סיפורי מצילים ומצילות - שמות משפחה באות ג' (2)
בדף זה תמצאו את סיפוריהם של מצילים ומצילות — יהודים שהצילו יהודים בתקופת השואה, ששמות משפחתם מתחילים באות ג'.
כל מציל ומצילה שפעלו להצלת יהודים בתקופה האפלה ביותר הם עדות לאומץ, לאחווה ולמוסר יהודי שאין כדוגמתם. הסיפורים מבוססים על עבודת תיעו ד ומחקר מקיפה ומרגשת המבוססת על מחקרו רחב ההיקף של משה גרומב, יו"ר ועד הפעולה להכרה ביהודים שהצילו יהודים בשואה.
אברהם גפנר
אברהם גפנר נולד בפולין בשנת 1872. אברהם נולד למשפחה דלת אמצעים, בנערותו התייתם מאביו ונאלץ להפסיק את לימודיו. בכוח מרצו, חריצותו ויוזמתו הפך מנער שליחויות לבעל חברה מסחרית ומפעלי תעשייה בענף המתכת בפולין, עם קשרים בין לאומיים מסועפים. בין השנים 1939-1935 היה יו"ר מרכז הסוחרים היהודים בפולין. בנוסף היה חבר מועצת עיריית ורשה, קנה לו שם כנדבן, וקבע נוהג של מתן מעשר שנתי מכל עסקיו לצורכי צדקה וסעד. הוא ומרדכי שמואל זיגלבוים היו שני היהודים מתוך שתים עשרה בני הערובה שנטלו הגרמנים עם כיבושה של העיר ורשה. הגרמנים החרימו את רכושו ואת כל מפעליו. מתחילת המלחמה סייע לארגון העזרה היהודית העצמית ועם הקמת הגטו, הועמד בראש האגף הלוגיסטי שהופקד על אספקת מזון, פחם ומצרכים חיוניים אחרים לגטו - תחום הפעילות הרגיש ביותר בתנאי הגטו. הצלחתו של הגוף בניהולו אפשרה את המשך החיים בגטו. אברהם הבין היטב את כוונת הגרמנים והשקיע את כל שיכל על מנת להציל את יהודי הגטו, לא פעם תוך סיכון אישי עצום ותוך ניצול הונו האישי על מנת להגדיל את אספקת המזון, ללא ידיעת היודנרט. גם בגטו המשיך להיות מעורה בפעולות עזרה וסעד, ודאגתו העיקרית הייתה נתונה לילדים וליתומים. בשנת 1942, יסד אברהם בית יתומים אליו אסף ילדים נטושים ששוטטו ברחובות הגטו. אברהם סירב לשתף פעולה עם הסלקציות. בשלב מוקדם למדי יצר קשר עם המחתרת הפוליטית היהודית בוורשה, תמך בתנועות החלוציות ועקב אחרי פעולתן. הוא צידד בתנועות הנוער ותמך בהן גם אחרי שהוקם הארגון היהודי הלוחם ובעת ההכנות למרד. כבר עם תחילת המלחמה קיבל אברהם הצעות רבות למלט את נפשו אך לכולן סירב, הוא ראה בבריחה בגידה לאחריותו לקהילה. עם פרוץ המרד ולאחר הפצרות של מקורביו, ירד עם משפחתו לבונקר, במאי 1943 אותר הבונקר על ידי הגרמנים, אברהם וחבריו הוצאו מהבונקר נתפסו ונרצחו כולם.
