סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות מ' (2)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות מ'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיע וד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
ג'ורג' מנדל מנטלו
ג'ורג' מנדל מנטלו (ג'יירג' מאנדל), נולד ברומניה. הוא למד בבית הספר הגבוה למסחר בבודפשט ומשנת 1921 עבד בבנק בווינה. אחר כך חי בבוקרשט, ושם היה הבעלים של בית חרושת לטקסטיל וניהל את אחד הבנקים הרומנים. באותם הימים הפך מנדל לאוהד של הציונות ואף ביקר בארץ ישראל. בשנים 1939–1938 נכח מנדל בכניסתם של הנאצים לווינה ולפראג והתחיל להיות מוטרד מהיחס האכזרי של גרמניה הנאצית כלפי היהודים. כהוקרה על הסיוע ביחסי המסחר של סלוודור הוענק למנדל דרכון סלוודורי בשם מנטלו, ותפקיד של קונסול כבוד של מדינה זו ברומניה, הונגריה ויוגוסלביה. בשנת 1941, יצא מנדל מנטלו מרומניה להונגריה. בשנת 1942 נאלץ לעזוב עם אשתו ובנו גם את הונגריה, ובדרכו לשווייץ נעצר בידי הגסטפו בנמל פיומה. אחרי חודש מעצר בזאגרב הצליח להשתחרר ולהגיע בחזרה לבוקרשט מחופש לטייס משנה של מטוס צבאי קטן. מרומניה נסע ברכבת לשווייץ מחזיק תעודה מזויפת של קצין רומני. הקונסול הכללי של סלוודור בז'נבה שאותו הכיר היכרות קודמת בבוקרשט מתוך קשרי הסחר, העסיק אותו מאוגוסט 1942 בקונסוליה בתפקיד שהמציא בשבילו, "מזכיר ראשון של הקונסוליה". קסטיינוס ומנדל התחילו להנפיק ליהודים דרכונים בחינם בלי ידיעת השלטונות הסלוודוריים. עם זאת השיג הקונסול את ברכתו של ד"ר גוסטבו גררו, משפטן מכובד מארצו שהתגורר בשווייץ, והמליץ שבמקום דרכונים יונפקו תעודות אזרחות. תחילה סופקו מסמכים כאלה בשווייץ. בהמשך, בעזרת שליחים דיפלומטיים, דואר ובדרכים אחרות סיפק מנדל תעודות שהגיעו ליהודים בהולנד ,בצרפת ואף בפולין. הוא הוציא מחשבונו כ-100,000 פרנקים שווייצריים למפעל הזה. סייעו לו בהנפקת התעודות עוזרו מתייה מילר ועוד חמישה סטודנטים שווייצרים שעבדו בהתנדבות. בתוך שנתיים חולקו מעל 10,000 מסמכים כאלה. המספר הרב של תעודות החל לעורר את חשדות הנאצים, אולם הקונסוליה בז'נבה הסבירה שלא הייתה טעות, כי באירופה חיים סלוודורים רבים. קסטיינוס שכנע את הממשלה השווייצרית להעניק חסות בהונגריה ליהודים בעלי התעודות הסלוודוריות, וגם שר החוץ הסלוודורי בממשלה החדשה בסן סלוודור, חוליו אנריקה, פנה לשווייץ לסייע בעניין זה. בשנת 1944, אחרי פלישת הצבא הנאצי להונגריה, התחיל מנדל מנטלו להיות מעורב במאמצים למנוע את המשך הגירושים ההמוניים של היהודים מארץ זו. בשנת 1944 הקים מנטלו וניהל את הוועד השווייצרי לסיוע ליהודי הונגריה. הוא שיתף פעולה עם ראול ולנברג וקארל לוץ. אחרי המלחמה עמד מנדל מנטלו בפני תביעה משפטית של השלטונות השווייצריים. ההליכים משפטיים נגדו הסתיימו לבסוף בזיכוי מכל סעיפי האישום. החליט לעזוב את שווייץ והתיישב ברומא.
