מרדכי טננבוים נולד בפולין בשנת 1916. מראשי המחתרת בגטאות וילנה, ורשה ומפקד המרד בביאליסטוק. בשנת 1935 הצטרף לתנועת הנוער של פועלי ציון בפולין שכללה את תנועת פרייהייט ואת תנועת דרור. הוא נקרא לעבוד במטה התנועה בוורשה ונבחר לחבר בוועד המרכזי. עם פלישת גרמניה לפולין עזב את ורשה עם חברתו טמה שניידרמן ואחרים לשטחים שנכנסו לשליטת הצבא הסובייטי, קובל ואחר כך וילנה. תוכניותיהם לעלות לארץ ישראל עוכבו מחוסר סרטיפיקטים. לבסוף השיג לחבריו מסמכי עלייה מזויפים שעזרו להם להגר, והוא עצמו נשאר בווילנה כדי לעסוק בפעילות בקרב הנוער היהודי. ב-1 בינואר 1942 השתתף מרדכי באספת נוער חלוצי בגטו, וממנה יצאה הקריאה לא ללכת כצאן לטבח, לא לשתף פעולה, ולהתנגד לגירוש בכל האמצעים. הוא פעל להצלת צעירים יהודים באמצעות תעודות מזויפות שסיפק להם. לעצמו ערך תעודה מזויפת על שם של טטרי מאזור וילנה, יוזף תמרוב. זהות זו אפשרה לו תנועה חופשית ומעבר לשטחים בשליטה גרמנית. גם אחרי פלישת הנאצים לברית המועצות, כולל ליטא, הכין טננבוים ליהודים רבים תעודות מזויפות שהצילו את חייהם. ביולי 1942 היה מרדכי בין מקימי הארגון היהודי הלוחם ופעל להשיג נשק מחוץ לגטו ולאמן את החברים. בנובמבר 1942 יצא בשליחות הארגון היהודי הלוחם לביאליסטוק כדי לעמוד שם בראש תנועת ההגנה. בביאליסטוק ארגן את לוחמי המחתרת היהודים ועמד בראש תנועת המרד. הוחלט כי עם התחלת האקציות יילחמו אנשי התנועה ברחובות ביאליסטוק, ולאחר מכן ינסו להימלט אל היערות ולהמשיך שם כפרטיזנים. באוגוסט 1943 החלו הגרמנים בכיתור הגטו. מרדכי חיבר כרוז הקורא להתנגדות: "ניפול כגיבורים, ובמותינו -לא נמות" במרד נלחמו טננבוים וחבריו במשך ארבעה ימים בכוחות הגרמניים העדיפים. עקבותיו נעלמו בקרב ואין יודעים מתי והיכן נפל. על פי השמועות התאבד. תוך כדי הקרבות נמלטו יהודים מהגיטו אל היערות ולשורות הפרטיזנים. ממשלת פולין העניקה למרדכי לאחר מותו את אות הגבורה הגבוה "וירטוטי מיליטארי". ארכיונו נמצא בחלקו בארכיון "יד ושם" ובחלקו במכון היהודי להיסטוריה בוורשה. תעודות אחדות נמצאות בבית לוחמי הגטאות. טמה שניידרמן טמה שניידרמן נולדה בפולין בשנת 1917. למדה בגימנסיה פולנית. בראשית המלחמה עזבה את ורשה ונסעה מזרחה. עם סגירת גטו וילנה נשארה מחוץ לגטו ושימשה קשרית תנועת דרור והארגון היהודי הלוחם בין השטחים שסופחו לרייך השלישי ואוקראינה. את הקשר התנועתי קיימה בשם המחתרת ונדה מאיבסקה. בדצמבר 1941 חזרה לווילנה עם לונקה קוז'יברודסקה, קשרית דרור. הן ביצעו משימות חשאיות רבות עבור התנועה בווילנה, בביאליסטוק ובוורשה. תפקידן היה להעביר תחמושת ועיתונים של התנועה, ללוות חברים שעברו מעיר לעיר ולהפיץ מידע על הרצח ההמוני. בינואר 1942 עלתה חשיבותה של ביאליסטוק כמרכז פעילות, ושניידרמן החלה לפעול לחידוש הקשרים בין החברים ששרדו מן האקציות ועוררה אותם לפעולה. לאחר מאסרה של לונקה הייתה טמה לקשרית היחידה של תנועת דרור בין ורשה למחוזות המזרח. היא שבה לביאליסטוק ובפיה תיאור האקציה בוורשה וקריאה לחבור לפרטיזנים ביערות. מביאליסטוק נסעה גם לגרודנה כדי להעביר גם לשם את הידיעות. חברי דרור בגרודנה התייעצו איתה והחליטו לבוא במגע עם אנשי מחתרת ביער ולרכוש נשק. טמה קיימה קשר קבוע בין ביאליסטוק לוורשה והעבירה לאנשי המחתרת בוורשה מידע, כסף ונשק. בינואר 1943 קראה לה הנהגת הארגון היהודי הלוחם להגיע מביאליסטוק לוורשה כדי להעביר לממשלת פולין הגולה בלונדון מידע ומסמכים חשאיים על החלטת היינריך הימלר להגביר את קצב ההשמדה של היהודים. היא הביאה איתה סכום כסף גדול וידיעות על התקדמות פעולות ההגנה של היהודים שם. למוחרת הגיעה לוורשה נתפסה עם שתי חברותיה הקרובות ונשלחה לטרבלינקה. פרטי מותה אינם ידועים. הייתה בת 25 במותה.