יוסף גרדוש
יוסף גרדוש נולד בהונגריה בשנת 1921. משנות ה-30 היה חבר בתנועת דרור וממנהיגיה. מגיל צעיר עסק בהדרכה ובחינוך של חברים צעירים ממנו. כשהגיעו להונגריה הפליטים מסלובקיה סייע בקבלתם ובטיפול בהם. הלין פליטים בדירתו, סייע לפליטים בהשגת מקומות עבודה ועזר להם להמשיך את דרכם לארץ ישראל. אחר כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 התהלך בזהות בדויה של נוצרי מדורי דורות, ואחר כך כאזרח סן-סלבדור. היה פעיל בשחרור צעירים יהודים מן המחנות לעבודת כפייה ובשכנוע יהודים לברוח מן המשלוחים לפולין. נשלח לעיר מונקאץ' על מנת ליצור קשרים עם חברי התנועה שם. הביא עימו תעודות מזויפות וכסף והציע ליהודי מונקאץ' שלא להישמע להוראות, לצאת מהגטו, להסתתר או לברוח לבודפשט. מספר קטן של חברים נשמעו לו, אולם רבים החליטו להישאר. הורים לא התירו לבניהם ללכת ואמרו: "למקום שייקחו אותנו, ייקחו גם אתכם." הצליח לחדור לגטאות של מונקאץ והוסט ומסר תעודות מזויפות ליהודים ולקרובים של חברי התנועה. עסק בארגון ה"טיול", הברחת יהודים לרומניה ומשם לארץ ישראל. כחלק מתפקידו במבצע הגיע לעיר ארד, יצר קשרים עם מבריחים והקים תחנות שדרכן עברו הבורחים. אחרי השחרור עסק בהקמת מעונות ילדים ובשיקום תנועתו. עמד בראש פעולות החינוך. בתקופה זו היה חולה מאוד, אולם המשיך בפעילותו עד יומו האחרון-נפטר בשנת 1945. מסכמים חבריו: "יוסל'ה היה אהוב על כל חבריו, צנוע, בעל מזג טוב, נכון לסייע לזולת, איש רעים ולא היה מן הדברנים... כבר מגיל צעיר נאלץ ללחום את מלחמת הקיום, משום שעקב נסיבות משפחתיות נאלץ לעזוב את ביתו ולקיים את עצמו." נפטר בהונגריה בשנת 1945. על שמו נקרא קיבוץ גרדוש פרוד. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
לאה גרדוש
לאה גרדוש נולדה בשנת 1919 בהונגריה. הייתה חברה בתנועת השומר הצעיר. משנת 1940 הייתה בבודפשט והשתתפה בחיי התנועה. בשנת 1942 הכירה את בעלה לעתיד, יוחנן. יוחנן, שעלה לארץ בשנת 1943 בעלייה לגלית, כמלווה של קבוצת נערים שקיבלו אשרת יציאה מהונגריה. בהגיעו לארץ מסר את שמה וכתובתה למנחם באדר, ומאותו זמן ואילך שימשה לאה כתובת להעברת כסף ומכתבים לתנועה. העבירה תעודות מזויפות לחברים בפלוגות של עבודת כפייה. שרדה ובשנת 1944 יצאה מהונגריה, מצוידת בדרכון בולגרי אותנטי, והפליגה ארצה באונייה "בולבול'. הצטרפה לקיבוץ העוגן.
אלכסנדר גרוזינגר
אלכסנדר שנדור גרוזינגר נולד בהונגריה בשנת 1913. חבר בתנועת הנוער הציוני. בתחילת 1944 עלה לבודפשט ופעל במסגרת תנועתו בהשגת תעודות. עוזרו של אוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית, שעמד בראש הוועדה לעזרה והצלה. תפקידו היה טיפול בבורחים מפלוגות העבודה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מרגה גרונברג
מרגה גרונברג נולדה בגרמניה בשנת 1924. בשנת 1934 ברחה מרגה עם אמה ואחיה לדימאן שבהולנד. כשהגרמנים פלשו להולנד, מרגה עברה ללמוד בבית ספר יהודי אך גם למדה תפירה בסדנאות יהודיות גרמניות. במאי 1942, כל יהודי דימאן נדרשו לעזוב ולעבור לאזורים מסומנים באמסטרדם. משפחתה של מרגה עברה להתגורר בדירה עם עוד 3 משפחות יהודיות. ביוני 1942 החלו הגרמנים לעצור יהודים. מרגה מספרת שבעת שעברה את הכביש בוקר אחד, כשהגרמנים הסתובבו ברחובות וריכזו יהודים, איש ניגש אליה ושם את ידו על הכוכב הצהוב שעל מעילה. בזריזות הוא לקח אותה הביתה, אמר לה "את מוגנת עכשיו" והמליץ לה ללכת למשרדי התעסוקה הקרובים. שם מר הנסן תיקן את תעודת הזהות שלה ובה ציין שהיא חיונית (כך יכלה להינצל מהמעצרים). מר הנסן אף סידר לה עבודה כתופרת במפעל של הגרמנים, וחיבר אותה לפיטר לנדוויר שגם תיקן את תעודת הזהות של מרגה בכך שהוריד ממנה את האות J (סימון יהדותה). לנדוויר גם אמר למרגה להוריד את הכוכב הצהוב מבגדיה. בעזרת מכריה החדשים, מרגה ארגנה זהויות חדשות עבור בני משפחתה ובהמשך ליהודים רבים נוספים שהסתתרו בעיר. מרגה היתה מבקשת מהמחתרת של לנדוויר להכין מסמכים חדשים ומוצאת מקומות מפגש למסירת התעודות המזויפות ליהודים במנוסה. עבור חלק מהיהודים היא אף שכרה דירות למסתור, והשיגה עבורם מזון ופחם וצרי קיום בסיסיים. מרגה שכרה דירה עבורה ובני משפחתה שלימים הפך למרכז לפעילות המחתרתית שלה. רבים היו מגיעים להסתתר לזמן מה עד שנמצא עבורם פתרון לטווח ארוך. בדירה היו מחלקים תעודות מזויפות, תלושי מזון ועוד. בעזרת מרגה וחבריה, יהודים רבים הצליחו לברוח לצרפת ולהינצל. ב17.7.1944 נתפס פיטר לנדוויר ונורה למוות. מרגה שרדה את המלחמה וקיבלה אזרחות הולנדית. בשנת 2008 פנתה מרגה ליד ושם בבקשה שיכירו בפיטר לנדוויר כחסיד אומות עולם. את השק בו הסתירה את התעודות המזויפות תרמה למוזיאון המחתרות. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