אברהם מנסטר
אברהם מנסטר נולד בפולין בשנת 1910. בגיל 17 התייתם, היגר לאנטוורפן שבבלגיה והשתלב בתעשיית היהלומים. לאחר פלישת הגרמנים נשלח אברהם עם יהודים נוספים לבנות את החומה האטלנטית בצרפת, אך הצליח לברוח ודאג למקום מסתור לאשתו ולבנו. מנסטר אסף סביבו קבוצת יהודים ולא יהודים שנודעה כ"קבוצת מנסטר", שפעלה בעיקר להצלת ילדים. הוא יצר קשר עם הוועד להצלת יהודים ומונה לאחראי על הפעילות באתר אנטוורפן שנחשב לאזור מסוכן בגלל שיתוף פעולה נרחב של האוכלוסייה עם הנאצים. באמצעות קשר עם פקידים במשרד הפנים, סיפקה קבוצת מנסטר תעודות זהות מזויפות ותלושי מזון ומצאה מקומות מסתור ל-175 ילדים ולכ-60 נשים במוסדות קתולים ובבתים פרטיים. אברהם נתפס ב-2 באוגוסט 1944 בעקבות הלשנה כאשר ניסה לחלץ ילד יהודי ממחבואו. הוא עונה קשות ונשלח למחנה המעבר מכלן שממנו שוחרר על ידי הכוחות הבריטיים. לאחר המלחמה המשיך בפעילות ציבורית וציונית והקים בית עבור יתומים יהודים. 90 מחניכיו עלו לארץ בשנת 1949. שרד עלה לארץ ישראל בשנת 1972. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אהרון מנצ'ר
אהרון מנצ'ר נולד באוסטריה בשנת 1917. בשנת 1932 עלתה כל משפחתו לארץ ישראל, בעוד מנצ'ר עצמו נשאר בווינה ופעל בה כמדריך בתנועת "גורדוניה". לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית במרץ 1938, ריכז מנצ'ר את פעילות תנועות הנוער הציוניות. כ-130 אלף מיהודי אוסטריה עזבו את המדינה בעקבות הרדיפות ונותרו בה כ-60 אלף, מרביתם חסרי אמצעים וחלקם חסרי אזרחות. רבים ממנהיגי התנועות עזבו את וינה במועד מוקדם יותר וארגוניהם נעדרו מנהיגות מנוסה. מנצ'ר לקח חלק מרכזי בארגון מוסדות ההשכלה, תגבורם במורים, וכן קיום פעילות ציונית. בתקופה זו הוא ארגן הברחת נוער יהודי, בעיקר חסרי אזרחות, ליוגוסלביה. פעילות זו בוצעה בשיתוף עם רחה פריאר וניצלו בה מאות ילדים. בפברואר 1939 ליווה מנצ'ר קבוצת עולים לארץ ישראל. למרות שהיה לו סרטיפיקט לעלייה, הוא סירב להישאר על אף הפצרות בני משפחתו, וטען כי "כל עוד יש ילדים יהודים בווינה, מקומי איתם". כעבור כחודש שב לווינה ונותר בה. ב-24 בספטמבר 1942 הועבר מנצ'ר עם חניכיו אל טרזינשטט, בה נמשכה פעילותו החינוכית. באוגוסט 1943 הובאה אל המחנה קבוצה בת 1,260 ילדים יתומים מגטו ביאליסטוק. ילדים אלו, שחוו את אימי המלחמה, היו מוזנחים וסירבו להיכנס למקלחות בשל השמועות שנפוצו בגטו. מנצ'ר התנדב לטפל בקבוצה זו וטיפל בה. ששה שבועות לאחר מכן ביקש להצטרף למסעם לאושוויץ. קבוצת הילדים נרצחה בתאי הגזים ומנצ'ר עמם. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
סיג מנקו
מנקו היה ראש המועצה היהודית באינשדה (עיר בהולנד על גבול גרמניה). הוא התעלם מעצת היודנרט למלא אחר הוראות הגרמנים ולשלוח את היהודים לעבודות במזרח והורה ליהודים בקהילה שלו למצוא מקומות מסתור ולהתחבא. כיזם עצמאי הוא גייס כספים ומצא מקומות מסתור רבים אצל משפחות לא יהודיות להסתרת היהודים שברחו. בזכותו באינשדה ניצלו 500 יהודים מתוך 1,300. מנקו עצמו נשלח למחנה טרזינשטט אך הוא שרד את המחנה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
נורברט מסור
נורברט מסור נולד בגרמניה בשנת 1901. היגר לשבדיה ולימים מונה לנציג השבדי בקונגרס היהודי העולמי. כחלק מתפקידו הוא ארגן פגישה סודית עם ראש האס-אס היינריך הימלר. באפריל 1945 נערכה הפגישה על אדמת גרמניה. באותה תקופה עדיין היו יהודים רבים במחנות. בפגישה אישית ארוכה ומו"מ, הסכים הימלר לשחרורם של אלפי יהודים. לאחר הפגי שה עם הימלר, חזר מסור בבטחה לשבדיה, בזמן שבזכותו שוחררו 7,000 אסירים ממחנה רייבנסברוק, מתוכם 3,000 יהודים. את הניצולים העלו על אוטובוסים לדנמרק ומשם לשבדיה. שרד ועלה לארץ ישראל.
