סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ל' (2)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ל'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעוד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
שמחה לוי
שמחה לוי נולד בהונגריה בשנת 1925. חבר תנועת הנוער הציוני. שירת בפלוגה לעבודת כפייה, ברח לבודפשט, בה הסתתר בעזרת תעודות מזויפות. שמחה סייע לעמיתיו שברחו מפלוגות העבודה, סיפק להם תעודות מתאימות ועזר להם במציאת מקומות מגורים. לאחר עליית צלב החץ לשלטון בהונגריה באוקטובר 1944, שהה ופעל מבית הזכוכית ברחוב ואדאס. שרד ועלה לארץ ישראל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
דב ברל לופטין
דב ברל לופטין נולד ברוסיה בשנת 1900. בשנת 1924 הוא נשא את צפורה צ'ציק לאישה, השתקע בלחווא ונבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית. עם כניסת הצבא האדום ללחווא דב נעצר והייתה כוונה לגרשו לסיביר, ערער על העונש, ולבסוף הוא נשאר בלחווא. בזמן נסיגת הצבא האדום ניתנה לו האפשרות להתפנות עם משפחתו לעומק בריה"מ, אולם אשתו סירבה לעזוב את בני משפחתה, שהתגוררו בעיירה. ביום הראשון לכניסת הגרמנים ללחווא, כל היהודים הסתגרו בביתהם ורק דב העז לצאת בקומה זקופה והודיע להם, שהוא יטפל בדרישותיהם. ביולי 1941 הוקם יודנראט ודב נבחר להנהיג אותו. כך הוא בא במגע עם הגרמנים ועשה רבות להצלת נפשות. בזכות מאמציו לחווא היתה העיירה היחידה בכל הסביבה, שעד ליום חיסולה, לא הוצא בה אף אחד מתושביה להורג, הוא היה תמיד מגיע ברגע הנכון ומחלץ את הקורבן מידי הרוצחים. דב היה זה שהניף את נס המרד נגד הגרמנים והיה זה שהצית, במו ידיו, את בית היודנרט. הוא היה הראשון שהתנפל על גרמני, שהחזיק תת-מקלע, וניסה להוציאו מידו, תוך היאבקות עם הגרמני נפלט כדור ופצע אותו בידו. דב הצליח לברוח, כאשר בעקבותיו נוהרים מאות מתושבי הגטו. כשהגיע ליערות הצטרף ליחידה פרטיזנית ומונה למפקד יחידת לוחמים. הוא השתתף בפעולות קרביות רבות. ב-8 בנובמבר 1943, בהיותו בתפקיד, הוא נפצע קשה מפצצה ומת בדרך למחנה.
אריה לופסקו
אריה לופסקו (לופי) נולד בשנת 1913 ברומניה. בגיל צעיר הצטרף לתנועת השומר הצעיר ברומניה. התנועה פעלה באופן נמרץ לחינוך הילדים לעלייה לארץ ישראל. במסגרת זו עבר אריה הכשרה והכנה לעבודה בחקלאות. ב-25 בדצמבר 1932 עלה עם חברי התנועה לארץ ישראל. יחד עם קבוצת "מלט" עבר להכשרה בפתח תקווה ומשם עברה הקבוצה אל קיבוץ שריד בשנת 1934. בתחילת דרכו עבד אריה במספר עבודות, בניהם עבודה בשדה, בסלילת כבישים וכנהג. עם הקמת הפלמ"ח הצטרף לשורותיו ונשלח לקורס מפקדי מחלקות ביבנאל. לאחר מכן נשלח להיות מפקד יחידית הפלמ"ח בקיבוץ אילון. כשהוחלט לגייס מתנדבים מקרב יהודי ארץ ישראל לצאת לשליחות הצלה באירופה, התנגב אריה והצטרף לצבא הבריטי. צנח ברומניה באביב 1944. נתפס וישב מספר חודשים בכלא. עם סיום מלחמת העולם השנייה נשאר אריה ברומניה ופעל בארגון עליית יהודי ברומניה לארץ ישראל. פעילות זו נמשכה לסירוגין עד שנת 1949. בשנת 1949 חזר לישראל ולקיבוצו שריד.
