מצילים.ות - ב (2)
וילהלם בכנר
וילהלם בכנר נולד בפולין בשנת 1912. כאשר פלש הצבא הגרמני לפולין בספטמבר 1939 היה בראשית חייו כמהנדס, נשוי ואזרח העיר ורשה. לאחר שחווה את הזוועות וההשפלות של חיי הגטו החליט לפעול להצלת יהודים תוך סיכון חייו. הוא שקד על שינוי מראהו כדי לעבור לצד הארי וכך חמק ויצא מן הגטו. בהיותו דובר גרמנית רהוטה ובעל מראה ארי, לא חשף את זהותו כיהודי. לקלנר הקבלן הגרמני סיפר היכן למד והראה לו את תעודת המהנדס שלו, וכך התקבל לעבודה אצלו. הוא אמר לקלנר כי שמע שבגטו היהודי ניתן להשיג לבנים מבתים הרוסים וחומרי בנייה אחרים במחירים זולים, וקלנר סידר לו רישיון כניסה לתחומי הגטו. ערב ערב חזר וילי למשפחתו ובדרך כלל הביא עימו מצרכי מזון. כאשר פרויקט בניית הקסרקטין התקרב לסיומו קרא לו קלנר למשרדו והביע סיפוק והערכה על עבודתו, וגם בישר לו שעליו לחזור לדרזדן. בכנר הרגיש כאילו כל האוויר יוצא ממנו. מוחו חיפש בקדחתנות מוצא כדי לסכל את הסכנה. “אדוני האדריכל, מדוע לא תקים חברת בנייה כאן, בורשה?״ וילהלם הבחין כי הסיכוי להשגת רווחים גדולים מושך מאוד את לבו של קלנר וכך התפתחה החברה החדשה של האדריכל יוהנס קלנר, ועד מהרה הפכה לעסק רווחי ומצליח. וילהלם נתמנה למפקח הבנייה של החברה. סיפק משרות ותעסוקה לכל מי שחייהם היו בסכנה מיידית. לא אחת סיכן את חייו כדי להציל אחרים. כעבור זמן נאלץ לחשוף את יהדותו בפני מעסיקו, אבל הצליח לשכנעו להמשיך במפעל ההצלה. עד סוף המלחמה הציל כ-70 אנשים, מהם כ-50 יהודים. סמואל אולינר וקתלין לי כתבו ספר על בכנר- “מי לחיים? יהודי מציל יהודים״. בגב הספר נכתב: “הספר חוקר טריטוריה חדשה: יהודים מצילים יהודים... זהו סיפור של אומץ לב בלתי רגיל, המוסיף היבט חדש על העמידה וההתנגדות היהודית״, מיכאל בירנבאום, אוניברסיטת ג'ורג'טאון.
חיים בלאו
חיים בלאו נולד בהונגריה בשנת 1924. חבר בתנועת מכבי הצעיר. באפריל 1944 גויס לפלוגה של עבודות כפייה, ערק והצטרף למחתרת החלוצית. במחתרת מילא תפקידי קשר בין בית הזכוכית לבתים המוגנים שהיו תחת חסות ארצות ניטרליות. כ-10 ימים לפני שחרור בודפשט על ידי הצבא האדום, הוטל עליו ועל חברו מאיר קרפטי ליצור קשר ולהעביר מזון לקבוצת חברים, שנתפסו בבונקרים. חברים אלה שוחררו על ידי המחתרת מבית הסוהר בשדרות מרגיט והסתתרו במקום מחבוא. קרפטי ובלאו יצאו מבית הזכוכית עם שתי חבילות מזון בידיהם, אולם לא הגיעו למחוז חפצם ולא נמצאו עקבותיהם. לפי סברה אחת, נעצרו על ידי סיור של צלב החץ והוצאו להורג על שפת הדנובה ולפי סברה שנייה מצאו את מותם במרתף ארמון המלוכה בבודה, במפקדה הראשית של הגרמנים. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
שרה בלאו
שרה בלאו נולדה בצ'כוסלובקיה בשנת 1922. חברת בתנועת מכבי צעיר. משפחתה גרה בקרבת הגבול הסלובקי הונגרי. מקום מגוריה היה משמעותי בהברחת פליטים יהודים דרך הגבול להונגריה. שרה נטלה חלק בהברחה, חיכתה לבואם של הפליטים בתחנת הרכבת, דאגה להם ללינת לילה ולהסעתם למחרת לבודפשט ופעלה להצלת יהודים עד שנעצרה. אחד הבורחים שנתפס, מסר לחוקריו את שמה של שרה ואת כתובתה. שרה נתפסה ונשלחה לאושוויץ, שם נרצחה בשנת 1944. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אלי בלוך
אלי בלוך נולד בצרפת. בזמן הפלישה הגרמנית, ברח לפויטייר במערב צרפת, שם שימש ביתו כבית כנסת. החליט לפעול להצלת השבויים היהודים שנאסרו במחנה שנמצא ליד ביתו: 'ראוט דה לימוג'ז'. ביצע פעולות רבות לשחרור הילדים מהמחנה, ושיקומם עם משפחות יהודיות שלא היו בסכנה של מעצר למחנה. בינואר 1943 אשתו, ג'ורג'ט בלוך, נעצרה ונכלאה במחנה לימוג'ז. בלוך ניסה לחלץ אותה בעזרת קרובים שלו בפריז, אך כאשר לא הצליח לעשות זאת, החליט להסגיר את עצמו גם כן. ב-17 בדצמבר 1943, נראו לאחרונה בחיים הזוג בלוך וביתם בת ה-6 מירים כאשר הועברו לאושוויץ, ומאז לא נראו יותר.