דוד גרונוואלד
דוד גרונוואלד נולד בהונגריה בשנת 1925. בשנת 1942 הצטרף לתנועה בבודפשט. לפני פלישת הגרמנים להונגריה מילא שליחויות בערי השדה במטרה להזהיר את היהודים לקראת הצפוי. פעל להשגת תעודות אריות מזויפות ומסירתן ליהודים. במרץ 1944 עם כניסת פלישת הגרמנים להונגריה נעצר עם חברים מתנועתו ונכלא. כעבור מספר ימים שוחרר במפתיע. באפריל אותה שנה חזר לפעילות מחתרתית. משימתו העיקרית הייתה לנסוע לערי השדה כדי לספק תעודות מזויפות לחברי תנועתו וליהודים אחרים ולסייע להם לברוח מן המשלוחים למחנות ההשמדה בפולין. רוב היהודים סירבו לקבל את התעודות וסירבו לברוח. באפריל 1944 נסע לעיירה ונצ'לו כדי להבריח את הוריו מן הגטו, אולם הם סירבו. לפי הוראת תנועתו הוא נשאר בערי השדה כדי לסייע ליהודים להסתתר ולברוח. באוקטובר 1944 חזר לבודפשט, אולם בטרם התחיל בפעילות נתפס ונכלא. למחרת הצליח לברוח וחזר לפעילות מחתרתית. שב לעסוק בהשגת תעודות מזויפות ובחלוקתן ליהודים ובסיוע למעונות של ילדים יתומים. היה בקשרים עם פעילי המפלגה הקומוניסטית ההונגרית במחתרת, מסר להם תעודות מזויפות ובתמורה קיבל מהם מידע חשוב, שהיה דרוש להמשך הפעילות המחתרתית. היה פעיל בהקמת בונקרים ובציודם. יצר קשר עם קצין גרמני בדרגת סגן, שסייע לו בשחרור אסירים. הסגן הועמד לדין אחרי השחרור, זוכה מאשמה ואף זכה בציון לשבח. הצליח להתחזות ולחדור לבוש מדים פשיסטיים למרכז "הלגיון ההונגרי" ולהשיג אישור להקמת בית חולים. בבית החולים הסתתרו חברי המחתרת היהודית כ"חולים", "אחים" ו"רופאים". אחרי השחרור המשיך בפעילות תנועתית. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
יצחק גרוס
יצחק גרוס נולד בהונגריה בשנת 1924. חבר בתנועת הנוער הציוני. בשנים 1943-1942 סייע לפליטים שהגיעו מפולין. במאי 1944 גויס לפלוגה לעבודת כפייה, ברח והצטרף לפעילות התנועתית בנושאו תעודות נוצריות מזויפות בשם צ'רקס טיבור. עסק בחלוקת תעודות מזויפות במחנות עבודה ובבתים המוגנים. היה פעיל בהשגת מזון והבאתו לבונקרים ולבית הזכוכית. אחרי השחרור המשיך בפעילות וארגן את משוחררי המחנות לעלייה. פעל בין בודפשט-הונגריה, ובוקרשט-רומניה. השתתף בארגון 200 ילדים יהודים ויצא אתם לאוסטריה ולגרמניה בדרכם לארץ. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1946 יחד עם עדית אשתו. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
מתוקה גרוס
מתוקה גרוס נולדה בהונגריה בשנת 1925. הצטרפה לתנועת הנוער הציוני בהיותה בת 13. לאחר כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944, עסקה בהשגת תעודות נוצריות אותנטיות כדי לחלקן לנזקקים. בקיץ 1944 יצאה ל"טיול" (הברחת ג בולות) בגבול יוגוסלביה יחד עם חברים פליטים מפולין. מתוקה נתפסה על ידי הז'נדרמים ההונגרים ונכלאה בבית סוהר בעיר סגד. היא נחקרה בעינויים על ידי אנשי הגסטפו, הועברה לבית סוהר בבודפשט ולבסוף נשלחה לאושוויץ. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1946 יחד עם בעלה יצחק, במסגרת "הבריחה". זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
חנה גרוסברגר
חנה גרוסברגר נולדה בצ'כוסלובקיה. היתה חברת תנועת "מכבי הצעיר". בשנת 1940 השתתפה בהקמת הכשרה עירונית בפרבר של בודפשט, שם הכירה את בעלה לעתיד, יצחק גרוסברגר. בשנת 1943 עם התעצמות זרם הפליטים היהודים שהגיעו להונגריה, סייעה חנה בקבלתם ואף הסתירה אחדים מהם בדירתה. חנה נשלחה על ידי תנועתה למחנות עבודה כדי להביא תעודות מזויפות ומזון ליהודים המגויסים ולסייע בבריחתם. היא גם הייתה פעילה ב"טיול" וליוותה קבוצות לגבול הרומני, היא עצמה עברה לרומניה. (בעלה עבר את הגבול לפניה). בשנת 1945 עלתה לארץ יחד עם בעלה.