ג'אן לטצ'יבר
ג'אן לטצ'יבר נולדה בצרפת בשנת 1900. חברה בתנועת הנוער הציונית, אחד הארגונים שהרכיבו יחד את המחתרת היהודית בצרפת. באזור גרנובל היתה ידועה כ"מלכה האם" בשל היותה מבוגרת בהרבה מיתר החברים. ג'אן הייתה אלמנה ואמא לשני בנים בני 11 ו-8 וביתה בפרברי גרנובל שימש בית חם לחברי המחתרת הצעירים. כאזרחית צרפת היתה רשאית לשכור בתים והיא אכן שכרה מספר מבנים ששימשו לפעולות מחתרתיות. ג'אן הייתה פעילה במחתרת משנת 1942 ועד שחרורה של גרנובל בשנת 1944. מגוון רחב של פעילויות התבצעו בבית בססיין שכללו זיוף מסמכים. בעדויות הוזכר שקלדניות הקלידו לתוך הלילה ועוררו את חשדם של השכנים. צעירים חברי המחתרת מצאו בביתה מקום מפלט ועשרות ילדים הובאו אליה בדרכם למקום מבטחים בשוויץ ושם הוצמדו להם מלווים חברי המחתרת. חברות ה-MJS כגון מילה רסין ומריאן קון, מצילות יהודיות גם הן, הביאו את הילדים לבית בקבוצות קטנות ובבוקר הובילו אותם לתחנת הרכבת בגרנובל, מצוידים בתעודות מזויפות שיאפשרו להם לחצות את הגבול לשוויץ. בכל הפעילויות הללו ג'אן לטצ'יבר סיכנה את חייה ואת חיי בניה על מנת להציל כמה שיותר יהודים. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מקס ליאונס
מקס ליאונס נולד בהולנד בשנת 1921. באביב 1943 הביא מישהו מהמחתרת את ליאונס לכפר קטן ועני בצפון הולנד, ניאו-לנדה. בכפר זה וב-4 כפרים שכנים הצליחו להציל בשיתוף פעולה בין יהודים ללא יהודים כ-300 יהודים ממרכז הולנד נוסף על פליטים הולנדים לא-יהודים. מקס מצא בכפר ניאו-לנדה מקום מסתור אצל משפחת ואן-דייק. הוא למד את הניב המקומי המדובר ושינה את שמו לניקו. הוא מצא עבודה בחקלאות והיה מצטרף למשפחה בימי ראשון בעת ביקורם בכנסייה. כך בנה לעצמו זהות לא יהודית, התמזג באוכלוסייה המקומית והחל להשתתף בפעולות מחתרתיות. במחתרת פגש את ארנולד דואווס, פעיל מחתרת לא יהודי, שעשה לילות כימים כדי להונות את הגרמנים ולמנוע מהם לבצע את זממם ביהודים ובקרב אחרים שהיו במחתרת. בתחילה לא נתן ארנולד אמון בניקו, משום שהיה צעיר ובלתי מנוסה, אך לאחר זמן נוכח לדעת שאפשר לסמוך עליו ועל כושר התושייה שלו, ושיתוף הפעולה ביניהם במשך השנתיים האחרונות של המלחמה היה הדוק, פורה ומועיל. פעולתם התרכזה במציאת מקומות מסתור ליהודים. הפעילות כללה שכנוע משפחות לקבל יהודים לביתם, לעיתים אדם אחד ולעיתים משפחה שלמה. פעילותם הייתה כרוכה בסיכון עצמי, נסיעות תכופות ברכבת לאמסטרדם עם תעודות מזויפות ושכנוע משפחות יהודיות לבוא להסתתר בכפר מרוחק שאת שמו מעולם לא שמעו. לאחר מכן המשיכו