זיאלו בלוך
זיאלו בלוך נולד בצ'כוסלובקיה. קצין יהודי, סרן בצבא צ'כוסלובקיה, ממפקדי ההתקוממות באזור ההשמדה בטרבלינקה. הובא למחנה טרבלינקה ממחנה טרזינשטאט. היה חבר בוועד המארגן של המחתרת במחנה ומיוזמי המרד בטרבלינקה. ביום המרד, ה-2 באוגוסט 1943, תקף יחד עם חבריו שומר אוקראיני שעמד בסביבת באר, הטילו אותו לתוכה ונטלו את נשקו. לאחר פריצת האסירים והמורדים מהמחנה נתן, יחד עם חברו אדולף פרידמן, חיפוי לנמלטים ותוך מילוי משימה זו מצאו השניים את מותם מכדורי האויב.
אברהם בלום
אברהם בלום נולד בליטא בשנת 1905. ממנהיגי הבונד ואיש הארגון היהודי הלוחם בוורשה. סיים לימודי הנדסה בבלגיה. בשנת 1929 עבר לוורשה והקדיש את כל זמנו לעבודה מפלגתית. בשנות השלושים היה חבר ההנהלה הארצית של עתיד, תנועת הנוער של הבונד ופעיל ברשת בתי הספר שבחסות הבונד. בתחילת מלחמת העולם השנייה היה אברהם בין המעטים בצמרת מפלגתו שלא עזבו את וורשה. הוא נטל חלק מרכזי בעבודת הבונד במחתרת מתחילתה והיה פעיל בתחומים שונים, כגון בתי התמחוי, עיתונות חשאית, הדרכה פוליטית, עזרה וסעד. החל מאביב 1942 צידד אברהם בדיונים השונים בהקמת ארגון לחימה מאוחד ובהליכה משותפת עם הגופים הציונים. מרק אדלמן אמר על אברהם "האב הרוחני של התנגדותנו ואת העובדה שעלה בידנו לעבור את האימה אנו חייבים לו". באוקטובר 1942 הצטרף הבונד לארגון היהודי הלוחם ואברהם התמנה לחבר הוועד מתאם בין הבונד ובין הוועד הלאומי- גופי ההנהגה המדינית של הארגון היהודי הלוחם. הוצע לאברהם לעבור לצד הארי, אך הוא סירב לעזוב את הגטו למרות שאשתו וילדיו הסתתרו בצד הפולני. בזמן במרד, באפריל 1943, נלחם אברהם ונמנה עם הקבוצה שנמלטה דרך התעלות לצד הפולני של העיר. כמה ימים הסתתר ביער ומשם חזר לוורשה. כאשר התגלה מחבואו, ניסה להימלט דרך חלון הדירה בקומה הרביעית. קשר סדינים ושרשר עצמו למטה, הסדינים נקרעו והוא נחבל בנפילתו. נתפס בידי הגרמנים, הובא לגסטפו ועקבותיו נעלמו.