אלכסנדר גרוסמן
אלכסנדר גרוסמן נולד בהונגריה בשנת 1909. בשנת 1944, עם הקמת הגטו במישקולץ, עבר בעזרת ידיד נוצרי לבודפשט. נשלח לסיוע במסגרת מבצע "הטיול"-הברחת גבולות לרומניה, נתפס ונכלא בבתי סוהר. השתחרר והגיע ל"בית הזכוכית" ברחוב ואדס ואחר כך לסניף של הצירות השווייצרית ברחוב וקרלה שנדור. כאשר התעורר הוויכוח אם לקלוט עוד יהודים בבית הזכוכית, משום שהם עלולים לסכן את אלה שכבר היו שם, אמר: "למען מאה אלף יהודים כדאי לסכן את עצמנו." אשתו, ילדיו ושאר בני משפחתו הובלו לאושוויץ ונרצחו. אחרי השחרור, בינואר 1945, היה מזכיר הג'וינט בבודפשט, חבר ההנהלה של ההסתדרות הציונית וחבר ההנהלה של המשרד הארץ-ישראלי. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1949. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
חייקה גרוסמן
חייקה גרוסמן נולדה בפולין בשנת 1919. בהיותה נערה הצטרפה לתנועת הנוער של השומר הצעיר ובתחילה השתייכה לגדוד הסנה. בגיל 17 העמיקה את מעורבותה בתנועה ונבחרה להנהגת השומר הצעיר במחוז ביאליסטוק ולאשת הקשר של התנועה המקומית עם נציגי קרן קיימת לישראל. בנובמבר 1939, לאחר מסע של 15 קילומטר בשלג ובקור, הצטרפה חייקה לחברי ההנהגה הראשית של התנועה בווילנה. היא נקלטה בקיבוץ של החלוץ שבו סבלו החברים מקור, עוני, צפיפות, כינים ורעב. לימים סיפרה כי הקולקטיב התנועתי הוא שעזר לה להתמודד עם ייסורי היום-יום. בגיל 21 הייתה אחת מששת מנהיגי השומר הצעיר בפולין והאישה היחידה. באותם ימים פעלה התנועה במחתרת באמצעים דלים ביותר. כדי ליצור סיפור כיסוי לשהותה בעיר נרשמה ללימודי כלכלה באוניברסיטת וילנה. שערה הבהיר ועיניה הכחולות אפשרו לה יכולת תנועה. היא קיבלה עליה לתחזק את הקשר בין מרכזי התנועה ולהפיץ את דבר ההשמדה הצפויה ליהודים. שמה הבדוי היה הלינה וורונוביץ. מיוני 1941 ועד אוגוסט 1943 פעלה במחתרת היהודית בגטאות ורשה, לובלין, גרודנו, ביאליסטוק, וילנה וצ'נסטוחוב. היא סיכנה את חייה כאשר נעה ברכבות מהגטו לצד הארי וחזרה, מתחזה לנערה ארית ומוליכה שולל את האויב. בביאליסטוק, שם נקבע בסיס התנועה המחתרתית, שימשה חברת המטה שהתכונן למרד הגרעין הראשוני ולבניית המחתרת המאורגנת בעיר. עד אוגוסט 1944 פעלה כחלק ממטה הבריגדה הפרטיזנית הסובייטית והייתה אמונה על השגת נשק, גיוס פרטיזנים והובלתם ליערות, התוויית רשת תקשורת, גיוס כספים ורכש. עם חמש פרטיזניות יהודיות הקימה את התא של הוועד האנטי פשיסיטי בביאליסטוק. הן ביצעו פעולות סיוע והצלה, פעלו להשגת נשק לפרטיזנים וקישרו בין פרטיזנים יהודים לסובייטים שבאו ברגל או הוצנחו. חייקה קיבלה את עיטור הגבורה של הצבאי הפולני. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1947 והתגוררה בקיבוץ עברון.