השניים את הטיפול ביהודים שהסתתרו: הספקת תלושי מזון, מתן תעודות זהות מזויפות, חלוקת בגדים חמים וגם טיפול בבעיות אישיות ופסיכולוגיות. הם גם עזרו לטייסי בעלות הברית שנפלו בשטח הולנדי ואספו כלי נשק שהופלו ממטוסים לטובת כוחות המחתרת בהולנד. מקס בשיתוף עם שני הולנדים לא יהודים הציל את חיים רוט, יו"ר הוועדה להכרה והוקרה של יהודים שהצילו יהודים בשואה. זכה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אהרון ליבסקינד
אהרון (דולק) ליבסקינד נולד בפולין בשנת 1912. בשנת 1938 התמנה למזכיר קן קרקוב של תנועת עקיבא שבה היה חבר מגיל 14. מראשית 1939 היה מזכיר ארצי של התנועה, ובתוקף תפקידו התגורר עד פרוץ המלחמה בוורשה. כבר בראשית כיבוש פולין בידי הגרמנים, האמין שאין ליהודים סיכוי לחיות במשטר הכיבוש ולפיכך פעל להוצאת חבריו מפולין. אהרון, כריזמטי ונערץ על ידי חבריו וחניכיו, ויתר על רישיון עלייה לארץ ישראל, כי לא רצה לנטוש את משפחתו וחניכיו. מדצמבר 1940 עבד כאחראי להכשרה המקצועית וללימוד חקלאות באזור קרקוב מטעם העזרה העצמית היהודית. אהרון ניצל את מעמדו לפעולותיו במחתרת היהודית בעיר, שהיה ממייסדיה ומראשיה. במעטפות הרשמיות של הארגון הפיץ כרוזים, העביר כסף לחברים, דאג למימון החווה החקלאית בקופליני שניהל שמשון דרגנר ושהייתה כיסוי לפעילות מחתרתית, וניצל את ניידותו ליצירה ולחיזוק הקשר עם חברים במקומות השונים. אחרי הגירוש בגטו קרקוב ביוני 1942, הגיע לכלל מסקנה כי נותרה רק דרך המאבק החמוש. "לא לקראת החיים אלא לקראת המוות אנו צועדים. אבל בזכותנו תופענה, אולי, בספר תולדות עמנו שורות אחדות שתספרנה על נוער יהודי, אשר לא הלך כצאן לטבח, אלא קם ונלחם על כבודו וכבוד עמו המושפל. למען שורות אלו כדאי למות." מדבריו של אהרון. אהרון יזם התארגנות רחבה של ארגון לוחם בקרקוב והתקשר עם ראשי תנועות הנוער החלוציות בעיר. קשר הדוק ביותר היה בינו ובין אברהם לייבוביץ, איש דרור, ושניהם היו מפקדי ארגון החלוץ הלוחם. בנובמבר 1942, משעלו על עקבותיו, עבר אהרון עם מפקדת הארגון לחלק הארי של העיר. ב-22 בדצמבר תקפו חברי החלוץ הלוחם והיחידה היהודית של הפפ"ר 20 חיילים וקצינים נאצים. ב-24 בדצמבר נתפס אהרון בבונקר המפקדה, ואחרי קרב יריות נהרג. מינה ליבסקינד חברה בוועד המרכזי של תנועת עקיבא בפולין. חברת מחתרת. נורתה ונרצחה בינואר 1943 בהיותה בשליחות המחתרת בראדום. רבקה ליבסקינד קופר חברתו של אהרון. מפעילי "עקיבא" בגטו קרקוב. קשרית א.י.ל. – ארגון יהודי לוחם. נפלה בידי הגרמנים ונשלחה למחנות ריכוז. שרדה ועלתה לארץ.
