קלמנוביץ
אברהם קלמנוביץ נולד בפולין בשנת 1891. בהיותו בן 22 התמנה לרבנות העיירה ראקוב. בהמשך התמנה לנשיא ישיבת מיר ואחר כך גם לרבנות העיר טיקטין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט הרב קלמנוביץ לווילנה, וממנה המשיך בתחילת 1940 לארצות הברית. שם הצטרף לוועד ההצלה, ופעל לסייע להצלת יהודים שנותרו באירופה. אברהם עסק בגיוס תרומות תוך שהוא עובר לשם כך בין ערי ארצות הברית. במיוחד עזר הרב קלמנוביץ בסיוע לתלמידי ישיבת מיר ורבניה בשנגחאי. הוא שלח להם חבילות סיוע וכן גמרות, בתחילה ישירות מארצות הברית, ולאחר הצטרפותה למלחמה דרך אורוגוואי וארגנטינה. הרב קלמנוביץ ניסה להפעיל את השפעתו גם לכך שבעלות הברית יפציצו את מחנה אושוויץ, אך ללא הועיל. אחרי המלחמה הקים הרב קלמנוביץ מחדש את ישיבת מיר בארצות הברית, עבור מאות הבחורים שהגיעו משאנגחאי, ועמד בראשה. כל זאת במקביל להקמת הישיבה מחדש בארץ ישראל על ידי ראש הישיבה רבי אליעזר יהודה פינקל.
ירמיהו קמה
ירמיהו קמה נולד בשנת 1924. היה חבר בתנועת השומר הצעיר. בפברואר 1943 ברח מסלובקיה והגיע לבודפשט. אחרי הכיבוש הגרמני במרץ 1944, חזר לסלובקיה. בדצמבר 1944 נתפס אולם בפעולה נועזת הצליח לברוח, שוב נתפס ושוב ברח. אחרי המלחמה חזר להונגריה והיה פעיל בשיקום התנועה. הדריך קבוצת ילדים בבית הילדים של התנועה. שרד ועלה לארץ ישראל. ממקימי קיבוץ געתון. זכה באות המציל הי הודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ברוך קמין
ברוך קמין נולד בסרביה בשנת 1914. היה חבר ההנהגה הראשית ברומניה של תנועת הנוער גורדוניה. למד חקלאות באוניברסיטאות קישינב ויאשי ובשנת 1939 עלה לארץ ישראל. בין השנים 1947-1939 היה חבר קיבוץ ניר עם. כחבר הפלמ"ח התנדב לצנוח באירופה הכבושה. ב-29 ליולי 1944 הוצנח ברומניה יחד עם דב הררי. השניים ארגנו, בברכת ההנהגה הציונית המקומית ובידיעתם של וילהלם פילדרמן והרב שפרן, את צעירי היהודים להגנה עצמית ואספו ידיעות עבור בעלות הברית. לאחר סיום המלחמה נשאר ברומניה ופעל כשליח הבריחה (העברת שארית הפליטה לארץ ישראל). בשנים 1949-1948 היה בשליחות בצ'כוסלובקיה ובאוסטריה.