יהודית מקאי
יהודית מקאי נולדה בהונגריה בשנת 1923. בת 13 הצטרפה לתנועת מכבי הצעיר. ביום כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, הגיעה לבודפשט כדי להשתלם במקצוע התפירה. חברי תנועתה שכנעוה לא לחזור לעירה, אלא להישאר בעיר הבירה. בעזרת תעודות מזויפות שינתה את זהותה לאלמר יוליה. במסגרת המחתרת עסקה בחלוקת תעודות מזויפות ברחבי עיר הבירה. כדי לספק ניירות מזויפים לחברי תנועתה נסעה לג'ור, ווארפלוטה וקומארום. יצאה מהונגריה במסגרת מכסת חברי תנועתה ברכבת של הוועדה לעזרה והצלה. שרדה ועלתה לארץ ישראל. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אלינה מרגוליס
אלינה מרגוליס נולדה בפולין בשנת 1922. כשהייתה בת 17 פרצה מלחמת העולם השנייה. בתקופת המלחמה שהתה בגטו ורשה ולמדה בבית ספר סיעודי יהודי. בית הספר נוהל על ידי לובה בלום-ביליצקה, אחות סיעודית, אשתו של פעיל הבונד אברשה בלום. אימה, ד"ר אנה מרגוליס, הייתה רופאה בגטו. אלינה לקחה חלק במרד גטו ורשה בשנת 1943 ובמרד הפולני בשנת 1944. לאחר חיסול גטו ורשה עבדה בבית חולים בצד הארי של העיר בתור נוצרייה לצידו של ד"ר שוויטל. בסיום דיכוי המרד הפולני, בקיץ 1944, הופיעה בראש פלוגת הצלה מטעם "הצלב האדום" הפולני בוורשה והצילה את אנשי הארגון היהודי הלוחם בהם יצחק צוקרמן, וצביה לובטקין שלחמו במסגרת המרד הפולני. בתום המלחמה המשיכה בלימודי הרפואה והפכה למומחית למחלות סוכרת וכליות בקרב ילדים. נישאה למרק אדלמן, ממפקדי מרד גטו ורשה.
יוסף מרגלית
יוסף מרגלית נולד בהונגריה. חבר תנועת השומר הצעיר. משנת 1942 יוסף היה פעיל במתן סיוע לפליטים יהודים שעברו מסלובקיה להונגריה. פעילות הסיוע התבצעה באיזור ארשקאויוואר (עיר הולדתו), כ-12 קילומטרים מהגבול בצד ההונגרי, הציב אותו ואת חבריו בעמדה מרכזית במבצע של גניבת הגבול. לעיתים נאלצו הפליטים לשהות יום-יומיים בעיר, והיה צורך להלינם ולדאוג לכל צרכיהם עד שהמשיכו בדרכם. יוסף נתפס בידי המשטרה, הוכה, והוזהר לבל ימשיך בפעילותו ושוחרר. בסוף 1943 נשלח לעיר קולוז', ובה שהה 4 חודשים. בזמן שהותו בעיר פתח את מועדון השומר הצעיר, שהיו בו כשלושים חברים. במרץ 1944, יום לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, הוזהר יוסף על ידי שליח שבא מבודפשט שלא לקיים פעילות גלויה של התנועה. יוסף החליט לשוב לעיר הולדתם של הוריו, שהה אצלם שבועות אחדים, וראה אותם מוכנסים לגטו שממנו נשלחו למחנה השמדה. קיבל צו גיוס לפלוגה לעבודת כפייה, התגייס, אולם כעבור זמן קצר ברח בעזרת שליח מן התנועה שהופיע במחנה ועימו תעודות מזויפות וכסף. יוסף הגיע לבית הזכוכית בבודפשט, שם קיבל את פניו רפי פרידל בנשלום. כבר למחרת הגיעו קיבל תעודות מתאימות וכסף ממשה אלפן, והוא ליווה אותו לתחנת הרכבת בדרכו לעיר ווארדה בגבול רומניה. 10 חברים, ובהם יוסף, עברו את הגבול והגיעו לבוקרשט. שרד ועלה ארצה בשנת 1944.