דוד ליוור
דוד ליוור נולד בפולין בשנת 1903. היה פעיל ומעורה בחיי הקהילה הציונית בעיר בנדין. היה מפעילי צעירי ציון, עברייה, החלוץ, תרבות, מראשי מפלגת העבודה הציונית התאחדות ופעיל מרכזי בתנועת הנוער שלה ויתקינה. בנוסף, היה מורשה מטעם קרן קיימת לישראל וחבר הוועד של אגודת הספורט "הכוח". דוד ואשתו מרים עלו לארץ כחלוצים כבר בשנת 1925, זמן קצר אחרי חתונתם. החיים הקשים בארץ, ובעיקר מחלת הקדחת שבה לקה, גרמו להם לשוב לפולין. דוד עבר את המלחמה בבנדין, ולאורך כל התקופה היה ממנהיגי המחתרת החלוצית שם. הוא לקח חלק בטיפול שוטף בצורכי חברי המחתרת ובהתנהלות מול היודנרט, בארגון ההגנה היהודית, בהסתרת יהודים שהגיעו לעיר ממקומות אחרים וכן בסיוע לרבים להימלט מהגטו. היה מפעילי תנועת גורדוניה שקיימו במלחמה קשר עם חברים מלשכת הקשר בשווייץ. במסגרת קשר זה הצליח לקבל דרכונים של מדינות דרום אמריקאיות, שנמסרו לחברי התנועות הציוניות וסייעו בהצלתם כנתינים של מדינות זרות. בשנת 1943, לאחר הגירוש של גטו בנדין, נשלח למחנה עבודה בשטח הגטו. לאחר 4 חודשי עבודה הצליח לעבור עם רעייתו מרים ובנו מנחם מפולין לסלובקיה, תוך שהם מתמודדים עם הקור העז והשלג העמוק ועם הסכנות הרבות שעמדו בדרכם. מסעם של בני המשפחה מפולין לארץ ישראל ארך שבעה חודשים. את הדרך עשו ברגל וגם נסעו בעגלות וברכבות. הם עברו דרך סלובקיה להונגריה ומשם לרומניה. ברומניה שהו כחודשיים וחצי. עם קבלת סרטיפיקטים יצאה המשפחה מנמל קונסטנצה באוניית המעפילים "קזבק" שהפליגה דרך הים השחור לאיסטנבול. מאיסטנבול עשו את דרכם דרך סוריה ולבנון עד חיפה. התמסר לכתיבת ספרו "עיר המתים זגלמביה" (1946) שהיה מהראשונים שיצאו לאור לאחר המלחמה ועסק בתיאור השואה שהתרחשה בבנדין. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
צבי לייבוביץ
צבי לייבוביץ נולד בהונגריה בשנת 1923. חבר תנועת דרור הבונים. פעיל במחתרת במסגרת תנועתו. החל משנת 1943 היה בבודפשט, עסק בעיקר בהקמת ובציוד הבונקרים במחוז מרמרוש. באפריל 1944 התגלה אחד הבונקרים, אחדים מן החברים נתפסו אך צבי הצליח לברוח בחסות החשכה. אחרי המלחמה עסק באיסוף ילדים יהודים והבאתם לבתי ילדים. הגיע עם 130 ילדים לגרמניה, שם הוקם קיבוץ על שם חנה סנש. שרד ועלה לארץ ישראל.
צבי ליפקוביץ
צבי ליפקוביץ נולד בהונגריה בשנת 1924. חבר תנועת השומר הצעיר. החל מאפריל 1944 נשלח על ידי התנועה לשליחויות לערי השדה כדי להזהיר את היהודים מן הצפוי להם וכדי לחלק להם תעודות מזויפות. באחת השליחויות נשלח יחד עם הלל הכהן, יצחק רוטמן ויהודה אלפר לאזור הקרפטים במטרה לפתוח ציר לכיוון רומניה דרך העיר בראשוב. הארבעה נתפסו, הוכנסו לקרון רכבת וגורשו לאושוויץ. כאשר עברה הרכבת בסלובקיה, הלל הכהן, צבי ליפקוביץ ויהודה אלפר קפצו מן הקרון. צבי נורה ונהרג על ידי אנשי ההלינקה גארדה. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
ז'ורז' ואלכסנדר ליפשיץ