אדולפו קמינסקי
אדולפו קמינסקי נולד בארגנטינה בשנת 1925. בשנת 1932 עברה משפחתו לפריז. בגיל 14 החל ללמוד צבענות וכימיה. בשנת 1944 הניסיון של אדולפו הצעיר בצביעת בדים ובהסרת כתמים הוביל אותו לשורות המחתרת היהודית, שהקימה מעבדה לזיוף מסמכים בפריז הכבושה. הוא הקים בדירת מסתור בלב הרובע הלטיני את המעבדה של התא המחתרתי היהודי, שכונה בידי חבריו "השישית". אדולפו התבקש ליצור 900 ערכות מסמכים מזויפות לילדים יהודים. לעיתים יצא בעצמו לסיור כתובות מסוכן כדי לחלק את התעודות המזויפות למשפחות שהיו אמורות להיות מגורשות בבוקר שלאחר מכן. לאחר שחרור פריז באוגוסט 1944, מלאכתו של אדולפו לא תמה. אנשי המודיעין הצבאי, ששמעו על יכולת הזיוף המדהימה שלו, ביקשו ממנו להתגייס למעבדת זיוף מסמכים נאציים שיועדו ללוחמים הנשלחים אל מעבר לקווים. אדולפו ייצר לא רק מסמכים, אלא זהויות בדויות של ממש, שליוו את התעודות והעניקו אמינות לסיפור הכיסוי. "צריך היה לצייד את החייל גם בכרטיס רכבת משומש, במכתב מאמו שדואגת לגורלו וכן הלאה וכן הלאה". "בינואר 46' הייתי בגרמניה וראיתי את מחנות העקורים", מספר אדולפו. "זה היה בלתי מתקבל על הדעת. היהודים האלו, שרצו להגיע לפלסטינה ולא היה להם לאן ללכת. צריך היה לסייע להם לעזוב את אירופה ואני עשיתי את המקסימום שיכולתי". כך הפך לזייפן מסמכים בשירות המוסד לעלייה ב'. הפעילות היתה אינטנסיבית. אדולפו יצר בחשאי אלפי מסמכים למען מטרה שהאמין בה בכל לבו. בלהט הפעילות ההיא, החליט לסייע לא רק לעלייה הבלתי לגאלית, אלא גם לאנשי לח"י. אדולפו זייף אלפי מסמכים בימי המלחמה. העיר גרנובלה העניקה לו עיטור על סיוע בהצלתם של 3,000 ילדים. "אני התעקשתי שזה לא הייתי רק אני, אלא פעולה קולקטיבית", הוא אומר בענווה. בספרו "חייו של זייפן" הוא מתאר את ההשתלשלות המרתקת של אירועי חייו. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
שרה, דוד ובטי קנוט
שרה אריאדנה סקריאבינה נולדה באיטליה בשנת 1905. דוד קנוט (דוד מאירוביץ פיקסמן) נולד בסרביה בשנת 1900. בן 20 היגר לפריז. הזוג שרה ודוד קנוט היו ממקימי "הצבא היהודי", מחתרת יהודית ציונית שהצילה יהודים רבים ממוות. בטי קנוט, בתה של שרה קנוט, פעלה רבות להצלת יהודים באמצעות העברתם מצרפת לשווייץ. אריאדנה הייתה משוררת רוסייה ופעילה בתנועת ההתנגדות הצרפתית. אביה היה המלחין הרוסי אלכסנדר סקריאבין. בשנת 1910, לאחר חמש שנות נדודים ברחבי העולם עקב עבודתו של האב, שבה המשפחה לרוסיה והשתקעה במוסקבה. בשנת 1924 פרסמה אריאדנה את אסופת השירים הראשונה שלה בפריז. בשנה זו נישאה ליהודי הצרפתי דניאל לזרוס, פסנתרן ומלחין. לזוג נולדו שתי בנות: טטיאנה-מרים ובטי. בני הזוג נפרדו. בשנת 1928 נישאה אריאדנה ליהודי הצרפתי רנה מג'ן. בהיותה בהיריון עזבה אותו ועברה לחיות עם דוד קנוט. דוד ואריאדנה עקבו בדאגה אחר התגברות האנטישמיות באירופה והפכו לציונים אדוקים. ב-1939 הוציאו לאור את העיתון "הצהרה", שמטרתו הייתה לעורר תודעה לאומית יהודית. במרץ 1940 נישאו, וכמה ימים לאחר נישואיהם התגיירה אריאדנה ושינתה את שמה לשרה. בשנת 1940 נפגשו דוד ושרה קנוט עם אברהם פולונסקי ודנו בהקמת מחתרת יהודית ציונית שתילחם בנאצים. המחתרת הוקמה ושמה היה "היד החזקה". תאיה נקראו "מבצרים". "המבצר" הראשון הוקם בטולוז בפיקודה של שרה קנוט. בזכות אומץ ליבה הצליחה להציל ממוות יהודים רבים, בהם ילדים שעזרה להבריח לשווייץ לאחר שהוריהם גורשו למחנות ריכוז. מספר חברי "היד החזקה" הלך וגדל, והמחתרת נקראה "הצבא היהודי". הם סיפקו מזון לפליטים מגרמניה, השיגו נשק ומידע סודי, הסתירו יהודים מבוגרים וילדים במנזרים ובחוות כפריות והעבירו פליטים לשווייץ ולספרד, עשו מעשי חבלה נגד הנאצים ונגד משתפי פעולה. אחד מתפקידיה המסוכנים של שרה היה להעביר ילדים ברכבות לאזורים ניטרליים. בחודשים אפריל-אוקטובר 1944 נתפסו רבים מאנשי הארגון, עונו ונרצחו. למרות הסיכון בהמשך הפעילות המחתרתית המשיכה שרה קנוט לפעול והעבירה קבוצות יהודים לספרד בדרכם לארץ ישראל. כחודש לפני שחרור פריז, בעת פגישת המחתרת בביתה שבטולוז, נהרגה שרה קנוט בביתה, מירי של אנשי המיליציה הצרפתית שארבו לפעילי המחתרת. בת 39 הייתה במותה. דוד שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1949.