נתנאל גרין
נתנאל טוני גרין נולד בפולין בשנת 1921. היה פעיל ברזיסטנס הצרפתי משנת 1940 עד השחרור. הוא נעצר כבר באוגוסט 1940 בשל פעילות תעמולה אנטי גרמנית ונשלח לכלא ולאחר 3 חודשים נשלח למחנה המעצר פרן . הוא שוחרר ב- 17 באוגוסט 1941. ב- 1942 הוא הצטרף לתנועת הנוער הציוני ול”צבא היהודי” שהעמידו את ההצלה של יהודים כמטרה דחופה. בסוף יולי 1943 סימון לוויט ביקש מטוני לארגן פעילות הצלה של מעבר שיירות לשוויץ. טוני הקים מיד קבוצה של 12 אנשי תנועת הנוער הציוני, אשר שיתפה פעולה עם רשת גארל והצופים היהודיים בהעברת ילדים לשוויץ. באחד ממבצעי העברת קבוצות ילדים, טוני הציע למילה רסין (פעילת מחתרת יהודיה) להחליף את סדר מעבר הקבוצות כך שהוא יעביר את הקבוצה שלו באותו לילה כדי שמילה והילדים בקבוצתה יוכלו לנוח לאחר המסע המייגע ולחצות את הגבול למחרת. רצה הגורל והשיירה של טוני חצתה בשלום את הגבול לשוויץ. למחרת, ב- 21 באוקטובר 1943 מילה רסין ורולנד אפשטיין נתפסו עם הילדים שהיו עמם. טוני לא סלח לעצמו על שהחליף עם מילה, למרות שלמעשה כוונתו היתה טובה. אחרי תפיסת השיירה של רסין ואפשטיין, טוני הועבר לפריז. לויט ביקש שיעסוק בהנפקת והפצת תעודות מזויפות. יחד עם הצופים היהודים, טוני הקים מעבדה לביצוע המשימה. הפעילות היתה מסוכנת ומורכבת יותר בפריז כי תעודות הזהות הונפקו על ידי מטה המשטרה. המצב בפריז החמיר ולוסיין רובל נשלח לחזק את שורות הרזיסטנס וליצור קבוצת גרילה של ה"צבא היהודי". רובל היה מפקד הקבוצה וטוני התמנה לסגנו. עם זאת, טוני המשיך לפקד על הכנת התעודות המזויפות ולוסיין רובל היה סגנו בפעילות זו. קבוצת הגרילה השתתפה בקרבות לשחרור פריז. טוני היה בקבוצת הרזיסטנס היהודי אשר הגיעה לדראנסי ושחררה את העצורים במקום בפקודת המפקד הצרפתי רול טאנגי. טוני שרד את המלחמה ועלה לישראל. הוא היה שגריר ישראל ברואנדה ב 1973 ושגריר ישראל בניג'ר ב- 1974. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אלה גרינברג
אלה גולומב גרינברג נולדה בפולין בשנת 1904. פעלה כאחות לצדו של נחום רמבה, במרפאה שהוקמה בכיכר האומשלאגפלאץ. בימים הראשונים לגירוש הגדול הצליחה להציל עשרות ילדים. הקטנים שבהם הוסתרו תחת גלימתה הרחבה והגדולים הולבשו במדי אחיות והוצאו מהכיכר. היא חידשה את קשריה עם ארגונים נוצריים כדי לתת עזרה סוציאלית לילדים. אלה הייתה בקשר עם אנשים נוספים, דוגמת אירנה סנדלר, חסידת אומות העולם, שפעלו להסתרת ילדים בבתי יתומים ובמנזרים. נלכדה בינואר 1943 והועברה למחנה פוניאטובה, שם נרצחה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
מורינה גרינברג
מורינה גרינברג נולדה בישראל בשנת 1917. למדה באוניברסיטה בירושלים, ובשנת 1938 נסעה ללמוד רפואה בסורבון כדי להיות פסיכיאטרית. עם פלישת הגרמנים לצרפת, ירדה למחתרת עם מיכאל, שלימים נהיה בעלה. הם קבלו מידע על רציחות הגרמנים ועברו בין בתי היהודים להזהיר אותם שלא יירשמו בתחנת המשטרה ולעודד אותם לברוח מפריז. בהמשך מורינה התגייסה לצבא היהודי, והייתה אחראית על מימון שהות ילדים במנזרים ובמשפחות ומימון פעולות ההצלה של הברחה לספרד. בסיום המלחמה, זמן קצר לפני הכניעה, חזרה לארץ במסגרת הסכם עם חילופי נשים ארצישראליות וגרמניות, כי אמה חלתה.