לובה ביליצקה בלום
לובה בלום ביליצקה, נולדה בליטא. למדה בבית הספר לאחיות בוורשה והשתלמה בצרפת ובבלגיה. מראשית המלחמה ניהלה את בית הספר לאחיות בגטו ורשה, תחילה באישור הגרמנים, ולאחר חיסולו של הגטו בהסתר. היא והתלמידות עבדו בבית החולים לילדים וסייעו למלחמה במגפות. עזרה לבריחת תלמידות מהגטו אל שורות הפרטיזנים. בבית הספר לאחיות למדו 110 תלמידות, מתוכן 44 קבלו תעודות סיום. לאחר חיסול בית הספר בינואר 1941 עברה לצד הארי ועבדה כאחות במחתרת הפולנית. לאחר המלחמה ניהלה בית מחסה ליתומים ניצולי שואה באוטבוצק. כהוקרה על פעילותה זכתה במדליה על שם פלורנס נייטינגייל. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
פנינה בלום
פנינה בלום נולדה בצ'כוסלובקיה בשנת 1925. הייתה חברה בתנועת בני עקיבא. בשנת 1941 נכלאה יחד עם בני משפחתה במחנה המעצר גארן, משום שלא יכלו להוכיח את אזרחותם ההונגרית. לאחר הקמת הגטו ברחה עם עוד כ-15 יהודים וחצתה את הגבול להונגריה. עסקה בהעברת מסמכים מזויפים וכסף מזומן בין אנשי המחתרת שהסתתרו במקומות שונים ברחבי בודפשט ושימשה כאשת קשר בינם לבין ההנהגה. ליוותה מספר "טיולים" (הברחת גבולות של יהודים) לרומניה. בתום המלחמה, אספה ילדים מהאזור והקימה יחד עם חיה קליין את מעון הילדים היתומים הראשון בבודפשט והכינה את עלייתם של הילדים לארץ. שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1947. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
רודי בלומגרטן
רודולף (רודי) בלומגרטן נולד בהולנד בשנת 1920. בפרוץ המלחמה היה סטודנט לרפואה. בשנת 1942 הפסיק את לימודיו בשל ההנחיות האנטישמיות וירד למחתרת. רודי יצר קשר עם המחתרת ההולנדית ופעל יחד עם קבוצת אומנים בהנפקת תיעוד מזויף והסתרת אנשים. השתתף בכתיבה והפצת עיתון מחתרתי בשם "ארסניק" (רעל). בעיתון זה הפיצו הנחיות לביצוע מעשי חבלה. בשל זעמו ממצב הכיבוש ומעשי הנאצים, החליט לעבור לפעילות מזוינת. עשה ניסיון לחסל את התובע הכללי של אמסטרדם שהיה חבר במפלגה הנאצית ההולנדית ויחד עם נוספים חיבל במסילת הרכבת בין הארלם לאמסטרדם. ב- 27 למרץ 1943, היה בין מנהיגי הפשיטה והשריפה של משרדי מרשם התושבים באמסטרדם, פעולה שהייתה בין הפעולות הגדולות של המחתרת ההולנדית. מטרת הפשיטה הייתה השמדת כרטסת שמות התושבים, כדי למנוע או לפחות לשבש את משלוח תושבי אמסטרדם היהודים והלא יהודים למחנות. רודי היה היהודי היחידי בין המשתתפים בפעולה. משתתפי הפעולה נעצרו תוך מספר שבועות בשל בגידה והלשנה מתוך המחתרת. רודי נידון למוות לאחר שנשפט על ידי בית דין נאצי, והוצא להורג. בשנת 1990 עיריית אמסטרדם קראה רחוב על שמו. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
אברהם בלומוביץ
ד"ר אברהם בלומוביץ-עצמון, היה רופא כירורג בבית החולים היהודי בלומז'ה, פולין בשנים 1941-1939. הוא היה פעיל במחתרת החמושה בגטו סלונים בביילורוס. נמלט ליערות ולאחר החלמתו מפציעה קשה הצטרף לפרטיזנים. השתתף בקרבות נגד הגרמנים ובמקביל תפקד כרופא. השתמש בכלי ניתוח מאולתרים והציל את חייהם של עשרות לוחמים. עם שחרור האזור על ידי הרוסים ניהל בית חולים של הצבא האדום. לאחר המלחמה היה פעיל בהגנה על מחנות העקורים באירופה וברכש בטחוני לארגון ההגנה. במלחמת השחרור היה רופא ראשי של חזית הצפון, ובשנים 1956-1949 היה קצין רפואה ראשי בצה"ל.