רפאל קנטוני
רפאל קנטוני נולד באיטליה בשנת 1896. בשנת 1933 נעשה מנהיג הוועדה לסיוע ליהודי איטליה ופעל לעזרת מהגרים ומוסדות סעד יהודיים אחרים. היה קשור לג'וינט העולמי ולקונגרס היהודי העולמי וסייע לייסד הכשרות לנוער איטלקי לקראת עליה לישראל. במהלך מלחמת העולם השנייה סייע רבות ליהודים נזקקים מאיטליה ולעקורים מאירופה. בשנת 1940 נעצר על ידי הפשיסטים ונכלא באורביסליה שליד מצ'רטה ומאוחר יותר הועבר לאיי טרמיטי שבים האדריאטי. לאחר שחרורו שב והמשיך את פעילותו עם משרד דלאסם (ארגון יהודי איטלקי שסייע לפליטים יהודים) בגינואה ושימש כבלדר לחלוקת כספים לנזקקים באזור טוסקנה בשיתוף עם הכומר לטו קזיני והרב ג'ורג'ו ניסים. בשנת 1943 נלכד על ידי הנאצים ונשלח לאושוויץ, אך במהלך הנסיעה קפץ מהרכבת כשעברה ליד פדובה וניצל. הוא נמלט לשווייץ, ושם החל לארגן מחדש את חייהם של יהודי איטליה ולהקים בתי ספר יהודיים. היה מנהל הסניף האיטלקי של הארגון להצלת ילדים יהודים – אוז"ה. בעודו מארגן את החיים היהודיים במילאנו, תמך נמרצות בעלייה לישראל, וגייס לשם כך כספים רבים. בהכירו את הצורך החיוני בטיפול ביהודים יתומים ששוחררו זה עתה ממחנות הריכוז והגיעו לצפון איטליה, הוא סייע בהפיכת פנימייה בסלבינו, כפר בהרי האלפים האיטלקים ליד מילאנו, בקליטה ובשיקום 800 ילדים ניצולי שואה ובהכשרתם להגירה לארץ ישראל. היה מעורב בסיוע לפעולות המוסד לעליה ב' באיטליה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אוריאל קנר
אוריאל (מיאלו) קנר נולד ברומניה בשנת 1918. עלה לישראל בשנת 1937 והיה ממייסדי קיבוץ רוחמה. בספטמבר 1944 הוצנח לשטח נאצי ליד העיר אראד ברומניה. אוריאל פעל בקרב יהודי המקום ולאחר זמן קצר נתפס ונכלא. בסוף נובמבר 1944, לאחר ששוחרר מהכלא חזר לישראל.
