סיפורי מצילים שמות משפחה באות א

דינה (דוניה) פיקהולף נולדה באוקראינה בשנת 1923.
בתחילת 1942 הועברו דינה ומשפחתה לגטו. רבים מיהודי הגטו נרצחו, ודינה נשלחה לעבוד במפעל לעיבוד עורות. מנהל המפעל התיר לה להקים גינת ירק קטנה מאחורי המפעל עבור משפחתו, וכך הצליחה דינה להגניב מעט ירקות למשפחתה.
באקציה השלישית באוקטובר 1942 גילו הגרמנים את מחבוא המשפחה, ובני המשפחה הועלו לרכבות משא לבהמות בדרך להשמדה. במהלך הנסיעה אמר אביה של דינה: "קפצי, ילדה שלי, אולי בזכותך יישאר זכר כלשהו ממשפחתנו". דינה קפצה מהרכבת הנוסעת ואיבדה את הכרתה. למזלה נפלה מאחורי שיח, ואיש לא הבחין בה. היא שבה לגטו בנפש שבורה, עברה לגור עם דודתה ודודהּ וחזרה לעבוד במפעל.
דודהּ השיג לה תעודת לידה אוקראינית מזויפת, ומכיוון שדיברה אוקראינית היטב, הצליחה לצאת מהגטו בבגדים אוקראיניים והתקבלה לעבודה כפועלת משק בפונדק ששימש את הקצינים הגרמנים ליד העיירה בולחוב, לא הרחק מסטרי. בהמשך הגיעה למקום עובדת ושמה מריקה.
במהלך עבודתה שמעה על אקצייה שתיכננו הגרמנים ביוני 1943. תוך סיכון חייה היא שכנעה את חברתה לעבודה מריקה להסתיר זוג יהודים – שלמה ריינהרץ ואשתו מרים, ששהו במחנה סמוך. שלמה עבד פעם בשבוע בפונדק כמנהל חשבונות.
דינה ידעה שגורלם נחרץ למוות. דינה ומריקה הסתירו את הזוג ריינהרץ בעליית הגג ודינה הביאה להם אוכל ופינתה את הפסולת במשך 13 חודשים ברציפות עד השחרור ביולי 1944. היא התמידה בכך גם לאחר שמריקה נטשה וברחה למנזר. דינה מספרת שהרגשת הפחד הייתה כמו "מוות מדי יום ביומו".
דינה שבה לסטרי וגילתה שאיש מבני משפחתה לא שרד.
שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1949. בדרך לישראל היא חייתה שנה במחנה עקורים בגרמניה, שנה באיטליה ושמונה חודשים במחנה מעצר בקפריסין, שם פגשה את יוסף אוסטרובר ונישאה לו.
זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.

אפרים אגמון נולד בהונגריה בשנת 1922.
הקדיש וסיכן את חייו למען הצלת יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה במסגרת תנועות הנוער החלוציות. במהלך פעולותיו נתפס מספר פעמים בידי הגסטפו, ובכל הפעמים הצליח להימלט והמשיך לפעול ללא מורא.
בגיל 16 הצטרף לשומר הצעיר, ובשנת 1943 קיבל צו גיוס לפלוגת עבודה, אך התחמק מן השירות והצטרף לעבודת המחתרת בבודפשט. כחבר במחתרת היה ממונה על יצירת זהות חדשה לחברי התנועה שהגיעו מאזורים כפריים. לצורך זה הנפיק בבית המלאכה של תנועת החלוץ תעודות מזויפות ומסמכים שהעידו כביכול על זהות ארית נוצרית.
במרץ 1944, לאחר כיבוש הונגריה, נשלח למונקאץ' להקים בה מחתרת של בני הנוער היהודים בעיר. כאשר החלו הגרמנים לרכז את יהודי מונקאץ' בגטאות, ברח בחזרה לבודפשט, שם צורף להנהגת השומר הצעיר שירדה למחתרת ועסקה ביתר שאת בהנפקת תעודות מזויפות. בתחילת דרכו במחתרת נשלח לקהילות יהודיות ברחבי הונגריה כדי ליידע אותן על גורל היהודים ברחבי אירופה. הוא עשה זאת בסיכון חייו, לבוש מדים של קצין רכבת ובכיסו מסמכים מזויפים הנושאים את השם הבדוי אימרה בנקה. כך בזהות בדויה הסתובב ברחבי הונגריה, הזהיר את הקהילות היהודיות מן הבאות ועודד את היהודים להתארגן נגד האויב הנאצי.
בהמשך השתתף בפעולות הברחתם של יהודי הונגריה לסלובקיה ולרומניה במסגרת ארגון ה"טיול". תפקידו היה לציידם בכסף, במסמכים מזויפים, במידע על אנשי קשר, על מקומות מסתור ועל אפשרויות של עזרה מעבר לגבול.

עם סגירת הגבול על ידי רומניה באוגוסט 1944 הופסקה פעילות ה"טיול", ואפרים החל לסייע בהברחת אנשים מפלוגות העבודה ובהסתרתם בבודפשט. לצורך זה התחפש לקצין רכבות.
במסגרת פעילותו בוועד ההצלה והעזרה של יהודי הונגריה היה שותף בהקמת 50 בתי ילדים בחסות הצלב האדום, ואלה דאגו למחסורם של כ-5,000 ילדים. לאחר שחרורה של הונגריה המשיך לטפל בילדים שחסו בבתי הילדים.

זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.