ז'ורז' ליפשיץ נולד ברוסיה בשנת 1917. אחיו אלכסנדר נולד בגרמניה בשנת 1910. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה עברה משפחת ליפשיץ ממינכן לקייב, ושם נולד ז'ורז'. אימו למדה בסורבון והתגוררה עם שני בניה בבריסל. היא הייתה חברה באגודה התיאוסופית, שעם חבריה נמנו אומנים ואינטלקטואלים. בעקבותיה החל ז'ורז' לפקוד מסגרות אינטלקטואליות והכיר את רובר מייסטריו וז'אן פרנקלמון, לימים פעילי המחתרת הבלגית. בתקופת לימודיו באוניברסיטה התיידד עם ז'אן בורז'ה. בשנת 1942 ייסד בורז'ה את קבוצת המחתרת הבלגית. לאחר שהגרמנים סגרו את הספרייה התיאוסופית, נותר האטליֶה מרכז של חשיבה והתנגדות בבריסל. פוקדי האטליה הקשיבו בסתר לבי-בי-סי והפיצו עלוני מחתרת. ז'ורז' שלט במספר רב של שפות ותרגם מידע מרשתות רדיו רוסיות. הוא יצר קשר עם סוכנות הביון הבריטית והעביר לה מידע. החל בתכנון תקיפה של רכבת טרנספורט. גייס באופן עצמאי את אחיו אלכסנדר ואת שני חבריו, רובר מייסטריו וז'אן פרנקלמון. באפריל 1943 תקפו ה-4 את הטרנספורט העשרים. הם עצרו רכבת גירוש של יהודים להשמדה באושוויץ. זה היה טרנספורט מספר 20 שיצא ממחנה מכלן לאושוויץ ובו 1,631 יהודים. באמצע קטע הדרך שבין מכלן ללובן, כשבידיו פנס ואקדח, עצר ז'ורז' את הרכבת. הם פתחו את דלתות הקרונות ואפשרו ליהודים לברוח. השומרים הגרמנים פתחו באש. על פי הידוע נמלטו מהרכבת כ-600 יהודים, חלקם ניצלו ואחרים נפצעו ונהרגו. ז'אן ורובר, אנשי המחתרת הלא יהודים, שרדו את המחנות. האחים ואלכסנדר ליפשיץ הוצאו להורג בפברואר 1944 במחנה ברנדונק שבבלגיה. המבצע נגד הטרנספורט ה-20 היה המקרה היחיד באירופה הכבושה של התקפה חמושה יהודית על משלוח של יהודים המיועדים להשמדה. ז'ורז' זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ארנסט ואן מרי למברט
ארנסט למברט נולד בצרפת בשנת 1918. היה ברזיסטנס בשנים 1944-1942. פעל בטולוז, בליון ובמרסיי. לאחר שנמלט ממחנה גרמני של חיילים צרפתים שבויים, הוא גויס על ידי רדולף פורט בשנת 1942 והצטרף לא.ג'י. התמנה לאחראי מטעם הא.ג'י. בליון וקיבל את המשימה ליצור קשר עם שווייץ, לשמור על הקשר עם הסוכנות היהודית ובעיקר עם מארק יארבלום שהועבר לשווייץ. המבצעים המחתרתיים, כולל החבאה של ילדים והעברת כספים לצורכי המחתרת, התנהלו מחנות העיתונים בגראנד-רו-דה-לה-גילוטרי 149 בליון. שם גם הדפיסו את העיתון המחתרתי "למרות הכול ואף על פי כן". במאי 1944 פיקד ארנסט על פעולה של פיצוץ משרד האוג'יף בליון כדי שתיקי היהודים לא ישמשו את הגרמנים. בפעולה השתתפו גם מוריס האוזנר ואיזידור (זיזי) פוהורילס. ארנסט התמנה גם כאחראי לארגון שיירה של ילדים המיועדת לעבור לארץ ישראל דרך ספרד ביולי 1944. ביוני 1944 נעצר על ידי הגרמנים, כאשר ליווה עם מוריס האוזנר את רעייתו אן מארי בדרכה לתחנת הרכבת. המשימה שלה הייתה לחצות את הגבול לשווייץ במסגרת הפעילות המחתרתית של העברת הכספים משווייץ למטרות המחתרת. ברשותו של ארנסט היה כרטיס של סוכן ביטוח שבאמצעותו הוא היה יכול להסתובב באזור באופן חופשי בלי שייעצר. אך באותו יום הוא שכח את הכרטיס בז'קט אחר שנשאר בביתו. הגרמנים ערכו חיפוש על גופו ומצאו רשימות של העברת כספים. הם העבירו אותו לחקירה במטה הגסטפו. אן מארי