אהרון גרינהוט
אהרון גרינהוט נולד בברטיסלבה בשנת 1895. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא האוסטרו-הונגרי. לאחר המלחמה, בשנת 1919, נשא לאשה את אטל ווזנר ונולדו להם חמישה בנים. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, גרינהוט היה פעיל בחיים של הקהילה היהודית האורתודוקסית בברטיסלבה. הודות לעבודתו כסוחר ולנסיעות התכופות שלו לחו"ל, היה בקיא במצב הפוליטי באירופה והיה מודאג ממצבם של היהודים. בעקבות אנשלוס אוסטריה, השתתף גרינהוט בהצלת 21 פליטים יהודים מבורגנלנד שברחו להונגריה. גרינהוט מנע מהם לחזור לאוסטריה וסידר את העברתם דרך הדנובה לסלובקיה. מקרה נוסף של הצלת פליטים יהודים מרדיפות באוסטריה היה פעולת הסיוע ליהודים מרחבי קיטסה, אשר נתפסו בסיהוטי על הדנובה. גרינהוט, לאחר כמה חודשים של מהומות שבמהלכן נאלצו מאות פליטים לחיות על נהר הדנובה, סידר את כל מסמכי הנסיעה התקפים שאפשרו להם לברוח בצורה חוקית. במקביל, הקים גרינהוט מחנה אוהלים לכמה מאות חסרי בית שהתאספו ליד דונייסקה סטראדה וארגן את עלייתם לארץ ישראל. פסגת מאמציו של גרינהוט להצלת היהודים מהרדיפות הנאציות היתה פעולתו ביולי 1939, שבה ניסה להעביר כמה שיותר יהודים לארץ-ישראל. הוא שכר שתי אוניות מפוארות של המלכה אליזבתאן וצ'ש דושאן. האניות הורדו מנמל ברטיסלבה עם 1,365 פליטים מסלובקיה, מאוסטריה, מצ'כיה וממוראביה. המסע תוכנן במקור להיערך שישה ימים אך התארך בשל חסימות של הרשויות הבולגריות והבריטיות. הפליטים בילו יותר מ-4 שבועות במים בינלאומיים על הדנובה. לאחר המו"מ הקשה שניהל גרינהוט, הפליטים הצליחו להגיע ליעד הנסיעה שלהם - לעיר חיפה בארץ ישראל. חיפה הייתה נתונה למשמורת בריטית באותו זמן וגרינהוט סיפק לפליטים אשרות כניסה. כשפרצה מלחמת העולם השנייה גרינהוט לא רצה לעזוב את ברטיסלבה. הוא עבד במרכז היהודי והיה פעיל בהתנגדות היהודית. בשל פעילות זו עצרו אותו השלטונות בסוף 1942. במשך חודשים היה אסיר פוליטי עד שחבריו ובני משפחתו הצליחו לשחררו מהכלא במאי 1943. לאחר מכן גרינהוט חי בזהות בדויה בבודפשט. במאי 1945, לאחר המלחמה, גרינהוט שב לברטיסלבה והחל לסייע ליהודים שחזרו ממחנות הריכוז על ידי נתינת טיפול רפואי. במקביל פעל לשיקום הקהילה היהודית האורתודוקסית. לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון בצ'כוסלובקיה בשנת 1948, החליטו גרינהוט ומשפחתו לעלות לארץ ישראל. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
חנה גרינפלד
חנה גרינפלד נולדה בהונגריה בשנת 1923. חברה בתנועת דרור הבונים. בשנת 1944, לאחר כניסת הגרמנים להונגריה, הייתה פעילה במסגרת "הטיול"- בהעברת קבוצות יהודים לרומניה, ופעמים רבות עשתה את הדרך מבודפשט לגבול. במאי 1944 נתפסה ונכלאה בבית הסוהר. הייתה כלואה כחודשיים, ואחר כך נשלחה לאושוויץ. לאחר השחרור חזרה לבודפשט והמשיכה בפעילות תנועתית. בשנים 1948-1946 הייתה מזכירת החלוץ. בשנת 1947 השתתפה בקונגרס הציוני בבזל. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1948. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
ג'אן גרינשטיין
גרינשטיין ג'אן (גרונשטיין יאנו "איקו") נולד בשנת 1924. באפריל 1944, כשיהודי האזור רוכזו בגטו המקומי, ג'אן וחבריו החליטו להקים מקום מסתור בהרים. לאחר שחבריו גויסו לפלוגות לעבודות כפייה, התכנון השתנה ומקום המסתור נבנה במרתף בתוך הגטו, שם יאנקסו פריד (יעקב פארן), אחותו אילונקה ותולי רוזנברג (אנטון רולנד) מצאו מקלט יחד עם ג'אן. לאחר מספר שבועות, החבורה עזבה את המרתף וגילתה שהגטו ננטש. הם נתפסו על ידי חיילים שהעבירו אותם למשטרה המקומית. בנסיעה ברכבת לבודפשט, ג'אן הצליח לקפוץ מחלון אך נתפס שוב והועבר לטולונצאז, שם פגש שלושה מחבריו. ג'אן הצליח לברוח והגיע לבניין הקהילה היהודית ברחוב סיפ מספר 12. כהמשך להמלצתו של אדוניהו ביליצר, ג'אן הציג עצמו כפליט מגרמניה שהצטרף לצבא הגרמני. בזמן שלבש מדי צבא גרמנים, ג'אן יצא למספר משימות להצלת יהודים מהשילוחים למחנות, בעיקר נשים וילדים. ג'אן שרד את המלחמה ועלה לארץ ישראל בעזרת מבצע "עליה ב", ובשנת 1947 הוא הצטרף להגנה. בהמשך שירת חיל הים של הפלמ"ח (פל-ים), וסיים את שירותו כסגן מפקד של נמל יפו.