מטילדה קסין
מטילדה קסין נולדה באיטליה בשנת 1921. כשפרצה מלחמת העולם השנייה החלו להגיע לפירנצה פליטים יהודים. מטילדה, בהיותה בת 17, הצטרפה לארגון "דלאסם" שסייע להם. תפקידה היה לאתר פליטים בתחנת הרכבת ולכוונם למשרדי הקהילה. שם בהנהלת הרב קסוטו, נמצאו להם מקומות מסתור. מטילדה הקימה ביחד עם שותפים נוספים ארגון עבור ילדי הפליטים, דאגה לשמור איתם על קשר ולשלוח ממתקים וספרים כדי לשמחם. ב-8 בספטמבר 1943 הגרמנים נכנסו לפירנצה. מוסדות הקהילה נסגרו, חיי היהודים היו בסכנה והתעורר צורך דחוף לעבור לפעילות חשאית ולמצוא מקומות מסתור לפליטים. כך הוקמה מחתרת משותפת יהודית-נוצרית במטרה לאתר מנזרים בפירנצה להסתרת הפליטים. תפקידה של מטילדה היה לעבור בין המנזרים ולשכנע את הנזירות לאכסן בהם פליטים, לדאוג להם לתעודות מזויפות, מזון ובגדים ולהעביר להם ידיעות. ההערכה הלא רשמית היא שכ-300-400 יהודים ניצלו הודות לפעילות זו של מטילדה. בנובמבר 1943, בעקבות הלשנה על פגישת המחתרת, עצרו האס-אס את חבריה שנשלחו לאושוויץ'. מטילדה איחרה לפגישה ולכן ניצלה. בהמשך עצרו את אמה ואחיה שהסתתרו ומטילדה נאלצה להסגיר עצמה כדי לשחררם. הצליחה להשתחרר והמשיכה לפעול לבדה. כשהבינה שהטבעת מתהדקת סביב צווארה, החליטה ביולי 1944 לברוח עם אחיה לשווייץ. עם סיום המלחמה, מטילדה הייתה שותפה בהקמת בית יתומים בסלבינו לילדים ששרדו את השואה, בו שוקמו פיזית ונפשית, השלימו לימודים, חונכו ליהדות וציונות, והוכנו לעלייה לישראל. מטילדה התחתנה ועלתה לארץ מספר ימים לפני פרוץ מלחמת השחרור. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
צבי הירש קפלינסקי
צבי הירש קפלינסקי נולד בפולין בשנת 1910. היה מזכיר בית ספר "תרבות" ופעיל בארגונים ציוניים וציבוריים בעירו. שירת בצבא הפולני בדרגת סמל ואחר כך היה פעיל במחתרת הגטו בעירו. באקציה השנייה, ב-5 באוגוסט 1942, נספו הוריו, אשתו ובנו, וצבי ברח עם חבריו ליער ליפציאנסק. היה ממקימי גדוד הפרטיזנים היהודי ומפקדו. בגדוד היו 120 איש, ולימים צורף כפלוגה ליחידה "בורבה" (המאבק). גדוד קפלינסקי נקם באיכרים משתפים פעולה, לחם בחיל המצב הגרמני, חיבל בגשרים ואסף שלל בקרב רודה-יאבורסקה. יחד עם קפלינסקי פעלו מצילי יהודים נוספים: אוגולניק שלום, אוז'כובסקי יונה, אינדרשטיין אברהם, אלפרט יצחק, אלפרט יוסף, באס שלום, באראנצ'וק הנך, בוסלין יוסף, בינמינוביץ' יצחק, ברסקין אברהם, גארבר שמואל, גולדשטיין יוסף, חלבניק ראובן, יודלביץ' יוסף, לבוראנצ'יק יהושוע, לייבוביץ אליעזר, ליכטר ירחמיאל, מאנקר יצחק, נחמנוביץ לייבל, קפלינסקי יחזקאל, רבינוביץ איזיה, רייך גרוניה, שילוביצקי פרומה ושמולביץ שרה. בעת המצוד של הגרמנים על יערות ליפציאנסק ב-10 בדצמבר 1942, כשיצאו צבי ויוסף ביטנסקי, בעת הקרב, למטה החטיבה, נתקלו במארב, ביטנסקי נהרג וקפלינסקי נפצע קשה. קרוב לוודאי שפרטיזנים רוסים, שקפלינסקי ביקש מהם עזרה, פירקו את נשקו ורצחוהו.