ומוריס האוזנר ניגשו למטה הגסטפו כדי לשכנע אותם שארנסט אינו איש רזיסטנס צרפתי. במטה איימו עליהם שיעזבו מייד את המקום, אחרת הם יעצרו. ארנסט עונה קשות והוצא להורג ביולי 1944 בכפר פורט לה ואלנס. אחרי השחרור העבירה אן מרי את גופתו של ארנסט לקבורה בגרנובל. הגנרל דה גול העניק לו תעודת הוקרה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה. אן מרי פינקלר נולדה בפולין בשנת 1921. עברה עם משפחתה לצרפת וגדלה במץ שבחבל לורן. עם פרוץ המלחמה עברו ללה רושל, אך פלישת הגרמנים הבריחה אותם לטולוז. אן מרי נישאה לארנסט למברט, ובהשפעתו הצטרפה למחתרת, נושאת תעודת זהות מזויפת של לא יהודייה בשם אן מרי בונאר. הפכה לפעילת המחתרת בניס, בעוד ארנסט מפקד על המחתרת היהודית בליון. אן מרי התמחתה בזיוף תעודות בעבור יהודים ממזרח אירופה שאותם הבריחה מצרפת לשווייץ. בנוסף העבירה כספים משווייץ ששימשו למימון הפעולות המחתרתיות. פעלה במסגרת הרזיסטנס משנת 1941. תפקידה היה לגייס חברים לארגו ה-א.ג'י. היא הקימה קבוצות בניצה ובליון. השתתפה בניהול חנות העיתונים בליון שהייתה מרכז הפעילות של ההצלה והמאבק. היא לקחה חלק בכל הפעילויות: שירות סוציאלי המטפל בילדים, זיוף תעודות, והעברת קבוצות ילדים לשווייץ. אן מרי נעצרה בידי הגסטפו באוקטובר 1943 והצליחה להימלט אחרי ארבע שעות של חקירות. עברה לטולוז, ושם הטילו עליה משימות קשר והעברות דואר למדינות ניטרליות. פעמים רבות חצתה את הגבול לשווייץ, נפגשה עם מארק יארבלום והעבירה כספים לפעולות המחתרת. ביצעה משימות קשר והעברת נשק עבור הרזיסטנס הכללי באנמאס. המשיכה בפעילותה המחתרתית גם לאחר שבעלה נעצר והיא הייתה בהיריון. אן מרי ילדה את בתה שולה ועלתה לארץ ישראל ביולי 1945. הגנרל דה גול העניק לה תעודת הוקרה. היא הוכרזה כאחת מ"ילדי האומה". זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ריימון ראול למברט
ריימון ראול למברט נולד בצרפת בשנת 1894. במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא, ואחריה היה עובד מדינה. קיים קשרים עם הקהילה היהודית והמשיך בנטייתו לכתיבה ספרותית. בשנות ה-30 גברה מעורבותו בענייני יהודים משנהיה לעורך עיתון ומראשי הפעילים בוועד לסיוע לפליטים. עם כניעת צרפת ביוני 1940 שוחרר למברט משירות צבאי פעיל ומיד חזר לפעילותו הציבורית בסניף הוועד לסיוע פליטים שבמרסי. בספטמבר 1941 זומן לפגישה עם קסויה ולה, לדיון על כינון ארגון יהודי בצו השלטונות, וב-29 בנובמבר 1941 הוקם "האיגוד הכללי של היהודים בצרפת" (אוז'יף) ולמברט הפך להיות לאיש מרכזי בו. בעת הגירושים מן הדרום באוגוסט ובספטמבר 1942 מחה בתקיפות בפני שלטונות וישי וסייע לארגן את העזרה למגורשים ממחנות המעצר הצרפתיים. אחרי הגירושים הנרחבים ממרסיי בסוף ינואר 1943, שלא פסחו אף על יהודים ילידי צרפת ועל עובדי אוזי'ף, נטה לתמיכה בפעילות מחתרתית, ועודד את יהודי מרסי לברוח ולהתחבא. באוגוסט 1943, אחרי התערבות סוערת שלו בלשכת ראש הממשלה, פיר לואל, נאסר למברט ועמו אשתו וארבעת ילדיו. למברט נשלח למחנה דרנסי ומשם לאושוויץ ושם נרצח עם כל משפחתו.