רייזל קורצ'ק מרלא
רייזל קורצ'ק נולדה בליטא בשנת 1921. לאחר כיבוש פלוצק בידי הנאצים הייתה רייזל עדה למעשי השפלה ואלימות נגד היהודים, ולכן הודיעה לאביה שבכוונתה להצטרף לחברי תנועתה בוורשה. אביה הסכים לכך בתנאי שדודה ישגיח עליה ויתלווה אליה. היא גנבה את הגבול מוסתרת בעגלה והצטרפה לקן השומר הצעיר בווילנה. עם כיבוש ליטא וסיפוחה לברית המועצות ביוני 1940 נאלצה תנועת השומר הצעיר לרדת למחתרת. ביוני 1941 נפלה וילנה בידי הנאצים, וחברי השומר הצעיר החליטו לנסות לברוח מזרחה כדי לחבור לצבא האדום הנסוג, אולם הם נפלו בידי הגרמנים והועברו לגטו עם שאר יהודי וילנה. בגטו מצאו רייזל וחברתה חדר קטן להתגורר בו. רייזל נמנתה עם מייסדי ארגון הפרטיזנים המאוחד שקם ללחום בנאצים. בה בעת בעת אימצה שתי יתומות ועבדה במכון יהודי. ביולי 1943 השתתפה במבצע לחילוץ יצחק ויטנברג, מפקד הפפא"ו, מידי משטרת הגטו היהודית. לאחר שאפסו הסיכויים להנהיג מרד כללי בגטו החליטו חברי פפא"ו להימלט מהגטו ולהצטרף לפרטיזנים ביערות רודניקי. נמנתה עם אחרוני הלוחמים שברחו מן הגטו דרך תעלות הביוב. היא לקחה עימה את ארכיון מסמכי פפא"ו. הצטרפה ליחידת לוחמים יהודית בראשותו של אבא קובנר, ותפקידה היה להשיג מזון ולדאוג לחלוקתו, לטפל בכביסה ובעניינים אחרים. היא לחמה גם על זכותן של נשים להשתתף בלחימה נגד הנאצים. לאחר שחרור וילנה בידי הצבא האדום שבה ועסקה בארגון הניצולים לקראת עלייה לארץ. בדצמבר 1944 שלח אותה קובנר לרומניה להכין את נתיב הבריחה של הניצולים אל נמלי הים השחור. עם הגיעה ארצה הצטרפה לקיבוץ אילון. ערכה הרצאות ופגישות בכל הארץ, ובהן העלתה את סיפור הפרטיזנים מיערות רודניקי. היא הייתה השליחה הראשונה של ארגון הפרטיזנים להביא את דבר הלוחמים וסיפור ההשמדה
מרסל מרסו
מרסל מרסו נולד בצרפת בשנת 1923. בשנת 1942, בלימוז' בהשפעת בן דודו ג'ורג' לואנז'ה, שהיה חבר ברשת אוז"ה – גארל, הצטרפו מרסל ואחיו אליין למחתרת האנטי – נאצית. הסתתר כמה חדשים בבית הספר של איבון הניואר לימים חסידת אומות העולם, בפריס. הוא הוסווה כאחד מעובדי המוסד החינוכי. בתקופה זו החליף את שם משפחתו למרסו. במסגרת הרזיסטאנס עסקו מרסל ואחיו בזיוף תעודות ובהצלת יהודים מפני שליחתם למחנה ריכוז, לעיתים תוך מתן שוחד לפקידי ממשל וישי. הם זייפו מסמכים ועזרו גם לצרפתים שאינם יהודים אשר היו תחת איום להישלח לעבודות כפיה בגרמניה עבור הצבא הגרמני. בהמשך, התבקש על ידי ג'ורג' לואנז'ה, קרוב משפחתו, להבריח יתומים מפריס. הוא התחזה למדריך צופים של הילדים היוצאים לטיול באלפים והבריח אותם לשוויץ. מרסל חזר על מבצע זה שלוש פעמים. הוא השתמש בפנטומימה כדי לשמור את הילדים רגועים ושקטים, כדי שהבריחה תצליח. מרסל עצמו לא אהב לספר על מעשיו בתקופת המלחמה כי טען שכל מה שעשה היה רק חלק קטן ממה שעשו הגיבורים היהודים אשר נהרגו בשעת פעולותיהם. לאחר שחרור פריס בשנת 1944 התגייס לצבא צרפת החופשית בפיקודו של שארל דה-גול ומאחר ששלט בשפה האנגלית שימש כקצין קישור בצבאו של הגנרל ג'ורג' פטון. אביו של מרסל נעצר על ידי הגסטפו בשנת 1944 ונספה באושוויץ. מרסל זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מרדכי מרקברייט