משה קראוס
משה קראוס נולד בהונגריה בשנת 1908. משה קראוס הוא שהגה את הרעיון של חלוקת כתבי חסות (שוצפסים) ל-7,800 יהודים שהיו כלולים לכאורה ברשימת המועמדים לעלייה מהונגריה לארץ ישראל והסרטיפיקטים שלהם לא נוצלו מאז תחילת המלחמה. למשה היו קשרים עם הדיפלומט השווייצרי קרל לוץ, הממונה על המחלקה לאינטרסים זרים בשגרירות שווייץ בבודפשט, והשניים הצליחו להנפיק תעודות חסות שווייצריות לא רק ליהודים הכלולים ברשימת העלייה, אלא גם לכל בני משפחותיהם. כך העמידו את מספר היהודים בעלי החסות השווייצרית בבודפשט על עשרות אלפים. תעודות חסות אלו כובדו בהונגריה, והעניקו לבעליהן ביטחון אישי יחסי. גודלה של הנציגות השווייצרית לא אפשר לה להתמודד כראוי עם מבצע בסדר גודל כזה, ולכן נמצא בבודפשט בניין משרדים שנידב יצרן הזכוכית ארתור וייס לטובת העניין. המקום זכה לכינוי "בית הזכוכית", הפך במהרה לכתובת לרבבות מתושבי בודפשט, והם הגיעו לשעריו בתקווה להיכלל ברשימת היוצאים. קרל לוץ פרש על הבניין חסות דיפלומטית שווייצרית, ובאוקטובר 1944 הפך "בית הזכוכית" למקום מחסה מוגן, ואיש לא העז לצאת ממנו לרחובות. לימים קיבל קראוס תעודת הוקרה מממשלת שווייץ על הצלת אלפים מיהודי הונגריה. באפריל 1944 ברחו חמישה אסירים ממחנה ההשמדה אושוויץ. שניים מהם סיפקו מידע מדויק על תהליך ההשמדה ועל היקפה, ואף המציאו את שרטוטי המחנה ועדות לתוכנית להשמדתם של יהודי הונגריה. דו"ח זה כלל 32 עמודים מפורטים, והופץ בחמישה עותקים. קראוס קיבל לידיו את הפרוטוקולים, צירף אליהם דו"ח על גירושם והשמדתם של היהודים בערי השדה בהונגריה ושלח את המסמכים לשליט הונגריה מיקלוש הורטי ולכל האישים הפוליטיים החשובים בהונגריה. בעקבות העברת החומרים הופעל לחץ בין-לאומי כבד על הורטי, והוא הורה להפסיק את גירוש היהודים.
אברהם קרני
אברהם קרני נולד בהונגריה. חבר תנועת דרור הבונים. פעיל במחתרת. בשנת 1943 נסע לקולוז'וואר בשליחות תנועתו כדי להזהיר את יהודי העיר מפני הצפוי להם. בקולוז'וואר נפגש עם ארנה מרטון, עורך העיתון ההונגרי "אוי קלט", עם הרב הראשי של העיר, ויינברגר ועם ארי מנדל וחברי תנועה נוספים ויחד התארגנו לפעולה. הם הגיעו למסקנה, שאין אפשרות לארגן התנגדות מזוינת, ויש להת רכז במאמצי הצלה. מקולוז'וואר נסע לדש, במשימה דומה. חזר לבודפשט וגויס לפלוגה לעבודת כפייה, בה שירת עד אוקטובר 1944. מאוקטובר 1944 השתלב בפעילות תנועתו במחתרת. שרד ועלה לארץ ישראל.
קלרי קרני
קלרי קרני נולדה בהונגריה בשנת 1928. חברת תנועת השומר הצעיר. באפריל 1944 הגיעה לבודפשט ומיד השתלבה בעבודת המחתרת. קיימה קשרים עם התנועה האנטי פשיסטית הלא יהודית. שמה המחתרתי היה נ ידרפירר אנה מריה. פעלה כמקשרת בין בית הזכוכית לבין חברי התנועה שחיו במחתרת וגם העבירה כתבי חסות ותעודות מזויפות. אחרי השחרור עסקה בפעילות תנועתית מגוונת. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1947. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.