מיקי לנגר
מיקי (מיקלוש) לנגר נולד בשנת 1923 בהונגריה. חבר תנועת השומר הצעיר. עם פרוץ המלחמה החל לעסוק בזיוף תעודות. בדצמבר 1944 שהה עם דוד גור ופייגי (פייגנבאום אנדרה) במעבדה לזיוף בבודפשט. המעבדה נחשפה בעת חיפוש יהודים מסתתרים. השלושה הובלו למטה צלב החץ הפשיסטי ששכן בקרבת מקום עם מזוודות החותמות, הטפסים הריקים והתעודות המזויפות המוכנות. הם הצליחו לבלוע את הפתקים והניירות שעליהם היו כתובות מרשיעות של דירתם. עברו חקירה ועינויים קשים והוכו באכזריות רבה. מיקי לא עמד בעינויים ובמכות ונפח את נשמתו. שני חבריו הובאו לבית הכלא הצבאי המרכזי בשדרות מרגיט ושוחררו במבצע נועז של המחתרת החלוצית.
דן לנר
דן לנר נולד באוסטריה בשנת 1922. עלה לארץ בשנת 1941. בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח. שירת במחלקה הגרמנית והתנדב לשליחות הצנחנים באירופה הכבושה במטרה להציל יהודים מהשואה. בסוף אפריל 1942 צנח בסלובניה בקרבת הגבול האיטלקי. תפקידו היה לאסוף מידע באזור הגבול האוסטרי-יוגוסלבי. בנוסף הוטל עליו לחפש אחר שרידי היהודים שנותרו בצפון איטליה ובאוסטריה. דן היה בקשר עם הפרטיזנים באזור פעולתו. הוא הקים בתוכם רשת של מוסרי אינפורמציה צבאית חשובה. העביר למפקדה הבריטית בבארי נתונים מדויקים על גשרים, בתי חרושת ומתקנים גרמניים חיוניים, כמו גם את דרישותיהם של הפרטיזנים לקבלת סיוע אווירי. היה בקשר רדיו עם הטייסים הבריטים, מכוונם למטרות הפצצה שונות. בהיותו מומחה לחבלה, הדריך את הפרטיזנים במלאכת החבלה והשתתף אישית בפעולות חבלה רבות נגד מסילות ברזל, רכבות וקווי תקשורת גרמניים. השתתף בפריצה למחנות שבויים גרמניים ושיחרר מהם טייסים של בעלות הברית שנאלצו לנטוש את מטוסיהם שנפגעו ונשבו. באחת הפעולות בהן השתתף, נתפס ונלקח בשבי אך הצליח לברוח כעבור זמן קצר. באוקטובר 1944 החלו הגרמנים במתקפה גדולה באזור בו שהה באוסטריה והפרטיזנים נאלצו לסגת דרומה. אחרי הליכה ממושכת, הצליח להגיע לשטח משוחרר ביוגוסלביה ומשם הועבר במטוס לבארי. בשנת 1945 חזר ארצה והצטרף לקורס מפקדי מחלקות בג'וערה. עם גמר הקורס התמנה לסגן מפקד הגדוד הראשון. במהלך תקופת המאבק השתתף ופיקד על פעולות ומבצעים רבים. בשנת 1947 קיבל את הפיקוד על הגדוד הראשון בחטיבת יפתח ולחם בקרבות מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה נשאר בשירות קבע. בשנת 1970 הועלה לדרגת אלוף ובמלחמת יום הכיפורים היה מפקד אוגדת מילואים 210 אשר בלמה את התקדמות הצבא הסורי בדרום רמת הגולן.