אפרים בלייכמן
פרנק אפרים בלייכמן נולד בפולין בשנת 1922. לאחר הפלישה הגרמנית לפולין, בספטמבר 1939, הגרמנים הנפיקו צווי הגבלת תנועה ליהודי קמיונקה ואף הוציאו צווים המורים עליהם לנוע עם סרט מגן-דוד על זרועם. אפרים הסתכן על מנת לסייע להוריו ולששת אחיו ואחיותיו ורכב על אופניו ללא הסרט על זרועו. מהחוות הקרובות והכפרים קנה ומכר מוצרים כמו דבש, עופות, חמאה, גרעינים, בשר, טבק וסוכר. הוא קיבל משימות לעבוד במשך יומיים בשבוע בחוות גידול תבואה, אך במקום זאת שילם למישהו שימלא את מקומו על מנת שיוכל לעסוק במסחר מחתרתי. באוקטובר 1942, המועצה היהודית (יודנראט) בקמיונקה הודיעה ליהודי המקום כי הם הולכים לעבור יישוב מחדש בגטו לוברטוב. אפרים ברח מקמיונקה והלך אל חוואי גוי בכפר "קיירז'קובה" שהציע לו סיוע (החוואי היה ממשפחתו של אלכסנדר וסטניסלבה גלוז, שלעתיד יוכרו כחסידי אומות עולם). הוא קיבל דיווח כי יהודי קמיונקה לא באמת הועברו לגטו לוברטוב, אלא עלו על רכבות משא שיעדן לא התברר. כששמע כי ישנה קבוצה של יהודים המתחבאים ביערות, יצא אל היער ומצא קבוצה של כ-100 יהודים החיים במחנה מבוצר. הוא זיהה כי הקבוצה נתונה תחת סכנה ממשית. אפרים עודד את הקבוצה ליצור יחידת הגנה שתגן על המחנה למרות שלא היו בידם כלי נשק חם, והפך למפקדם. בדצמבר 1942, הקבוצה הצליחה לקבל כמה נשקים חמים, מאיכר מקומי. במשך הזמן, יחידתו גדלה. הם חברו לפליטים מאזור מרקוז'וב והגדילו את כוחם ל-60 לוחמים. באביב 1943, חבר לקבוצתו של סמואל גרובר, אשר כללה לוחמים שלחמו בצבא הפולני והיו בקיאים בשימוש בחומר נפץ ומוקשים. בספטמבר 1943, צבא העם הפולני חבר ליחידה וסיפק לה אספקה מוצנחת ממטוסים רוסים. כעת כשהם חמושים ברימוני יד, חומר נפץ, מוקשי קרקע, מקלעים ותחמושת, הקבוצה הפכה להיות הרבה יותר אפקטיבית בלחימה בגרמנים. בשנת 1944, קיבלה יחידתו הוראה מצבא העם הפולני לנוע מזרחה ולחבור לקבוצת פרטיזנים יהודית בפרצ'ב, אשר בראשה עמד יחיאל גרינשפן. גרובר מונה לסגן המפקד והוא היה למפקד מחלקה. ביולי 1944, הצבא האדום שהתקדם מהמזרח, נכנס ליערות פרצ'ב וחבר ליחידה. במסגרת הצבא האדום, השתתפה היחידה בכיבוש לובלין. אחרי המלחמה, נישא לצסיה פומרנץ, אשר גם היא התגוררה באזור פרצ'ב.
יצחק בן אפרים
יצחק בן אפרים (מנו מוסקוביץ) נולד ברומניה בשנת 1914. בהיותו בן 4 עברה משפחתו לבוקרשט ובתקופה לימודיו בתיכון החל את פעילותו בתנועת השומר הצעיר שם השתלב בהנהגה. בשנת 1935 עלה לישראל והיה ממייסדי קיבוץ שמיר בגליל העליון. בשנת 1944 התנדב לצבא הבריטי והוצנח ברומניה ב-4 ביוני יחד עם שייקה דן. יצחק בן אפרים ושייקה דן היו אמורים לסייע בחילוץ טייסים בריטים ואמריקאים שנאלצו לצנוח ברומניה, לסייע ולהציל יהודים ולארגם לעלייה ארצה. בהגיעם לבוקרשט קיבלו השניים את הפיקוד על הקהילה היהודית. יצחק ארגן את ההגנה העצמית בעיר שהייתה עדיין בשליטה גרמנית. בין השאר טיפל בשליחת אוניות מעפילים דרך נמל קונסטנצה שבים השחור. ב-2 באוגוסט 1944, העלה בחשאי את הוריו (שלא ידעו כלל שהוא נמצא ברומניה) על האניה "מפקורה". יומיים אחר כך טובעה הספינה, כנראה על ידי צוללת גרמנית. לאחר סיום המלחמה, חזר לארץ אך יצא שוב עם שייקה דן לרומניה לשקם את התנועה הציונית. בשנת 1948 חזר ארצה והתיישב בקיבוץ שמיר. בשנת 1996 יצא לאור ספרו "ממצור בארץ ליהדות נצורה".