מרדכי מרקברייט נולד בשנת 1923 בהונגריה. היה חבר בתנועה הנוער הציוני. באביב 1944 גויס לפלוגה של עבודת כפייה ונשלח למחנה בור. במחנה נפצע קשה, אך למרות פציעתו הצליח להישאר בחיים. הגיע לבודפשט והצטרף לפעילות המחתרת. היה בבונקר בשדרות טרז. בימי המצור על העיר, הבית בו היה הבונקר, נפגע פגיעה ישירה מפגז ופרצה שרפה. המסתתרים בבונקר נאלצו לצאת ממנו. הם התגלו על ידי שוער הבית, שהודיע על הימצאותם לאנשי צלב החץ, שהגיעו למקום והחלו במרדף אחרי הצעירים היהודים. מרדכי נהרג במרדף יחד עם שאר חבריו, רק אחד מהם, משה כץ, נותר בחיים והוא שסיפר על המעשה.
יהודית מרקוס
יהודית מרקוס נולדה בצרפת בשנת 1925. הצטרפה לתנועת הנוער הציוני. כאשר פלשו הגרמנים לצרפת בתחילת קיץ 1940 היא הסתתרה עם הוריה במרתף ביתם. כאשר הבינו כי בית שנושא שם יהודי הוא מלכודת מוות, הובילה יהודית בת ה-16 את בני משפחתה למסתור והצטרפה למחתרת היהודית בפריז. עם כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית בשנת 1940 ולאחר תהליך הפרדת האוכלוסייה היהודית משאר אזרחי צרפת, החלה את פעילותה במחתרת הקומוניסטית בפריז והצטרפה ל-AJ. בזמן שחיילי הגסטפו עסקו בציד יהודים וריכוזם במחנה דרנסי לקראת שליחתם לאוושויץ, קיבלה יהודית את משימתה הראשונה לפזר פליירים שקראו לתושבי פריז הכבושה לא לאבד תקווה ולשמור על רוח ההתנגדות. בהמשך פעלה בעוד אזורים בצרפת והייתה בקשר עם תאי המחתרת בגרנובל, במונפלייה ובמרסיי. נשבעה אמונים ל"צבא היהודי". הבריחה ברכבת משפחות יהודיות לאחר שקיבלו ממנה מסמכים מזויפים, העבירה ידיעות, כסף ונשק לחבריה במוקדי מחתרת. מספר פעמים נתפסה בידי הגסטפו ונחקרה. בשם המחתרתי "ז'קלין גוטייה" הקפידה יהודית לדבר בגרמנית ובצרפתית בלבד. התחזתה לעובדת סוציאלית ונהגה לשאת מזוודות כבדות ובתוכן אביזרים ביתיים שיעידו על מטרת נסיעותיה. במטענה היו גם צעצועי ילדים, ביניהם ברווז של עץ שבטנו נפתחת ומכילה מסמכים חשובים וכסף. עשרות משפחות וילדים יתומים ניצלו בזכותה. היא עשתה את דרכה ימים ולילות ברכבות ובאופניים לאורכה ולרוחבה של צרפת, חמקה מעיניהם הבוחנות והחשדניות של הגרמנים והצליחה לתעתע בהם באמצעות יופייה ואומץ ליבה. גם כשנתפסה ועונתה באכזריות עד כלות כוחותיה, לא מסרה מידע על שולחיה ודבקה בגרסתה שהיא צרפתייה הפועלת בשם הצלב האדום ואין לה שום קשר ליהודים. רבים מחבריה שנתפסו התמוטטו או הוצאו להורג. שרדה ועלתה לארץ ישראל. היא עוטרה באות הלוחם לשחרור צרפת מידי הנאצים, ובאות הלוחם לשחרור פריז.