יחיאל גרינשפן
יחיאל גרינשפּן נולד בפולין בשנת 1918. היה מפקד יחידת פרטיזנים יהודית. חבר פפ"ר, מפקד פלוגת אי“ל בורשה. במרד אפריל נלחם בראש פלוגתו בשטח המברשתנים ולאחר מכן בגטו המרכזי. נפצע קשה כשהגן על הבונקר בפראנצ‘יסקנקה 30 בשנת 1942. היה כמעט חסר השכלה אך בעל יכולת ארגונית רבה. בשנת 1942 ארגן קבוצת צעירים בגטו סוסנוביץ, הוציאם מהגטו ליער, ובזאת יסד את הגרעין לקבוצה הפרטיזנית היהודית שעמד בראשה. במרוצת הזמן הצטרפו עוד יהודים לקבוצתו הלוחמת. יחד עם יחיאל גרינשפן פעלו מצילים יהודים נוספים ואלה הם: אברבנל שמחה, אלף בולק, בוציאן אברהם, בלייכמן אפרים, ברבנל חיים, ברבנל הנרי, ברבנל יעקב, ברבנל מוטל, ברבנל חנצה, ברקוביץ הרשל, ברקוביץ חנה, ברשין ניקולאי, גרובר שמואל, גרינשפן אברם, גרינשפן יחיאל, גרינשפן דורה, הולם יורק, הולם מוריס, הולם רוסטקה, וינדר אדם, ורנר הרולד, לדרמן יאנקל, ליטווק וולוולה, פומרנץ יאנק, פומרנץ יורק, פומרנץ אברהם, פפרקון לונקה, פפרקון בוצאלי, קוט חונה, קורן שושה, קירפיצניק וונקה, רובינשטיין הרשל, רוזנבלום פייגה, רוטשטיין משה, רולניק יפים ואחרים. נתן חסות ליהודים אשר נמלטו מהגטאות ליער והיו חסרי יכולת לחימה וסיפק להם מצרכים לקיום. צורף עם יחידתו לשורות הא"ל (צבא העם) ויחידתו נקראה “יחידה של משמר העם חיל“ (יחיאל). אסירים שהצליחו להימלט ממחנה סוביבור הצטרפו לפלוגת הפרטיזנים היהודית, אשר פעלה בפיקודו ביערות פרצ‘ב.