יהודה בן דוד
יהודה בן דוד נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1926. חבר בתנועת השומר הצעיר. באפריל 1944 ברח לבודפשט מצויד בתעודות נוצריות אותנטיות אותן רכש מחבר בעירו. התכוון לצאת מהונגריה ברכבת של הוועדה לעזרה והצלה, אולם במרכז היהודי פגש את רפי בנשלום, שצירף אותו למחתרת. השתתף בהצלת יהודים מפלוגות עבודת הכפייה ובהוצאת אנשים מה"בתים יהודים". בנובמבר 1944 נתפס, כאשר ניסה לשחרר יהודים מטרנספורט בתחנת הרכבת של אויפשט, פרבר של בודפשט. אחרי כמה ימי מעצר ועינויים קשים הצליח לברוח. המשיך בפעילותו במחתרת עד שחרור העיר בידי הצבא האדום בינואר 1945. שרד ועלה לארץ ישראל בשנת 1945. הצטרף לקיבוץ יחיעם. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
מרדכי בן דוד
מרדכי בן דוד נולד בשנת 1923. חבר בתנועת הנוער הציוני. בשנת 1944 גויס לפלוגה של עבודת כפייה. באוקטובר 1944, לאחר עליית צלב החץ לשלטון, ערק, הגיע לבית הזכוכית והצטרך לתנועה. במסגרת עבודתו במחתרת, מצויד בתעודות מזויפות על שם ג'ורה מיקלוש, עסק בהובלת מזון אל הבתים המוגנים, לשני בונקרים ולגטו הרעב של בודפשט. נעצר פעמים אחדות אך בעזרת תעודותיו כעובד הצלב האדום הבינלאומי הצליח להשתחרר ולחזור לפעילות. כתב ספר אוטוביוגרפי בשם "פרסות סוסים". שרד ועלה לארץ ישראל ושירת בצה"ל. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
אביגדור בן זאב
אביגדור בן זאב נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1926. עבר להונגריה שם היה חבר בתנועת מכבי צעיר. הוא שירת בפלוגה לעבודות כפייה. הצליח לברוח ולהגיע לבודפשט, לרחוב וקלרה שנדור 17, שהיה סניף של הצירות השוויצרית ואחד המרכזים של הפעילות התנועתית המחתרתית. הצטרף לעבודת המחתרת והיה ממקימי "בית חולים" בווילמוש, במרתף בית הקולנוע זיצ'י בעיר, ששימש מקום מסתור ליהודים. בעזרת מראהו הארי – שערות בהירות ועיניים כחולות, וכשהוא מתחזה, לבוש סרבל ועליו הסמל הנאצי, היה ניגש מדי בוקר לתיאטרון ויג כדי לקבל את הסיסמה היומית שנדרשה להבטחת התנועה החופשית ברחובות העיר. את הסיסמה היה מוסר לחבריו למחתרת. אחרי השחרור המשיך את פעילותו בתנועה ועסק בהשגת מזון עבור ילדים ניצולים. במאמציו לעלות לארץ עבר את הגבול לרומניה והצטרף לפלוגת הכשרה בבוקרשט. מרומניה עבר ליוגוסלביה. לאחר שהגיע לבלגרד נודע לו שאחותו לאה חזרה מאושוויץ ונמצאת בבודפשט. הוא חזר לבודפשט, שם מצא את אחותו במצב קשה. הוא עזר לה להשתקם וצרף אותה לתנועה. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להכרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
צבי בן יעקב
צבי בן יעקב (גרינהוט) נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1922. הצטרף לתנועת הנוער בית"ר. עלה לארץ ישראל באפריל 1939. בקיץ 1941 התגייס לשורות הפלמ"ח. היה בין יוזמי הקמת קיבוץ החותרים ונמנה עם גרעין המייסדים. בשנת 1943 נשא לאישה וביקש להקים איתה בית בישראל. בעודו משרת בפלוגת הים, נבחר לצאת בשליחות מוסדות היישוב העברי ולצנוח בעורף האויב על אדמת אירופה כדי לארגן שם פעילות יהודית ולסייע לכוחות בעלות הברית הלוחמים בנאצים. לפני צאתו לשליחות כתב לאשתו בין השאר: "...חמש שנים משתוללת המלחמה הזאת והנה רק זמן קצר לפני סיומה נגיע אליהם, אל שרידי המיליונים הנרצחים, אל שרידי התנועה. איך ישחק לשנינו המזל, עוד אינני יודע אך מקווה אנוכי שלמרות שהמלחמות הוודאיות שלפנינו נוכל לכוון שוב את הנוער לתנועתנו ולארץ ישראל". ב-15 בספטמבר 1944 צנח צבי בסלובקיה בשטח הכבוש בידי הגרמנים. יחד עם שלושת חבריו לתפקיד עשה דרך ארוכה, מלאת סיכונים והיתקלויות באויב הגרמני, עד שהגיעו לשטח המשוחרר בבאנסקה ביסטריצה. בסוף אוקטובר 1944 כבשו הגרמנים את באנסקה ביסטריצה, וצבי וחבריו יצאו בראש קבוצה של 45 יהודים אל ההרים. לאחר תלאות רבות, היתקלויות וקרבות מגע עם האויב, נשבו צבי ומרבית הקבוצה, והושמו בכלא. במכתבו האחרון מן הכלא כתב לאשתו: "...אנא, אל יעשו ממני גיבור לאומי כי לא גבורה הייתה במה שעשיתי... כל אחד היה הולך אילו הוטל עליו, גם אני הלכתי לפי צו השעה...". צבי נרצח בידי הנאצים בשביו, ויום מותו ומקום קבורתו לא נודעו. הניח אישה ובת שנולדה בעת היותו בשליחות. בדברי הספדו כתב בין היתר טבנקין: "...שבעה צנחנים שלא חזרו, מי יודע מה עוללו להם! אבל בטוחים אנו שעמדו בכבוד. אין נחמה אבל יש ביטחון שכזאת הייתה צריכה להיות גאוות שליחותינו". קיבוץ החותרים הוציא ספר לזכרו.
אליעזר בן יצחק
אליעזר בן יצחק נולד בהונגריה בשנת 1926. חבר בתנועת הנוער הציוני. בשנת 1944 גויס לפלוגה לעבודת כפייה, אולם אחרי כחודש, שוחרר ועבד בבית חרושת. הצטרף למחתרת ועסק בשחרור יהודים ממחנות העבודה, בעיקר באזור סיקשפהרוואר, לשם נסע 3 פעמים. פעל גם בבודפשט בסניף הצירות השווייצרית ובאחד המרכזים של הפעילות המחתרתית ברחוב וקרלה שנדור 17. שרד ועלה לארץ ישראל. הצטרף לקיבוץ יחיעם. זכה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותו למען הצלת יהודים בתקופת השואה.