אלכס גתמון
אלכס גתמון נולד בפולין בשנת 1926. העיר בנדין נכבשה בידי הגרמנים בספטמבר 1939. ימים אחדים לאחר הכיבוש הועלה באש בית הכנסת של העיר. תוך זמן קצר גברו הגזרות על היהודים, ובית החרושת של הוריו הוחרם. למזלה של המשפחה למד אלכס חשמלאות, הצליח למצוא עבודה ולתרום לקיום המשפחה במשך שלוש שנים. בפברואר 1942 החל גירושם של יהודי בנדין למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. לנוכח המציאות הקשה חשו אלכס ואחיו הגדול צורך לפעול למען אחיהם היהודים והצטרפו לתנועת הנוער הציוני. הכאב הנורא על אובדן אביו, שנשלח לאושוויץ, הניע את אלכס להגביר את התנגדותו הפעילה לכיבוש הנאצי, והוא הקים את המחתרת החלוצית בעיר. הנהגת המחתרת החליטה להקדיש את כל מאמציה לפעולות הצלה: הוצאת חברים אל מחוץ לגבולות פולין הכבושה. באמצעות תעודות מזויפות התארגנה פעולת הברחה של 30 מחברי התנועה והוריהם לאוסטריה, ומשם קיוו להמשיך להונגריה. אלכס, אימו ואחותו היו בין חברי הקבוצה. באוגוסט 1943 חצה אלכס עם חברו חיים טננוורצל את הגבול לצ'כוסלובקיה. שם קיבלו אותם אנשי מרכז היהודים, ההנהגה של יהודי צ'כוסלובקיה. הגעתם של יהודים מבנדין לצ'כוסלובקיה הייתה צעד חשוב מאין כמותו, שכן הם אישרו את קיומם של מחנות המוות בפולין, אשר השמועה על אודותם נפוצה, אך לא היה אפשר להוכיחה. ידיעות מרעישות אלה הועברו לארץ ישראל וצוינו שמותיהם של שלושה מחנות השמדה: סוביבור, טרבלינקה ואושוויץ. אלכס השתתף בחציית הגבול עם עוד קבוצות שהגיעו מאזור זגלמביה. היהודים הוברחו לעיר ז'ילנה שבצ'כוסלובקיה, וחלקם המשיכו לבודפשט. אלכס היה חלק ממערך קליטת היהודים בסלובקיה. עזב את סלובקיה והשתלב בפעילות הנוער הציוני בהונגריה, שם הדריך את החברים בשימוש בנשק כהכנה לקראת האפשרות של כיבוש גרמני בהונגריה. ואכן, הפלישה הגרמנית לא איחרה לבוא, ואף שקרתה במפתיע היו החברים מוכנים לקראתה. היו ברשותם תעודות מזויפות ומעט נשק. חברי הקבוצה החליטו לעזוב את הונגריה הכבושה, ואלכס ניהל את ההכנות לקראת העזיבה-הוא קבע את דרכי ההגעה לרכבת ואת תור היציאה לבורחים. היה עליהם לברוח כבודדים, והורי החברים נקבעו כראשונים לעזיבה. הוא דרש אף מאימו לקיים את חובת הדוגמה האישית של מנהיג וביקש ממנה לצאת אחרונה. לאחר שרוב החברים יצאו לדרכם, נותרו מאחור אלכס ושני חברים, אמיל ודנקה, כדי לטשטש את עקבות פעולת הבריחה. לרוע המזל הם נתפסו ונעצרו. אימו של אלכס הצליחה לחמוק בדרך נס. במשך ארבעה ימים הוכו אלכס וחבריו. הם נעצרו על תקן פולנים-נוצרים, וחוקריהם לא הצליחו לגלות את דבר היותם יהודים. לאחר 21 יום של חקירה נקטו הנאצים בשיטת עינוי חדשה: במשך שלושה ימים מנעו מהם אוכל ושתייה והשקו אותם במי מלח. משהמשיכו לעמוד בשתיקתם, הוחלט להוציאם להורג. אלכס מספר: "ביום שבו היה עליי למות באה חוליית חיילים לתא שבו הייתי עצור והובילה אותי לגרדום. העמידו אותי על הגרדום וענבו את לולאת החבל על צווארי. ברגע זה התקרב אחד הקצינים ואמר: אם תודה עכשיו ותמסור לנו את שמות שאר הטרוריסטים, תזכה לחנינה. סירבתי. הפקודה ניתנה. הקרקע נשמטה מתחת רגליי, נחנקתי, עיניי חשכו." אך היה זה רק ניסיון תלייה מדומה, אשר היה אמור לשבור באופן סופי את נפש החברים, וללא הצלחה. למחרת היום, כאשר מאחוריהם 24 ימים של חקירה ועינויים, חישבו אלכס ואמיל שהיה לחבריהם די זמן לעזוב בינתיים את בודפשט והודיעו לחוקרים שהם מוכנים למסור כתובת. כעבור זמן חזרו החוקרים והודיעו שהדירה בכתובת שנתנו הייתה ריקה, והשניים הועברו לכלא בעיר פץ להמתין למשפטם. התקרבות החיילים הסובייטים הפעילה לחץ כבד על ההונגרים, וכך בנובמבר 1944 הוחלט להוציא את כל האסירים להורג, בהם גם את אלכס ואמיל. 28 בנובמבר היה אמור להיות יומם האחרון. הם ידעו כי גורלם נחרץ, ובשעה 9:30 בבוקר ימותו בתלייה. אך בשעה 7:30 בבוקר באותו היום הגיחו הטנקים הסובייטים במעלה רחוב הכלא. אלכס הבין את המתרחש והחל לצעוק: "כאן אסירים פוליטיים!" הרוסים נכנסו לבית הסוהר ופרצו את המנעולים ביריות. שרד ועלה לארץ ישראל ביוני 1948 באוניית המעפילים אלטלנה. התגייס לצה"ל. בהמשך, הושאל למוסד ופיקד על העלאתם החשאית של יהודי מרוקו.