הלן קאזס בן עטר
הלן (נילי) קאזס נולדה במרוקו בשנת 1898. לצד עבודתה כעורכת דין מצליחה, החליטה לסייע לקהילה היהודית. היא מונתה לתפקיד בכיר בצלב האדום ובמקביל ייסדה את סניף "ויצו" במרוקו והייתה נשיאתו. במלחמת העולם השנייה החלה לקבל מידע על גורלם של היהודים באירופה והחליטה לסייע להם בכל דרך אפשרית. פעילותה עסקה בגיוס כספים וסיוע במזון ומגורים לראשוני הפליטים היהודים שנמלטו מאירופה. בשנת 1940 מונתה לנציגת ארגון הג'וינט במרוקו. לאחר נפילת צרפת בידי הנאצים ביולי 1940 הקימה את הוועד לסיוע לפליטים זרים ובמסווה זה סייעה ליהודים שנמלטו מהנאצים. בסיוע השלטונות וארגונים בין-לאומיים, היא דאגה לפליטים לקורת גג, מזון, עזרה רפואית, קצבאות וסיוע בחיפוש עבודה. הצילה עשרות ילדים שהובאו מפריז למרוקו באמצעות אשרות מזויפות. חלק מהפליטים הגיעו ללא אשרות, נעצרו ונכלאו במחנות המעצר של משטר וישי. הלן סייעה להם בזמן המעצר, ייצגה אותם בהתנדבות כעורכת דין בבתי המשפט ואת חלקם הצליחה לחלץ. לאחר המלחמה פעלה לשיפור מצבם של יהודי צפון אפריקה בתחומי הבריאות, החינוך וההכשרה המקצועית. היא הקימה בית חולים לילדים בטריפולי. בתחילת שנות החמישים סייעה בהעלאת עשרות אלפי יהודים לישראל. בהמשך עברה הלן להתגורר בפריז, שם שימשה עורכת דין והמשיכה בפעילותה הציבורית. מעריכים שהלן סייעה בהצלתם של אלפי יהודים. היא סיכנה את חייה והצליחה להתחמק לא פעם מהשלטונות הפרו–נאציים. "הלן הייתה האדם הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון, ועוד מעבר לכך — במקום שלא היה בו איש", כך תיאר אותה פרופ' חיים סעדון. זכתה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
פאני בן עמי
פאני בן עמי נולדה בגרמניה בשנת 1930. בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, נמלטו כל בני משפחתה חסרי כול לצרפת. בגיל 13 הובילה פאני בן עמי קבוצה של 15 ילדים, רובם צעירים ממנה, ביערות ובדרכים עד שעברו את הגבול מצרפת הכבושה לשווייץ החופשית ובכך הצילה את חייהם מידי הנאצים. למרות גילה הצעיר גילתה פאני כושר מנהיגות, תושייה ואינטואיציה, נסכה בילדים תחושות של אמון וביטחון והצילה את חייהם תוך שהיא מסכנת את עצמה. זהו סיפורה של ילדה שבעל כורחה הפכה ברגע אחד למנהיגה ולמבוגרת האחראית. בשנת 1939 נאסר אביה. פאני ושתי אחיותיה הובאו לבית הילדים בחסות ארגון אוז"ה. פאני הוסתרה עם עוד כ-70 ילדים בבית ילדים במרכז צרפת. לאחר כיבוש דרום צרפת בידי הגרמנים גדלה הסכנה לחייהם של הילדים. פאני ושתי אחיותיה הקטנות חברו לקבוצה בת 28 ילדים שהוריהם גורשו. את הקבוצה ארגנו ניקול סלון וייל ובעלה ג'ק סלון, חברי אוז"ה, במטרה להבריחם לשווייץ. באחד מתחנות הביניים החליט באופן פתאומי מלווה הקבוצה המבוגר שהיה בן 17 לזנוח את משימתו ואת הקבוצה ולחזור לבני משפחתו. בתוך רגע הוא הפקיד בידיה של פאני בת ה-13 את מסמכי הזהות המזויפים של הילדים, אף שלא הייתה המבוגרת בחבורה, וירד מהרכבת. בספטמבר 1943, אחרי מסע של שבועות בתנאי קור, רעב ומחסור הובלו הילדים על ידי פאני לקרבת גבול צרפת שווייץ. הילדים הגדולים נשאו את הקטנים על כתפיהם, וכך עברו את הגבול לשווייץ. פאני שרדה ועלתה לארץ ישראל בשנת 1965. סיפור גבורתה של פאני הונצח בספר "המפקדת קטנה" מאת גלילה רון פדר ובספר "המסע של פאני" בצרפתית. זכתה באות המציל היהודי מטעם המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.
חוה בן פורת
חוה בן פורת נולדה בהונגריה בשנת 1924. חברת תנועת השומר הצעיר. בשנת 1943 נשלחה לאונגוואר לארגן את קן השומר הצעיר. בשנת 1944 עסקה בהברחת יהודים לרומניה ("הטיול") באזור נאג'ווארד. נתפסה יחד עם אלי שיו, חבר מכבי צעיר ונשלחה לאושוויץ ולמחנות מוות אחרים. אחרי השחרור שהתה בשוודיה. שרדה עלתה לארץ ישראל בשנת 1947. הצטרפה לקיבוץ געתון. זכתה בעיטור העוז מטעם ממשלת הונגריה על פעילותה למען הצלת יהודים בתקופת השואה. זכתה באות המציל היהודי, מפעל משותף של המרכז העולמי של בני ברית ירושלים והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה.